בהצלחה ורפואה שלמה

לבדוק מי נחשב רופא טוב  ואולי ללכת לדעה שניה.

לבדוק מתי הגיל האידיאלי לעשות לבעיה הספציפית הזאת.

אפשר גם להעזר ברב פירר, פישר....

 נראה לי שלילד עדיף לא להיות פוזל עד שארית חייו,  נראה רע, משפיע על הראיה והחזקת הראש.

בריאות והצלחה

כשהיתה בת שנתיים.

עשינו אותו אצל פרופסור שניר, בפרטי, לפי התייעצות אצל הרב פירר.

פר' שניר הוא מנהל מחלקת עיניים ילדים בשניידר.

הניתוח לא עלה לנו הרבה . רק 500 ומשו שקלים כי זה היה מטעם המושלם.

אבל הביקורים אצלו - יקרים.

עכשיו היא צריכה לעבור ניתוח נוסף. היא בת 4 והרופא גם לא נכלל ברשימת ה"מושלם".

זה אמור לעלות 27000 ש"ח.

אנחנו מחכים לנסות להתייעץ שוב עם הרב פירר.

בעז"ה!

אם יש לך שאלות ספציפיות- אשמח לעזור!

הניתוח לא ארך הרבה זמן. משהו כמו שעה + -, ואז התאוששות עוד כמה שעות טובות.

הניתוח שלנו היה בסביבות 8 בבוקר (צריכים לבוא בצום כמובן וכל שהילד יותר קטן, התור שלו מוקדם יותר).

בסביבות 4 אחה"צ היינו כבר בבית.

היא פתחה את העיניים יותר מאוחר כבר. בסביבות 6 בערב...

אבל דיברה כבר קודם כמובן. בהתאוששות. ביקשה מים וכו'. (נותנים בקשית כי היא בעיניים עצומות)

הייתי איתה בבית איזה שבוע+ בערך (לא זוכרת במדויק. בכ"ז עברו שנתיים כבר).

כי יש סידרה של טיפות שהיא אמורה לקבל כל כמה שעות.

בימים הראשונים זה כל שעתיים, שלוש. 6 פעמים ביום- משהו כזה

ובימים שלאחמ"כ זה יורד בהדרגה. (ני'רלי ל-4,3 ואז פעמיים ביום)

זאת סידרה של 3 שבועות בערך של טיפות.

לא נעים. נתנו לנו 3 סוגי טיפות... ואח"כ זה ירד ל-2.

אחד מהם מאוד שורף ולא נעים. אבל אין ברירה...

בהתחלה, לכאבים, ניתן לתת נורופן/ אקמול.

לא זוכרת שכאב יותר מידי. רק הטיפות ששרפו, כאמור.

אנחנו לא היינו אמורים לסגור את העין.

היתה לנו ביקורת אצל המנתח בשבוע שלאחר הניתוח.

העין בהתחלה אדומה אבל זה עובר...

יכולות להיות בחילות/ הקאות בשעות שלאחר הניתוח בגלל חומרי ההרדמה.

כמובן שאת מקבלת את כל ההוראות כתובות ומפורטות.

תשאלי הכל גם קודם הניתוח.

המנתח נתן לנו כמובן גם את הנייד הפרטי שלו למקרה הצורך.

והיתה הוראה שאם יש הפרשות מוזרות מהעין אז להתקשר אליו או ללכת למיון. ב"ה לא היו.

דבר נוסף- בניתוח עיניים, פזילה, יש סיכוי רק של 80% הצלחה.

מה עוד?

אצל מי אתם עושים את הניתוח ובאיזה קופה אתם, אם יורשה לי לשאול?

ושיהיה בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא!! הכי חשוב!

מי המליץ לך עליו?

את עושה פרטי או בבי"ח?

1. אצלנו הניתוח היה בצהרים, חזרו בערב הביתה. ניתוח כשעה וחצי, ואז התאוששות שהאורך שלה תלוי בילד. התעוררות מהרדמה מלאה זה לא נעים, תתכונני נפשית לבכי היסטרי וכדומה.

2. הבת שלי חזרה לגן אחרי 3 ימים (אחרי ביקורת של הרופאה). ההנחיה היתה להימנע ממשחק בחול במשך חודש.

3. יש כאבים, ברמה שנורופן או אקמול אמורים לעזור. אנחנו נתנו 2 פעמים, נדמה לי, ואח"כ כבר לא היה צריך. מעבר לזה, העין רגישה. יש ילדים שלא פותחים עיניים אפילו שבוע, אצלנו זה לקח כמעט 2 יממות. זה די מתיש (ילד שלא רואה זו תלות גדולה - צריך להאכיל, לקחת לכל מקום בבית, להעסיק - א"א לקרוא או לשחק במשחקים שדורשים ראיה) ומאוד מעורר רחמים.

4. יש טיפות בתדירות יורדת והולכת במשך כמה שבועות. לא כיף בכלל לשים אותן, ובהתחלה זה ממש קשה, כי העין די דבוקה מהפרשות שיוצאות בגלל הניתוח (תתכונני נפשית: יורדות דמעות דם בהתחלה), וקשה לנקות אותה כי הכל רגיש.

המלצה חמה: לדאוג להרבה הפתעות קטנות וצ'ופרים. ביום שאחרי הניתוח דאגנו לפנק באוכל טעים, כדי לתת תחושה טובה; לפקוח עיניים היא הסכימה בזכות "שוחד" - קניתי לה משהו שהיא רצתה כבר זמן, ושכנענו אותה שכדי לראות את זה כדאי לה להתגבר ולהסכים שננקה לה את העיניים; בכל פעם ששמנו לה טיפות נתנו לה צ'ופר ושיבחנו אותה מאוד על הגבורה שלה (זה יוצא די הרבה צ'ופרים, אל תציבו רף גבוה מדי ).

עוד משהו שעולה לי: העין אדומה מאוד בהתחלה. זה בסדר גמור, פשוט תתכונני נפשית שזה לא יראה כרגיל.

ואם אפשר לעזור בעוד משהו - בשמחה!

מרחיבה לך קצת על עניין העיניים העצומות: אנחנו לא מספיק חשבנו מראש על המשמעות של זה, ופתאום קלטנו שהילדונת, שמאוד מאוד אוהבת ספרים, פתאום לא יכולה להעסיק את עצמה. עד אז לא הקדשתי מחשבה למקום שראיה תופסת במשחקים של הילדים (לבנות בלגו, לשחק בכלי בובה, להסיע מכוניות - הכל מסובך אם לא רואים, שלא לדבר על משחקים כמו כדור וכו'). מציעה לכם לנסות לחשוב מראש מה יוכל להעסיק אותו בזמן הזה (משחקי מישוש, לספר לו סיפורים), ולהתכונן נפשית שהוא יצטרך אתכם כל הזמן.

בימים שלאחר הניתוח- לא היתה עם זה בעיה.

הבעיה העיקרית היתה מתן הטיפות. חלק מהם ממש שורפות וחלק פחות...

והתכיפות שלהן.. כל שעתיים, שלוש...

ועד כמה שזכור לי לא אמור לרדת ממש דם מההפרשות. לנו אמרו שבמקרה שיש הפרשות דמיות ללכת מיד למיון.

מה שכן- העין אדומה בימים הראשונים... 

זה לא דימום, אלא דמעות אדומות (כי הן מעורבות בדם). רואים שזה דליל יותר מדם. סליחה על התיאור המפורט...

בכל מקרה, כמובן שמה שקובע זה מה שהרופא אומר.

אכן, טיפות זה לא כיף.

אגב, לפותחת: לא תמיד רופאי העיניים יודעים אלו טיפות נכללות בסל של הקופה ואלו לא. אצלנו קיבלנו מרשם לתרופות שמצריכות אישור של ועדה מיוחדת, ואחרי בירור עם רופאת העיניים הסתבר שאפשר להחליף אותן בטיפות שמקבלים בלי בעיה. אם את במקרה נתקלת בבעיה, תדעי שיכול להיות שזה הפתרון.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות