אוףףףףלאנשכחולאנסלח!
אני באמת לא מבינה את המציאות בה אנחנו חיים...
למה אמא צריכה לקבור את הבת שלה??
למה ילדים צריכים לקבור את הוריהם????
ולמה ילדה קטנה בת 13 כולה שלא עשתה שום דבר רע לאף אחד צריכה להיקבר על ידי חברותיה שבכלל לא מעכלות את זה שהיא יותר לא תדבר איתם לא תיצחק איתם לא תהיה איתם לא תשמע אותם והם לא אותה...


למה אני חיה במציאות הזויה כזאת שאני לא יכולה לחגוג לך יומולדת?! למה? למהההה?
למה במקום יום הולדת אני מארגנת אירוע לזכרך?! למההההה????????
למה איזה מחבל דביל אחד חשב שהוא יכול לקחת לך את החיים?! למהההה????
למה לא יכולת לישון בשקט במיטה שלך בחדר בלי לפחד שמישהו ירצח אותך?! למההה?
למה אני לא יכולה לדבר איך על כל הנושאים האלה?
מתגעגעת אליך הללוש!!!!

יום הולדת שמח???!!!

-סוף פריקה-
וואי יצא ארוךךלאנשכחולאנסלח!
בדרך כלל אני לא ככה....
אבל לפעמים קשהה😢
תודה על המקום הזה שאפשר לפרוק ולהשתחרר בו ולהרגיש בנוח!
תודה מנהליםםם
שולחת לך חיבוק גדול מאוד...פצלשית 1234

לפעמים אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים.

זה באמת לא פשוט. זה קשה. מאוד.

אני בפעמים כאלה מנסה עד כמה שאני יכולה לחשוב על הזמן הטוב שהיה לי עם מי שנפטר\נרצח (לצערי לא חסר לי) ועם הזיכרון הטוב הזה להתקדם הלאה, כי זה הדבר שהם הכי היו רוצים שנשעה.

מותר ליפול, זה אפילו נצרך, שבע יפול צדיק וקם. אם לא נופלים לא קמים, כל נפילה אותי מעלה ואני אמשיך לגבוה!

תבכי, תצרחי, תתפללי, אבל אחרי זה לאזור את כל הכוחות, גם אם מרגישים שאין ולצמוח מהקשיים..

חיבוק חזק חזק :-*

כתבת מאוד יפה! מסכימה עם כל מילהעלמא22


נכון מאוד...מתנחלת גאה!

@לאנשכחולאנסלח! אני יודעת מי את!!!

ו

 

 

וגם אני חברה של הלל... היה קשה ביום הולדת שלה... יום מתיש וסוחט ריגשית

חח תודה לכולםלאנשכחולאנסלח!
ומתנחלת גאה! אני גם יודעת מי את
הלל!!!!!! לא נשכח ולא נסלח!!!!!1010אחרונה
אמא.לבד.
אני אוהבת אותך מאוד.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.

איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.

היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
חיזוק. זה לא קלברוקולי
קשה.העני ממעשאחרונה
עם הזמן, עלולים לגלות ש
א. הנפטר עדיין כאן. סוג של.
ב. האנשים 'שיחליפו אותנו', כמה שנשאיר להם מצב טוב יותר, יהיו בנקודות מוצא יותר גבוהות ויקדמו את העולם יותר טוב.

אגב. אין לך חברה להתנחם ?
עקידת שלמהשיראליה

הגיע לידי קונטרס מדהים שנקרא עקידת שלמה ומיועד להורים שכולים.

ככל הנראה נכתב על ידי תלמיד חכם גדול שאיבד את בנו.

האם מישהו יודע את זהות המחבר???
תודה

..על חוף מבטחים
עברה שנה קשה וכשקשה הגעגוע מתגבר😔
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.
עצוב מאדהעני ממעש
תנסי למצוא עוד מישהו לשתף

גם לבכות לכרית, זה עוזר. וגם לצייר, או לכתוב.

בשורות טובות
וואי אני איתךהדס????אחרונה

שולחת לך חיזוקים😚😚 את לא לבד.. 

ועצה קטנה...אם אין לך עם מי לדבר פשוט תדברי עם עצמך... תשבי במקום שאת אוהבת ותדברי תדברי תשפכי... זה עוזר!

בשורות טובות!

אוף מי עוד איבד בן משפחה קרוב המגפה הארורה הזאת??בהריון שוב
מרגישה כל כך לבד
אוי כמה זה כואב,שלא תדעי עוד צער אמן.רויטל.


ברוקוליאחרונה
זכרונות מבית סבאשריונר
11 חודשים.
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.

באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.

לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.

אתה תמיד איתנו❤
כל הכבוד על ההקפדה!מתמודדת (?)
בשנה רגילה זה מורכב,
ולמרות האתגרים של השנה האחרונה עוד יותר.

אני בטוחה שזה עשה רק טוב!
וואו מרגש המסירות שלך!והוא ישמיענואחרונה
באמת התרגשתי לקרוא
...געגוע...
העיניים מזדגגות
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.
וואו.ברוקוליאחרונה


אוף!הצטרפתי אליכם!כל כך מתגעגעדר
היום אזכרה 14 שנה לאבא...לולית10

מי היה מאמין...

משתפת בפוסט שכתבתי

לאה גרניק

אפשר בקישור לא פייסבוק?העני ממעשאחרונה


אולי יעניין אותך