הטלבתתי אם לכתוב שאין לאף אחד מה לקרוא, ובטח שלא לבנות,
אבל כאן זה עולם
ומדינה דמוקרטית
ומי אני שיחליט מה למי ומי למה
קיראו כאוות נפשחם, פשות אני לא חושב שבנות צריכות לקרוא את זה.. אבל...
-כול השמות של אנשים ומקומות שלא מוזכרים כאן בדויים בהחלט.
במעגל, אוחזים ידיים ומתנוענעים בדבקות
לטהור ברא לי
חולצת לבנות שרות,
ערב שבת בין השמשות
וחולצות לבנות שרות
ורוח נכון חדש בקירבי
משני צדדי עומדים מקפצים
אחד אפילו קצת יותר
ובתוכי
שקרנים
שקרנים
שקרנים
איזה לב טהור!!?
איזה?!
טהור?!
הצחקתם
אחד אחד אתם מתפרקים לי ל הקתף
בפנימיה
או על ספסל מתחת לחדר מדעים
בוכים בוכים
את הנשמה בוכים
ועכשיו...
שרים?
מתוך איזה נשמה אתם שרים?
איזה נשמה טהורה יש בקירבכים? אה! איזה?!
אני בתוך שלא זאת שסיפרתם לכתף שלי
או שהדמעות שלכם לחשו לחולצה שלי,
אני בטוח שלו היא
ועכשיו
כשהשמש אוחזת אחיזה אחרונה ביום ובכם
כשהפאות והציציות נשתפות זהב
פתאום גם אתם
נשמות שקמות, שמתגברות
שמספרות לי בשימחה על הצלחה, בעייניים בורקות רצים אלי בחדר אוכל
צועקים לי את המילה שקבענו באמצע הסניף
ושנינו מתחבקים
לא החניכים, לא המדריכות, ובטח שלא הקומונרית מבינים מה קורה
רק כמה מדריכים, שרצים רצים להצטרף לחיבוק משוטף
אין ספק, לב טהור ברא לנו,
לכם
אלוקים
טוהר גדול, ענק, מדהים
אלוהים, נקא את עיינהם שיראו את עצם
את טוהרם
את גודלם
את יכולתם
אין דבר שלם מילב שבור, שכואב את המכה, ומתקונן לעליה,
אהובים,
המשיח בדרך
תהיו חזקים!
אני יודע, קשה המלחמה, קשה,
וכשזה מתערבב עם חברה, או לימודים או ההורים
זה שובר,
וכשכמה בייחד, זה מדהים לראות שאתם נושמים
אני יודע, זה כואב שחצי העולם השני מזלזל,
נדחף
דוחף
הורס חומות שבניתם בכוחות אחרוני
ומשדר שאתם לא שווים.
אתם גדולים.
יותר נוח לצפות בכם, בי, מהצד
אז סילחו לי.