ושוב אני מגיעה לאותה הנקודה
מסתכלת בתמונות שלו ובוכה
ובוכה ובוכה
זה כזה אכזרי
איזה חמוד הוא היה, אני אוהבת אותך, בכלל לא הכרתי אותו
אני צריכה לדבר איתו עוד קצת, לא מספיק ניצלתי את הזמן שהוא היה חי
אח, כואב לי
כואב לי בלב
וגם מר לי בפה מהדמעות שנכנסות לפה, הן פשוט זולגות בלי התחשבות
לא אכפת להן כלום
מעניין איך הן ידעו לרדת פתאום עכשיו?
בכלל זה חנוכה עכשיו וצריך לשמוח
אבל קשה לי לשמוח, אני לא מצליחה
אוף, אני בוכה כמו ילדונת רגישה, בהתחלה חסמתי את זה אבל הן שובבות הדמעות
והן פשוט ירדו, הם לא שמות עלי בכלל, ואני בתוכם
אי, אני צריכה שירפאו אותי, שמישהו יקח אותי ויחבק אותי חזק חזק
אני בכלל לא אצטרך שהוא יאמר משהו כדי להרגיש ולהבין כמה שהוא מבין
אבל שום אדם כזה לא קיים, ואני צריכה שוב לאסוף את עצמי ולקום ולהתמודד לבד וזה כואב
ונופלים ושוב קמים והולכים מלא זמן ואחרי כמה חודשים שוב נופלים
עד שיום אחד לא קמים בכלל וזה המוות
ומוות סובב אותי, ועכשיו גם אח שלה נפטר, מסכנה
אי כואב לי ועצוב לי ואני רוצה להיות בשמחה
ה' תעזור לי להיות בשמחה
