יכול להיות שיש לך זרימת חלב מהירה? זה ממש בשלוף, אבל זה מה שעלה בדעתי מהתיאור שלך.

תראי אם מה שכתוב כאן מתאים: http://www.medportal.co.il/PageDisplay.asp?Artnum=168

אז למה היא לא רגועה בסוף ההנקה(נראית לי רעבה)? יונקת כל שעה- שעה וחצי?

מרטיבה מספיק ב"ה...

ידוע שאח"כ זה זה יכול להיות ככה, אל ממה שאני יודעת ובדקתי - מגיל ארבעה ימים ועד גיל חודש אמורות להיות כמה יציאות ביום.

אבל יש יוצאי דופן. המחמירים יגידו - - ללכת לרופא. המקלים יגידו - זה כלום. אני בדרך האמצע - אם זה היה הילד שלי הייתי מתייחסת למיעוט יציאות בשלב כזה כתמרור אדום, שמאותת לעצור ולבדוק את כל שאר המדדים - הרטבות, משקל, רוגע, חיוניות, תפיסה תקינה (למשל אם הפטמה נראית מעוכה בסוף ההנקה זה לא תקין). אם משהו לא כשורה באמת כדאי לפנות לייעוץ הנקה, אבל אם הכול כשורה וזה רק היציאות בעייתיות - אישית הייתי מניחה לזה.

מה דעתך לשאול גם בפורום של ליגת לה לצ'ה (אפשר למצוא בגוגל)? הן טובות, מניסיוני.

כי ב10 דק' למשל אפשר לאכול ארוחה מלאה, ואולי גם בפחות מזה, ובכלל.. הזמן זה לא

מה שמעיד

איך את יודעת שהיא דורשת לינוק? אולי משהו אחר מציק לה?

ישתינוקות שאוכלים הרבה פעמים, כל פעם קצת, ואין עם זה בעיה

אני אישית גם מהיציאות לא הייתי דואגת

הדבר היחיד שכן אולי בעייתי זה שהיא א רגועה (בהנקה בעיקר)

אאכ זה מפריע לך גם ברמה הטכנית

אז לאחר מתן תוספת קטנה (30 מ"ל) אחרי כמה ארוחות הבחורה נרגעה מעט, והתחילה לרווח קצת בין הארוחות. כבר לא יודעת מה לחשוב...

חלבון חלב פרה לוקח לקיבה יותר זמן לפרק מחלבון חלב אם.

כתבת שאת כבר לא יודעת מה לחשוב, אני ממליצה לך בכל זאת לנסות לבטא את המחשבות שלך. איך את מפרשת את זה? מה את חושבת על זה? מה היית רוצה שיקרה? איזה סוג מידע או עזרה את מבקשת? את כמובן לא צריכה להתייחס דווקא לשאלות האלה, אבל ממליצה לך להעלות על הכתב כל מה שמבלבל אותך. אנחנו נקשיב לך וננסה לעזור כמיטב יכולתנו

איך אני מפרשת את זה - כרעב.

מה אני חושבת - שאני לא יודעת אם אני מצליחה לספק לבת שלי את הצרכים שלה.

מה הייתי רוצה שיקרה - שיהיה לי ביטחון שהיא שבעה אחרי ההנקה. שהיא תיראה רוויה בסופה (מכירים את המראה המסטול הזה אחרי שהם אוכלים? ) שיהיה רווח של מינימום שעתיים בין כל ארוחה.

אני רוצה שיהיה לי ברור מה קורה עם ההנקה שלי. אם היא לא הייתה עולה במשקל - הייתי מבינה.... אבל ממש לא ברור לי מה הבעיה :/.

חבל להיכנס למעגל קסמים של תוספת תמ"ל וירידה בהנקה.

30 מ"ל לא מעידים על כך שלא היתה שבעה.

צריך למצוא את הסיבה מה בחלב  (משהו שאת אוכלת אולי, ולא מתאים לה?) או בצורת ההנקה מפריע לה.

אולי מפריע לה בועת אויר בפי הטבעת תוך כדי יניקה.

אני כותבת את זה כי ברגע זה אין לי תגובה מהשרוול למה שכתבת, אבל קראתי את הדברים ואני חושבת עליהם. אלו דאגות מובנות מאוד.

אני מקווה לחזור בהמשך וכן לכתוב משהו. אם בינתיים יעלו לך עוד דברים שאת רוצה לשתף, תרגישי חופשי.

לא ממש תשובות, יותר שאלות המשך 

(רק אם את בעניין. בכל מקרה שלוח לך חיבוק)

כתבת שאם הילדה לא הייתה עולה במשקל היית מבינה. האם במצב כזה היה לך קל יותר? הייתה לך בהירות בקשר לבעיה ובקשר לפתרון? האם הקושי העיקרי כרגע הוא ההתלבטות מה נכון לעשות?

כתבת שאת רוצה רווח של שעתיים. אני מניחה שלהרבה כאן זה נשמע רצון מובן מאליו, אבל בכל זאת אני שואלת: למה? למשל, כי ההנקה לא נעימה לך, ואת צריכה הפסקות ארוכות להתאושש? או כי יש לך הבנה מוקדמת כזאת, שמצב תקין הוא כשיש ריווח בין ההנקות ואם לא - זה מעיד על בעיה? או כי--- יכולות להיות המון סיבות לשאיפה כזאת. מה הסיבה שלך?

יש לי תחושה שלקשיים בהנקה יש מרכיב רגשי מאוד גדול (כך היה אצלי בכל אופן), וככל שמצליחים להסביר לעצמנו יותר טוב את המרכיב הזה - מצליחים לנשום יותר ולמצוא דרכים להקל. זאת הסיבה שאני חופרת עם השאלות האלה אבל באמת באמת תעני רק אם את בעניין ומרגישה שזה מסייע לך.

ברור שלא היה לי קל אם היא לא הייתה עולה במשקל, אבל יש בחינה שאין שמחה כהתרת הספקות. כמובן שהייתי רוצה שהתרת הספקות תהיה לכיוון חיובי של הצלחת ההנקה.

הקושי העיקרי הוא אכן בהתלבטות מה לעשות. אם זה ימשיך כך ברור לי שזה לא ימשיך כי הבית לא מתפקד (יש עוד ילדים ב"ה, ואני כ-ל היום סביב ההנקה, וגם ההנקה לא מתנהלת בנחת, אז גם ממש לא בצניעות, וממילא משתדלת שלא ליד הילדים האחרים.......).

מצד האמת, לא הייתה לי בעיה גם להניק כל שעה וחצי א-ם היא הייתה רגועה בין לבין, אבל היא ממש ממש לא. זה שאין רווח בנחת בין ההנקות מסתמן לי כאילו שהיא רעבה. באמת היא נראית לי כך.

באמת לקשיים יש מרכיב רגשי, אני נסה לשחרר, אבל בפועל מרגישה שהמציאות טופחת על פניי.

אני רוצה ילדה רגועה (לפחות בחלק משעות היום).

היה יכול לבקש שוב רבע שעה אחרי הנקה, הרגשתי שאני מיניקה כ-ל היום. וגם עלה מהר מאד במשקל. 

אצלנו עזר מאד כשהתחלתי עם השיטה של הלוחשת, פתאום הבנתי שלא תמיד הוא מבקש אוכל - והוא הפך להיות הרבה יותר רגוע.

ואם את חושבת שיש לך זרימת חלב מהירה - נסי להשען אחורה בזמן ההנקה.

"סודותיה של הלוחשת לתינוקות"

ממליצה לקרוא אותו.

אם מעניין אותך את יכולה לעשות חיפוש בפורום, מן הסתם כתבו עליה בעבר. אין לי זמן לפרט כרגע.

לא פשוט. מקווה שבערב יהיה לי זמן וכמה מילים מועילות.

בואי נראה מה יש כאן:

קושי לטבוע בהנקה כשיש עוד ילדים לטפל בהם;

ריחוק מהילדים בזמן ההנקה בגלל בעיות צניעות;

קושי עם חוסר הרוגע של הקטנה גם בין ההנקות - קושי מעשי בהתנהלות ובעיקר חששות כבדים;

ניסיונות לא מוצלחים בהנקת הילדים הקודמים;

ועוד.

כאמור, לא פשוט.

(ואולי יקל עלייך לשמוע - גם מוכר מאוד. מקרוב.)

תשמעי, מניסיוני, גם על עצמי וגם על אחרות, אני חושבת שמה שיקרה אם תיכנסי עכשיו למסלול של תוספת תמ"ל מפעם לפעם הוא שהתוספת תלך ותגבר משבוע לשבוע, וההנקה תלך ותפחת. לא במאה אחוז, אבל זה תרחיש מאוד סביר. ואני חושבת שסיכוי טוב (שוב, לא מאה אחוז) שתרחיש כזה יוביל כרגע ליותר רווח בין הארוחות, כמובן יבטל את שאלת הצניעות והמרחק מהילדים, ויכניס רוגע לחייכם - נשמע שזה מאוד חסר.

תעשי חושבים עד כמה מסלול כזה רצוי לך. את האמא ויש לך זכות מלאה לעשות את מכלול השיקולים שלך ולהחליט אם זה מה שנכון עבורכם כרגע. 

אם המסקנה שלך תהיה שחשוב לך מאוד לתת סיכוי טוב ככל האפשר להנקה, אני חושבת שיש לך סיכוי טוב להצליח (כאמור, מניסיון קרוב. אחרי הנקות שלא עלו יפה). נראה שאכן יש בעיות, ונראה שהן לגמרי פתירות - אבל זה יצריך התגייסות. זה אומר להישאר כמה זמן במצב כאוטי יותר... זה בעיקר אומר בשלב הראשון להיפגש עם יועצת הנקה. חשוב שתהיה טובה מאוד. שתהיה לה הסמכת IBCLC והמלצות מחברות שאת סומכת עליהן, לא חאפרית. צריך לבדוק מה קורה עם היציאות, ולמה הילדה לא רגועה. יש כמה כיוונים אפשריים. צריך לבדוק עד כמה היא מקבלת חלב בהנקה, ואיך מתקנים אם יש בעיות. אלו דברים שיועצת טובה תדע להתמודד איתם.

אבל חוץ ממפגש עם יועצת, צריך לבדוק גם איך משלבים את התקופה האינטנסיבית הזאת לתוך החיים שלכם - את מי את יכולה לגייס לעזרה, על איזה חלק מהמטלות שלך אפשר לוותר, עם איזו דמות תורנית שאת סומכת עליה אפשר להתייעץ בנושא הצניעות בהנקה... ועוד. יש דברים שאפשר לעשות. לא מפרטת כרגע כי אני לא יודעת אם זה הכיוון שתבחרי.

קבלי שוב חיבוק, וברכה חמה למה שייראה לך לנכון. ממליצה לך להקשיב ללב, ולתת לעצמך להתמלא בידיעה פנימית איזו דרך פעולה נכונה בשבילך.

ולא הצלחתי להגיע לשגרה נורמלית.

יש לציין שזו ילדה שלישית, ודפוס ההתנהלות חוזר על עצמו, כך שאני  באמת תוהה אם הבעיה איננה בי.

צאי מנקודת הנחה שבעצם זו לא בעיה.

נכון שזה מרגיש בעייתי, אבל חלילה הבעיה לא בך. גם אצלי, 7 ילדים, אותו סיפור עם כל אחד פחות או יותר.

אין שיגרה נורמלית .

אצלי באמת יש זרימה חזקה.

אולי כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה.

בכל מקרה, זה לא מצב לתוספת תמ"ל.

היא רגועה יותר בתנוחות זקופות? (באכילה ובכלל)

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.