לא סתם סליחה / פרשת השבוע (ויגש), החלק היומי / סיון רהב מאיר:
לפעמים לא מספיק להשלים ולהגיד סתם "סליחה, סליחה".
צריך לעבוד תהליך של תיקון משמעותי.
יוסף הרי היה יכול להתגלות כבר מזמן.
22 שנים הוא מחכה עד לרגע שבו הוא אומר לאחיו מי הוא.
ההמתנה הארוכה אינה סתמית. יוסף מעביר את האחים תהליך חינוכי.
בואו נחשוב על תסריט שבו יוסף היה מספר להם מייד שזה הוא.
הבושה הייתה מכסה את פניהם, והם לעולם לא היו יכולים לחזור להיות משפחה מאוחדת.
מעתה והלאה הם היו מתביישים ממנו.
לכן יוסף מעמיד אותם במבחן.
הוא לוקח אליו את בנימין ומאיים להשאיר אותו במצרים,
ובאותו רגע -
מתברר שהאחים תיקנו את שורש החטא.
יהודה מתייצב ומכריז שהוא מוכן להישאר בכלא המצרי במקום בנימין.
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?",
אומר יהודה. זהו. התיקון הושלם.
החטא של הפקרת אחד האחים הוחלף בערבות הדדית, בסולידריות, באחווה, באכפתיות כלפי אח בסכנה.
עכשיו, כשיוסף מתגלה לאחיו,
הם כבר מתביישים הרבה פחות.
המבחן מסתיים בהצלחה.
22 שנים אחרי שזרקו אותו לבור
ושנייה אחרי שלא הסכימו להפקיר את בנימין,
יוסף פונה אל האחים בחמש מילים מרגשות: "אני יוסף, העוד אבי חי?"
ותודה ל @רב מג של מילים.
