יש את הג'נטלמנים כמוני שיגידו וואלק אח שלי אני לא אעשה לך את זה

יש לך חברה אתם אולי? אוהבים..שיהיה לך בכיף אח שלי , אבל מה..?

לא בא לי להגיד את זה הפעם , בא לי להיות הפעם הבד גאי

תחשוב על זה קצת תכנס לזה ואז תענה

כאילו מה הסיבה שהיית שולט ברגש

מהיצר להציק גם כשזאת אישה נשואה? ה' יעזור...

אני מדבר איתך על עכשיו אחי היא פנוייה וחופשיה לפי ההלכה

בעצם יודע מה? ככה זה אחי , נלחמים על מישהי שרוצים ..ככה זה היה משחר ההיסטוריה

שני בנים שרוצים לכבוש את הלב של מישהי נשמע לי די הגיוני

שאומר אחרת.

יצא לי לעיין בנושא וגם להתקל במקרה, אני אומר לך שדעת תורה לא נוחה מזה.

אתה יכול לשאול רב אם יש לך ספק אם אני צודק...

לגבי דוד המלך, הנבואה המפורסמת כ"כבשת הרש", עונה על התהיה הזאת. דוד עונה בסוף הנבואה כך:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לַה'". מקרא מפורש.

ככה שזאת ראיה הפוכה לגמרי ממה שאת סוברת.

זה לא נאמר בשום מקום לשבח. להפך, היו צריכים לדרוש איך ייתכן ולא היה בזה חטא. וגם למי שאומר שחטא לא היה, כלפי חוץ לכל הדעות זה היה דבר לא נאה, ולכן דוד אומר שזה חטא (למרות שהמאן דאמר אומר שלא).

כלומר, זה לא קיים.

מי שרוצה לנסות למצוא מקורות אחרים, אשמח לראות.

ובכלל, אם אתה אוהב אותה אז תעזוב אותה ושתהנה לה עם החבר שלה

ואם אתה אוהב את עצמך אז אתה רומה אותה לעצמך

ו-2 בנים שנלחמים על לב של בחורה זה רק בסרטים.

עובדה שזה קורה גם במציאות

ומה הבחורה אמורה להרגיש? מסכנה, הבנים האלה , נו באמת...

זה לאהוב את עצמך

אני רק אוהב את הסגנון שלה , את הדיבור איך שהיא נראת וכו'

לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי

וראיתי דבר או שניים...

אני חייב אותה !

רגע מה ..אני אנסה..אם היא תסכים אז סבבה 

מה חבר נשאר לנצח? חברים נפרדים מכל מיני סיבות ולפעמיים זה כי מישהו אחר

מוצא חן יותר 

חחח סתאם נו אבל..

כן אני יודע זה נשמע רע אוקי? , יש לה חבר ..לא יפה 

אבל .. אני יהיה ידיד ..ואז לאט לאט...ירמוז לכיוון הזה ..נשמע לי אחלה

קארמה זאת לא המצאה של הודים...

חוץ מזה ...אם יש לה חבר זה אומר שזהו? שהם נשואים?

אוקי..אני צריך לחכות..ואז מה? אם היא תתחתן איתו?

תחשוב מה היה קורה אם היית במקום הבחור הזה ומישהו היה עושה "מהלכים" לגנוב את חברה שלך...

לפי זה תחליט

היצר הרע ואז תקבל מתנות משמים בע"ה, בדוק!

אבל פה זה מקרה נדיר..לא יודע מה קורה לי

בד"כ אני הבחור הטוב , זה שלא אוהב להרוס לאף אחד..

זה שיש לו יכולת להתגבר .. כאן זה פתאום שונה לא יודע למה

ו..סיפור יפה (:

בס"ד

אז אתה מחרב את הסיכוי שאולי עוד היה לך.

אם כרגע תשים את זה בצד, ותיתן לקב"ה לעשות את שלו,
אז באמת אם הם נועדו זו לזו הם יתחתנו ואתה תמצא בע"ה את האמתית שלך,

ואם הן ייפרדו, מיוזמתם שלהם, אולי לך יהיה סיכוי איתה.

אבל אם אתה תיגש אליה כעת,

כשהיא יוצאת עם הבחור, ואולי אפילו מאוהבת בו,

זה רק יכעיס.

ויש כאלה - לא מעט כאלה שיראו את זה בעיון לא טובה,

ואפילו אם הן ייפרדו מהבחור הנוכחי מאילו סיבות שלא יהיו,
חבר שעושה כזה דבר לחבר שלו מבחינתן שרף את עצמו.

חשבתי לעצמי מה היא תחשוב עלי שאני יודע שיש לה חבר

ואז אני בא וכאילו מנסה לראות אם היא בעניין שלי...החשיבה שלך מאוד יפה 

תודה על התגובה

לא מדבר על נשואה 

מדבר על הקביעה שלך "בשום צורה ודרך" ..

למה? לפי ההלכה היא לא מחוייבת לאף אחד

למקרה הזה , שאין לה שום מחוייבות לאף אחד ,

זה הרעיון של קידושין , שהיא שלו , כרגע היא לא של אף אחד

כל העניין שלכם הוא ב ואהבת לרעך כמוך ..

לא יודע זה לא משכנע אותי ..זה טיעון קצת רופף

מכוון גם אל @עוד סתם אחד

למה אני כן חושב שזה יכול להיות בסדר ולא ממש גרוע?

כי אני חושב לעצמי שהעולם הזה חופשי , וכל עוד היא לא התחתנה איתו היא פנוייה לכל הדעות

וזה אומר שאם אני בא מיוזמתי כשיש לה חבר זה אולי רע , אבל אם היא תחליט לצאת איתי במקומו

אם אני מוצא חן בעיניה זה משהו אחר לגמרי ..זכותה ..

העניין הוא איפה עובר הגבול הדק בין לרמוז לה שאתה בעניין שלה ואז שתחליט

ל"לגנוב לה את החבר"

אתה שוב ושוב ושוב מערבב את היותה ברת-דעת ובעלת חופש בחירה ובלתי מחוייבת לאף אחד וכו' עם השיקולים שלך. אלו שתי סוגיות שאינן קשורות בעליל. אם היא תחליט להיפרד ממנו זו כמובן זכותה המוחלטת והבלתי מעורערת. לך אין שום רשות לקדם את זה - גם לא באמצעות 'רמז'. כך שאין זה משנה איפה עובר הגבול הדק בין רמז ל'לגנוב לו את החברה' - כך או כך זו התנהגות מגעילה. 

איני מבין איך מה שנאמר עליו שהוא כלל גדול בתורה - כל כך קל לך לבטל אותו, בגלל דמיונות. 

למה? היא חתמה איתו קבע?

יש מח' ראשונים בדין עני המהפך בחררה, במציאה. על פניו זה אותו נידון במקרה שלך.

אם יש לך נפק"מ, אני יבדוק את הנושא.

באם הם לא סגרו ביניהם על כך שהם מתחתנים- מתר לכל הדעות ואפ' ראוי. (אגרות משה)

באם הם סגרו ביניהם שהם מתחתנים- תלוי במח' הראשונים בדין עני המהפך בחררת הפקר. לרש"י ולסיעתו אסור , ולר"ת וסיעתו מותר.

לדעת המהרש"ל- במקרה של שידוכים מותר לכולי עלמא אפ' אם סגרו, משום מצוות פריה ורביה.

העולה מהאמור- במקרה שלך שכפי שהבנתי הם לא סגרו ביניהם שהם מתחתנים לכו"ע מתר, ואפ' ראוי.

את המציאות של ימינו ואפילו לא קרוב.

לענ"ד קח את ה"מה ששנוא על חברך" וגו' ויישם אותו.

לדמות מילתא למילתא בצורה כזאת רופפת ורדודה, זאת דרכם של הרפורמים.

אני מבקש ממך לנצור את לשונך להבא. רק שלא תבוא אח"כ ותבכה למה אתה מעליב אותי כשאתה מתבטא בצורה כזאת מכוערת.

מעדיף להיות בחברתם.

לגבי הבכיות. מעולם לא באתי בטרוניה על כך שאתה מעליב אותי. ואדרבה דוקא אתה באחת ההודעות טענת שאני "משפיל אותך", ואני לא מתייחס אילך בכבוד הראוי, והתנצלתי על כך.

אני נהנה לראות את התגובות שלך.

אלא מה, זה אני כן מתלונן, שאתה לא מגיב עניינית. אתה מתחיל בדמגוגיות והשמצות, "לא הכירו את המציאות וכד'" "שלא תבכה". ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הלא טובה עליך.

אם אתה יודע להתמודד עניינית, בבקשה.

אתה גם לא חייב לקבל את הדברים. 

אם אתה רוצה התנהלות דיונית ע"י השמצות זה גם בסדר, ואפ' משעשע, רק צריך להגדיר שזה לא ענייני אלא שעשועון.

ואם אתה לא מבין את זה, אני מציע לך ללכת לעשות ארבעים תעניות כרבי זירא כדי שתשכח את כל התורה שלך ותתחיל מחדש.

לא סתם לזרוק "חבר וחברה".

אתה מזכיר לי שמישהו טען לי שבחורה זה לו חררה.

אך אם תצליח להעלות טיעון הלכתי, או סתם טיעון לוגי, אני ינסה להשיב.

בעניין החומר על יהדות תימן, אמרתי שאם היו ספרים לרוב הם היו ספרי דקדוק. אך גם זה לא הוכח שהיה. 

אך אם תרצה, אני יבדוק ויביא לך מה כתב "אבן ספיר", רק לא נראה לי שכדאי.

בכל מקרה, עם אדם שכל-כך לא מסוגל להחזיק עניין בראש ליותר מדקה וחצי אין טעם לדון, זה באמת בגדר בזבוז זמן.

לא אמרתי שספר המחקר שדיברת הינו הספר של אבן ספיר, אלא שאז הזכרתם את אבן ספיר כתימוכין לדבריכם, ועל כך באה תגובתי.

אך נראה לי שכבר סטינו מהנושא, באם אתה מעוניין לחזור לעניין התימנים, נעבור לשרשור ההוא.

השרשור הזה היה בעניין הלכתי מוגדר.

עולה על שלך פי כמה וכמה מונים.

אתה חמוד עם איך שאתה מנסה להתנהג בחמקמקות כל פעם שאין לך מה לענות.

לא פגשתי צלופח שכמוך הרבה זמן.

בוא נראה זאת:

קודם כל כאן, שבמקום לפתוח ולהגיב על ספר מחקר שבפשטות אסף כתבי יד (וגם דפוסים) ופירט את תוכנם ועוד מידע עליהם אתה כותב לי "בוא נלך לשרשור אחר", כדי ששם תוכל להמשיך להתפתל אינטלקטואלית עוד ועוד.

וזה לבל נזכיר את כל ההתפתלויות שלך שם.

דבר שני כאן

לצלם את המקורות אני לא יכול, ואני גם לא יודע איך להעלות. - לקראת נישואין וזוגיות

לא צריך להרחיב

דבר שלישי כאן

אתה בחברה טובה, ככה התחילו הרפורמים. - לקראת נישואין וזוגיות

כשאתה לא עונה לעניין ואז טוען עלי שאני עושה זאת כאן:

תקרא שוב, אולי תבין. אין פה כל איום, להיפך. - לקראת נישואין וזוגיות

וכן הלאה אני יכול להמשיך לנצח מעוד שרשורים, להראות את דרכך החמקמקה שכלית...

אבל נראה לי שדי בזה לחשוף את מערומייך.

אבל מגמתך, להכשיל את ישראל בעבירות ע"י כל מיני קולות של הזיה, כבר ניכרת, לפחות לי.

לגבי גודל הבנתך שלדעתך היא עולה על שלי עשרת מונים, גם נשאיר בצד. אם כי עכשיו שאני חושב על זה, כנראה המחמאות בתחילה באו בכדי לרכך את גודל העלבון באימרה זו.

אך אני חושב שהתחלת לדבר עניינית(אמנם לקח זמן רב אך אמרו רבותינו טוב מאוחר מאשר לעולם לא), והבאת דוגמאות טובות ומשכך ננסה להשיב.

"בוא נלך לשרשור אחר"- כפי העולה מתגובות הציבור, הרי שהוא לא נהנה משעשועון זה ואני מדבר בלשון המעטה, ואפ'  שהמדובר הוא על נושא שקשור לעניין. אשר על כן שהחזרת אותי אחורה להיסטוריה, חשבתי שמן הראוי לא להכביד על הקוראים בשרשור זה, והצעתי לחזור לשרשור המקורי, ומי שיעניין אותו שיעבור לשם.

לצלם את המקורות וכו'- מדוע אתה מצטט חצי הודעה, עיין שם שכתבתי לו שאני לא יודע לצלם ולהעלות, ולכן אני יכתוב תשובה מפורטת יותר עם מראי מקומות. מה יותר פשוט מזה? היכן ההתחמקות?

אתה בחברה טובה וכו'- אצטט בעקבות מה הגיע תשובה זו "לא הייתי סומך על הנ"ל, הוא מביא מפוסקים שלא הכירו את המציאות בימינו". דהיינו אתה אומר לא לסמוך, אך אתה לא עונה עניינית לגוף התשובה אלא לגופם של אנשים. ומשכך לא נותרלי ברירה אלא לענות שזוהי דרכם של רפורמים שאינם מתווכחים עניינית אלא פוסלים את ההלכה בכך שהיא לא רלוונטית לימינו.

תקרא שוב אולי תבין- מגיע בעקבות מה שכתבת "הופה איומים בלגנים" תוך שאני באמת ובתמים לא מבין היכן האיום, ואני עדיין חושב שלא הבנת את שכתבתי. (אולי לא הבנת מחמת טעויות כתיב)

באם יש לך עוד משרשורים קודמים, אני אשמח להשיב לך ןלהוכיח שאתה דן אותי לכף חובה בחינם. כמו שסיימת את ההודעה שכל מגמתי להכשיל את ישראל וכו'

אבקש מראש את סליחתך באם ימצאו שגיאות כתיב, וחזקה שתמצא כאלו.

סתם תזכורת הייתי שותף פעם לשרשור פעם שלא יכלו לראות ממכשירים ניידים

על עניינים אחרים תדברו בפרטי

אם על הנושא שפתחתי אז בכייף אני אשמח לשמוע מקורות לדברים שלכם

אני באמת לא מבין כבר כלום ועם מי יותר הצדק , אז אנא

דונו לגופו של עניין

ומר בן דוד, אני מקווה באמת שאתה מתכנן לשאול רב...  אשמח מאוד לשמוע ששאלת!

כבר כתבתי באחת ההתכתבויות (אם קראת) לפני שהחכמת אותנו בעומק טיעוניך,

שהיות והשואל שאל הלכה ולא בא "לדבר בלימוד" עניתי לשאלה בצורה עניינית. תוך שציינתי שלאור ההתעניינות המרובה בנושא זה אני ישתדל לכתוב תשובה מפורטת יותר כולל מקורות מדוייקים.

איתך הסליחה שלא ראית זאת.

מקומם. הבעיה היא שאתה חושב שאנשים פה לא זוכרים את דרכך ב"קודש".

אני זוכר את חוסר הסדר בדעותייך עוד מהשרשור על תימן.

אתה מוזמן לחזור לשולחן השרטוטים השכלי ולהטעין את מוחך מחדש בידיעות נכונות יותר.

כבר נתנו לך אחרים מקורות (פרט לאלה שלי), אתה מוזמן לפתוח בהם וללמוד להודות על האמת.

דרך צלחה! המון הצלחה בתשובה

ועדין מקיימים אותם ..

לגבי ואהבת לרעך כמוך הוא הפריך את זה למטה לדעתי..

שלך? תפקיד אותו בידי "רווק ב'"? או שמא הוא יערוב לך בעלמא דקשוט???

אתה לא צריך, ואולי אף אסור לך לסמוך על אחד בפורום.

אך הייתי חייב לומר את דעתי, לאור הרמה של התשובות והטיעונים ההלכתיים כאן. "ואהבת לרעיך כמוך"  "בסוף תתחיל עם אישה נשואה" וכד'.

רק אני לא ערב לך שאם תלך לשאול רב, לא תגיע לאותו אחד.

אחד משני הכי הזויים שנתקלתי בהם פה בפורום.

אגב השאלה המצוייה מאוד היא האם מותר לצאת עם שתי בנות במקביל. אליבא ד"רווק ב" גאון הדור בוודאי שמותר. וכל הרבנים אוסרים ולא שמענו על אחד שהתיר.

כרגע היחיד שעולה לי הוא הרב אבינר.

מטבעות לשון.

העניין שהתורה תתרבה.

 ששוגה כל כך הרבה בעברית פשוטה (ועזוב עובדות היסטוריות לגבי עדות מסויימות והזויות הלכתיות)

כנראה אצל אותם גאונים הבקיאים בלשון, למדת את הטעוניים ההלכתיים שלך.

הייתי מבקש ממך לתקן אותי אם אני טועה לשונית, אך אני יודע שמעתה ואילך, הכל יסוב תחת נושא זה.

האחרים הם בדיחה מהלכת ואתה אומר את זה על אחרים.

בנתיים כל מי שהביא לך ראיות והוכחות דחית אותם בקנה קש רצוץ והמצאת סברות לא רק שבלי מקורות גם כאלה שאין בהם ולו שמץ של שכל או דעת.

ברור שהכל יסבוב סביב הנושא הזה, מר רפורמי יקר, כי אדם שלא יודע לכתוב, שלא יטען שאחרים לא יודעים לחשוב.

נ.ב, האמת שיצא לי לראות הרבה מגדולי ישראל, לא יודע מה הקשר בכלל. עד כדי כך קשה היה לך להבין את העקיצה?

נכתב

לדוגמא כאן: אתה בחברה טובה, ככה התחילו הרפורמים. - לקראת נישואין וזוגיות כשקרא לי רפורמי.

או כאן: אם תצליח להעלות את זה לרמה של טיעון לוגי, אני ינסה להשיב. - לקראת נישואין וזוגיות כשניסה ללעוג לדבריו של @אניוהוא

מגיע לגוגל בסופו של דבר

מעולם לא ניסיתי ללעוג על מי מהפורום (למעט אולי אחד) ובודאי לא עליך. אינני יודע מהיכן ה"לוחש" הוציא זאת . אך באם היה נשמע נימת לעג כל שהיא, אני מבקש את סליחתך לא היתה כל כוונה כזאת.

מעולם לא אמרתי שאני גדול בתורה, ובודאי שלא אמרתי שכל האחרים הם בדיחה מהלכת, אלא אם כן "כל האחרים" התכוונת על עצמיך, וגם זאת לא כתבתי עליך, אלא על חלק מטיעוניך.              נ.ב. לידיעתך, דמגוגיית  ההקצנה מסתיימת בבית ספר, זה לא תופס בגיל מבוגר.

לא ראיתי מי שהביא לי ראיות. לרוב ציטטו מספרים עלומים שלאחר העיון התברר שלא מיניה ולא מקצתיה. עיין ערך "אבן ספיר" וד"ל .

מזל שאין אפשרות לרוקק דרך האינטרנט.

אני יסביר, התכוונתי לומר שאתה יורד כל כך נמוך, עד שאני חושש שבאם היה אפשר לרוקק דרך האינטרנט זה היה מגיע אף לשם.

כנראה מה שלא הבנת לא קשור אליך כלל ועיקר, אלא זה נובע מחמת עילגותי.

במקרים מסוימים.

לא ראיתי את זה כתוב מפורשות.

אני מנסה לענות הלכתית.

אם אתה חושב שאין דמיון למקור ההלכתי, אני אשמח לשמוע.

אולי תנסח אחרת ואני יבין.

בכל מקרה אני צריך לבדוק שוב, כי מה שעניתי הוא מזכרוני. והוא רוצה לדעת הלכה למעשה.

טול דוגמא. 

אדם יש לו חנות המכניסה 30,000 ש"ח.

בא שכנו רוצה לפתוח אותו חנות בצמוד אליו.

מה דעתך?

לכאורה אסור, מאי דעלך סני וכו'. ואהבת לרעיך וכו'. ועוד כהנה וכהנה אמרות חז"ל שאפשר למצוא בנקל.

אך האמת היא שלכאורה מותר לפתוח ואין כל בעיה.

כנ"ל אתה יכול למצוא המון דוגמאות בהלכה. כגון הלכות נזקי שכנים, הלכות מסחר, ועוד.

הא למדת, שאין כל קשר בין מוסגים אלו, לבין ההלכה והמוסר.

לגבי הסברם של מימרות יש להבין אותם בהקשרם.

לדעתך, בדוגמא דלעיל אם ההלכה אומרת שמותר לפתוח את החנות, אתה חושב שזה עדיין לא מוסרי, ועל זה נאמר הפסוק ואהבת לריעך כמוך?

ובאם ההלכה מורה שמתר, הרי שזה מה שהמוסר מחייב. ובאם מישהו ירדוף את הפותח, הרי שהוא עצמו נגוע בחוסר מוסריות.

למעשה זה נושא שראוי באמת לבדוק אותו. מתי וכיצד צריך לנהוג כך.

אך ברור הוא שאין הכוונה שכל שאלה הלכתית בממונות או בבין אדם לחבירו, התשובה תהיה ואהבת לריעך כמוך. כמו שהיית רוצה שהתנהגו כלפיך כך תתנהג לאחרים.

אני רוצה שאנשים ימחלו לי על חובותי, אז לכן אני צריך למחול לאנשים שחייבים לי ממון?

ברור שלא.  

לא תוכל לחיות בצורה זו.

לכן נראה לי  שכשיש שאלה, בודקים מה ההלכה אומרת, ולא שולפים מימרות חז"ל.

באם זה חשוב לך הודיעני, ואני ישתדל לבדוק.

"פוסק לחיותו"\"יורד לאומנות חברו"- זתומרת, אם ראובן בא ופותח חנות זהה בסמיכות לחנותו של שמעון, ועקב כך הכנסתו ופרנסתו הקבועה של שמעון תחוסל לחלוטין- אסור לראובן לפתוח את החנות (דין יורד לאומנות חברו כאשר גורם לו לרדת מנכסיו).

http://www.bneidavid.org/DocsUpload/011670/Doc_11670.pdf

[ומקור נוסף- חתם סופר, הובא בפתחי תשובה חושן משפט סימן קנ"ו- (אנלא הרב קנייבסקי, פשוט בדקתי באינטרנט שלא אגיד פסק הלכה סתם מערפילי זכרון אלא מבוסס הלכתית, ומשם המקור)].

אשה, או לפחות האשה שאני מחפש- היא לא חררה, ולא דומה לחררה. אין לי מושג איך דימית מילתא למילתא בעניין הזה. 

"באם הם סגרו ביניהם שהם מתחתנים" יש מי שמתיר?!- נלך בשיטה שלך, נדמה מילתא למילתא. משיח רוצה את חנה זלדה, שאחרי איןספור בתי קפה וגן סאקרים למיניהם החליטה להתחתן עם רבי קלמן. משיח מכין שיקוי אהבה (כי אחרת, אין שום סיבה שהיא תפזול לכיוונו,שכן היא רואה את עתידה עם רבי קלמן) והשיג את חנה זלדה. משיח פוסק לחיותו של רבי קלמן (דין יורד לאומנות חברו כאשר גורם לו לרדת מנכסיו).

"לכאורה זה מותר, ואפילו ראוי"?! מממממ אוקיי

כל המקורות שהבאת- אגרות משה, מהרשל- כותבים שמותר וכדאי להכנס בכח בין זוג יונים? אשמח שתצרף צילום של המקורות הללו ותעלה אותם כאן. אני התחלתי לכתוב מהזיכרון, עצרתי, בדקתי, מחקתי, תיקנתי. קטונתי לפסוק הלכה מהזיכרון)

מרלין הגדול, בן אדם כולה ראה בחורה יפה ברחוב וההורמונים שלו קפצו לשמיים, לא צריך לגייר ולדסדס כל גחמה. 

"ריבוש''ע- את הטוב תקרב, את הרע תרחיק, והטוב בעיניך עשה" (הרב אליהו זצ''ל)

אם לא בדקת את הנושא.

לגופו של עניין.

לא דובר על מקרה שיחסל את פרנסו, אלא ימעיט אותה. ולכן נקבתי בסכומים שנקבתי עיין לעיל.

האם האישה שאתה מחפש היא חררה או לא זה לא ענייני(הנידון הוא אותו נידון גם במקרה הפוך אם בחורה רוצה להיכנס באמצע). לעניין המושגים שלך בדימוי מלתא למלתא, טוב היית עושה אם היית בודק לפני שאתה מבקר. 

כל הסיפור עם זלדה לא הבנתי לאיפה אתה חותר. אם אתה מתכוין לומר שאתה חולק עלי זה בסדר, אבל תגיד חולק וזהו. לא הבנתי בשביל מה הסיפור? אם כי הסיפור לכשלעצמו משעשע.

אני.

אינני יודע מה ראית להעדיף לדמות את אישתך לעסק מאשר לחררה?

לגבי אותו מרלין. אני לא מבין מה פגם מצאת בשאלתו? מדוע לא צריך לענות לא? האם ההלכה ניתנה רק למקרים מסויימים? בדיוק למקרים אלו ניתנה הלכה.

בעיקרון, בתחילה רציתי לכתוב תשובה מפורטת לשאלתו. לאחר מכן חשבתי שכנראה הוא מעוניין בתשובה עניינית

 לשם הסקרנות אני יספר סיפור אחר. אותה זלדה בחורה כלילת המעלות גרה באיזה יישוב מבודד,ללא קרובים. למרבה הצער אנשים לא הכירו אותה ומשכך לא הגיעו הצעות ראויות. חלפו חודשים ואף שנים והעסק לא זז. החליטה לצאת עם מי שיש. ואכן הצעה ראשונה שהגיעה התחילה לצאת איתו. כמובן שהצעה זו לא הייתה משהו בלשון המעטה. בסוף כל דייט הייתה חוזרת למיטתה בוכייה ודומעת. אך לאור חוסר ההצעות המשיכה להיפגש ואף בלית ברירה התחילה לחשוב ברצינות על חתונה. באחד הדייטים בגאן סאקר צדה עינו של אחד הבחורים בפארק את אותה עלמה ומצאה חן בעניו. לא למותר לציין שאותו בחור היה עלם חמודות שמאוד התאים לאופיה של של אותה עלמה אומללה. מה לדעתך ראוי שיעשה?

אך באם אתה מעוניין, אני יכול לכתוב תשובה קצת יותר מפורטת.

עושה רושם שיש לך יד ורגל בלימוד, ואולי אתה אף בחור ישיבה. נראה לי שתוכל למצוא את הספרים ולעיין לבד.

האגרות משה אני כרגע לא יכול לשלוף לך את הסימן, אך החכמת שלמה נמצא על הדף בהגהות מהרש"א קידושין כמדומני דף מח. אם אתה רוצה אריכות, עיין מה שכתב בספרו יש"ש שם.

באם תמצא שהטעות איתי, אנא הודיעני ואעשה תשובה.

אשתדל לעשות זאת בקיצור. (כל ההדגשות הם שלי)

דין עני המהפך בחררה, קידושין ריש פרק האומר דף נט.

מח' רשי ור"ת עיין שם. רשי ד"ה עני המהפך בחררה. ר"ת תוס' ד"ה עני המהפך בחררה, ועיין תוס' ר"י הזקן שם.

ועיין חכמת שלמה שם שכתב שדין אישה כדין חררה. וכן כתב תשובת נודע ביהודה מהדו"ת ס' עא, בסוף דבריו,  דשיטת התוס' לא שייך דין עני המהפך בחררה באישה, דליכא למימר שישכור ממקום אחר עיי"ש

ועיין באריכות דבריו בספרו ים של שלמה, קידושין ריש פרק האומר שכתב שרוב הגאונים סבירה להו כר"ת וסייעתו דבמציאה ליכא דין עני המהפך בחררה, ומתר.

ועוד עיין שם שכתב דבמציאה, מתר אף לכתחילה ואפ' "פיזר מעותיו וטרח על המציאה".

ועיין תוס ב"ב כא: דכתב ד"היתר גמור הוא, ושמא לפנים משורת הדין". ובשו"ת חת"ס משום דהוי אדם גדול עיין שם.

ועיין מה שכתב בחכמת שלמה שם דאפ' לשיטת רש"י דסובר שאף במציאה אסור, בקידושין מתר, משום פרו ורבו.

ועוד עיין בדברי הרמ"א חו"מ ס' רלח הל' ה. דפסק, דהיכא דלא פסקו על המקח ליכא משום עני המהפך בחררה.

ובתשובת אגרות משה חלק אבה"ע ס' צא' כתב, שכל שלא החליטו להתחתן, כו"ע לא פליגי דליכא דין עני המהפך בחררה.  וז"ל, "כ"ש הכא בשידוכין כל זמן שלא החליטו לגמור העניין משני הצדדים, אין בזה דין המהפך בחררה לכו"ע. שאין לך הפסד גדול מזה שתהיה הנערה מוכרחת להינשא רק לראשון שנשתדך לה, משום שנאסור לכל העולם לישאנה" ולכן ברור שמותר לכו"ע".

ועוד עיין שם דכתב שהיכן שהחליטו שניהם לגמור בינהם ולהתחתן, תלוי בפלוגתת רשי ור"ת בדין מהפך בחררת הפקר. וז"ל "מאחר שהרמ"א מסיק שסברא ראשונה עיקר, ליכא איסור לרוצים דוקא נערה זו, אבל מן הראוי לירא שמים להחמיר לחוש לסברא אחרונה שהיא סברת רשי"

ועיין מה שכתב בסוף דבריו, שכל שלא סוכם בין הצדדים לסגור, ליכא שום איסור לאחרים, להשתדך לה, עיי"ש.

סוף דבר, נראה שבמקרה דידן שלא הציע נישואין ולא סגרו, אין לחוש.

הערות ותיקונים יתקבלו בברכה.(גם טעויות לשון למעוניין)

. כן עלה לי ממה שכתב הסמ"ע על דברי הרמ"א דלעיל, וז"ל "לא מבעיא אם המוכר ישראל שתקנת המוכר ישראל בכך דאל"כ יפסיד המוכר".

ועל זה כתב האגרות משה וז"ל. "כ"ש הכא בשידוכין כל זמן שלא החליטו לגמור העניין משני הצדדים, אין בזה דין המהפך בחררה לכו"ע. שאין לך הפסד גדול מזה שתהיה הנערה מוכרחת להינשא רק לראשון".

העולה מהדברים הוא שבאם תמנע עצמיך מחמת נזקו של הלוקח, תגרום לנזקו של מוכר. ועד כמה שהלוקח לא גמר המקח, אין זה מהראוי לאסור ללוקח אחר. שאל"כ גרמת לפסידו של מוכר, בכך שיאלץ למכור לראשון.

ולכן לענ"ד, אף במקרה דידן כל עוד שהבחור לא סגר עם הבחורה ולא הציע לה נישואין, באם תמנע מלהציע עצמיך, אתה עלול לגרום להזיקה של הבחורה. ועד שאתה דואג להיזקו של בחור דאג נא להיזקה של בחורה.

אשר על כן כתבתי ש"ראוי" שהבחור יציע עצמו לבחורה, ותבחר היא מי יותר מתאים לה.

הרוצה לחלוק יבוא ויחלוק, והבוחר יבחר. 

כתבתי את התשובה שהייתי בביהמ"ד.

נ.ב. לדעתי מה שענה לך הרב בעניין ו"ואהבת", סותר את מה שציטתת בשם החזו"א.

שאלת אותו לגבי החזו"א הנ"ל?

הנידון דידן הוא בין שני הבחורים. האם מותר לבחור א' לעשות זאת כלפי בחור ב'.

אינני מבין מדוע זה שיש לבחורה שבאמצע דעת, יש בכך בכדי לשנות.

ואדרבה לדעתי זוהי סברה להקל ולומר שאף אם בחררה אסור, במקרה דידן מותר.

וזאת משום שבחררה אתה לוקח ממנו חפץ שהוא רוצה. אך במקרה דידן אני לא לוקח לו כלום, אלא משכנע את הבחורה, והבחורה היא זו שעושה את הצעד, ולכן אין כל איסור. אמנם אני לא יודע אם זוהי סברא הלכה למעשה, אך לכאורה יש בה בכדי להקל ולא להחמיר.

לגבי מה שכתבת "לו הייתי במקומו" כבר כתבתי לעיל שלדעתי אין לכך כל קשר לנושא ההלכתי, ואף לא לנושא המוסרי.

אם אתה אוהב אותה תכבד אותה ותן לה להיות מאושרת.אם זה לא יסתדר ביניהם תנסה.

בהצלחה!

הוא שימש כמה מגדולי ישראל, ועשה שימוש אצל מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. אם תרצה בפרטי אפרט לך מי הוא...

לגוף התשובה - הוא מיהר אז לא יכל לשאת ולתת בנושא אבל אמר שזה בוודאי דבר מכוער, גם אם לא הלכה והוא היה מורה שאסור.

לגבי ההלכה, הוא דימה את הדין לעני המהפך בחררה כמו שאמר @אניוהוא ולא נשמע לו החילוק של הבחור השני לגבי עם דעת או בלי דעת. אבל בגלל שהוא מיהר, הוא אמר במפורש על זה שהוא לא אומר בוודאות רק ככה נראה לו.

ונראה לי לבאר שכך הם הדברים ע"פ פרש"י שם, שאין דין קניין בגלל שמהפך בחררה, אלא שהוא יורד לחיי חברו שטורח בשידוכים וכו' (ואגב כך גם מפסיד אותו כספית, ועובר כלפיו על אונאת דברים, ומבטל מצוות עשה של ואהבת ועוד).

המקור לתשובת הרב פיינשטיין הוא אגרות משה חלק אבן העזר חלק א סימן צ"א. אין לי אותו לפני

לאסור. והרב ששאלתי נטל את דעת רש"י שם (כמו שהרב פיינשטיין מזכיר גם יחד עם שיטת ר"ת, אבל לא ראיתי את המסקנה) ואסר.

בכל מקרה אין עניין לעורר את הדיון מחדש, הבאתי את מסקנת הרב שנשאל פשוט. וניסיתי לתת טעם מעצמי (ודאי שזה לא מחייב את הרב).

ורק על ה"מאי דסני" חייב כל אדם?

האמת. שכתבתי את המקורות לא חשבתי שיהיה מי שייפתח אותם.

בדרך כלל לאנשים בפורומים אין זמן לדברים מורכבים. 

לגופם של דברים.

אני תמה על מה שכתבת שהמציאות השתנתה. ר' משה פיינשטיין נפטר אך לפני כ30 שנה.

המציאות בזמנו ובימינו היא זהה.  אבי יצא עם אימי בדיוק איך שאני יוצא.

בפרט בארה"ב ששם היה הדבר נהוג יותר. אך גם בליטא היה נהוג כך, ולא אתפלא אם ר' משה עצמו נהג כך ויצא פעמים רבות עם אשתו.

אך גם אם נניח ואתה צודק, והמציאות לפני 30 שנה הייתה אחרת, אני לא מבין איך החילוק שכתבת משנה את הדין.

עיקר ההיתר הוא משום "דליכא למימר שישכור ממקום אחר". דהיינו כמו שאתה רוצה את זאת, אף אני רוצה דווקא את זאת. א"כ מה מעלה ומוריד מה שיש לבחורה רגשות? וכי באם יש לבחורה רגשות יכול לומר לראשון לשני שישכור ממקום אחר?

אלא אם כן כוונתך היא לאסור מצד הבחורה שהיות והיא פיתחה רגשות, לא הגון הדבר כלפיה. אך גם זה לדעתי אינו. 

אשמח לביאור דבריך.

(במאמר המוסגר. בכלל אני חושב שכל שיש יראת שמים בנפשו, יסבור שקשר של חבר וחברה מן הדין שלא יתקיים אף אם אין מישהו אחר. מן הסתם הם עוברים על אביזרייהו דעריות שלחלק מהפוסקים יש לזה דין יהרג ואל יעבור. אני משער שאם תישאל מורה הוראה אם לגרום לפסיקת הקשר, הוא יורה כך. ומעשים שבכל יום וד"ל. אך אין זה המקום, כי הנידון היה הלכתי, מה גם שאני אינני רואה עצמי כיר"ש, אך תמהתי על חלק מהמגיבים)

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.