זה יעזור לך המון

את תמאצי את עצמך אוטומטית מתנהגת שונה

ואני מאמינה שהוא יראה שמשהו טוב קורה ויסכים גם לבוא..

עריכה:

לא שמתי לב שכתבת שהוא לא מסכים בגלל הכסף..

לדעתי פשוט תקבעי לו עובדה!

הוא לא יכול למנוע ממך לקבל עזרה לעצמך

ואם היית צריכה עכשיו רופא מקצועי בנושא מסוים? 

אם הוא ממש קשוח בקטע הזה לדעתי זה מאוד חשוד.. סוג של שתלטנות

א. ילדים עובדים הפוך מההורים- בן לעצמאי יהיה שכיר ולהפך

  בן למי שחזר ב4 יחזור ב8 ולהפך

ב. יש לו חסך? גדל עם כפית זהב- ולא ירד עדיין האסימון שעכשיו הוא זה שצריך לחתום על הצ'קים?

שיעשה דמיון מודרך/ וכו'- כדי להגיע למשבצת המרתיעה הזאת

עובדה שכשאומר את "ההוקוס פוקוס- לבטל כרטיס אשראי"- הוא מודע לאיום שנקרא "מינוס"- רק שעדיין גדול עליו

ג. קחו את יום ששי בקלות וזרימה- גם אם לא יהיו חלות- זו חוויה שעלולה להשפיע תובנות וגם לתרום לזוגיות

ד. אחרי X שנים- קשה ולוקח זמן אבל בסוף הוא יקום גם ב5

ה. זוגיות טובה - כבר טוב. אפשר משם למנף

בהצלחה..

"גבר אמיתי"...

יש סגנונות שונים בין גברים - ולמרות שרצונך הגיוני, אם תציירי לך ש"ככה זה גבר", רק תקלקלי. הגבר אצלך הוא כמו שהוא. יש בעיה נקודתית, צריך לחשוב איך לשפר את המצב. אבל זה לא יבוא ממחשבה ש"ככה זה לא גבר"...

כשלא תהיה לו משכורת נוספת להישען עליה, הוא יתחיל לקחת אחריות

אל תתני לו אשראי. הוא צריך לדאוג לכל הפינוקים מהחשבון שלו.

הוא ילמד מהר מאוד לקום בבוקר...

אם הוא לא לוקח את האחריות אולי זה הזמן למעשה קיצוני?

לא כתבת אם יש או אין ילדים

במידה ואין- אז כשיש (בעז"ה) ההוצאות רק גדלות בד"כ

ומינוס זה לא מצב אידאלי למשפחה.

אז להפריד חשבונות, ואם הוא נכנס למינוס זה עליו בלבד.

וחלק מהזוגיות זה התנהלות כלכלית ותחזוקה בבית

הוא לא צריך להבטיח לך לעזור בשישי- הוא צריך לעשות את הדברים. לא כעזרה אלא כי אתם משפחה עכשיו

וכל אחד עושה חלק מהמשימות

אפשר לעשות חלוקה אפשר לעשות יחד אפשר כל פעם אחרת- מה שמתאים לכם

אבל זה לא שהוא "עוזר" לך! הוא חלק מהבית- הוא צריך לעשות.

מינוס לזוג צעיר שעובדים לא אמור להיות בכאלה סכומים- אולי שיחה עם פעמונים תעזור?

אולי עצה אחרת שהביאו פה

אבל מה שברור ממה שכתבת זה שצריך שינוי. ועכשיו

שינוי אצל התפיסה של שניכם.

גם אני ממש לא אהבתי את הרעיון ועשיתי את זה רק כשבעלי כבר הכניס אותנו לחובות מול בנקים וגמ"חים (תוך כדי שאין לנו שקל לקנות לעצמינו משהו. כלומר אל תחשבי שהרווחנו משהו מצורת החיים הזו)

את יכולה לומר "זה פשוט לא יקרה אני צריכה פתרון אחר"

אחרי כמה שנים טובות במצב הזה, אני לא מצאתי פתרון אחר. לא עזר פעמונים ולא שום דבר.

אני לא רואה בזה בעיה בזוגיות. אדרבה, אני רואה בזה דאגה לבן הזוג.

היום בעלי ממש מודה לי על הצעד הזה. סוף סוף הוא לא חי בלחץ, לא חייב כסף לאף אחד, לא נמצא באוברדראפט, יש לו כסף לכל מה שהוא זקוק לו.

כל דרך אחרת לפתור את הפלונטר הזה היא מאוד מסובכת. את בעצם רוצה שבעלך ישתנה. זה יכול אולי לקרות אחרי הרבה מאוד עבודה אבל זה יכול גם לא לקרות לעולם. 

מקווה בשבילך שהבעיה תיפתר. זה יכול לשגע! (מבינה אותך ממש)

יכול לעזור, יכול גם לפוצץ.

הרי לא ידוע האם כאן המצב כמו שהיה אצלכם. מדובר באדם שעובד, אלא שהכנסתו לא מספיקה. גם לא ידוע אם זה אנשים כמותכם. האם יש סיכוי לשינוי באופן אחר. נראה גם שאצלכם היה חמור מאשר אצלם, לפי התיאור של המצב הכלכלי.

ולא סתם ככה.

אני באופן אישי חשבתי בדיוק כמו שהיא חושבת "מה? שאנחנו נפריד חשבונות? זה נשמע כמו זוג גרוש"

גם בעלי עבד אז. הבעיה היא לא בהכנסה. הבעיה היא בהתנהלות הכלכלית.

הבעיה עם טיפוסים כאלו היא - שלא משנה מה תהיה ההכנסה, הם תמיד יצליחו להוריד אותך למינוס.

זה כמו אנשים שהם מאחרים כרונים, תמיד יחכו לדקה ה90, לא משנה כמה זמן הקציבו להם מראש.

אני קוראת אותה ואין לי אלא להזדהות.

לפעמים בן הזוג נמצא במקום לא טוב והוא לא מצליח לעזור לעצמו. והאשה יכולה לעשות המון.

זה לא נראה לי הפתרון היחיד, אבל זה בהחלט אחד מתוך רשימת הפתרונות הלגיטימיים.

אצלי להיכנס לחובות או למינוס זה קו אדום. גם אני באותה תקופה יכולתי להיות במצב כלכלי כמו שהיא מתארת (עם המינוס שהיא מתארת) רק שאצלי זה לא בא בחשבון, לכן לא הסכמתי שנקנה שום דבר עד שנצא מהמצב הזה. וזו גם הסיבה שהיום אנחנו לא שם.

אם אני הייתי במינוס של 15 אלף, לא הייתי מוכנה שנקנה שום פינוק כזה או אחר עד שנסגור את המינוס.

יש כאלה שזה יעבוד אצלם,

ויש כאלה שזה ישבור אצלם.

זה כמו לכופף ענף...

לכן, צריך שיקול דעת היטב.

בוודאי שסטנדרטית אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה, ביחוד לא באמצעים כאלו.

אז כשחושבים שאין כל ברירה אחרת, צריך לבדוק היטב מי האנשים ומה ההשלכות.

לא תמיד מה ש"האשה יכולה לעזור המון" זה באופן כזה. לפעמים דווקא ע"י כך שמבינה שאכן התחתנה עם טיפוס שיחכה לדקה ה90 וכו'..וזה חלק מאישיותו שאולי הצד השני של המטבע שלה זה גם פחות קפדנות וכד'.  מן הסתם, גם לה יש תכונות שאינן רק מושלמות.

בשיקול דעת לגופו של מקרה ושל אנשים.

האשה יכולה לעזור המון זה לא *רק* באופן כזה. זה גם.

אני לא מבינה מה הקשר בין ההמלצה שלי לבין המילים "לחנך" את הבעל. היא קמה כל בוקר לעבודה ומכניסה משכורת. הוא מכניס פחות וסומך על ההכנסה שלה כדי לקנות לעצמו מותרות.

אם הוא לא מוכן בשום דרך שהיא לשתף איתה פעולה בנושא והוא בעצם לא נותן לה להשתמש במשכורת שלה עצמה כדי לפרנס אותם בכבוד, אז למה לפתוח חשבון משלה זה נקרא "לחנך" אותו?

נכון שהם בני זוג החיים תחת קורת גג אחת, אך האם העובדה הזו צריכה לגרום לאדם עובד לאבד את משכורתו חודש אחר חודש? בשביל מה הוא עובד? היא יכולה לשבת בבית בחיבוק ידיים וזהו. הרי לא משנה מה ההכנסה תהיה, הוא תמיד ישמור על המינוס (מבטיחה לך!)

אתה קורא לזה "לכופף ענף". אם כבר יש פה ענף שמכופפים אותו זה מי שיוצא לעבוד ומבזבזים לו את כל המשכורת על שטויות.

גם הבחירה שלא לעשות כלום עם המצב (ומבחינתי לעשות דברים שלא עוזרים זה כמו לא לעשות כלום) זו בחירה שעלול להיות לה מחיר מאוד כבד. 

כל הזמן הזה שעובר והיא "מתבשלת" בתוכה ולא קורה כלום, הוא גם מאוד לא בריא לזוגיות...

אם פעמונים או יעוץ זוגי או שיחות ביניהם יעזרו - מצויין. אני לא שוללת.

לא כתבה שהוא "קונה מותרות". אולי את מקישה למשהו שלא ממש אותו דבר.

אמרתי שבכללי, אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה; זה לא  התרגום הנכון של "לעזור המון".

ולגבי הענין הספציפי, אמרתי שזו דרך קיצונית, שצריכה זהירות אם זה יתקן או ישבור לגמרי. ובוודאי שלכתחילה צריך מאד לא לרצות להגיע אליה.

ולמה זה "לחנך", מבחינה מסויימת לפחות? כי הגדרה "חיים תחת קורת גג אחת" אינה נכונה. הם איש ואשתו. משפחה. לא רק שותפים עסקיים. והצעד הזה, של הפרדת החשבונות, אינו סתם של שני שותפים בעסק, אלא משדר מסר למצב שבו הוא אינו עומד בציפיה מסוימת, בתחום מסויים של החיים. הרי יש בחיים ביניהם עוד דברים. אולי היחס האישי, למשל, וההבנה, מצויינים. והם ממש חיים ביחד איש ואשתו כראוי, ויש לו חולשה בענין זה. 

לכן אמרתי, שלפעמים זה יעבוד - ולפעמים ישבור הכל. שמעתי גם על דברים כאלה, אחרי שהאיש ראה בכך אי התחשבות במצוקתו באותו זמן.

אבל אני לגמרי מסכים איתך - שהבעיה היא לשני הצדדים, וגם המשל של "כיפוף הענף" יכול להיות נכון לשני הצדדים. רק אמרתי שצריך זהירות, וזו לא דרך "סטנדרטית"...

להרים טלפון לבנק ולבקש מהם להקטין מסגרת אשראי

זה לא מחייב לקחת לו את הכרטיס, אבל מגביל את הסכום שהוא (או היא, במקרה מצוי אחר) יכולים להוציא.

ויותר מזה - אם הוא לא רוצה לעזור עם ההכנות לשבת, אז תכיני רק לעצמך ותבהירי לו את זה מראש. 

זה נשמע מגעיל ולא תקין בין בני זוג, אבל לפעמים הדרך היחידה לגרום למישהו לקחת אחריות על הדברים שהוא עושה הוא לתת לו לשאת בתוצאות בעצמו. 

החשבון יתנהל בצורה חכמה ויהיו הרבה פחות בזבוזי כסף שלא נצרכים.

זה נראה לי עדיף מאשר לחיות במינוס מאיים (אתה יודע, גם לבנק יש את הגבול שלו)

ולמה שהוא יסכים לחיות ככה? לדעתי, אם לא תהיה לו גישה לאשראי שלה, הוא ידאג להכנסה משלו. 

הוא אדם בריא וצעיר, למה שהוא לא יצא לעבוד? הוא יראה שהוא זקוק לכסף בזבוזים ויקח כל עבודה שיתנו לו.

ככה לפחות המותרות יצאו ממנו וזה יקל עליה.

[מחילה]

בלי קשר לכל הנושא הרחב - 

אבל בינתיים לא ראיתי שהזכירה במילה אחת שהוא מוציא ל"בזבוזים" אלא ההיפך: שהוא אומר שצריך להפסיק עם כרטיס אשראי, והיא מראה לו שהם מוציאים רק להכרחי. 

לא הכל צריך ליפול עליה. (ואצלנו דרך אגב הרוב נופל על בעלי)

מה שבן הזוג בטוח ישלם עליו (כלומר הדברים שחשובים לו) - יהיה באחריותו. 

מה שהוא לא מצליח להשאיר לו מקום בחישוב החודשי - יוצא מאחריותו.

ברגע שיש לו חשבון נפרד ויש לו אחריות על חלק מהדברים, בסוף הוא דואג שתהיה לו הכנסה מספקת כדי לשלם על הכל. לפעמים הוא לא צריך לדאוג להכנסה מספקת (כי ההכנסה שלו מספיקה) הוא רק צריך להתחיל להתנהל נכון כלכלית, והוא עושה את זה.

יש גם הוצאות שמחליטים שעושים חצי חצי.

ברור שבני הזוג לא עויינים זה את זה ועוזרים אחד לשני כשצריך.

אם הוא במינוס והיא ביתרה - הוא יצטרך להצטמצם כלכלית בתחומי האחריות שלו ובמקביל להגדיל הכנסות ולצאת לבד מהמינוס (לא לקחת הלוואות ולא לקחת מהחשבון שלה) והוא יעשה את זה כי לא תהיה לו ברירה.

לדברי הפותחת הפתרון הזה לא מתאים לה וזה לגיטימי בעיני. עונה רק באופן כללי. 

אם אין ילדים - תברחי. 

(אבל אין לי בעיה לעבוד בימי שישי ומוצ"שים וב-11 בלילה)

כמה דברים לא ברורים לי פה.

1. הוא לא עובד בכלל או לא מוכן לעבוד עוד?

מה הוא כן עושה בעמל יומו?

את כתבת פה רק מה לא ומה הוא לא מוכן.

2. זה רעיון לא רע לסגור את האשראי ולקנות רק במזומן.

"הוצאות הכרחיות" - אולי לא באמת? יכול להיות שיש פה בחירה הכרחית להוריד רמת חיים. מינוס של 15K₪ נשמע לי כמו אזעקה אדומה מהבהבת.

את אומרת, בסיום, שהזוגיות שלכם בסדר בכללי. זה חשוב.

צריך לחלק בין הדברים שהעלית.

לגבי "קשה לו לקום בשש". יש אנשים שבאמת קשה להם לקום בשעה כזו. אינני יודע אם הוא כלול בכך, או שזה סתם כי אין לו ענין בעבודה - אבל אם כן, אז זה האדם. אין טעם להיאבק על שעת הקימה. אולי אם עם הזמן יהיה לו משהו שמאד יענין אותו, זה יעזור גם לקימה.

צריך לנסות לדבר על משהו שמתאים לתכונתו. להגיד לו, קשה לך לקום מוקדם - אין בעיה. יש כאלה. אולי יש לך רעיון איך אפשר להגדיל את ההכנסה באופן אחר?  אם יראה שאינך לוחצת בנקודות שלגביו לא אפשריות, יתכן שיעלו רעיונות נוספים.

לגבי העזרה לפני שבת - שווה לתפוס שיחה בזמן נינוח. לומר בנחת, שמתי לב שאם קורה בינינו משהו לפני שבת - אז גם העזרה בהכנות לשבת בטלה... ולהסביר: תנסה להבדיל בין הדברים; הרי ההכנות לשבת זה לא "בשבילי" אלא לשנינו. אז בוא נחליט שאפילו אם קורית תקלה - שלא תקרה - מבדילים בין זה לבין מה שצריך להיעשות.

יש להניח, שבשעה של מתינות, אדם יכול לתפוס את זה. ואז יש סיכוי שזה יחזיק גם לשעת מעשה, אם תצטרכו.

באופן כללי, לא פעם הענין הכלכלי מלחיץ יותר את האשה מאשר את האיש.

וכל מיני פטנטים להפרדת חשבונות או הגבלת חשבונות לא יפתרו את הבעיה האמיתית עם הבעל היקר הזה שמניח לאשתו לשאת בכל העול ולא מוכן לתרום בשום דבר.

כי אם את מכניסה כפול ממנו, והוא כנראה לא מכניס פחות משכר מינימום,

אז זה אמור להספיק ברווח גם ליותר מהוצאות הכרחיות

התסכול שלך מאד מאד מובן.

אם תסכמי את הסכימה שפעלת עד עכשיו אז היא נראית בערך כך:

אני החסכנית/ העובדת-אני אסביר לו- הוא יתחיל לחסוך/לעבוד

ודאי כבר ניסית את התבנית הזאת כבר אלף פעמים, וזה לא עבד...

ואת נשארת מתוסכלת....

כשהדרך הרגילה לא עובדת צריך לחשוב על פתרון יצירתי...

עולות לי בראש כמה  דרכים יצירתיות לשינוי. אכתוב כאן אחת מהן.

חכי להזדמנות בה הוא ירצה לקנות משהו שאתם לא יכולים כרגע

עדיף שגם תתנגדי לכך בכל תוקף

זמן קצר לאחר מכן תלכי לקנות משהו הכי שטותי שבעולם (טיפקס תוצרת שוודיה למשל)

במאה שקלים. אל תגזימי בסכום כדי שלא תכנסו לחוב עצום מדי אבל זה צריך להיות משהו

שיקפיץ את בעלך. תחזרי על התרגיל הזה כמה פעמים.

את בוודאי לא מאמינה למה שאת קוראת...

אם גם אני אפסיק לגלות אכפתיות אז מהר מאד נפשוט רגל...

זה לא נכון ! המטרה היא לשים אותו בצד השני . את תפסת את המקום של ההנהגה הכלכלית

והוא בחוץ... עכשיו הוא יצטרך להיכנס פנימה. הוא יהיה זה שיעיר לך . הוא זה שינסה פתאום לחשוב על פתרונות כלכליים. דווקא כשתצאי מהמקום הזה ייתכן מאד שהוא ייכנס לשם.

דאל תדאגי אתם לא תפשטו רגל. אפילו אם הוא יעשה שינוי ויוסיף עוד 200 שח לחודש הוא יכסה פי כמה את הבזבוזים שעשית.

נסי לתכנן קנייה כזו שתהיה הזויה (ובמיוחד אחרי סירוב לקנייה שלו)  ותעורר אותו להגיב.

בהצלחה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?