שדווקא מי שמרגיש כל-כך בברור את כובד האחריות הוא זה שצריך לשאת בתפקיד.

הרי אנחנו צריכים מחנכים ורופאים. אין כאלה מושלמים, אך יש טובים יותר - ואת נשמעת אחד מאלה.

חזקי ואמצי!

בהצלחה לך.

(ואם אץ לא נהנית מהמקצוע אפשר לשקול מעבר, לא?)

לכי בכוחך זה 

והושעת את ישראל.

ומה עם החתימה שלך? 

כשמהנדס טועה, בניין מתמוטט.

כשאדריכל טועה, צריך להרוס קיר.

רופאים יכולים להרוג בני אדם בטעות. זה מתסכל אבל זה קורה לפעמים...

וכן, גם את טועה. תנשמי עמוק והכל בסדר. קורה.

בתור אמא, אני יודעת שמה שאני נותנת לילד זה ממש לא מושלם, 

כי גם אני לא מושלמת, ועם כל רצוני לתת לו את כל מה שהוא צריך וזקוק לו - אני יודעת שבהכרח הוא יגדל חסר,

בהכרח יהיו לו קשיים שגרמתי לו, בהכרח יהיו זמנים שהוא ירגיש לא מובן, לבד, מתוסכל ושונא.

אבל אני יודעת שזו התוכנית שלו פה בעולם, וזה המסלול שלו , וזו תהיה הדרך שלו - להתמודד עם החסרים, לכאוב אותם, עושה את המקסימום ומתפללת עליו 

מעודד?

כלומר יש, אבל הן האמהות שלא הייתי רוצה להיות ילדה שלהן, גם עושות טעויות וגם לא מודעות לטעויות...

והטעות של הילדה נוגעת ללב , אבל היא יותר הטעות שלה משלך ,

באמת לא כיף שזה קרה דרכך,

אבל אולי זה יושב על משהו - איזו הרגשה שהיא לא בסדר,

כי להבנתי, כל ילדה אחרי שמסבירים לה תרגע, אני צודקת?

בס"ד

אל תתני למחשבות האלו להוריד לך את הביטחון ולהרגיש שאת לא טובה..!

אני בטוחה שאת גננת מ-ע-ו-ל-ה-!! 

אני יכולה להבין אותך שההרגשה שעשית משהו לא טוב היא הרגשה מאוד לא נעימה..

אבל אנחנו בני אדם, ואנחנו יצורים שעושים טעויות.. זה חלק מאיתנו.. וזה בהחלט בהחלט בסדר לטעות!

אל תאשימי את עצמך יותר מידי בטעות הזאת.. אלא תקבלי אותה כמשהו אנושי שקרה- ועכשיו יש לך את הכוח להחליט מה את עושה איתה... את מתעלמת ממנה, מתקנת, לומדת איך לא לטעות את אותה הטעות שוב וכו'....

[אשתף אותך שהרבה מהלמידות המשמעותיות שהיו לי בחיים היו בעצם מטעויות שעשיתי ומזה למדתי מה הכי כדאי ונכון להלאה...]

מה שאני מתכוונת שנכון שנעשתה טעות.. אבל הרבה פעמים דווקא מה שנראה שמוריד אותנו למטה הוא המנוף לעלות למעלה....

בנוסף, אני יכולה להבין את הפחד שלך מהעבודה והעשייה החינוכית.. גם אני שעדיין עוד סטודנטית (ואני יודעת שתכלס עכשיו אני במקום הכי קל..) ממש פוחדת משנה הבאה שבו בעז"ה אכנס לגן ואתחיל ממש לעבוד כגננת.. אמללאא זה מלא אחריות ועבודה והכל הכל עליך... והילדים התמימים והפיצקים שאני צריכה לחנך...

אבל קראתי דבר מאוד יפה שכתוב ב"פחד יצחק":

avid;">"...וההסברה בזה היא, על דרך שאנו מוצאים כי מחד גיסא ישנה חובה נמרצה המוטלת על כל מי שהגיע להוראה להורות הלבבות; ומאידך גיסא, התנאי היסודי של מורה הוראה הוא יראת ההוראה. כלומר, אחרי הבריחה המוחלטת מן ההוראה, ישנה חובה של ריצה אחריה. ובעובדה הידועה בגדול אחד שסירב לקבל משרת דיינות באמרו כי מיראי הוראה הוא, ואמר לו רבו על זה: אלא מי יורה לנו, מי שאינו ירא?! - - ההכשרה היותר גדולה להוראה היא הבריחה מן ההוראה...."

הכתוב אומר שהפחד הוא מקדם, והוא בעצם הכרחי למי שעובד בהוראה, כיוון שמי שמפחד יש לו רגישות ודווקא הוא יעשה את העבודה הכי טוב וידייק בה..

הבאתי את הדברים האלו כי רציתי להראות לך שלפחד שלנו מהמקצוע יש אפילו תפקיד חשוב והוא מקדם אותנו ואפילו הכרחי... רציתי שתראי שזה ממש הגיוני וטוב לפחד ביחוד במקצוע כזה.. ושאת לא צריכה לחשוב על לעזוב בגלל שאת מפחדת לעשות טעויות נוספות...

שתדעי- שממש ריגשת אותי שכתבת כמה קשה לך לחשוב שעשית טעות שפגעה בילד..

זה ממש מראה שיש לך המון רגישות, אכפתיות ואהבה לילדים! ואני בטוחה שאת ממש מדהימה בתור גננת!!

ואני הייתי רוצה גננת כמוך בשביל הילדים שלי- אחת עם רגישות ואכפתיות לילדים, בעלת רצון להעניק וחלילה לא לפגוע.. 

ונשמה- אל תתרגשי יותר מידי מההורים... הורים לילדים זה עם ממש מיוחד.. והגמל לא רואה את הדבשת של עצמו... [בטוחה שרבים מהם עושים הרבה טעויות מחוסר כוח ומחוסר סבלנות.. פשוט כי זה קל כשיש מישהו אחר ש"אשם" בדברים שקרו לילדים שלך...]

ממש מקווה שהצלחתי לעודד אותך, ולהראות לך שאת טובה ושווה- ושאף אחד לא יכול לקחת את הגננת המדהימה שאת...!

[וסורי שאני מגיבה רק עכשיו.. ראיתי את ההודעה שלך בצהריים, אבל היה לי יום מטורף ולא יכולתי להגיב כמו שצריך....]

בס"ד

לתור אחת שעובדת עם תינוקות בני 3 חודש עד 10 חודש ומתמודדת לבד עם 5-6 תינוקות, מסכימה איתך שהאחריות ע-נ-ק-י-ת ביותר!!

ריגשת אותי בדברייך שתיקנת את הטעויות שלך. אני גם בשנה ורבע האלה שעובדת במעון, עדיין עושה טעויות לעיתים מפאת זה שלא זוכרת מה בדיוק התינוק החדש שזה עתה הגיע אוכל... או ששוכחת למרוח משחה כשצריך..

כן, טעויות מעין אלה קורות ויקרו לי עוד כי הלחץ הפיזי והנפשי עליי עצום, כי אין שנייה מנוחה לנשמה. את כל כולי אני נותנת לתינוקות- מאכילה אחד אחד_(בעוד ה4-5 האחרים בוכים כי גם רעבים)_ מחליפה חיתולים כמה שניתן במהירות ויעילות עם ייחס לילד שתחת ידיי, ככל שניתן בעודי מתפללת שלא יברח לאחרים... מפעילה ומשחקת איתם ושומרת עליהם מכל משמר. ועד שהם נרדמים בביטחה במיטותיהם, רק אז כשזה הזמן שלי טיפה לנשום.. ולברר עם עשיתי הכל בסדר(והמנהלת עוד דוחפת לי גם עבודות ניקיון של לובי, גימבו'רי ומה לא...) רק אז אני יכולה לבדוק אם עשיתי הכל כשורה- אבל לעיתים אין כבר מה לעשות אפילו כדי לתקן- רק ללמוד מכך.

אבל אני מקבלת עליי באהבה את טענות ותלונות ההורים למנהלת אם צריך- ויש על מה-ולא מתרגזת מכך אלא פשוט אומרת תאמת: מצטערת-- אני רק בת אדם!!! רק 2 ידיים בורא עולם ברא לי ולכן לוקח זמן עד שמסוגלת לתת ייחס לכל ה5-6 תינוקות. אני שלימה עם מה שאני עושה כי אני אחראית ועדינה ולא פזיזה או חסרת אחריות.

אם חלילה אהיה פזיזה וחסרת אחריות, תינוק עלול חלילה וחס ליפול לי מהידיים ולהפגע.

לכן, למרות הלחץ הכבד עליי, אני עושה את שלי באחריות מלאה ויודעת שפועלת הכי טוב שניתן למען התינוקות והוריהם.

ולך גננת יקרה, אבקש לחזק את ידייך מנסיוני זה ולאחל לך שלא תתייאשי ותיהי עם אמונה וביטחון כמוני למרות הכל - כי את בת אדם ולא מלאך אלוקים שלא טועה לעולם! מותר לטעות!!! וזה בסדר שאת לוקחת אחריות על מעשייך, אך אל תכנעי!!!

תאמיני בעצמך וביכילותייך!!! וה' יעזרך ממרומים אמן!!!

שלך באהבה ובאמונה מיכל- מטפלת וסייעת במעון.

בס"ד בהצלחה!

אבל במקצועות אחרים בד"כ יותר קל לתקן,

וגם ההשלכות פחות משמעותיות- עוגמת נפש זה לא נחמד,

אבל זה לא דומה לפגיעה בנפש של ילד..

עם ההמשך אני מסכים.

א. לא מסכים..

ב. זה כן משנה, כי יש אנשים שהם פחות אחראיים ובאמת עדיף שהם יעבדו עם מסמכים במקום עם ילדים.

(כמובן שאני לא מדבר על המקרה הספציפי הזה)

יש אנשים שמבינים את האחריות אבל הם באמת הם עושים הרבה טעויות,

אז עדיף שהם יעבדו עם מסמכים.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי