מה אתם עושים כשהילדים משגעים אתכם?אמא_מאושרת
ב"ה זכיתי ב3 נשמות שישנות בלילה תחת קורת גגי
אני מאוהבת בכל אחד ואחת מהם. באמת באמת באמת..
בתקופה האחרונה- אני לא יודעת למה- אני חסרת סבלנות. הם ממש מטריפים אותי.
היום ממש התעצבנתי על בן השנתיים וממש צעקתי עליו. אפילו אולי "נבחתי" עליו.
הוא מיד התחיל לבכות ואני בכיתי יחד איתו.
איך נרגעים כשמרגישים שעוד שניה מתפוצצים?
תודה!
מוכר) : הם איתך בבית?kit
זהו, שלא אמא_מאושרת
היום ויתרתי על הגנים לטובת "יום כיף" (שלא היה כל כך כיף) ואני דיי מבואסת מאיך שהוא היה..
אני חושבת שאני דיי מבואסת מזה שאני עוד מעט חוזרת לעבודה ובגלל זה כל הבית בלחץ ועצבים..
אבל איך מרגיעים את זה?
לוקחים בייביסיטרלב אמיץ

או מקרקעים את אבא או את סבתא וסבא, ונכנסים למיטה לישון.

קמים כמו חדשה חיוך.

ואם צריך "הרגעה" לאותו הרגע?אמא_מאושרת
ואין באזור שום מבוגר אחראי אחר?
ככ מוכר בדיוק במצב שלךאמא יפה
עם 3 קטנטנים קודם כל אם כבר קרה שצעקת וכו אז לחכות קצת ואז לחבק חזק חזק ולהגיד סליחה מתוק שלי אמא אוהבת אותך זה ממש חשוב.
ובשביל שלא יקרה דבר כזה אין לי עיצה.
פותחים חלונות.. מזמינים שכנה...שואל שאלות

פותחים דלת...

כשיש "זרים" בבית- זה עוזר להתגבר.

אפשר גם לדמיין כאילו עכשיו נמצאת פה א' או ב'- ואז להגיב.

 

או-

לומר בקול- שממש קשה לך כבר, ועוד רגע תכעסי...

אז את רק שותה כוס מים/ נכנסת רגע לחדר/ וכד'- וכבר חוזרת רגועה.

אחרי שהתחייבת באזני הילדים,

אולי תצליחי יותר גם לבצע.

 

אשרייך על השאיפות, ב"הצלחה

עוצרים לרגע.משוטט
נושמים כמה נשימות עמוקות..
ומשנים גישה.

קורה אצל כולם. עצות:מעין אמונה
1. לנסות לזהות את הרגעים שלפני ההתפוצצות ולנסות למנוע מבעוד מועד לא להגיע לסוף הסבלנות. לשים גבול ברור לפני כן. למשל אני יודעת שבשעות הערב אם יש רעש או מוזיקה חזקה וכו' אני מהר מאד אגיע להתפוצצות עצבים אז אני מנסה לפני כן לזהות את הרגע ולהחביא את הטייפ/מחשב, ליצור שקט עד כמה שאפשר.
2. אם כבר קרה- לעצור את עצמך ואפשר גם להגיד ולעצמך ולילדים (אפילו אם הם קטנים) "רגע, היה לי יום עמוס/קשה, אני צריכה להירגע עכשיו כמה דקות". לנשום עמוק, להיכנס רגע לחדר לבד (אני אפילו נכנסת לשירותים דקה, ככה ברור להם שלא נכנסים איתי עכשיו) או להיכנס להתקלח אם את יכולה, או להכין לך כוס שתיה קרה/חמה. כל דבר שעוזר לך להירגע. ואז לבוא לילד לחבק אותו ולהגיד לו : לא התכוונתי לכעוס עליך. פשוט הייתי ככ עייפה/פשוט כאב לי הראש/ לא הרגשתי ככה טוב .. ובטעות צעקתי עליך יותר מידי. בני בן השנתיים פשוט הסתכל עלי ואז נרגע מיד באותו רגע.
אני חושבת שהחשיבות העיקרית היא בשביל הילדים. זה מלמד אותם איך לווסת רגשות. הם רואים את הדוגמה מהמבוגר איך המבוגר מתמודד עם תסכול ומעתיקים את זה. וזה נורא חשוב להראות להם שגם אנחנו לפעמים קשה לנו ואיך אנחנו מתמודדים עם זה.
וגם אם הגזמנו אז יודעים לחזור בנו ולנסות לתקן ולהסביר.
כתבת שאת לא יודעת למה את חסרת סבלנותבהתהוות

 

נראה לי שאולי יש לך מפתח למצוא את הסיבה: יש לך זיכרון של סיטואציות שהציפו את הכעס. למשל הסיטואציה שהייתה היום עם בן השנתיים. את יכולה לנסות לשבת ברוגע, ולשחזר שלב אחרי שלב? לגולל בפני עצמך מה היה, איך היה, איפה נלחץ לך הכפתור? לדעתי אם תצליחי להיכנס מחדש לחוויה ולראות מה שם הוציא אותך מהכלים, זה ייתן לך כלי נהדר לעבוד איתו.

 

מעתיקה לך (בשינויים קלים) קטע שכתבה חברתי:

 

***

 

בשלב הראשון, משלימים עם זה שהכעס שם, ולא מנסים לנפנף אותו. הכעס הזה הוא נורה אדומה שנדלקת אצלך, והוא ראוי לתשומת לבך האוהבת. הוא לא אויב שצריך לגרש.

 

בשלב השני, כדאי להגיע להבנה פנימית עמוקה של מה שהתערער אצלך. בבסיס יש לכולנו צרכים רגשיים די דומים: הערכה, הכרה, הקשבה, ביטחון ועוד. כשנדלקת אצלך נורה כזאת, כנראה שאחד מהצרכים האלה שלך מאוים, ורצוי לזהות אותו ולספק לעצמך את מה שחיוני לך כמעט כמו חמצן. זה לא פינוק, זה צורך בסיסי.

 

איך את מזהה איזה צורך שלך נפגע? את מתחילה לשוחח עם עצמך. למשל:

-מה אני רוצה? מה הדבר שממש הייתי רוצה שיקרה כרגע?

-אני רוצה שהפעוט שלי יקשיב / יבין / יגיד / יעשה כך וכך.

-למה? למה אני רוצה את זה?

-כי זה יגרום לי להרגיש ש...

בינגו! גילית מה את רוצה להרגיש. גילית את לב העניין. זיהית את הצורך שלך. הצורך האמיתי והעמוק שלך הוא תמיד עצמי, תמיד קשור אלייך עצמך, אנשים אחרים (ואפילו הילדון היקר שלך) הם רק הדרך להגיע אליו. כל זמן שהתשובות שלך לעצמך כורכות את המילה "הוא", תמשיכי להעמיק פנימה, עד שתגיעי לגרעין - מה את עצמך צריכה.

 

סיכוי טוב שעצם זה שתגלי את הצורך הבסיסי שלך שנפגע - יקל עלייך ויביא אותך להשלמה. אם לא, צריך לחשוב איך להשלים אותו, אילו מקורות תמיכה את יכולה להשיג לעצמך שיעזרו לך למלא את החיסרון. בעלך? הילדים האחרים? אנחנו כאן בפורום? חברה טובה? מי יודע, אולי אפילו תגלי שמתאים לך לפנות לשובב עצמו ולהגיד לו: "שלום-נחמן, אמא צריכה עכשיו ליטוף / שיר / שתגיד לה שהיא אמא חמודה / כל דבר אחר". אולי כשהוא ישמע את הצורך שלך בצורה ברורה הוא יירתם להיענות לך?

 

מה את חושבת על זה?

 

 

יכול להיות מחסור בויטמיניםירושלמית טרייה
מתייחסת רק לצד הגופני - כתבת שאת עצבנית בתקופה האחרונה. אצלי זה קורה מחוסר בויטמיני בי.
או יתר פעילות של בלוטת התריס..
ובאמת יכול להיות גם בלי סיבה גופנית כמובן, אנחנו בני אדם.
מעבר לזה לא יודעת לעזור לך, קורה לי עם פשושית אחת בבית לפעמים..
חוסר האונים נובע בד''כ מאי ציותחסידי לאומי
הדרך להתמודד עם אי ציות זה משהו שאין בו חוקים. יש ילד שברגע שנעשה לו נו נו נו - הוא יבין שמה שהוא עושה זה לא הרצוי ויחזור להתעסק במה שאנו מצפים ממנו, ובצד הקיצוני מנגד, יש ילד שככל שנראה לו שאיננו מרוצים מהתנהגותו הוא יגביר זאת כדי למשוך את תשומת הלב.
המטרה בגיל הצעיר בהתפתחותו של הילד, הי לזהות את הסגנון של הילד בביצוע הוראות הורים או סמכות אחרת בחייו.

אחרי שיהיה לך ברור מהי דרכו של כל ילד, ברור שלא תצעקי סתם על ילד בן שנה שרץ לך כל דקה לעציץ, כי אחרי הפעם הראשונה תביני את מטרתו (כנראה משיכת תשומת ליבך) ותפעלי בהתאם.

הבעיה מתחילה בעניינים אלו - אצלנו בראש. אנחנו לפעמים שוכחים שהילד פשוט בונה כרגע את המנטליות שלו, כאשר בידינו לבנות זאת יחד איתו או להרוס את זה במו ידינו.

מקווה שעזרתי.
כל כך מוכר וקורה !החיים שוים

קודם כל מבינים שזה הגיוני, וחייב שיקרה, 

ילדים הם יצורים מתוקים, תובעניים, שרואים רק את עצמם לפני הכל  (ואחרי הכל)

ואת כל כך רוצה להיות בשבילם, אבל הי, יש גם את עצמך, שלפעמים נגמרים לה הכוחות, 

ולפעמים מרגישה שהגיעה לקו האדום של הכוחות!!

 

אני עושה שני דברים :

א. מול הילדים - מותר לצעוק לפעמים , להרגיש שזה בסדר אם התפרצת, ולנסות בפעם הבאה למנוע את זה,

אם הילדים שלך יותר גדולים - פשוט לומר - לאמא עכשיו אין כוח , אז אתם משחקים בשקט ונותנים לי רגע לנוח,

אם הם קטנים  גם אפשר, לומר להם : עכשיו אני לא מביאה כלום, קשה לי.

 

ב. מול עצמך, תעצרי רגע, ותביני את עצמך שקשה לך.

את גם בנאדם , וחשוב שתדאגי לך לא פחות מבן השנתיים, תנסי לראות מה קשה לך,

תדברי עם השם וספרי לו מה את מרגישה ותבקשי עזרה ראשונה, מנסיון , יש הצלה מופלאה לרגעים כאלו שמבקשים עזרה של רגע אחד לפני אחרון.

 

וואו אני כל כך לא מסכים עם זהחסידי לאומי
ילדים הם בעלי רגשות כלפי השני אם רק נשקיע את המאמצים לפתח את זה אצלם.
לצעוק מתוך חוסר אונים (להתפרץ) מול ילד זהו הרס העולם ההערכי במבנה ההתפתחות של הילד.
להודיע לילדים 'הגעתי לסף הכוחות' עלול להפחיד אותם מאוד, אלא אם כן זהו דבר שבשגרה והם רגילים לכך ממש באופן יומיומי.

הדבר היחיד שהסכמתי איתך זה החלק השני, לעצור ולהתבונן.


נ.ב.
לגיטימי לגמרי לחלוק על דעתי ואין לי שום כוונה לוויכוח אישי חלילה.
לא התכוונתי לצעוק מלכתחילההחיים שוים

גם אני משתדלת כמה שאפשר להמנע, אבל כן להבין את עצמינו אם זה קרה.

אני לא יודעת באיזה עולם אתה חי , בעולם שלי אני לא מכירה אף אחד שמגדל ילד בלי לצעוק עליו לפעמים (כמובן תלוי איך ולמה, גם כשצועקים צריך לזכור את הילד)

 

ולא כתבתי להודיע לילדים הגעתי לסף הכוחות , מצטטת:

פשוט לומר - לאמא עכשיו אין כוח , אז אתם משחקים בשקט ונותנים לי רגע לנוח,

אם הם קטנים  גם אפשר, לומר להם : עכשיו אני לא מביאה כלום, קשה לי.

 

לילדים קשה יותר כשאמא מגיעה לסף העצבים , מאשר שהיא מודעת לעצמה , ואומרת להם : עכשיו שחקו רגע בשקט, כי אני לא רוצה להתעצבן עליכם.

 

וזה לגיטימי לגמרי לחשוב אחרת

 

אז הדבר היחיד שאינני מסכים איתך הוא...חסידי לאומי
אחרי שהסברת את עצמך כל כך טוב (👍) אני מגיע למסקנה שאני די מסכים איתך, מלבד נקודה אחת.

אסור שיקרה לנו שנצעק על ילד מתוך עצבים, אני גם צועק על הבת שלי אבל לא מתוך עצבים לעולם!!!
אם אני עצבני, אני לא מטפל בבעיה שנוצרה עד שארגיע את עצמי, (אגב, כך גם בזוגיות).
רק אם אני חושב שכעת צריך לצעוק על הילדה כדי שתבין שחצתה קו אדום מבחינתי, אצעק עליה כשאני רגוע לחלוטין.

כמובן שאנחנו לא אמורים להלקות את עצמנו על טעויות, וכמו שאמרת, אנחנו צריכים להבין להבין את עצמנו. אם לא הייתי מבין את עצמי ומרגיע את עצמי לאחר כל טעות, לא הייתי מסוגל להגיע למסקנה שכדאי לי לא לצעוק מתוך אינסטינקט.


תודה על ההסבר.
כל הכבוד לךהחיים שוים

אני גם שואפת להגיע למצב הזה, אבל לא יכולה להתחייב שזה לא קורה לי .

נראה לי שבתור אישהאמא יפה
להגיע למצב כזה שלא צועקים מעצבים זה כמעט בלתי אפשרי...
האישה פועלת יותר מרגש והגבר מהשכל.
כל הכבוד לך שאתה מצליח וכמובן שזה לא פותר אותנו הנשים לעבוד על זה אבל להשוות ביננו זה לא נכון.
מסכים לגמריחסידי לאומי
אבל עדיין צריך לחתור לכיוון הזה.
ובכל זאת אני חושב שאמנם לאשה זה קשה יותר, אבל אפשר להגיע לזה בעבודה מאומצת.
גברים נמצאים עם הילדים אולי עשיריתkit
מהזמן שאנחנו נמצאות איתם. לכן מה הבעיה לא להתעצבן עליהם.
לא מחייב בכללאמא יפהאחרונה
אבל הם לוקחים פחות קשה כל בכי וחפירה.
אצלנו למשל אם הילד בוכה על איזה משו סתם והחלטנו שלא מתיחסים
אז בעלי באמת לא מתיחס ובכלל לא מפריע לו אבל אני גם אם לא אתיחס אני אשתגע למשמע הבכי כי זה נוגע לי יותר.
כמו שבכלכלת הבית שני בני הזוג שותפים אבל הגבר מרגיש יותר אחריות כך גם בטיפול הילדים למרות שיכול להיות שותפות מלאה האישה מרגישה יותר אחריות וזה יכול לגרום לעצבים ולתסכול גדול יותר..
מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

עבודה סמינריונית על ליקויי למידהEva

שלום רב,

שמי חוה.


 

אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.


 

אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.

אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.  


 

אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.


 

האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?

אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?


 

אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.


 

השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.


 

קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית


 

תודה רבה לכם בכל מקרה.


 

יום טוב ונעים לכולם.

 

עוד הרבה ועוד קצת בבת אחתEvaאחרונה

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!


תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.


תודה רבה. יום טוב.

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

אולי יעניין אותך