לצערנו בשבת האחרונה אחות של חברה שלי נפטרה מהמחלה
היום בבוקר המחנכת שלנו אמרה שבימים הקרובים כמה בנות ילכו לנחם אבל לא כ"כ הסבירה מה אמורים לומר או איך להתנהג...
יש למישהו עצות בשבילי?
פורום התמודדות עם אובדן
בהנהלת:
מכתב פתיחה
אני צריכה עזרהבראבו
לתת חיבוק, להגיד את הנוסח שלכם "המקום ינחם.."שירה חדשה~
ולהתנהל מכאן לפי איך שהיא רוצה - רוצה שתישארו - תישארו, רוצה שתלכו - תלכו משם.
לא להעיק ולהיות קשובים לרצונות שלה, גם אם היא לא ממש מביעה אותם.
(לא לחפור לה כשמדברים מסביב על אחותה אם היא רוצה להקשיב להם, לא להגיד משפטים בסגנון "וואי איזה קשה זה..") בגדול בעיקר לשתוק.
אוקיי, תודה רבה!בראבו
כשאחי נפטרימב"כ
ממש בתחילת החמישית, ובקושי הכרתי את הכיתה, רובן הגיעו לשבעה, ולמרות שהן היו די מסכנות ולא ידעו מה לעשות עם עצמן זה עשה הרבה טוב שהן באו והראו שאכפת להן. אני לא יודעת איך מרגישה חברה שלך, ואולי כדאי לשאול, אבל אני זוכרת שהיה לי קשה עם הניתוק מהסביבה ושחקרתי אותן על כל פרט שהיה בכיתה... חוצמזה, כשחזרתי, אחת הבנות הביאה לי תיקיה עם סיכומים וחומר מכל הזמן שהפסדתי וזה עזר מאוד אחר כך, אולי כדאי לכן לארגן משהו כזה...
חיבוק לך ולה, ערב טוב!
חרות
חיבוק לך ולה, ערב טוב!
חרות
כמה דבריםברוקולי
1. לזכור שאסור להתחיל לדבר ולכן להכנס ולחבק זה רעיון נפלא ששובר את השקט
2. אין חוקי קסם לשבעות וגם לא לשבעה ספציפי - השבוע הזה הוא דינמי ומשתנה מרגע לרגע
לכל אדם שיושב שבעה יש רצונות וצרכים שונים
אחד רוצה לספר, השני רוצה בכלל לדבר על דברים לא קשורים, והשלישי רוצה שקט
ההמלצה הכי חשובה - היא לבוא עם עיניים פקוחות ולזרום עם הסיטואציה.
אם היא רוצה לספר- לתת לה, אבל לזכור לא לשאול שאלות חסרות טקט..
אם היא רוצה שקט -לכבד את העניין.
כמובן שאפשר להתייעץ גם עם המחנכת ויועצת ביה"ס
כל הכבוד!
תשובההעני ממעשאחרונה
לשבת בשקט ולזרום עם השיחות שיתחילו מהאבלה
ב. להתייעץ עם המורה
ג. לתת יד במטבח. ולאמר גם לשאר האבלים נוסח ניחום
אמא.לבד.
אני אוהבת אותך מאוד.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
חיזוק. זה לא קלברוקולי
קשה.העני ממעשאחרונה
עם הזמן, עלולים לגלות ש
א. הנפטר עדיין כאן. סוג של.
ב. האנשים 'שיחליפו אותנו', כמה שנשאיר להם מצב טוב יותר, יהיו בנקודות מוצא יותר גבוהות ויקדמו את העולם יותר טוב.
אגב. אין לך חברה להתנחם ?
א. הנפטר עדיין כאן. סוג של.
ב. האנשים 'שיחליפו אותנו', כמה שנשאיר להם מצב טוב יותר, יהיו בנקודות מוצא יותר גבוהות ויקדמו את העולם יותר טוב.
אגב. אין לך חברה להתנחם ?
עקידת שלמהשיראליה
הגיע לידי קונטרס מדהים שנקרא עקידת שלמה ומיועד להורים שכולים.
ככל הנראה נכתב על ידי תלמיד חכם גדול שאיבד את בנו.
האם מישהו יודע את זהות המחבר???
תודה
..על חוף מבטחים
עברה שנה קשה וכשקשה הגעגוע מתגבר😔
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.
עצוב מאדהעני ממעש
תנסי למצוא עוד מישהו לשתף
גם לבכות לכרית, זה עוזר. וגם לצייר, או לכתוב.
בשורות טובות
גם לבכות לכרית, זה עוזר. וגם לצייר, או לכתוב.
בשורות טובות
וואי אני איתךהדס????אחרונה
שולחת לך חיזוקים😚😚 את לא לבד..
ועצה קטנה...אם אין לך עם מי לדבר פשוט תדברי עם עצמך... תשבי במקום שאת אוהבת ותדברי תדברי תשפכי... זה עוזר!
בשורות טובות!
אוף מי עוד איבד בן משפחה קרוב המגפה הארורה הזאת??בהריון שוב
מרגישה כל כך לבד
אוי כמה זה כואב,שלא תדעי עוד צער אמן.רויטל.
ברוקוליאחרונה
זכרונות מבית סבאשריונר
11 חודשים.
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.
באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.
לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.
אתה תמיד איתנו❤
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.
באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.
לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.
אתה תמיד איתנו❤
כל הכבוד על ההקפדה!מתמודדת (?)
בשנה רגילה זה מורכב,
ולמרות האתגרים של השנה האחרונה עוד יותר.
אני בטוחה שזה עשה רק טוב!
ולמרות האתגרים של השנה האחרונה עוד יותר.
אני בטוחה שזה עשה רק טוב!
וואו מרגש המסירות שלך!והוא ישמיענואחרונה
באמת התרגשתי לקרוא
...געגוע...
העיניים מזדגגות
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.