בס"ד
אפשר שנדבר?
בס"ד
זה מעצבן אותי
אבל באמת
ואין לי בכלל זכות
אז אני אבלע
בס"ד
אין לי חברות
ואני לא סתם אומרת
כאילו יש לי חברה וחצי
ואני לבד
ונמאס לי
להבין ולהכיל ולהחזיק רגשות
ואני רוצה לבכות ו
אופ
בס"ד
-אני שונאת את הכל
+את לא שונאת את הכל
-אבל כואב לי הכל
+בואי נתחיל מזה שיש פער בין שנאה לכאב
-נכון
+נמשיך בזה שלא הכל כואב לך
-לא רוצה תפסיקי להיות צודקת
+זה התפקיד שלי לחשוב בהגיון ולישר לך את הרגשות
-לא אכפת לי מה התפקיד שלך
נמאס לי שאת שומרת אותי בתוך קופסה
כן לפעמים אני מגזימה
כן אני צריכה מיתון
אבל מותר לי להרגיש
בבקשה תתני לי להרגיש
+אני מוחה
אני נותנת לך להרגיש פשוט בגבולות ההגיונים
-מי אמר שרגש צריך להיות הגיוני?
+אני אמרתי
-טוב אז את לא הקובעת בהכל
נמאס לי ממך
+זאת כפיות טובה
עזרתי לך במלא
-נכון
+אז שבי בשקט ותקשיבי
-לא רוצה |בוכה| תפסיקי להיות הסוהרת שלי
גם לי יש מקום
+את חלק בי שצריך להימחק
-אני אני את התוספת
+ומאז שהגעתי הכל השתפר
-אל תמחקי אותי אני מתחננת
+לא יודעת
נשאל את אורית
בס"ד
זה
מעצבן
אותי!
אופ זה לא הוגן
אם הייתי שותקת אז זה היה נראה אחרת?
יודעים מה בכלל לא אכפת לי
פף שקר
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
