בהצלחה ורפואה שלמה

לבדוק מי נחשב רופא טוב  ואולי ללכת לדעה שניה.

לבדוק מתי הגיל האידיאלי לעשות לבעיה הספציפית הזאת.

אפשר גם להעזר ברב פירר, פישר....

 נראה לי שלילד עדיף לא להיות פוזל עד שארית חייו,  נראה רע, משפיע על הראיה והחזקת הראש.

בריאות והצלחה

כשהיתה בת שנתיים.

עשינו אותו אצל פרופסור שניר, בפרטי, לפי התייעצות אצל הרב פירר.

פר' שניר הוא מנהל מחלקת עיניים ילדים בשניידר.

הניתוח לא עלה לנו הרבה . רק 500 ומשו שקלים כי זה היה מטעם המושלם.

אבל הביקורים אצלו - יקרים.

עכשיו היא צריכה לעבור ניתוח נוסף. היא בת 4 והרופא גם לא נכלל ברשימת ה"מושלם".

זה אמור לעלות 27000 ש"ח.

אנחנו מחכים לנסות להתייעץ שוב עם הרב פירר.

בעז"ה!

אם יש לך שאלות ספציפיות- אשמח לעזור!

הניתוח לא ארך הרבה זמן. משהו כמו שעה + -, ואז התאוששות עוד כמה שעות טובות.

הניתוח שלנו היה בסביבות 8 בבוקר (צריכים לבוא בצום כמובן וכל שהילד יותר קטן, התור שלו מוקדם יותר).

בסביבות 4 אחה"צ היינו כבר בבית.

היא פתחה את העיניים יותר מאוחר כבר. בסביבות 6 בערב...

אבל דיברה כבר קודם כמובן. בהתאוששות. ביקשה מים וכו'. (נותנים בקשית כי היא בעיניים עצומות)

הייתי איתה בבית איזה שבוע+ בערך (לא זוכרת במדויק. בכ"ז עברו שנתיים כבר).

כי יש סידרה של טיפות שהיא אמורה לקבל כל כמה שעות.

בימים הראשונים זה כל שעתיים, שלוש. 6 פעמים ביום- משהו כזה

ובימים שלאחמ"כ זה יורד בהדרגה. (ני'רלי ל-4,3 ואז פעמיים ביום)

זאת סידרה של 3 שבועות בערך של טיפות.

לא נעים. נתנו לנו 3 סוגי טיפות... ואח"כ זה ירד ל-2.

אחד מהם מאוד שורף ולא נעים. אבל אין ברירה...

בהתחלה, לכאבים, ניתן לתת נורופן/ אקמול.

לא זוכרת שכאב יותר מידי. רק הטיפות ששרפו, כאמור.

אנחנו לא היינו אמורים לסגור את העין.

היתה לנו ביקורת אצל המנתח בשבוע שלאחר הניתוח.

העין בהתחלה אדומה אבל זה עובר...

יכולות להיות בחילות/ הקאות בשעות שלאחר הניתוח בגלל חומרי ההרדמה.

כמובן שאת מקבלת את כל ההוראות כתובות ומפורטות.

תשאלי הכל גם קודם הניתוח.

המנתח נתן לנו כמובן גם את הנייד הפרטי שלו למקרה הצורך.

והיתה הוראה שאם יש הפרשות מוזרות מהעין אז להתקשר אליו או ללכת למיון. ב"ה לא היו.

דבר נוסף- בניתוח עיניים, פזילה, יש סיכוי רק של 80% הצלחה.

מה עוד?

אצל מי אתם עושים את הניתוח ובאיזה קופה אתם, אם יורשה לי לשאול?

ושיהיה בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא!! הכי חשוב!

מי המליץ לך עליו?

את עושה פרטי או בבי"ח?

1. אצלנו הניתוח היה בצהרים, חזרו בערב הביתה. ניתוח כשעה וחצי, ואז התאוששות שהאורך שלה תלוי בילד. התעוררות מהרדמה מלאה זה לא נעים, תתכונני נפשית לבכי היסטרי וכדומה.

2. הבת שלי חזרה לגן אחרי 3 ימים (אחרי ביקורת של הרופאה). ההנחיה היתה להימנע ממשחק בחול במשך חודש.

3. יש כאבים, ברמה שנורופן או אקמול אמורים לעזור. אנחנו נתנו 2 פעמים, נדמה לי, ואח"כ כבר לא היה צריך. מעבר לזה, העין רגישה. יש ילדים שלא פותחים עיניים אפילו שבוע, אצלנו זה לקח כמעט 2 יממות. זה די מתיש (ילד שלא רואה זו תלות גדולה - צריך להאכיל, לקחת לכל מקום בבית, להעסיק - א"א לקרוא או לשחק במשחקים שדורשים ראיה) ומאוד מעורר רחמים.

4. יש טיפות בתדירות יורדת והולכת במשך כמה שבועות. לא כיף בכלל לשים אותן, ובהתחלה זה ממש קשה, כי העין די דבוקה מהפרשות שיוצאות בגלל הניתוח (תתכונני נפשית: יורדות דמעות דם בהתחלה), וקשה לנקות אותה כי הכל רגיש.

המלצה חמה: לדאוג להרבה הפתעות קטנות וצ'ופרים. ביום שאחרי הניתוח דאגנו לפנק באוכל טעים, כדי לתת תחושה טובה; לפקוח עיניים היא הסכימה בזכות "שוחד" - קניתי לה משהו שהיא רצתה כבר זמן, ושכנענו אותה שכדי לראות את זה כדאי לה להתגבר ולהסכים שננקה לה את העיניים; בכל פעם ששמנו לה טיפות נתנו לה צ'ופר ושיבחנו אותה מאוד על הגבורה שלה (זה יוצא די הרבה צ'ופרים, אל תציבו רף גבוה מדי ).

עוד משהו שעולה לי: העין אדומה מאוד בהתחלה. זה בסדר גמור, פשוט תתכונני נפשית שזה לא יראה כרגיל.

ואם אפשר לעזור בעוד משהו - בשמחה!

מרחיבה לך קצת על עניין העיניים העצומות: אנחנו לא מספיק חשבנו מראש על המשמעות של זה, ופתאום קלטנו שהילדונת, שמאוד מאוד אוהבת ספרים, פתאום לא יכולה להעסיק את עצמה. עד אז לא הקדשתי מחשבה למקום שראיה תופסת במשחקים של הילדים (לבנות בלגו, לשחק בכלי בובה, להסיע מכוניות - הכל מסובך אם לא רואים, שלא לדבר על משחקים כמו כדור וכו'). מציעה לכם לנסות לחשוב מראש מה יוכל להעסיק אותו בזמן הזה (משחקי מישוש, לספר לו סיפורים), ולהתכונן נפשית שהוא יצטרך אתכם כל הזמן.

בימים שלאחר הניתוח- לא היתה עם זה בעיה.

הבעיה העיקרית היתה מתן הטיפות. חלק מהם ממש שורפות וחלק פחות...

והתכיפות שלהן.. כל שעתיים, שלוש...

ועד כמה שזכור לי לא אמור לרדת ממש דם מההפרשות. לנו אמרו שבמקרה שיש הפרשות דמיות ללכת מיד למיון.

מה שכן- העין אדומה בימים הראשונים... 

זה לא דימום, אלא דמעות אדומות (כי הן מעורבות בדם). רואים שזה דליל יותר מדם. סליחה על התיאור המפורט...

בכל מקרה, כמובן שמה שקובע זה מה שהרופא אומר.

אכן, טיפות זה לא כיף.

אגב, לפותחת: לא תמיד רופאי העיניים יודעים אלו טיפות נכללות בסל של הקופה ואלו לא. אצלנו קיבלנו מרשם לתרופות שמצריכות אישור של ועדה מיוחדת, ואחרי בירור עם רופאת העיניים הסתבר שאפשר להחליף אותן בטיפות שמקבלים בלי בעיה. אם את במקרה נתקלת בבעיה, תדעי שיכול להיות שזה הפתרון.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....