זה יעזור לך המון

את תמאצי את עצמך אוטומטית מתנהגת שונה

ואני מאמינה שהוא יראה שמשהו טוב קורה ויסכים גם לבוא..

עריכה:

לא שמתי לב שכתבת שהוא לא מסכים בגלל הכסף..

לדעתי פשוט תקבעי לו עובדה!

הוא לא יכול למנוע ממך לקבל עזרה לעצמך

ואם היית צריכה עכשיו רופא מקצועי בנושא מסוים? 

אם הוא ממש קשוח בקטע הזה לדעתי זה מאוד חשוד.. סוג של שתלטנות

א. ילדים עובדים הפוך מההורים- בן לעצמאי יהיה שכיר ולהפך

  בן למי שחזר ב4 יחזור ב8 ולהפך

ב. יש לו חסך? גדל עם כפית זהב- ולא ירד עדיין האסימון שעכשיו הוא זה שצריך לחתום על הצ'קים?

שיעשה דמיון מודרך/ וכו'- כדי להגיע למשבצת המרתיעה הזאת

עובדה שכשאומר את "ההוקוס פוקוס- לבטל כרטיס אשראי"- הוא מודע לאיום שנקרא "מינוס"- רק שעדיין גדול עליו

ג. קחו את יום ששי בקלות וזרימה- גם אם לא יהיו חלות- זו חוויה שעלולה להשפיע תובנות וגם לתרום לזוגיות

ד. אחרי X שנים- קשה ולוקח זמן אבל בסוף הוא יקום גם ב5

ה. זוגיות טובה - כבר טוב. אפשר משם למנף

בהצלחה..

"גבר אמיתי"...

יש סגנונות שונים בין גברים - ולמרות שרצונך הגיוני, אם תציירי לך ש"ככה זה גבר", רק תקלקלי. הגבר אצלך הוא כמו שהוא. יש בעיה נקודתית, צריך לחשוב איך לשפר את המצב. אבל זה לא יבוא ממחשבה ש"ככה זה לא גבר"...

כשלא תהיה לו משכורת נוספת להישען עליה, הוא יתחיל לקחת אחריות

אל תתני לו אשראי. הוא צריך לדאוג לכל הפינוקים מהחשבון שלו.

הוא ילמד מהר מאוד לקום בבוקר...

אם הוא לא לוקח את האחריות אולי זה הזמן למעשה קיצוני?

לא כתבת אם יש או אין ילדים

במידה ואין- אז כשיש (בעז"ה) ההוצאות רק גדלות בד"כ

ומינוס זה לא מצב אידאלי למשפחה.

אז להפריד חשבונות, ואם הוא נכנס למינוס זה עליו בלבד.

וחלק מהזוגיות זה התנהלות כלכלית ותחזוקה בבית

הוא לא צריך להבטיח לך לעזור בשישי- הוא צריך לעשות את הדברים. לא כעזרה אלא כי אתם משפחה עכשיו

וכל אחד עושה חלק מהמשימות

אפשר לעשות חלוקה אפשר לעשות יחד אפשר כל פעם אחרת- מה שמתאים לכם

אבל זה לא שהוא "עוזר" לך! הוא חלק מהבית- הוא צריך לעשות.

מינוס לזוג צעיר שעובדים לא אמור להיות בכאלה סכומים- אולי שיחה עם פעמונים תעזור?

אולי עצה אחרת שהביאו פה

אבל מה שברור ממה שכתבת זה שצריך שינוי. ועכשיו

שינוי אצל התפיסה של שניכם.

גם אני ממש לא אהבתי את הרעיון ועשיתי את זה רק כשבעלי כבר הכניס אותנו לחובות מול בנקים וגמ"חים (תוך כדי שאין לנו שקל לקנות לעצמינו משהו. כלומר אל תחשבי שהרווחנו משהו מצורת החיים הזו)

את יכולה לומר "זה פשוט לא יקרה אני צריכה פתרון אחר"

אחרי כמה שנים טובות במצב הזה, אני לא מצאתי פתרון אחר. לא עזר פעמונים ולא שום דבר.

אני לא רואה בזה בעיה בזוגיות. אדרבה, אני רואה בזה דאגה לבן הזוג.

היום בעלי ממש מודה לי על הצעד הזה. סוף סוף הוא לא חי בלחץ, לא חייב כסף לאף אחד, לא נמצא באוברדראפט, יש לו כסף לכל מה שהוא זקוק לו.

כל דרך אחרת לפתור את הפלונטר הזה היא מאוד מסובכת. את בעצם רוצה שבעלך ישתנה. זה יכול אולי לקרות אחרי הרבה מאוד עבודה אבל זה יכול גם לא לקרות לעולם. 

מקווה בשבילך שהבעיה תיפתר. זה יכול לשגע! (מבינה אותך ממש)

יכול לעזור, יכול גם לפוצץ.

הרי לא ידוע האם כאן המצב כמו שהיה אצלכם. מדובר באדם שעובד, אלא שהכנסתו לא מספיקה. גם לא ידוע אם זה אנשים כמותכם. האם יש סיכוי לשינוי באופן אחר. נראה גם שאצלכם היה חמור מאשר אצלם, לפי התיאור של המצב הכלכלי.

ולא סתם ככה.

אני באופן אישי חשבתי בדיוק כמו שהיא חושבת "מה? שאנחנו נפריד חשבונות? זה נשמע כמו זוג גרוש"

גם בעלי עבד אז. הבעיה היא לא בהכנסה. הבעיה היא בהתנהלות הכלכלית.

הבעיה עם טיפוסים כאלו היא - שלא משנה מה תהיה ההכנסה, הם תמיד יצליחו להוריד אותך למינוס.

זה כמו אנשים שהם מאחרים כרונים, תמיד יחכו לדקה ה90, לא משנה כמה זמן הקציבו להם מראש.

אני קוראת אותה ואין לי אלא להזדהות.

לפעמים בן הזוג נמצא במקום לא טוב והוא לא מצליח לעזור לעצמו. והאשה יכולה לעשות המון.

זה לא נראה לי הפתרון היחיד, אבל זה בהחלט אחד מתוך רשימת הפתרונות הלגיטימיים.

אצלי להיכנס לחובות או למינוס זה קו אדום. גם אני באותה תקופה יכולתי להיות במצב כלכלי כמו שהיא מתארת (עם המינוס שהיא מתארת) רק שאצלי זה לא בא בחשבון, לכן לא הסכמתי שנקנה שום דבר עד שנצא מהמצב הזה. וזו גם הסיבה שהיום אנחנו לא שם.

אם אני הייתי במינוס של 15 אלף, לא הייתי מוכנה שנקנה שום פינוק כזה או אחר עד שנסגור את המינוס.

יש כאלה שזה יעבוד אצלם,

ויש כאלה שזה ישבור אצלם.

זה כמו לכופף ענף...

לכן, צריך שיקול דעת היטב.

בוודאי שסטנדרטית אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה, ביחוד לא באמצעים כאלו.

אז כשחושבים שאין כל ברירה אחרת, צריך לבדוק היטב מי האנשים ומה ההשלכות.

לא תמיד מה ש"האשה יכולה לעזור המון" זה באופן כזה. לפעמים דווקא ע"י כך שמבינה שאכן התחתנה עם טיפוס שיחכה לדקה ה90 וכו'..וזה חלק מאישיותו שאולי הצד השני של המטבע שלה זה גם פחות קפדנות וכד'.  מן הסתם, גם לה יש תכונות שאינן רק מושלמות.

בשיקול דעת לגופו של מקרה ושל אנשים.

האשה יכולה לעזור המון זה לא *רק* באופן כזה. זה גם.

אני לא מבינה מה הקשר בין ההמלצה שלי לבין המילים "לחנך" את הבעל. היא קמה כל בוקר לעבודה ומכניסה משכורת. הוא מכניס פחות וסומך על ההכנסה שלה כדי לקנות לעצמו מותרות.

אם הוא לא מוכן בשום דרך שהיא לשתף איתה פעולה בנושא והוא בעצם לא נותן לה להשתמש במשכורת שלה עצמה כדי לפרנס אותם בכבוד, אז למה לפתוח חשבון משלה זה נקרא "לחנך" אותו?

נכון שהם בני זוג החיים תחת קורת גג אחת, אך האם העובדה הזו צריכה לגרום לאדם עובד לאבד את משכורתו חודש אחר חודש? בשביל מה הוא עובד? היא יכולה לשבת בבית בחיבוק ידיים וזהו. הרי לא משנה מה ההכנסה תהיה, הוא תמיד ישמור על המינוס (מבטיחה לך!)

אתה קורא לזה "לכופף ענף". אם כבר יש פה ענף שמכופפים אותו זה מי שיוצא לעבוד ומבזבזים לו את כל המשכורת על שטויות.

גם הבחירה שלא לעשות כלום עם המצב (ומבחינתי לעשות דברים שלא עוזרים זה כמו לא לעשות כלום) זו בחירה שעלול להיות לה מחיר מאוד כבד. 

כל הזמן הזה שעובר והיא "מתבשלת" בתוכה ולא קורה כלום, הוא גם מאוד לא בריא לזוגיות...

אם פעמונים או יעוץ זוגי או שיחות ביניהם יעזרו - מצויין. אני לא שוללת.

לא כתבה שהוא "קונה מותרות". אולי את מקישה למשהו שלא ממש אותו דבר.

אמרתי שבכללי, אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה; זה לא  התרגום הנכון של "לעזור המון".

ולגבי הענין הספציפי, אמרתי שזו דרך קיצונית, שצריכה זהירות אם זה יתקן או ישבור לגמרי. ובוודאי שלכתחילה צריך מאד לא לרצות להגיע אליה.

ולמה זה "לחנך", מבחינה מסויימת לפחות? כי הגדרה "חיים תחת קורת גג אחת" אינה נכונה. הם איש ואשתו. משפחה. לא רק שותפים עסקיים. והצעד הזה, של הפרדת החשבונות, אינו סתם של שני שותפים בעסק, אלא משדר מסר למצב שבו הוא אינו עומד בציפיה מסוימת, בתחום מסויים של החיים. הרי יש בחיים ביניהם עוד דברים. אולי היחס האישי, למשל, וההבנה, מצויינים. והם ממש חיים ביחד איש ואשתו כראוי, ויש לו חולשה בענין זה. 

לכן אמרתי, שלפעמים זה יעבוד - ולפעמים ישבור הכל. שמעתי גם על דברים כאלה, אחרי שהאיש ראה בכך אי התחשבות במצוקתו באותו זמן.

אבל אני לגמרי מסכים איתך - שהבעיה היא לשני הצדדים, וגם המשל של "כיפוף הענף" יכול להיות נכון לשני הצדדים. רק אמרתי שצריך זהירות, וזו לא דרך "סטנדרטית"...

להרים טלפון לבנק ולבקש מהם להקטין מסגרת אשראי

זה לא מחייב לקחת לו את הכרטיס, אבל מגביל את הסכום שהוא (או היא, במקרה מצוי אחר) יכולים להוציא.

ויותר מזה - אם הוא לא רוצה לעזור עם ההכנות לשבת, אז תכיני רק לעצמך ותבהירי לו את זה מראש. 

זה נשמע מגעיל ולא תקין בין בני זוג, אבל לפעמים הדרך היחידה לגרום למישהו לקחת אחריות על הדברים שהוא עושה הוא לתת לו לשאת בתוצאות בעצמו. 

החשבון יתנהל בצורה חכמה ויהיו הרבה פחות בזבוזי כסף שלא נצרכים.

זה נראה לי עדיף מאשר לחיות במינוס מאיים (אתה יודע, גם לבנק יש את הגבול שלו)

ולמה שהוא יסכים לחיות ככה? לדעתי, אם לא תהיה לו גישה לאשראי שלה, הוא ידאג להכנסה משלו. 

הוא אדם בריא וצעיר, למה שהוא לא יצא לעבוד? הוא יראה שהוא זקוק לכסף בזבוזים ויקח כל עבודה שיתנו לו.

ככה לפחות המותרות יצאו ממנו וזה יקל עליה.

[מחילה]

בלי קשר לכל הנושא הרחב - 

אבל בינתיים לא ראיתי שהזכירה במילה אחת שהוא מוציא ל"בזבוזים" אלא ההיפך: שהוא אומר שצריך להפסיק עם כרטיס אשראי, והיא מראה לו שהם מוציאים רק להכרחי. 

לא הכל צריך ליפול עליה. (ואצלנו דרך אגב הרוב נופל על בעלי)

מה שבן הזוג בטוח ישלם עליו (כלומר הדברים שחשובים לו) - יהיה באחריותו. 

מה שהוא לא מצליח להשאיר לו מקום בחישוב החודשי - יוצא מאחריותו.

ברגע שיש לו חשבון נפרד ויש לו אחריות על חלק מהדברים, בסוף הוא דואג שתהיה לו הכנסה מספקת כדי לשלם על הכל. לפעמים הוא לא צריך לדאוג להכנסה מספקת (כי ההכנסה שלו מספיקה) הוא רק צריך להתחיל להתנהל נכון כלכלית, והוא עושה את זה.

יש גם הוצאות שמחליטים שעושים חצי חצי.

ברור שבני הזוג לא עויינים זה את זה ועוזרים אחד לשני כשצריך.

אם הוא במינוס והיא ביתרה - הוא יצטרך להצטמצם כלכלית בתחומי האחריות שלו ובמקביל להגדיל הכנסות ולצאת לבד מהמינוס (לא לקחת הלוואות ולא לקחת מהחשבון שלה) והוא יעשה את זה כי לא תהיה לו ברירה.

לדברי הפותחת הפתרון הזה לא מתאים לה וזה לגיטימי בעיני. עונה רק באופן כללי. 

אם אין ילדים - תברחי. 

(אבל אין לי בעיה לעבוד בימי שישי ומוצ"שים וב-11 בלילה)

כמה דברים לא ברורים לי פה.

1. הוא לא עובד בכלל או לא מוכן לעבוד עוד?

מה הוא כן עושה בעמל יומו?

את כתבת פה רק מה לא ומה הוא לא מוכן.

2. זה רעיון לא רע לסגור את האשראי ולקנות רק במזומן.

"הוצאות הכרחיות" - אולי לא באמת? יכול להיות שיש פה בחירה הכרחית להוריד רמת חיים. מינוס של 15K₪ נשמע לי כמו אזעקה אדומה מהבהבת.

את אומרת, בסיום, שהזוגיות שלכם בסדר בכללי. זה חשוב.

צריך לחלק בין הדברים שהעלית.

לגבי "קשה לו לקום בשש". יש אנשים שבאמת קשה להם לקום בשעה כזו. אינני יודע אם הוא כלול בכך, או שזה סתם כי אין לו ענין בעבודה - אבל אם כן, אז זה האדם. אין טעם להיאבק על שעת הקימה. אולי אם עם הזמן יהיה לו משהו שמאד יענין אותו, זה יעזור גם לקימה.

צריך לנסות לדבר על משהו שמתאים לתכונתו. להגיד לו, קשה לך לקום מוקדם - אין בעיה. יש כאלה. אולי יש לך רעיון איך אפשר להגדיל את ההכנסה באופן אחר?  אם יראה שאינך לוחצת בנקודות שלגביו לא אפשריות, יתכן שיעלו רעיונות נוספים.

לגבי העזרה לפני שבת - שווה לתפוס שיחה בזמן נינוח. לומר בנחת, שמתי לב שאם קורה בינינו משהו לפני שבת - אז גם העזרה בהכנות לשבת בטלה... ולהסביר: תנסה להבדיל בין הדברים; הרי ההכנות לשבת זה לא "בשבילי" אלא לשנינו. אז בוא נחליט שאפילו אם קורית תקלה - שלא תקרה - מבדילים בין זה לבין מה שצריך להיעשות.

יש להניח, שבשעה של מתינות, אדם יכול לתפוס את זה. ואז יש סיכוי שזה יחזיק גם לשעת מעשה, אם תצטרכו.

באופן כללי, לא פעם הענין הכלכלי מלחיץ יותר את האשה מאשר את האיש.

וכל מיני פטנטים להפרדת חשבונות או הגבלת חשבונות לא יפתרו את הבעיה האמיתית עם הבעל היקר הזה שמניח לאשתו לשאת בכל העול ולא מוכן לתרום בשום דבר.

כי אם את מכניסה כפול ממנו, והוא כנראה לא מכניס פחות משכר מינימום,

אז זה אמור להספיק ברווח גם ליותר מהוצאות הכרחיות

התסכול שלך מאד מאד מובן.

אם תסכמי את הסכימה שפעלת עד עכשיו אז היא נראית בערך כך:

אני החסכנית/ העובדת-אני אסביר לו- הוא יתחיל לחסוך/לעבוד

ודאי כבר ניסית את התבנית הזאת כבר אלף פעמים, וזה לא עבד...

ואת נשארת מתוסכלת....

כשהדרך הרגילה לא עובדת צריך לחשוב על פתרון יצירתי...

עולות לי בראש כמה  דרכים יצירתיות לשינוי. אכתוב כאן אחת מהן.

חכי להזדמנות בה הוא ירצה לקנות משהו שאתם לא יכולים כרגע

עדיף שגם תתנגדי לכך בכל תוקף

זמן קצר לאחר מכן תלכי לקנות משהו הכי שטותי שבעולם (טיפקס תוצרת שוודיה למשל)

במאה שקלים. אל תגזימי בסכום כדי שלא תכנסו לחוב עצום מדי אבל זה צריך להיות משהו

שיקפיץ את בעלך. תחזרי על התרגיל הזה כמה פעמים.

את בוודאי לא מאמינה למה שאת קוראת...

אם גם אני אפסיק לגלות אכפתיות אז מהר מאד נפשוט רגל...

זה לא נכון ! המטרה היא לשים אותו בצד השני . את תפסת את המקום של ההנהגה הכלכלית

והוא בחוץ... עכשיו הוא יצטרך להיכנס פנימה. הוא יהיה זה שיעיר לך . הוא זה שינסה פתאום לחשוב על פתרונות כלכליים. דווקא כשתצאי מהמקום הזה ייתכן מאד שהוא ייכנס לשם.

דאל תדאגי אתם לא תפשטו רגל. אפילו אם הוא יעשה שינוי ויוסיף עוד 200 שח לחודש הוא יכסה פי כמה את הבזבוזים שעשית.

נסי לתכנן קנייה כזו שתהיה הזויה (ובמיוחד אחרי סירוב לקנייה שלו)  ותעורר אותו להגיב.

בהצלחה!

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..