מאוד מאוד פשוט וברור

צריך להיות גיבור לעבוד עם נשים על בסיס יומי. במיוחד אם הנשים הם צעירות ויפות ומושכות בתוספת אם לפעמים לא משהוא עם האישה בבית

השכל לא עובד. צריך להיות יוסף הצדיק כדי להישאר עם החליפה ביד ולהימלט

כך אני חושבת.....

אף אחד מהדברים שאכתוב כאן, לא מוריד ולו בקצת את האחריות של האדם על עצמו.
יש סוטים, שבאמת מצליחים בהמון תחומים בחיים אבל בזה הם סוטים- ולא עליהם מדובר.
מכיוון שהשאלה היא על אנשים טובים שנופלים, אני עונה על זה.

א. טבע-
גברים באופן טבעי חיים במתח. המצב הטבעי הגברי הוא עוררות. זה חלק מהמנגנון. אי אפשר לוותר עליו,

ואם יש גבר שהמנגנון לא עובד אצלו ככה- אז בד"כ הוא צריך טיפול(רגשי\רפואי).

על האינסטינקטים הבסיסיים ביותר שולט אזור במוח שנקרא המוח הקדמון, הוא מפעיל את מנגנוני הדופק,

הנשימה, לחץ הדם וגם אחראי לא מעט לדחף הגברי. בעולם החיות, לדוגמא- זכר מוצלח הוא זכר שיש לו

הכי הרבה צאצאים, ובטבע הדרך הפשוטה ביותר להוסיף צאצאים, זה להתרבות עם יותר מבת זוג אחת.

חיות שיש ביניהן קשרי זוגיות אחידים(מונוגמיים), הם מעטות. הדחף הטבעי של זכרים הוא להתרבות כמה שיותר.

כבני אדם אנחנו שולטים בצורך הזה ותפקידנו לתעל אותו למטרות שלשמן הוא נועד- חיבור בין איש ואישתו.

אבל זה לא אומר שהדחפים הללו, נמוכים ככל שיהיו לא שייכים לכל גבר, יהיה אחרון הפרחחים או הרב הצדיק

ביותר.

ב. חברה-
החברה היום מחנכת לפריצות, עסוקה בלהדגיש כמה גברים הם חסרי יכולות התמודדות עם יצריהם.
על רקע כזה, כלומר- עם תחושה שזו הציפיה החברתית ממך, לגברים קשה יותר להתמודד עם קשיים

בנושא הזה. מי שאומרים לו כל הזמן כמה הוא חסר יכולת- בסוף מאמין בזה. החברה משתמשת בזה

היום בשביל למכור דברים(פרסומות וכו'), אבל גם בתוך העולם הדתי, אפשר לשמוע רבנים שמחדירים

לאדם תפיסה כזו כדי להסביר לו למה חשוב שיקיים את ההלכה.
אם אדם מרגיש שהדברים הללו גדולים ממנו, הוא עלול יותר בקלות להיכנע לייאוש הזה מעצמו ומשם המדרון

חלקלק.

ג. טישטוש גבולות.

ברוב המקרים של אנשים מ"היישוב", הדברים לא נעשים בצורה מאוד חד צדדית. כלומר- לא תמיד ברור,

מה בדיוק מתרחש. יחסי מרות, הם אחד הדברים המורכבים למשל- כי לא תמיד ברור(לפעמים גם לבחורה)

מה מתרחש ביניהם- האם הוא מנצל את המרות? האם באותו רגע היא מעוניינת בזה? כמובן שהיחסים הללו

אסורים. אבל אם אנשים היו מרגישים שבאמת מה שקורה הוא פגיעה מהותית במישהו אחר בשביל לספק לעצמם

הנאה רגעית- אם הם לא סוטים הם לא היו עושים את זה. הבעיה מגיעה כשזה כבר לא ברור אם מישהו נפגע.

בד"כ הסיפורים צפים לא תוך כדי, ויש גם חשד סביר להאמין שבזמן הדברים הם לא היו לגמרי הטרדה.

בסופו של דבר, אנחנו אמונים ומחוייבים לשליטה ולהתמודדות נכונה ובריאה.
זה בלתי אפשרי לחנך גברים להיות חסרי יכולת להתמודד עם יצרים אבל לצפות מהם להתמודד איתם אח"כ,

וזה מה שהחברה עושה.

כל גבר ספציפי שנופל, הוא בעל אחריות מלאה על מה שהוא עושה. אבל לא תמיד הדברים הם שחור ולבן

כמו שכיף לצבוע אותם.

מי שפוגע- אחראי במעשיו לפגיעה, גם אם יש את כל התירוצים של חברה בעייתית וטבע מורכב.

אבל בתחום האפור- הבעיה היא כבר הרבה יותר מאחריות הגבר.

העבודה העצמית בחיים לא נגמרת אף פעם והיא נצרכת יותר ויותר עם מצב הדור

לא מדובר באדם שתקף באלימות.

מדובר על שני "בני זוג" שהיו מעוניינים בקשר האסור ובדיעבד האישה התחרטה.

למה היא הלכה איתו לצימר? מה היא חשבה שיקרה שם?

אולי היא "נדלקה" עליו, אולי חשבה להתקדם באמצעים האלה. אנחנו לא יודעים.

לא מדובר באלימות בכלל, ואלמלא הייתה בת זוג בעניין ו/או יחסי מרות זה היה לגמרי סבבה בעיניים חילוניות.

על זה אנחנו פה מדברות.

מי שחילוני ,לא מקיים תורה ומצוות ואין לו יראת שמים ופחד מאלוקים אז אין שאלה איך הוא מגיע לזה

אבל כשזה מדובר בדתי מצופה ממנו שכן ישליט שכל על רגש. בלי קשר לאם אישתו יודעת או לא

ולכן צריך לזכור את זה.

מצד שני כל ידיעה שבטיפול המשטרה ומגיעה דרך מסנני התקשורת ודוברי'ה על פי רוב יש עוד פרטים שלא מספרים מה באמת קרה.

ולא רק בזה

מאוד מעניין.

העניינים האלה סתם משמשים כאמצעי "חיסול" של אנשי ימין בכל מיני נקודות, וזה לא משנה בכלל אם זה נכון מה שהם עשו או לא.

משה קצב למשל לא עשה שום דבר שלא עשו לפניו ("אנס" הוא בטוח לא), אבל הוא הפריע לשמעון פרס ולכן חוסל.

חיים רמון ומערכת המשפט חוסל במיתת נשיקה (פוליטית).

ינון מגל

אופק בוכריס

עכשיו מנסים לחסל את ניסן סלומיאנסקי באותה צורה על דברים שהיו או לא היו לפני שנים ארוכות.

___

בלי קשר למה שאצלנו חושבים על ההתנהלות הזו, זה לא קשור בכלל.

זה עוד שיטת חיסול, ולכן צריך לגנות אותה גם אם לא אוהבים את ההתנהלות של הנילונים.

עד לפני לא הרבה שנים זה היה הנורמה בצה"ל במשך עשרות שנים.

זה הסיבה שהחרדים ברחו מהצבא כמו מאש או הלכו לקרבי.

רק בשנים האחרונות הפכו את זה לעבירה רשמית ומטפלים בזה.

א.עשו להם טירונות ואז רק מילואים.

ב.היו מקומות ללא בנות שהלכו לשם.

ברגע ששינו את הגישה  גיוסם פחת והלך על ידי ניצול הדחיית גיוס

כל מי שהיה מעורב יודע שהבחורה סחטה אותו בגלל שהוא לא קידם אותה.

אם זה מוצדק או מוסרי? לא. אבל זה לא "אונס". נו באמת.

נסיון מגעיל להתקדם דרך המיטה.

1. האנס המורשע קצב לא הפריע לאף אחד ובטח של לשמעון פרס ז"ל. הוא עמד לסיים את כהונתו בת שבע השנים ועל פי החוק אין אפשרות להבחר לכהונה שניה.

2. מי אמר לך שבוכריס הוא איש ימין? מעולם לא שמעתי אותו ולא ראיתי אותו מתבטא בעניינים של ימין או שמאל

3. חיים רמון היה איש ימין? זה חדש בשבילי ובשביל כולנו

4. ינון מגל אכן השתייך למפלגה ימנית וגם ככל הנראה לא חטא בכלום. ועם זאת מעניין לדעת למה הוא לא התגונן נגד ההאשמות? למה בנט דחק בו להתפטר?

את ההאשמות נגד סלומיאנסקי בדקו רבנים מכובדים ואין שום סיבה לחשוב שהם טועים.

 התרשמתי שגברים אומנם מבינים את ה"לא" הברור אבל נמצאים בחיפוש מתמיד אחרי מישהי שתסכים. ומצד שני יש נשים שמפרשות דורסנות וחוצפה בתור גבריות  ובלחץ מסוים הן מסכימות גם אם לא ממש רוצות. אחרי זה הן נפגעות ובטראומה.

הרבה גברים לא לוקחים אחריות. ככה זה נהיה במשך ההיסטוריה שאישה צריכה לשמור על עצמה וגבר לא. 

היום כשנורמות השתנו ונשים פחות שומרות על עצמן גם גברים צריכים לקחת אחריות  אבל אף אחד לא הסביר להם את זה. 

ממליץ לך לקרוא את הסיפור "טהורה" שהתפרסם בעולם קטן לא מזמן. אם נערה או אישה עומדת ואומרת בגלוי "נפגעתי, הושפלתי, הצניעות שלי הושחתה ע"י פלוני", חזקה עליה שהיא יודעת כמה בושה ועוגמת נפש היא גורמת לעצמה למשפחתה. הרי בזה היא גם "מודה" כביכול שהיא הייתה פתיה, קלת דעת, כזו שלא שמרה על עצמה כמו שצריך בשביל לא להפוך לטרף קל, שזלזה בדיני ייחוד, שעצם השתיקה שלה אח"כ מעידה שגם בה דבק הקלקול. ואם זו בת או בן ממשפחה טובה מול אדם מכובד, תחשבי כמה בושה יש בזה!

גם בתלונה הכי אמיתית שיש, אין אפשרות לצאת בלי פגע ודחייה מהסביבה. אם זו רווקה, עלולות להיות לה בעיות בשידוכים וההורים שלה צריכים להתמודד עם תחושות אשם של הזנחה וחוסר אחריות. אם זו נשואה, אוי לבעל ולילדים מפני ה"תלמידי חכמים" שיאמרו "אם כך אז אולי היא אסור לו לחיות איתה ואולי הילדים הם...", גרושה תצטרך להוכיח שהיא לא מתוסבכת ולא מחפשת לסחוט עוד כסף. היו זמנים שלא היה חיסיון על מתלוננות ואז הביזיון היה כפול ומכופל כך שרק בודדות העזו להתלונן!  

תלונה כזו יכולה להרוס את החיים של המתלונן בקלות גם בלי התקשורת. מי שעושה את החשבון של רווח והפסד, ימצא לרוב שעדיף לשתוק ולהמשיך הלאה. מניסיון.   

ניצול מרות, לכל היותר, וגם אז לא תמיד.

גרוע מכך - יש לי השערה לא נטולת בסיס שאישה מסכנה שהוטרדה ונוצלה לא תעיז להתלונן, בעוד שאישה שרוצה לנקום תעיז גם תעיז. גם העובדה שמדובר בנשים חילוניות (שלהן המחיר לא מאוד גבוה כמו לדתיות איך שזה הוצג פה), מגדילה את הסיכון לזה שמדובר בסתם "חיסול".

והיפוכו: אין עבריינים באמת כי אף נפגעת אמיתית לא אמורה להעיז להתלונן.

תקן אותי אם אני טועה. 

קודם כול במקרה של בן אדם דתי יש איסור תורה. וגם אם הוא חילוני הוא צריך להבין שבדרך כלל אישה רוצה קשר רציני או במקרה של זקן נשוי ומכוער היא רוצה להרוויח מזה משהו. זה די ברור. 

את כותבת שאנשים מן השורה לא גונבים. אז יש מדינות וחברות שכן. 

ועד עכשיו הייתה נורמה שלהטריד זה בסדר. הרבה גברים חושבים שזה בסדר  ולא נאבקים עם היצר בטענה שהוא בלתי נשלט. נראה לי שמשה דיין אם היה חי עכשיו היה בכלא. וכמה היו בדיחות על בוס ומזכירה. 

ויחס לעולות מרוסיה, שכאילו זה בסדר להטריד אותן, אגב לא משנה מגזר, במגזר חרדי זה בכלל היה נפוץ, הם לא יכלו לראות בלונדינית ולא לנסות. 

הרבה פעמים במקום להתנהג כמו שצריך בן אדם מתנהג כפי שמקובל.  והרבה פעמים הוא יעבור עבירה אם יש יחס סלחני אבל כן יעמוד באיזה סטנדרט חברתי חסר משמעות .

ועורך דין זה תענוג לא זול בכלל.  

ואין שום אינטרס לאף אחד להודות בעבירה שהוא לא עשה כל עוד אין הוכחות. 

ובמיוחד לא מובן לי למה לרווחה את כן מאמינה ולשופט לא. אלו שתי מערכות דומות ועובדות ביחד.

יש חוק שאולי לא מוצדק שניצול יחסי מרות זאת עבירה פלילית, חוק הזה לא סוד לאף אחד

ולא לנהל משפט ולפשוט רגל תוך כדי.

וברגע שהוא הודה אז זה נחשב ראיה והוא כבר לא ייצא זכאי ונהיה חשוף לכל עונש שיש בחוק וחוץ מזה עדות שקר זאת גם עבירה. בקיצור זה לא חכם . זה טוב לתביעה ולשופט ואולי לעורך דין שרוצה מערכת יחסים טובה עם שופט ותובע אבל לנאשם זה לא טוב.   

שלא תדעי עוד צער בחיים!

אם יהיו לך כוחות לנסות לעשות משהו,

יש ארגון מקסים בשם שלום בנייך, שאת יכולה לפנות אליו,

הם פונים למשטרה, וקוראים לאדם לחקירה , וכך הוא נבהל,

ואז מציעים לו שבשביל שלא ימשיכו דרך המשטרה - לחתום על הסכם לטפל, ולשלם לך כסף

המטרה של זה זה להפחיד אותו למנוע המשך פגיעה (פעם סוטה זה תמיד סוטה)

יכול להיות פתרון טוב למקרים שיש יותר נזק מלפנות למשטרה.

ולכן כתבתי "כשיהיה לך כח"

כי קודם כל - המטרה היא לשקם את עצמך וחייך. כמו שנקודה כתבה.

פעם סוטה תמיד סוטה  - זה נכון ב90 ומשהו אחוזים , קשה מאד להפסיק, אם הוא לא הלך לטיפול

רוב הסוטים הם נפגעים בעצמם (זה 99.9 אחוז) והם בדרך כלל מדחיקים את הכאב שהם גורמים ,ולכן הסיכוי מזערי שהם ילכו לטיפול מעצמם.

ואם את מרחמת על אשתו וילדיו- אז וודאי מרחמת על אי אלו ילדים שאולי הוא פוגע בהם ,

אולי זה ילדיו שלו?

ויש גם דרך לנסות לעצור את זה במינימום נזק, כמו שכתבתי למעלה (אשתו לא אמורה לדעת מזה)

גם אני לא התלוננתי בינתים, ולא שופטת אותך לרגע, אבל אני יודעת שברגע שאוכל אעשה זאת

(יש לי חשש כבד שהוא פוגע בילדיו)

דרך הארגון,

ולכן רק משאירה לך כנקודה למחשבה.

הרבה כח.

אנשים שנוהגים בדורסנות אינם עושים זאת מיצר עריות.

הם יכולים לשם כך למצוא מישהי שתרצה אותם ולא לכפות את עצמם עליה.

מדובר בפעולה כוחנית שבה התוקף נהנה מחוסר האונים של קורבנו

הדורסנות נותנת לו תחושת כוח ועוצמה

אין לזה וליצר המיני כמעט כל קשר

בגלל הטעות באבחנה אנחנו לא נותנים פתרון נכון

כל כך הרבה נכתב ונאמר על קדושת היצר ואיך להתמודד עם היצר המיני

הרבה שיחות וספרים נכתבו על כך.

ולעומת זאת על יצר הכוחנות והשליטה ועל הדורסנות שעלולה לקנן באדם-כלום!!!

זה צריך להיות נושא שמדברים עליו גם בבתי הספר גם בישיבות התיכוניות והגבוהות

ובמיוחד עם אנשי השררה שהם המועדים יותר ליפול בשיכרון הכוח הזה

מי שמתנהג בדורסנות יכול להיות שמישהי תרצה להתנקם בו בדרך הקלה...

לא בהכרח - רק נקודה למחשבה

העולם מתקדם לטוב ועם כל הקשיים הוא יגיע לתיקון.

אם תסתכל אחורה בשנות ה50 וה60 השחיתות היתה פי כמה ממה שהיא היום

היו שם לא פחות פגיעות מיניות אלא שלא ידענו מהם כי לא היתה אז תקשורת כמו היום והכל

הוסתר והושתק.

השאלה העיקרית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא מה אני עשיתי כדי שייה יותר טוב?

ויש המון מה לעשות ואפשר לעשות כדי לקדם את העולם

ככה הטבע ברא אותנו

התמודדות יום יומית עם המגבלות שיש עלינו

ולא רק בתחום בינו לבינה, גם בהרבה תחומים אחרים

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל