איש זקן טייל עם ילד קטן בגן,
והצביע על גבעול זעיר שבִּצבּץ מהקרקע.
"תלוש אותו", הורה לילד.
הילד אחז בגבעול בין האצבעות ושלף אותו מהאדמה.
לאחר כמה צעדים הזקן הצביע על פרח,
וביקש מהילד לתלוש גם אותו.
בתנועה קלה שלף הילד את הפרח, מחובר לשורש ולגוש אדמה.
"זה היה קל", חייך הזקן,
"עכשיו תעקור את השיח הזה!"
הפעם הילד היה צריך להתאמץ;
הוא אחז את השיח בשתי ידיים, ייצב את עצמו,
ולאחר מאמצים וגניחות
הצליח בקושי לעקור אותו מן האדמה.
"עכשיו תלוש את האלון הענקי הזה!"
הצביע על עץ בגובה חמישה מטרים בקצה הגן.
הילד אפילו לא ניסה;
הרי זה בלתי אפשרי -
הגזע הגדול נטוע היטב באדמה
אחרי הרבה שנים שבהם הצמיח שורשים עמוקים.
"ככה בדיוק עובדים הֶרגלים",
הסביר הזקן.
"ככל שאנחנו מִתרגלים לעשות משהו זמן רב יותר -
כך יהיה קשה יותר לעקור את ההרגל;
אנחנו מצמיחים שורשים עמוקים וגזע רחב
וקשה לנו להזיז את העץ ממקומו".
קשה, אבל לא בלתי אפשרי.
השיטה הבדוקה לשינוי הרגלים
היא לעשות שינוי קטן בהתנהלות.
שינוי קטן יוצר שבירה ברצף,
שבירת הרצף גורמת לשינוי בכל מערכת ההרגלים.
עכשיו רק צריך לדעת
איזה שינוי קטן יביא את השינוי הגדול.
