הדשא של השני באמת ירוק יותר.
ואנחנו צריכים להתמודד.
הדשא של השני באמת ירוק יותר.
ואנחנו צריכים להתמודד.

דשא מעצם היותו דשא אמור להיות ירוק, ככל שהדשא יותר ירוק הוא יותר טוב.
אכן לא אמור לעניין, אבל כולנו בני אדם ובני אדם שאני מכירה זה מעניין.
החגיגה נגמרת,
וזה טוב
זה אומר שהיה חגיגה.
וזה מראה שיש סיכוי לאהבה, זה לא איזה רגש שלא שייך לי, שלא יכול להתקיים אצלי.
גם אני יודעת לאהוב. ואוהבת.
למרות שאהבה לעיתים נגמרת.
עצוב בלי סיבה,
ומותר, מותר לבכות.
-בעקבות שיחה עם חברה, לא תמיד חייבים להיות חזקים. ממש לא. אני חושבת שבנאדם חזק זה אדם שלפעמים מתפרק, לפעמים כואב וכועס, אבל שתמיד חוזר למצב תקין למצב של השלמה עצמית גבוהה. זה בעיני אדם חזק-
יכולה להסביר?
למה?

החיוך עושה את ההבדל,
בין הציניות, לרצינות,
בין אהבה לשנאה,
בין שמחה, לכאב.
אוהב תותך בחזרה.
מילה אחת מבן אדם אחד,
יכולה להרוס. או לבנות.
אבל רק לפעמים.
כי לפעמים מילה אחת, מבן אדם אחד,
לא מזיזה כלום.
שכשאתה מסתכל בשלו אתה מזניח את שלך
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)