אם היא מפספסת לומר לה שזה באמת לא נעים שרטוב

להחליף לה בשיא הטכניות, בלי להגיד לא נורא.. פשוט לא לעשות מזה עניין..

או (תלוי בגיל) לומר לה להחליף בעצמה

ואם היא מצליחה,לא לומר כל הכבוד (כאילו שלא ידענו שהיא יכולה..)

אלא ממש להשתתף בשמחתה:

איך היה? / עכשיו הרבה יותר נעים/ אם תצטרכי עזרה מאמא- אני פה..

בהצלחה!

נכון בעיניי לאמר לילד באופן לאקוני וללא התרגשות-

שצריך ללכת לשרותים ולא להתאפק

במקרה ספציפי- שהיא כאן ונראה מוגזם- אפשר להגיד לו ללכת לשרותים. גם באופן נחוש כ"א לפי גילו.

יש לשים לב לסיבה מסויימת שאולי בגלל זה רוצה "לדחות את החוויה" עד שכבר אי אפשר-

מקום זר/ לא נעים/ יש רעש/ הרבה אנשים/ פחד מליפול לאסלה- וכו'

באופן כללי תמיד טוב שילד יוכל לדבר בכיף עם ההורים שלו- כשההורה אתו ולא בפלאפון

ותמיד טוב שההורה גם ישמח להקשיב לרחשי לב ילדיו

מרגישה שלא כולם הבינו אותך, מקוה שלא אצטרף למחלישים....

מכירה אישית את ההתאפקות הזו. הילדים שלי גם חלקם כאלה. הגיוני שלפחות בשלבים הראשונים של ההתאפקות ואולי גם בהמשך היא לא מודעת לזה, אז היא לא יכולה "לשתף פעולה".

מצטרפת למי שכתב על העניין הרגשי והקשר האישי איתך. נראה לי זו הנק'. ונשמע שאת ממש בכיוון הנכון במה שאת עושה. 

תבדקי אם באמת ככל שהיא מרגישה שאת איתה (גם פיזית וגם רגשית), אז לאט לאט היא יותר משוחררת.

לדעתי מאד חשובה לה ההרפיה שלך, לא רק בעניין של השירותים אלא גם בעוד הקשרים בחיים.

לא מרחיבה עכשיו כי מאוחר וגם לא יודעת אם עוזר לך מה שכתבתי. אם כן - בשמחה תגיבי ואשתדל לפרט יותר.

מאחלת לך הרבה אמון בעצמך שיהפוך להרבה אמון גם בה

כותבת מהנסיון שלי עם המשפחה שלנו, וממה שפוגשת. מקוה שיועיל לך, ואם משהו לא נכון לך אז אל תתייחסי.

נשמע שהילדה היא ילדה עם אופי של גבורה, שיודעת להתאפק, ומן הסתם גם נוטה לכיוונים של אחריות, משמעת עצמית וכו'.

אז אלו תכונות מקסימות וחשובות מאד, ויש להן גם מחירים של מתח ולחץ למשל. וזה מה שאת פוגשת איתה עכשיו כנראה.

למה היא במתח ובלחץ? קשה לדעת. לא יודעת אם מועיל להתעסק בזה.

מה יעזור לה להרפות? הנוכחות שלך איתה, כמה שיותר. בשהות משותפת, במגע, בשותפות ברגשות, בדיבור, בעשיה משותפת, בכל דרך של חיבור. ככל שהיא תפנים את זה שאת איתה ותחוש את הנוכחות שלך בחייה, היא אוטומטית תהיה רפויה ומשוחררת יותר. השאיפה היא שלאט לאט תתחזק ותתמלא בבטחון עד שכבר לא תצטרך אותך פיזית איתה אלא תהיה "רוויה" בך גם כשאת במקום אחר.

זה יכול להיות תהליך שלוקח קצת זמן, אבל ההשקעה והסבלנות שוות את התוצאות.

כנראה שתפגשו את התכונות האלו שלה בעוד מקומות והקשרים רבים בחיים, ודרך העבודה בגדול היא אותה אחת.

מתח ולחץ קשורים מאד לתהליך גמילה, כי כשהגוף לא רפוי קשה להיות מחוברים לתחושה הפיזית שלו, וקשה לשחרר כשמנסים שיצא בשירותים. אז אם היא במתח, גם אם היא רוצה אין לה אפשרות להרגיש אם היא צריכה לשירותים, וגם היא לא יכולה להצליח לעשות. ככל שהיא תהיה רפויה יותר יהיה לה יותר קל. זה לא שהיא לא רוצה לשמוע בקולך, אלא היא לא מסוגלת, ולא מודעת לסיבה ולדרך הפתרון.

יכול להיות גם שאת מאד שמה לב אליה, (למשל קולטת היטב אם היא צריכה לשירותים), שגם זו תכונה מקסימה, אבל גם משפיע עליה שהיא תחוש יותר בהשגחה צמודה ולכן אולי בלחץ יותר וזה מעצים את התופעה המדוברת.

שוב זה רק על קצה המזלג, אבל זה מה שאני יכולה בשעה כזו..

מקוה שמועיל לך, מוזמנת בשמחה לשאול עוד ואענה מה שאדע כשאוכל (לא נמצאת כאן כל יום)

כל טיפת השקעה שלך בה נשמרת ומחזקת אותה להמשך חייה, שיהיה לשתיכן בהצלחה רבה!!

שתהיה סיעתא דשמיא וברכה בהשתדלות שלנו למען ילדינו..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...