מאוד מאוד פשוט וברור

צריך להיות גיבור לעבוד עם נשים על בסיס יומי. במיוחד אם הנשים הם צעירות ויפות ומושכות בתוספת אם לפעמים לא משהוא עם האישה בבית

השכל לא עובד. צריך להיות יוסף הצדיק כדי להישאר עם החליפה ביד ולהימלט

כך אני חושבת.....

אף אחד מהדברים שאכתוב כאן, לא מוריד ולו בקצת את האחריות של האדם על עצמו.
יש סוטים, שבאמת מצליחים בהמון תחומים בחיים אבל בזה הם סוטים- ולא עליהם מדובר.
מכיוון שהשאלה היא על אנשים טובים שנופלים, אני עונה על זה.

א. טבע-
גברים באופן טבעי חיים במתח. המצב הטבעי הגברי הוא עוררות. זה חלק מהמנגנון. אי אפשר לוותר עליו,

ואם יש גבר שהמנגנון לא עובד אצלו ככה- אז בד"כ הוא צריך טיפול(רגשי\רפואי).

על האינסטינקטים הבסיסיים ביותר שולט אזור במוח שנקרא המוח הקדמון, הוא מפעיל את מנגנוני הדופק,

הנשימה, לחץ הדם וגם אחראי לא מעט לדחף הגברי. בעולם החיות, לדוגמא- זכר מוצלח הוא זכר שיש לו

הכי הרבה צאצאים, ובטבע הדרך הפשוטה ביותר להוסיף צאצאים, זה להתרבות עם יותר מבת זוג אחת.

חיות שיש ביניהן קשרי זוגיות אחידים(מונוגמיים), הם מעטות. הדחף הטבעי של זכרים הוא להתרבות כמה שיותר.

כבני אדם אנחנו שולטים בצורך הזה ותפקידנו לתעל אותו למטרות שלשמן הוא נועד- חיבור בין איש ואישתו.

אבל זה לא אומר שהדחפים הללו, נמוכים ככל שיהיו לא שייכים לכל גבר, יהיה אחרון הפרחחים או הרב הצדיק

ביותר.

ב. חברה-
החברה היום מחנכת לפריצות, עסוקה בלהדגיש כמה גברים הם חסרי יכולות התמודדות עם יצריהם.
על רקע כזה, כלומר- עם תחושה שזו הציפיה החברתית ממך, לגברים קשה יותר להתמודד עם קשיים

בנושא הזה. מי שאומרים לו כל הזמן כמה הוא חסר יכולת- בסוף מאמין בזה. החברה משתמשת בזה

היום בשביל למכור דברים(פרסומות וכו'), אבל גם בתוך העולם הדתי, אפשר לשמוע רבנים שמחדירים

לאדם תפיסה כזו כדי להסביר לו למה חשוב שיקיים את ההלכה.
אם אדם מרגיש שהדברים הללו גדולים ממנו, הוא עלול יותר בקלות להיכנע לייאוש הזה מעצמו ומשם המדרון

חלקלק.

ג. טישטוש גבולות.

ברוב המקרים של אנשים מ"היישוב", הדברים לא נעשים בצורה מאוד חד צדדית. כלומר- לא תמיד ברור,

מה בדיוק מתרחש. יחסי מרות, הם אחד הדברים המורכבים למשל- כי לא תמיד ברור(לפעמים גם לבחורה)

מה מתרחש ביניהם- האם הוא מנצל את המרות? האם באותו רגע היא מעוניינת בזה? כמובן שהיחסים הללו

אסורים. אבל אם אנשים היו מרגישים שבאמת מה שקורה הוא פגיעה מהותית במישהו אחר בשביל לספק לעצמם

הנאה רגעית- אם הם לא סוטים הם לא היו עושים את זה. הבעיה מגיעה כשזה כבר לא ברור אם מישהו נפגע.

בד"כ הסיפורים צפים לא תוך כדי, ויש גם חשד סביר להאמין שבזמן הדברים הם לא היו לגמרי הטרדה.

בסופו של דבר, אנחנו אמונים ומחוייבים לשליטה ולהתמודדות נכונה ובריאה.
זה בלתי אפשרי לחנך גברים להיות חסרי יכולת להתמודד עם יצרים אבל לצפות מהם להתמודד איתם אח"כ,

וזה מה שהחברה עושה.

כל גבר ספציפי שנופל, הוא בעל אחריות מלאה על מה שהוא עושה. אבל לא תמיד הדברים הם שחור ולבן

כמו שכיף לצבוע אותם.

מי שפוגע- אחראי במעשיו לפגיעה, גם אם יש את כל התירוצים של חברה בעייתית וטבע מורכב.

אבל בתחום האפור- הבעיה היא כבר הרבה יותר מאחריות הגבר.

העבודה העצמית בחיים לא נגמרת אף פעם והיא נצרכת יותר ויותר עם מצב הדור

לא מדובר באדם שתקף באלימות.

מדובר על שני "בני זוג" שהיו מעוניינים בקשר האסור ובדיעבד האישה התחרטה.

למה היא הלכה איתו לצימר? מה היא חשבה שיקרה שם?

אולי היא "נדלקה" עליו, אולי חשבה להתקדם באמצעים האלה. אנחנו לא יודעים.

לא מדובר באלימות בכלל, ואלמלא הייתה בת זוג בעניין ו/או יחסי מרות זה היה לגמרי סבבה בעיניים חילוניות.

על זה אנחנו פה מדברות.

מי שחילוני ,לא מקיים תורה ומצוות ואין לו יראת שמים ופחד מאלוקים אז אין שאלה איך הוא מגיע לזה

אבל כשזה מדובר בדתי מצופה ממנו שכן ישליט שכל על רגש. בלי קשר לאם אישתו יודעת או לא

ולכן צריך לזכור את זה.

מצד שני כל ידיעה שבטיפול המשטרה ומגיעה דרך מסנני התקשורת ודוברי'ה על פי רוב יש עוד פרטים שלא מספרים מה באמת קרה.

ולא רק בזה

מאוד מעניין.

העניינים האלה סתם משמשים כאמצעי "חיסול" של אנשי ימין בכל מיני נקודות, וזה לא משנה בכלל אם זה נכון מה שהם עשו או לא.

משה קצב למשל לא עשה שום דבר שלא עשו לפניו ("אנס" הוא בטוח לא), אבל הוא הפריע לשמעון פרס ולכן חוסל.

חיים רמון ומערכת המשפט חוסל במיתת נשיקה (פוליטית).

ינון מגל

אופק בוכריס

עכשיו מנסים לחסל את ניסן סלומיאנסקי באותה צורה על דברים שהיו או לא היו לפני שנים ארוכות.

___

בלי קשר למה שאצלנו חושבים על ההתנהלות הזו, זה לא קשור בכלל.

זה עוד שיטת חיסול, ולכן צריך לגנות אותה גם אם לא אוהבים את ההתנהלות של הנילונים.

עד לפני לא הרבה שנים זה היה הנורמה בצה"ל במשך עשרות שנים.

זה הסיבה שהחרדים ברחו מהצבא כמו מאש או הלכו לקרבי.

רק בשנים האחרונות הפכו את זה לעבירה רשמית ומטפלים בזה.

א.עשו להם טירונות ואז רק מילואים.

ב.היו מקומות ללא בנות שהלכו לשם.

ברגע ששינו את הגישה  גיוסם פחת והלך על ידי ניצול הדחיית גיוס

כל מי שהיה מעורב יודע שהבחורה סחטה אותו בגלל שהוא לא קידם אותה.

אם זה מוצדק או מוסרי? לא. אבל זה לא "אונס". נו באמת.

נסיון מגעיל להתקדם דרך המיטה.

1. האנס המורשע קצב לא הפריע לאף אחד ובטח של לשמעון פרס ז"ל. הוא עמד לסיים את כהונתו בת שבע השנים ועל פי החוק אין אפשרות להבחר לכהונה שניה.

2. מי אמר לך שבוכריס הוא איש ימין? מעולם לא שמעתי אותו ולא ראיתי אותו מתבטא בעניינים של ימין או שמאל

3. חיים רמון היה איש ימין? זה חדש בשבילי ובשביל כולנו

4. ינון מגל אכן השתייך למפלגה ימנית וגם ככל הנראה לא חטא בכלום. ועם זאת מעניין לדעת למה הוא לא התגונן נגד ההאשמות? למה בנט דחק בו להתפטר?

את ההאשמות נגד סלומיאנסקי בדקו רבנים מכובדים ואין שום סיבה לחשוב שהם טועים.

 התרשמתי שגברים אומנם מבינים את ה"לא" הברור אבל נמצאים בחיפוש מתמיד אחרי מישהי שתסכים. ומצד שני יש נשים שמפרשות דורסנות וחוצפה בתור גבריות  ובלחץ מסוים הן מסכימות גם אם לא ממש רוצות. אחרי זה הן נפגעות ובטראומה.

הרבה גברים לא לוקחים אחריות. ככה זה נהיה במשך ההיסטוריה שאישה צריכה לשמור על עצמה וגבר לא. 

היום כשנורמות השתנו ונשים פחות שומרות על עצמן גם גברים צריכים לקחת אחריות  אבל אף אחד לא הסביר להם את זה. 

ממליץ לך לקרוא את הסיפור "טהורה" שהתפרסם בעולם קטן לא מזמן. אם נערה או אישה עומדת ואומרת בגלוי "נפגעתי, הושפלתי, הצניעות שלי הושחתה ע"י פלוני", חזקה עליה שהיא יודעת כמה בושה ועוגמת נפש היא גורמת לעצמה למשפחתה. הרי בזה היא גם "מודה" כביכול שהיא הייתה פתיה, קלת דעת, כזו שלא שמרה על עצמה כמו שצריך בשביל לא להפוך לטרף קל, שזלזה בדיני ייחוד, שעצם השתיקה שלה אח"כ מעידה שגם בה דבק הקלקול. ואם זו בת או בן ממשפחה טובה מול אדם מכובד, תחשבי כמה בושה יש בזה!

גם בתלונה הכי אמיתית שיש, אין אפשרות לצאת בלי פגע ודחייה מהסביבה. אם זו רווקה, עלולות להיות לה בעיות בשידוכים וההורים שלה צריכים להתמודד עם תחושות אשם של הזנחה וחוסר אחריות. אם זו נשואה, אוי לבעל ולילדים מפני ה"תלמידי חכמים" שיאמרו "אם כך אז אולי היא אסור לו לחיות איתה ואולי הילדים הם...", גרושה תצטרך להוכיח שהיא לא מתוסבכת ולא מחפשת לסחוט עוד כסף. היו זמנים שלא היה חיסיון על מתלוננות ואז הביזיון היה כפול ומכופל כך שרק בודדות העזו להתלונן!  

תלונה כזו יכולה להרוס את החיים של המתלונן בקלות גם בלי התקשורת. מי שעושה את החשבון של רווח והפסד, ימצא לרוב שעדיף לשתוק ולהמשיך הלאה. מניסיון.   

ניצול מרות, לכל היותר, וגם אז לא תמיד.

גרוע מכך - יש לי השערה לא נטולת בסיס שאישה מסכנה שהוטרדה ונוצלה לא תעיז להתלונן, בעוד שאישה שרוצה לנקום תעיז גם תעיז. גם העובדה שמדובר בנשים חילוניות (שלהן המחיר לא מאוד גבוה כמו לדתיות איך שזה הוצג פה), מגדילה את הסיכון לזה שמדובר בסתם "חיסול".

והיפוכו: אין עבריינים באמת כי אף נפגעת אמיתית לא אמורה להעיז להתלונן.

תקן אותי אם אני טועה. 

קודם כול במקרה של בן אדם דתי יש איסור תורה. וגם אם הוא חילוני הוא צריך להבין שבדרך כלל אישה רוצה קשר רציני או במקרה של זקן נשוי ומכוער היא רוצה להרוויח מזה משהו. זה די ברור. 

את כותבת שאנשים מן השורה לא גונבים. אז יש מדינות וחברות שכן. 

ועד עכשיו הייתה נורמה שלהטריד זה בסדר. הרבה גברים חושבים שזה בסדר  ולא נאבקים עם היצר בטענה שהוא בלתי נשלט. נראה לי שמשה דיין אם היה חי עכשיו היה בכלא. וכמה היו בדיחות על בוס ומזכירה. 

ויחס לעולות מרוסיה, שכאילו זה בסדר להטריד אותן, אגב לא משנה מגזר, במגזר חרדי זה בכלל היה נפוץ, הם לא יכלו לראות בלונדינית ולא לנסות. 

הרבה פעמים במקום להתנהג כמו שצריך בן אדם מתנהג כפי שמקובל.  והרבה פעמים הוא יעבור עבירה אם יש יחס סלחני אבל כן יעמוד באיזה סטנדרט חברתי חסר משמעות .

ועורך דין זה תענוג לא זול בכלל.  

ואין שום אינטרס לאף אחד להודות בעבירה שהוא לא עשה כל עוד אין הוכחות. 

ובמיוחד לא מובן לי למה לרווחה את כן מאמינה ולשופט לא. אלו שתי מערכות דומות ועובדות ביחד.

יש חוק שאולי לא מוצדק שניצול יחסי מרות זאת עבירה פלילית, חוק הזה לא סוד לאף אחד

ולא לנהל משפט ולפשוט רגל תוך כדי.

וברגע שהוא הודה אז זה נחשב ראיה והוא כבר לא ייצא זכאי ונהיה חשוף לכל עונש שיש בחוק וחוץ מזה עדות שקר זאת גם עבירה. בקיצור זה לא חכם . זה טוב לתביעה ולשופט ואולי לעורך דין שרוצה מערכת יחסים טובה עם שופט ותובע אבל לנאשם זה לא טוב.   

שלא תדעי עוד צער בחיים!

אם יהיו לך כוחות לנסות לעשות משהו,

יש ארגון מקסים בשם שלום בנייך, שאת יכולה לפנות אליו,

הם פונים למשטרה, וקוראים לאדם לחקירה , וכך הוא נבהל,

ואז מציעים לו שבשביל שלא ימשיכו דרך המשטרה - לחתום על הסכם לטפל, ולשלם לך כסף

המטרה של זה זה להפחיד אותו למנוע המשך פגיעה (פעם סוטה זה תמיד סוטה)

יכול להיות פתרון טוב למקרים שיש יותר נזק מלפנות למשטרה.

ולכן כתבתי "כשיהיה לך כח"

כי קודם כל - המטרה היא לשקם את עצמך וחייך. כמו שנקודה כתבה.

פעם סוטה תמיד סוטה  - זה נכון ב90 ומשהו אחוזים , קשה מאד להפסיק, אם הוא לא הלך לטיפול

רוב הסוטים הם נפגעים בעצמם (זה 99.9 אחוז) והם בדרך כלל מדחיקים את הכאב שהם גורמים ,ולכן הסיכוי מזערי שהם ילכו לטיפול מעצמם.

ואם את מרחמת על אשתו וילדיו- אז וודאי מרחמת על אי אלו ילדים שאולי הוא פוגע בהם ,

אולי זה ילדיו שלו?

ויש גם דרך לנסות לעצור את זה במינימום נזק, כמו שכתבתי למעלה (אשתו לא אמורה לדעת מזה)

גם אני לא התלוננתי בינתים, ולא שופטת אותך לרגע, אבל אני יודעת שברגע שאוכל אעשה זאת

(יש לי חשש כבד שהוא פוגע בילדיו)

דרך הארגון,

ולכן רק משאירה לך כנקודה למחשבה.

הרבה כח.

אנשים שנוהגים בדורסנות אינם עושים זאת מיצר עריות.

הם יכולים לשם כך למצוא מישהי שתרצה אותם ולא לכפות את עצמם עליה.

מדובר בפעולה כוחנית שבה התוקף נהנה מחוסר האונים של קורבנו

הדורסנות נותנת לו תחושת כוח ועוצמה

אין לזה וליצר המיני כמעט כל קשר

בגלל הטעות באבחנה אנחנו לא נותנים פתרון נכון

כל כך הרבה נכתב ונאמר על קדושת היצר ואיך להתמודד עם היצר המיני

הרבה שיחות וספרים נכתבו על כך.

ולעומת זאת על יצר הכוחנות והשליטה ועל הדורסנות שעלולה לקנן באדם-כלום!!!

זה צריך להיות נושא שמדברים עליו גם בבתי הספר גם בישיבות התיכוניות והגבוהות

ובמיוחד עם אנשי השררה שהם המועדים יותר ליפול בשיכרון הכוח הזה

מי שמתנהג בדורסנות יכול להיות שמישהי תרצה להתנקם בו בדרך הקלה...

לא בהכרח - רק נקודה למחשבה

העולם מתקדם לטוב ועם כל הקשיים הוא יגיע לתיקון.

אם תסתכל אחורה בשנות ה50 וה60 השחיתות היתה פי כמה ממה שהיא היום

היו שם לא פחות פגיעות מיניות אלא שלא ידענו מהם כי לא היתה אז תקשורת כמו היום והכל

הוסתר והושתק.

השאלה העיקרית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא מה אני עשיתי כדי שייה יותר טוב?

ויש המון מה לעשות ואפשר לעשות כדי לקדם את העולם

ככה הטבע ברא אותנו

התמודדות יום יומית עם המגבלות שיש עלינו

ולא רק בתחום בינו לבינה, גם בהרבה תחומים אחרים

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב