בס"ד

תחשבי שאת יכולה להגיד גם ההפך..שקירוב רחוקים יכולה אפילו להדביק את האדם יותר ב-ה'. מרב כל הקטע שהוא צריך לקרב הוא צריך ללמוד עוד ועוד לכן הוא מתקרב ל-ה'. אך את צודקת שלפעמים זה יכול אפילו לרחק..פתאום השאלות של החילוני יכולות להכשיל..ולהגיד וואלה..אולי זה..ואולי זה..

אבל הכל תלוי ברמה שלך כלפי ה'. ז"א אם יש לך את האמצעים והמניעים להגיד לעצמך שזה את ואף אחד לא ישנה את זה. אפילו לא דעה של איש חילוני שהרבה פעמים מבלבלת. ותאמיני לי יש אנשים שהרמה הרוחנית שלהם כל כך גדולה שהם עושים חסדים והם באים למקום של החילונים ומעלים אותם ביחד איתם. הרב שלנו (אם איני טועה) סיפר לנו פעם שהוא מכיר אדם שהיה ניכנס למקום של דיסקוטקים בלילה יחד עם חבר שלו והיה מנגן שם שירי נשמה ושירי קודש וזה היה משפיע על האנשים שהיו שם..וזה קירב..אף תארי לך שאותם אלה לא היו ברמה רוחנית הם היו יכולים לחטוא..לכי תדעי מה יש בדיסקוטקים..

לכן כמו שאמרתי, זה תלוי באיזה רמה רוחנית אתה..יש אדם שיחטא אם הוא יתרום לקרב רחוקים ויש כאלה שלא..אדם צריך להכיר את עצמו כדי לדעת.

בס"ד

אבל אם זה קשה לך אני אוסיף למטה *הטקסט כתוב בלשון נקבה אך מיועדים למין השני גם*

בס"ד

שלא שמת לב שהתשובה לא מיועדת לך. אז אל תעשה מזבוב פיל. וזה כלל לא משנה אם אני כותבת את ההודעה לאחרונה או לא.

זה בכלל לא דומה.אתה מביא דוגמאות לדברים שאין סיכוי כמעט שיקרו לעומת זאת השואל שאל שאלה נכונה!!

באמת דברים כאלה קורים שאתה בא לחזק ויוצא חלש!

זקוקים לתשובה עניינית

כמובן שחשוב מאוד שכל אחד יתרום, יעזור ויתן מעצמו לאחר, אבל חשוב מאוד גם לדאוג שלא יתקלקל מזה.

אז מה נעשה? לא נלך לעזור לאחרים כי יש חשש שנתקלקל? אז זהו שחייבים לעשות את זה, אז מה נעשה?

לכן בהתחלה שאדם עוד צעיר הוא צריך לבנות את עצמו, ללמוד כמה שיותר כדי שידע מה להשיב ומה לענות כששואלים אותו, אבל מה לעשות וכולנו בני אדם, וגם לאחר שלמדנו עדיין אנחנו יכולים לשמוע שאלה שאין לנו תשובה עליה, לכן צריך כל אחד לעשות לו רב וכשיש לו ספק כל שהוא, לא יאמר אני לא יודע ויתחיל להתקלקל או לכפור ח"ו, אלא ילך לרב שלו וישאל אותו, ואז אין חשש שח"ו יתקלקל.

לסיכום: צריך ללכת ולקרב רחוקים, אבל לפני זה בגיל צעיר ללמוד טוב כדי שנגדל נוכל לצאת וכבר לא יהיה חשש. וכמו כן תעשה לעצמך רב שכל ספק שיש לך תשאל אותו.

ובע"ה שלוחי מצווה לא יזוקו.  

בס"ד.

בלשון צחות דרשו על "עז פנים לגהנם ובושת פנים לגן עדן"- עז פנים- מי שהוא עז פנים, שיש לו "עזות דקדושה", יש לו עמידה עצמית חזקה, הוא יכול לקרב רחוקים אפילו בגהנם. אבל מי שהוא "בושת פנים" מי שאין לו כ"כ עמידה חזקה, מי שעוד לא "סגור על עצמו"- הוא יכול "לקרב רחוקים" רק בגן עדן...

תכל'ס. הכלל בגמרא אומר:" אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך". ז"א שלא אומרים לאדם שיחטיא את עצמו בשביל לחזק מישהו אחר.

אלא מאי? שגם הכלל: "חלל עליו שבת אחת, בשביל שישמור שבתות הרבה", קיים. אומנם הוא נאמר על פיקוח נפש גשמי, אבל יש שבאו להוכיח ממנו גם על פיקוח נפש רוחני.

בדברים האלה אין כללים ברורים. ז"א, ברור שעל ההלכה- אסור לעבור. על ההלכה- חייבים לשמור. אבל אם זה לא "עבירות" אלא נזקים מסויימים לרוחניות של האדם- כאן מתחילה השאלה. והתשובה משתנה בין אדם לאדם. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. ויש גם את השאלה של הגיל והבניין הרוחני של האדם.

מסקנה: צריך לשאול רב שמכיר אותך...

אחד מאלף,

בוגר קורס שליחים של "מעייני הישועה"

שביניהם יש בד"כ ילדים

לפי הדרך שלך.אסור להכניס ילדים שעוד לא בנויים כמו שצריך לשליחות.

אז מה??רק כשאתה רווק תעשה שליחות וקירוב?

שקד- זה בדיוק מה שאת ענית לי..

בס"ד

בכל דבר יש את הצד של הסיכון, ואם האדם לא יסתכן הוא לא יתקדם בחיים!

וזה לא קשור לפגיעה רוחנית או גשמית - העיקרון הוא אותו הדבר!

תמיד לוקחים סיכון..!!

וגם שלוחי מצווה אינם ניזוקים - למדתי פעם שהם לא ניזוקים במובן הפנימי,הרוחני.

ה' רוצה שילדיו יתקרבו אליו אז הוא עוזר לאותו אדם שרוצה לעזור שלא ירד.

בס"ד

עדיף לא לנסות לעשות משהו שאתה יודע שאתה יכול ליפול בו וגם לא כל דבר מתאים לכולם..תשאירו את זה לאנשים שזה לא יכשיל אותם..~
וב"ה יש המון אנשים כאלה!! שיודעים לתת מעצמם..ולקרב בלי לפגוע בעצמם..

בס"ד

אם כל אחד יחכה עד שהוא יהיה בנוי בעצמו, אף אחד לא יצא.
בעיקרון כמעט כולם יכולים לצאת ולהפתח, השאלה איך עוישם את זה.
בד"כ להיפך, דווקא ההתמודדות עם דיעות אחרות מחזקת את שלך.
כשמדבירם לתינוק [ל ה ב ד י ל], מדברים איתו בשפה פשוטה ועושים 'קוצי מוצי', אבל זה לא מוריד מהרמה שלך.
לא צריך לחכות עד לגיל 25 וגם להתלבט. בטח שלא בגיל 12. אבל איזור גיל 15, אם פחות או יותר בחרת לך דרך לא נראה לי שזה יזיק כ"כ. מובן שאם את עושה את זה במסגרת קבועה, כדאי שיהיה לך יעוץ ממישהו מבוגר יותר באופן עקבי.

בס"ד.

יש כלל בהלכות בשר וחלב, שבשר שעסוק ב"לפלוט" לא "בולע". לא נכנס עכשיו לעומק הדין, אבל דורשים על זה שככה זה גם בקירוב. מי שטרוד לפלוט- להשפיע. לא יהיה מושפע. יכול להעיד על זה כל אדם שעסק בהפצות או בדברים דומים. כשאתה עסוק בלקרב, אתה לא משופע לרעה.

כמובן, צריך בשביל זה לשים לב למחשבות. אבל כשזה ככה- זה ככה.

בכל מקרה, צריך להיות בנויים מספיק. ולשאול רב. לא לעשות כלום בלי להתייעץ עם רבנים!

לקחת סיכון- מי אמר שתמיד צריך לקחת סיכון? איפה זה כתוב? לדעתי אסור לקחת סיכונים בדברים כ"כ חשובים...

ולגבי "דיבור עם תינוק". צריך לשים לב. "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"- לא לקרב את התורה אליהם, להוריד את התרוה מרמתה אלא להעלות אותם לתורה. כמובן צריך לדבר דברים ברמתם, אבל חייבים לשים לב שלא יורדים... וד"ל.

אגב, כולנו התייחסנו לדוגמא. אבל זה דבר שלא קשור רק ל"הפצות". ילד בכיתה שמקלקל את כולם, חניך בסניף שמוריד ת'רמה. חבר רע וכו'...

בס"ד

בדוגמא עם התינוק. התכוונתי, למשל- יש המון דתיים שרואים סרטים, הולכים לקולנוע, וכו'- ואומרים ש"מה, אנחנו חרדים?!".... וההיפך, התכוונתי שאדם לא צריך להוריד מרמתו ומרמת התורה כדי להתחבר. יש כאלו שבטוחים שאם הם יגדלו זקן- לדוגמא דוגמית- בלי להכנס עכשיו לדיון- שימו לב לאיזה כיוון לקחתי את זה לפני שעולים עלי- אז חילונים ירתעו מהם- זה כ"כ מעוות לא לעשות משהו, רק בגלל שנראה לך שזה ירתיע אחרים! להיפך, זה רק גורם לחילונים לחשוב כמה הזרם הדת"ל מתרפס...

השאלה הראשונה שנשאלת כאן היא למה צריך לקרב רחוקים? התשובה הפשוטה היא לכך היא מצד ואהבת שכמו שאתה מאושר עם הדת ככה אתה רוצה שאחרים יהיו מאושרים. אבל בשביל זה אתה צריך להיות שלם עם העולם הרוחני שלך.

לפעמים קירוב רחוקים בא כתחליף לבנין אישי. כמצליחים לשכנע אחרים מחזקים את הבטחון העצמי, אבל הופכים להיות תלויים בויכוחים כדי להתחזק מתקשים להתמודד לבד.

השאלה היא לא פשוטה אבל צריך לבדוק טוב את הסיבה לרצון לקרב רחוקים. ולגבי אוהב את הברית ומקרבן לתורה. ידועה דרשתו של הרצי"ה שלא כתוב אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה אלא אוהבים וממילא יוצא קירוב לתורה. לכן צריך לשקול היטב מה קורה כשעושים זאת בצורה מלאכותית. וכדאי ללמוד את דרכי התשובה באורות התשובה של הרב קוק. הכיוון נוטה שם יותר לעבודה אישית שממילא מקרינה על הסביבה.

בקיצור, אני נוטה להעדיף בנין אישי על קירוב רחוקים אפילו עם מעט סיכון.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה