אמנם זה היה לפני שנה, אבל נראה לי יעשה לי טוב לכתוב אותו.. (ותודה לאלה שאמרו לי שזה בסדר
)
(אני קוראת לצירים 'גלים' בעקבות הדולה שלי )
יום ראשון בבוקר, 3 ימים אחרי התאריך המשוער..
קמנו בסביבות 9:30 כי אתמול ארזנו עד מאוחר, חשבנו לבדוק היום הובלות להיום/מחר כדי לעבור דירה..
בעלי הלך לתפילה, ואני נחתי עוד במיטה.
קמתי ב10:20 התפללתי ברכות השחר, אכלתי כמה עוגיות, תכננתי לעשות עיסוי חיץ וכשבעלי יחזור לנסוע לשיעור במכללה..
שוכבת במיטה, שמתי את הדיסק של ההרפיה שהדולה שלי הביאה לי והתחלתי לעשות עיסוי..
אחרי 2 דקות (ב10:45) מרגישה גל קטן.. ממשיכה לעשות עיסוי ומרגישה צורך לרוץ לשירותים..
רצה לשירותים ויש לי המון יציאות רכות.. וכל רגע גל כואב.
אז אני יושבת על האסלה, ואז כורעת על הכיור וחוזר חלילה..
אחרי חצי שעה בעלי חוזר, אני יוצאת מהשירותים ואומרים לו שהתחילה הלידה..
הוא כולו מרוגש, ואני-עוד ציר כורעת על הכיור במטבח, מזדקפת, עוד ציר.
מבקשת ממנו להתקשר לנחמי-הדולה. הוא מחייג מביא לי את הפל', אני מחזירה לו ואומרת לו לדבר איתה,
אני לא מסוגלת.
הוא שם על רמקול למספר לה שהתחילו הצירים.
היא אומרת לי לעשות נשימות, ולעשות מקלחת ומבקשת ממנו לתזמן את הצירים.
אני רצה לשירותים, שוב יציאות, מקיאה. כורעת כל רגע על הכיור בשירותים.
מנסה לעשות מקלחת- לא עוזר לי בכלל, רק מעצבן לי שרטוב לי, מנסה להתלבש עם גלים כל רגע.
בעלי אומר לי להגיד לו מתי מתחיל ציר ומתי נגמר- אני אומרת לו שכל הזמן הבטן כואבת, לא יודעת מתי זה ציר.
יורד הפקק הרירי. צועקת לו את זה מהשירותים.
מבקשת שיתקשר שוב לנחמי, היא אומרת לו שחשוב לתזמן כדי להבין באיזה שלב אני נמצאת.
ואומרת שכדאי שאנסה לכרוע על המיטה כדי לנוח קצת..
הולכת לכרוע על 2 כריות על המיטה, וקופצת מהמיטה לשירותים. לא מסוגלת לנוח, כל רגע יש גל.
מגיעה לשירותים, ירידת מים בשטף-צועקת את זה לבעלי.
אומרת לו מתחיל גל, נראה לי נגמר וכו'. כשכל הזמן אני כורעת על הכיור ומתיישבת, כורעת ומתיישבת..
ואז מתחיל לחץ ללמטה- צועקת לבעלי שיתקשר לעדכן את נחמי.
נחמי אומרת לקחת אמבולנס לבי"ח והיא תצא כשאנחנו נצא.
יוצאת מהשירותים, ופתאום נחת, אני הולכת לשכב במיטה ומצליחה לנוח סוף-סוף.
לוקחת את הגרביים ואומרת לבעלי שאני לא מצליחה לגרוב גרביים..
נחמי מתקשרת לשאול מה קורה.
בעלי אומר לה שאני לא מצליחה לגרוב גרביים.
נחמי: דין יולדת!! לא צריך גרביים!! תזמין אמבולנס!
בעלי מזמין אמבולנס אני מנסה לגרוב גרביים. ולשים משהו על הראש.
הוא אומר להם שיש לחץ ללמטה- הם מבקשים שאני אשכב במיטה (כאילו חשבתי לעשות משהו אחר
)
מגיע אופנוען- אומר לי " שלום, קוראים לי ... יילדתי כבר כמה לידות בית, תבדקי אם את מרגישה ראש.
בודקת- לא מרגישה, הוא יוצא מהחדר ואומר לי אם יהיה צורך אני מחכה כאן..
האמבולנס מגיע, מביאים לי כסא גלגלים, אני שמה נעלי בית.
מוציאים אותי החוצה ויש כמה מטרים עד לאמבולנס. השכנים אומרים מזל"ט, ואני מפודחת..
מעלים אותי לאמבולנס השעה 14:30, משכיבים את הכסא. הנהג שואל אותי לאיפה לנסוע. אני: לניאדו!.
הוא: אין זמן! תל השומר או מעייני הישועה? טוב, אז מעייני הישועה. נוסעים בדרך יש לי עוד ירידת מים
וכל הזמן צירים ללמטה.
בעלי מתקשר לעדכן את ההורים, ואת הדולה שיצאנו ושתבוא למעייני הישועה ולא ללניאדו..
מגיעים לבי"ח הפרמדיק אומר: היא בלידה! ומאחל מזל"ט.
מכניסים אותי לחדר קבלה במיון. אומרים לי שיעשו לי מוניטור ובדיקת פתיחה.
אני: לא רוצה לשכב במוניטור! המיילדת עונה לי-בסדר, קודם נבדוק פתיחה. ונוזפת בי שאני לוחצת.
אני: אני לא לוחצת!! יש לי לחץ ללמטה!
המיילדת צועקת: פתיחה מלאה, ראש על פרינאום. תביאו עוד מישהי! ויש חדר לידה פנוי?
היא אומרת לי תתחילי ללחוץ!
אני: אני אלחץ כשארגיש צורך ללחוץ! ואני לא רוצה ללדת בשכיבה על הגב אלא על הצד.
המיילדת: למה? אני: כי בשכיבה על הגב זה עושה קרעים.
המיילדת מתווכחת איתי שזה לא נכון, והאחות שלידה אומרת לי -תקשיבי לה יש לה ניסיון.
ואני: אני יולדת בשכיבה על הצד!
בינתיים אומרים שיש חדר לידה פנוי.
מכסים אותי ולוקחים אותי לחדר לידה.
המיילדת הנוכחית אומרת לזאת שבחדר לידה- ש-היא' (כלומר אני) רוצה ללדת על הצד.
מיכל המיילדת: מעולה!
אני נושמת לרווחה, נס שאני עם מיילדת אחרת.
מיכל ממש בקטע טבעי(כמוני)
שואלת אותי אם יש משהו שהיא צריכה לדעת- יש לי gbs.
מעמעמת אורות. אני אומרת לה שאני אלחץ כשארגיש צורך. היא:מעולה!
עושה לי עיסוי עם שמן שקדים ומים חמימים. ואני מתחילה ללחוץ.
מיכל: את מעולה! רואים שאת מוכנה ללידה! את עושה את זה מצוין! והמון קריאות עידוד מצידה.
אני מחוברת למוניטור ובאיזשהו שלב הוא זז. היא מבקשת שאתהפך לצד השני שלא נוח לי..
אז היא אומרת לי בסדר תחזרי לאיך שנוח לך..
כל ציר לחץ אני עושה קולות נמוכים ולוחצת.
ואז יוצא הראש- היא אומרת לי בואי תרגישי את הראש!
אני צועקת לבעלי: **** הוא יוצא!! (בעלי מאחורי הוילון, כל הזמן הולך לטפסולוגיה או להביא לי מים)
ועוד צירי לחץ. עד שהוא יצא!! 15:17
היא שמה אותו עליי, אני מבקשת שלא תחתוך עדיין את חבל הטבור. אני עוד לא מצליחה להניק כי החבל לא מספיק ארוך. מיכל מיידעת אותי שיבואו לפתוח לי וריד לעירוי נוזלים ופיטוצין. אני לא רוצה. אז היא אומרת לי שיחתימו אותי על איזשהו טופס. סבבה.
נחמי, הדולה שלי מגיעה.
המיילדת חותכת את חבל הטבור. ועוד כמה לחיצות עד שהשיליה יוצאת. 15:30
מיכל המיילדת אומרת לנחמי שהיא עשתה. ממש עבודה טובה! כי הייתי ממש מוכנה ללידה, וזאת לידה ראשונה (כיף לשמוע מחמאות כאלו😁 )
אני מניקה את הנסיך.
מיכל המיילדת אומרת לי שהיא בודקת אם צריך תפרים, ואני מתפללת שלא.
היא אומרת שיש קרע פנימי קטנטן והרופא יגיד אם צריך לתפור או לא.
הרופא התופר נכנס, מתיישב ואומר לי: שלום! קוראים לי מיכאל, אני רוצה לבדוק אם צריך לתפור, בסדר?
בסדר. בודק ואומר לי יש לך קרע פנימי קטנטן, לא אמור להפריע לך אחרי התפירה.
הוא אומר לי אם את רוצה להניק זה בסדר גמור.
אני מפחדת שאזוז אם יכאב. בעלי לוקח אותו. שוקלים את הנסיך.
עושה זריקת הרדמה. מתחיל לתפור, וכל פעם שחושב שיכאב- אומר לי:יכול להיות שיהיה קצת כואב עכשיו. וכשאני אומרת לו שלא כואב-הוא: איזה יופי!
אמרתי לו- תודה רבה לך! עשית את זה בצורה ממש נעימה! ממש פחדתי מזה וזה לא היה כזה נורא.
ממשיכה להניק.
מגיעה מישהי- צריך לעשות לך עירוי נוזלים ופיטוצין- אני: אני לא רוצה. היא- חייב לעשות, זה מאוד חשוב. אני לא רוצה. היא אמרה לי יבואו להחתים אותך. מגיע רופא- אני מבין שאת לא רוצה עירוי. אני- נכון. הוא-טוב.הוא הולך.
ההורים שלי הגיעו. הולכים לחדר התאוששות. אומרים לי שצריך לקחת את הנסיך לבדיקת רופא. אני מבקשת לדעת אם הרופא נמצא שם עכשיו. אם לא- אני רוצה שהנסיך ישאר איתנו עד זמן הבדיקה.
מאשרים לי.
הנסיך יונק. בעלי, נחמי הדולה וההורים שלי לידי.
באים לקחת את הנסיך-בעלי הולך איתו. לא נותנים לו להכנס. בעלי חוזר. אחרי רבע שעה הנסיך עוד לא חזר. כל שניה שולחת את בעלי מסתבר שעשו לו מקלחת-למרות שאמרתי שאני רוצה שהוא יעשה ר-ק בדיקת רופא ויחזור אליי.
בינתיים הדולה שלי שואלת אם אני צריכה לשירותים-ואני קולטת שכן.
היא מבקשת מאחות שתעזור לי ללכת לשירותים שבחדר. כל האחיות עסוקות. אחת מביאה לי סיר חד פעמי לעשות.
אני אומרת לנחמי שאני לא רוצה לעשות בסיר. נחמי: ברור!! את לא חולה! והיא הולכת לחפש עוד אחיות. עד שהיא מוצאת אחת שמסכימה. האחות ונחמי עוזרות לי לקום. אני הולכת לשירותים לבד. אומרים לי שאם אני צריכה- לקרוא להם. יוצאת מהשירותים ובנטילת ידיים מרגישה סחרחורת. הן באות לעזור לי לחזור למיטה.
לוקחים אותנו לחדר-ביות מלא. חדר ריק!. נחמי מתחילה לדבר איתי על הלידה, ועל איך אני מרגישה ונשארת איתי המון זמן!
היא הולכת. וההורים שלי עדיין איתי וגם בעלי. בעלי הולך לבדוק כל הזמן מה קורה עם הנסיך. כנראה בגלל הgbs וזה שלא קיבלתי אנטיביוטיקה לפני הלידה בודקים אותו הרבה זמן.
ההורים שלי הולכים. אני אוכלת עם בעלי.
וקצת אחרי שההורים של בעלי מגיעים הנסיך מגיע.
הסוף😍
)(אני קוראת לצירים 'גלים' בעקבות הדולה שלי
)יום ראשון בבוקר, 3 ימים אחרי התאריך המשוער..
קמנו בסביבות 9:30 כי אתמול ארזנו עד מאוחר, חשבנו לבדוק היום הובלות להיום/מחר כדי לעבור דירה..
בעלי הלך לתפילה, ואני נחתי עוד במיטה.
קמתי ב10:20 התפללתי ברכות השחר, אכלתי כמה עוגיות, תכננתי לעשות עיסוי חיץ וכשבעלי יחזור לנסוע לשיעור במכללה..
שוכבת במיטה, שמתי את הדיסק של ההרפיה שהדולה שלי הביאה לי והתחלתי לעשות עיסוי..
אחרי 2 דקות (ב10:45) מרגישה גל קטן.. ממשיכה לעשות עיסוי ומרגישה צורך לרוץ לשירותים..
רצה לשירותים ויש לי המון יציאות רכות.. וכל רגע גל כואב.
אז אני יושבת על האסלה, ואז כורעת על הכיור וחוזר חלילה..
אחרי חצי שעה בעלי חוזר, אני יוצאת מהשירותים ואומרים לו שהתחילה הלידה..
הוא כולו מרוגש, ואני-עוד ציר כורעת על הכיור במטבח, מזדקפת, עוד ציר.
מבקשת ממנו להתקשר לנחמי-הדולה. הוא מחייג מביא לי את הפל', אני מחזירה לו ואומרת לו לדבר איתה,
אני לא מסוגלת.
הוא שם על רמקול למספר לה שהתחילו הצירים.
היא אומרת לי לעשות נשימות, ולעשות מקלחת ומבקשת ממנו לתזמן את הצירים.
אני רצה לשירותים, שוב יציאות, מקיאה. כורעת כל רגע על הכיור בשירותים.
מנסה לעשות מקלחת- לא עוזר לי בכלל, רק מעצבן לי שרטוב לי, מנסה להתלבש עם גלים כל רגע.
בעלי אומר לי להגיד לו מתי מתחיל ציר ומתי נגמר- אני אומרת לו שכל הזמן הבטן כואבת, לא יודעת מתי זה ציר.
יורד הפקק הרירי. צועקת לו את זה מהשירותים.
מבקשת שיתקשר שוב לנחמי, היא אומרת לו שחשוב לתזמן כדי להבין באיזה שלב אני נמצאת.
ואומרת שכדאי שאנסה לכרוע על המיטה כדי לנוח קצת..
הולכת לכרוע על 2 כריות על המיטה, וקופצת מהמיטה לשירותים. לא מסוגלת לנוח, כל רגע יש גל.
מגיעה לשירותים, ירידת מים בשטף-צועקת את זה לבעלי.
אומרת לו מתחיל גל, נראה לי נגמר וכו'. כשכל הזמן אני כורעת על הכיור ומתיישבת, כורעת ומתיישבת..
ואז מתחיל לחץ ללמטה- צועקת לבעלי שיתקשר לעדכן את נחמי.
נחמי אומרת לקחת אמבולנס לבי"ח והיא תצא כשאנחנו נצא.
יוצאת מהשירותים, ופתאום נחת, אני הולכת לשכב במיטה ומצליחה לנוח סוף-סוף.
לוקחת את הגרביים ואומרת לבעלי שאני לא מצליחה לגרוב גרביים..
נחמי מתקשרת לשאול מה קורה.
בעלי אומר לה שאני לא מצליחה לגרוב גרביים.
נחמי: דין יולדת!! לא צריך גרביים!! תזמין אמבולנס!
בעלי מזמין אמבולנס אני מנסה לגרוב גרביים. ולשים משהו על הראש.
הוא אומר להם שיש לחץ ללמטה- הם מבקשים שאני אשכב במיטה (כאילו חשבתי לעשות משהו אחר
)מגיע אופנוען- אומר לי " שלום, קוראים לי ... יילדתי כבר כמה לידות בית, תבדקי אם את מרגישה ראש.
בודקת- לא מרגישה, הוא יוצא מהחדר ואומר לי אם יהיה צורך אני מחכה כאן..
האמבולנס מגיע, מביאים לי כסא גלגלים, אני שמה נעלי בית.
מוציאים אותי החוצה ויש כמה מטרים עד לאמבולנס. השכנים אומרים מזל"ט, ואני מפודחת..
מעלים אותי לאמבולנס השעה 14:30, משכיבים את הכסא. הנהג שואל אותי לאיפה לנסוע. אני: לניאדו!.
הוא: אין זמן! תל השומר או מעייני הישועה? טוב, אז מעייני הישועה. נוסעים בדרך יש לי עוד ירידת מים
וכל הזמן צירים ללמטה.
בעלי מתקשר לעדכן את ההורים, ואת הדולה שיצאנו ושתבוא למעייני הישועה ולא ללניאדו..
מגיעים לבי"ח הפרמדיק אומר: היא בלידה! ומאחל מזל"ט.
מכניסים אותי לחדר קבלה במיון. אומרים לי שיעשו לי מוניטור ובדיקת פתיחה.
אני: לא רוצה לשכב במוניטור! המיילדת עונה לי-בסדר, קודם נבדוק פתיחה. ונוזפת בי שאני לוחצת.
אני: אני לא לוחצת!! יש לי לחץ ללמטה!
המיילדת צועקת: פתיחה מלאה, ראש על פרינאום. תביאו עוד מישהי! ויש חדר לידה פנוי?
היא אומרת לי תתחילי ללחוץ!
אני: אני אלחץ כשארגיש צורך ללחוץ! ואני לא רוצה ללדת בשכיבה על הגב אלא על הצד.
המיילדת: למה? אני: כי בשכיבה על הגב זה עושה קרעים.
המיילדת מתווכחת איתי שזה לא נכון, והאחות שלידה אומרת לי -תקשיבי לה יש לה ניסיון.
ואני: אני יולדת בשכיבה על הצד!
בינתיים אומרים שיש חדר לידה פנוי.
מכסים אותי ולוקחים אותי לחדר לידה.
המיילדת הנוכחית אומרת לזאת שבחדר לידה- ש-היא' (כלומר אני) רוצה ללדת על הצד.
מיכל המיילדת: מעולה!
אני נושמת לרווחה, נס שאני עם מיילדת אחרת.
מיכל ממש בקטע טבעי(כמוני)
שואלת אותי אם יש משהו שהיא צריכה לדעת- יש לי gbs.
מעמעמת אורות. אני אומרת לה שאני אלחץ כשארגיש צורך. היא:מעולה!
עושה לי עיסוי עם שמן שקדים ומים חמימים. ואני מתחילה ללחוץ.
מיכל: את מעולה! רואים שאת מוכנה ללידה! את עושה את זה מצוין! והמון קריאות עידוד מצידה.
אני מחוברת למוניטור ובאיזשהו שלב הוא זז. היא מבקשת שאתהפך לצד השני שלא נוח לי..
אז היא אומרת לי בסדר תחזרי לאיך שנוח לך..
כל ציר לחץ אני עושה קולות נמוכים ולוחצת.
ואז יוצא הראש- היא אומרת לי בואי תרגישי את הראש!
אני צועקת לבעלי: **** הוא יוצא!! (בעלי מאחורי הוילון, כל הזמן הולך לטפסולוגיה או להביא לי מים)
ועוד צירי לחץ. עד שהוא יצא!! 15:17
היא שמה אותו עליי, אני מבקשת שלא תחתוך עדיין את חבל הטבור. אני עוד לא מצליחה להניק כי החבל לא מספיק ארוך. מיכל מיידעת אותי שיבואו לפתוח לי וריד לעירוי נוזלים ופיטוצין. אני לא רוצה. אז היא אומרת לי שיחתימו אותי על איזשהו טופס. סבבה.
נחמי, הדולה שלי מגיעה.
המיילדת חותכת את חבל הטבור. ועוד כמה לחיצות עד שהשיליה יוצאת. 15:30
מיכל המיילדת אומרת לנחמי שהיא עשתה. ממש עבודה טובה! כי הייתי ממש מוכנה ללידה, וזאת לידה ראשונה (כיף לשמוע מחמאות כאלו😁 )
אני מניקה את הנסיך.
מיכל המיילדת אומרת לי שהיא בודקת אם צריך תפרים, ואני מתפללת שלא.
היא אומרת שיש קרע פנימי קטנטן והרופא יגיד אם צריך לתפור או לא.
הרופא התופר נכנס, מתיישב ואומר לי: שלום! קוראים לי מיכאל, אני רוצה לבדוק אם צריך לתפור, בסדר?
בסדר. בודק ואומר לי יש לך קרע פנימי קטנטן, לא אמור להפריע לך אחרי התפירה.
הוא אומר לי אם את רוצה להניק זה בסדר גמור.
אני מפחדת שאזוז אם יכאב. בעלי לוקח אותו. שוקלים את הנסיך.
עושה זריקת הרדמה. מתחיל לתפור, וכל פעם שחושב שיכאב- אומר לי:יכול להיות שיהיה קצת כואב עכשיו. וכשאני אומרת לו שלא כואב-הוא: איזה יופי!
אמרתי לו- תודה רבה לך! עשית את זה בצורה ממש נעימה! ממש פחדתי מזה וזה לא היה כזה נורא.
ממשיכה להניק.
מגיעה מישהי- צריך לעשות לך עירוי נוזלים ופיטוצין- אני: אני לא רוצה. היא- חייב לעשות, זה מאוד חשוב. אני לא רוצה. היא אמרה לי יבואו להחתים אותך. מגיע רופא- אני מבין שאת לא רוצה עירוי. אני- נכון. הוא-טוב.הוא הולך.
ההורים שלי הגיעו. הולכים לחדר התאוששות. אומרים לי שצריך לקחת את הנסיך לבדיקת רופא. אני מבקשת לדעת אם הרופא נמצא שם עכשיו. אם לא- אני רוצה שהנסיך ישאר איתנו עד זמן הבדיקה.
מאשרים לי.
הנסיך יונק. בעלי, נחמי הדולה וההורים שלי לידי.
באים לקחת את הנסיך-בעלי הולך איתו. לא נותנים לו להכנס. בעלי חוזר. אחרי רבע שעה הנסיך עוד לא חזר. כל שניה שולחת את בעלי מסתבר שעשו לו מקלחת-למרות שאמרתי שאני רוצה שהוא יעשה ר-ק בדיקת רופא ויחזור אליי.
בינתיים הדולה שלי שואלת אם אני צריכה לשירותים-ואני קולטת שכן.
היא מבקשת מאחות שתעזור לי ללכת לשירותים שבחדר. כל האחיות עסוקות. אחת מביאה לי סיר חד פעמי לעשות.
אני אומרת לנחמי שאני לא רוצה לעשות בסיר. נחמי: ברור!! את לא חולה! והיא הולכת לחפש עוד אחיות. עד שהיא מוצאת אחת שמסכימה. האחות ונחמי עוזרות לי לקום. אני הולכת לשירותים לבד. אומרים לי שאם אני צריכה- לקרוא להם. יוצאת מהשירותים ובנטילת ידיים מרגישה סחרחורת. הן באות לעזור לי לחזור למיטה.
לוקחים אותנו לחדר-ביות מלא. חדר ריק!. נחמי מתחילה לדבר איתי על הלידה, ועל איך אני מרגישה ונשארת איתי המון זמן!
היא הולכת. וההורים שלי עדיין איתי וגם בעלי. בעלי הולך לבדוק כל הזמן מה קורה עם הנסיך. כנראה בגלל הgbs וזה שלא קיבלתי אנטיביוטיקה לפני הלידה בודקים אותו הרבה זמן.
ההורים שלי הולכים. אני אוכלת עם בעלי.
וקצת אחרי שההורים של בעלי מגיעים הנסיך מגיע.
הסוף😍