זה יעזור לך המון

את תמאצי את עצמך אוטומטית מתנהגת שונה

ואני מאמינה שהוא יראה שמשהו טוב קורה ויסכים גם לבוא..

עריכה:

לא שמתי לב שכתבת שהוא לא מסכים בגלל הכסף..

לדעתי פשוט תקבעי לו עובדה!

הוא לא יכול למנוע ממך לקבל עזרה לעצמך

ואם היית צריכה עכשיו רופא מקצועי בנושא מסוים? 

אם הוא ממש קשוח בקטע הזה לדעתי זה מאוד חשוד.. סוג של שתלטנות

א. ילדים עובדים הפוך מההורים- בן לעצמאי יהיה שכיר ולהפך

  בן למי שחזר ב4 יחזור ב8 ולהפך

ב. יש לו חסך? גדל עם כפית זהב- ולא ירד עדיין האסימון שעכשיו הוא זה שצריך לחתום על הצ'קים?

שיעשה דמיון מודרך/ וכו'- כדי להגיע למשבצת המרתיעה הזאת

עובדה שכשאומר את "ההוקוס פוקוס- לבטל כרטיס אשראי"- הוא מודע לאיום שנקרא "מינוס"- רק שעדיין גדול עליו

ג. קחו את יום ששי בקלות וזרימה- גם אם לא יהיו חלות- זו חוויה שעלולה להשפיע תובנות וגם לתרום לזוגיות

ד. אחרי X שנים- קשה ולוקח זמן אבל בסוף הוא יקום גם ב5

ה. זוגיות טובה - כבר טוב. אפשר משם למנף

בהצלחה..

"גבר אמיתי"...

יש סגנונות שונים בין גברים - ולמרות שרצונך הגיוני, אם תציירי לך ש"ככה זה גבר", רק תקלקלי. הגבר אצלך הוא כמו שהוא. יש בעיה נקודתית, צריך לחשוב איך לשפר את המצב. אבל זה לא יבוא ממחשבה ש"ככה זה לא גבר"...

כשלא תהיה לו משכורת נוספת להישען עליה, הוא יתחיל לקחת אחריות

אל תתני לו אשראי. הוא צריך לדאוג לכל הפינוקים מהחשבון שלו.

הוא ילמד מהר מאוד לקום בבוקר...

אם הוא לא לוקח את האחריות אולי זה הזמן למעשה קיצוני?

לא כתבת אם יש או אין ילדים

במידה ואין- אז כשיש (בעז"ה) ההוצאות רק גדלות בד"כ

ומינוס זה לא מצב אידאלי למשפחה.

אז להפריד חשבונות, ואם הוא נכנס למינוס זה עליו בלבד.

וחלק מהזוגיות זה התנהלות כלכלית ותחזוקה בבית

הוא לא צריך להבטיח לך לעזור בשישי- הוא צריך לעשות את הדברים. לא כעזרה אלא כי אתם משפחה עכשיו

וכל אחד עושה חלק מהמשימות

אפשר לעשות חלוקה אפשר לעשות יחד אפשר כל פעם אחרת- מה שמתאים לכם

אבל זה לא שהוא "עוזר" לך! הוא חלק מהבית- הוא צריך לעשות.

מינוס לזוג צעיר שעובדים לא אמור להיות בכאלה סכומים- אולי שיחה עם פעמונים תעזור?

אולי עצה אחרת שהביאו פה

אבל מה שברור ממה שכתבת זה שצריך שינוי. ועכשיו

שינוי אצל התפיסה של שניכם.

גם אני ממש לא אהבתי את הרעיון ועשיתי את זה רק כשבעלי כבר הכניס אותנו לחובות מול בנקים וגמ"חים (תוך כדי שאין לנו שקל לקנות לעצמינו משהו. כלומר אל תחשבי שהרווחנו משהו מצורת החיים הזו)

את יכולה לומר "זה פשוט לא יקרה אני צריכה פתרון אחר"

אחרי כמה שנים טובות במצב הזה, אני לא מצאתי פתרון אחר. לא עזר פעמונים ולא שום דבר.

אני לא רואה בזה בעיה בזוגיות. אדרבה, אני רואה בזה דאגה לבן הזוג.

היום בעלי ממש מודה לי על הצעד הזה. סוף סוף הוא לא חי בלחץ, לא חייב כסף לאף אחד, לא נמצא באוברדראפט, יש לו כסף לכל מה שהוא זקוק לו.

כל דרך אחרת לפתור את הפלונטר הזה היא מאוד מסובכת. את בעצם רוצה שבעלך ישתנה. זה יכול אולי לקרות אחרי הרבה מאוד עבודה אבל זה יכול גם לא לקרות לעולם. 

מקווה בשבילך שהבעיה תיפתר. זה יכול לשגע! (מבינה אותך ממש)

יכול לעזור, יכול גם לפוצץ.

הרי לא ידוע האם כאן המצב כמו שהיה אצלכם. מדובר באדם שעובד, אלא שהכנסתו לא מספיקה. גם לא ידוע אם זה אנשים כמותכם. האם יש סיכוי לשינוי באופן אחר. נראה גם שאצלכם היה חמור מאשר אצלם, לפי התיאור של המצב הכלכלי.

ולא סתם ככה.

אני באופן אישי חשבתי בדיוק כמו שהיא חושבת "מה? שאנחנו נפריד חשבונות? זה נשמע כמו זוג גרוש"

גם בעלי עבד אז. הבעיה היא לא בהכנסה. הבעיה היא בהתנהלות הכלכלית.

הבעיה עם טיפוסים כאלו היא - שלא משנה מה תהיה ההכנסה, הם תמיד יצליחו להוריד אותך למינוס.

זה כמו אנשים שהם מאחרים כרונים, תמיד יחכו לדקה ה90, לא משנה כמה זמן הקציבו להם מראש.

אני קוראת אותה ואין לי אלא להזדהות.

לפעמים בן הזוג נמצא במקום לא טוב והוא לא מצליח לעזור לעצמו. והאשה יכולה לעשות המון.

זה לא נראה לי הפתרון היחיד, אבל זה בהחלט אחד מתוך רשימת הפתרונות הלגיטימיים.

אצלי להיכנס לחובות או למינוס זה קו אדום. גם אני באותה תקופה יכולתי להיות במצב כלכלי כמו שהיא מתארת (עם המינוס שהיא מתארת) רק שאצלי זה לא בא בחשבון, לכן לא הסכמתי שנקנה שום דבר עד שנצא מהמצב הזה. וזו גם הסיבה שהיום אנחנו לא שם.

אם אני הייתי במינוס של 15 אלף, לא הייתי מוכנה שנקנה שום פינוק כזה או אחר עד שנסגור את המינוס.

יש כאלה שזה יעבוד אצלם,

ויש כאלה שזה ישבור אצלם.

זה כמו לכופף ענף...

לכן, צריך שיקול דעת היטב.

בוודאי שסטנדרטית אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה, ביחוד לא באמצעים כאלו.

אז כשחושבים שאין כל ברירה אחרת, צריך לבדוק היטב מי האנשים ומה ההשלכות.

לא תמיד מה ש"האשה יכולה לעזור המון" זה באופן כזה. לפעמים דווקא ע"י כך שמבינה שאכן התחתנה עם טיפוס שיחכה לדקה ה90 וכו'..וזה חלק מאישיותו שאולי הצד השני של המטבע שלה זה גם פחות קפדנות וכד'.  מן הסתם, גם לה יש תכונות שאינן רק מושלמות.

בשיקול דעת לגופו של מקרה ושל אנשים.

האשה יכולה לעזור המון זה לא *רק* באופן כזה. זה גם.

אני לא מבינה מה הקשר בין ההמלצה שלי לבין המילים "לחנך" את הבעל. היא קמה כל בוקר לעבודה ומכניסה משכורת. הוא מכניס פחות וסומך על ההכנסה שלה כדי לקנות לעצמו מותרות.

אם הוא לא מוכן בשום דרך שהיא לשתף איתה פעולה בנושא והוא בעצם לא נותן לה להשתמש במשכורת שלה עצמה כדי לפרנס אותם בכבוד, אז למה לפתוח חשבון משלה זה נקרא "לחנך" אותו?

נכון שהם בני זוג החיים תחת קורת גג אחת, אך האם העובדה הזו צריכה לגרום לאדם עובד לאבד את משכורתו חודש אחר חודש? בשביל מה הוא עובד? היא יכולה לשבת בבית בחיבוק ידיים וזהו. הרי לא משנה מה ההכנסה תהיה, הוא תמיד ישמור על המינוס (מבטיחה לך!)

אתה קורא לזה "לכופף ענף". אם כבר יש פה ענף שמכופפים אותו זה מי שיוצא לעבוד ומבזבזים לו את כל המשכורת על שטויות.

גם הבחירה שלא לעשות כלום עם המצב (ומבחינתי לעשות דברים שלא עוזרים זה כמו לא לעשות כלום) זו בחירה שעלול להיות לה מחיר מאוד כבד. 

כל הזמן הזה שעובר והיא "מתבשלת" בתוכה ולא קורה כלום, הוא גם מאוד לא בריא לזוגיות...

אם פעמונים או יעוץ זוגי או שיחות ביניהם יעזרו - מצויין. אני לא שוללת.

לא כתבה שהוא "קונה מותרות". אולי את מקישה למשהו שלא ממש אותו דבר.

אמרתי שבכללי, אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה; זה לא  התרגום הנכון של "לעזור המון".

ולגבי הענין הספציפי, אמרתי שזו דרך קיצונית, שצריכה זהירות אם זה יתקן או ישבור לגמרי. ובוודאי שלכתחילה צריך מאד לא לרצות להגיע אליה.

ולמה זה "לחנך", מבחינה מסויימת לפחות? כי הגדרה "חיים תחת קורת גג אחת" אינה נכונה. הם איש ואשתו. משפחה. לא רק שותפים עסקיים. והצעד הזה, של הפרדת החשבונות, אינו סתם של שני שותפים בעסק, אלא משדר מסר למצב שבו הוא אינו עומד בציפיה מסוימת, בתחום מסויים של החיים. הרי יש בחיים ביניהם עוד דברים. אולי היחס האישי, למשל, וההבנה, מצויינים. והם ממש חיים ביחד איש ואשתו כראוי, ויש לו חולשה בענין זה. 

לכן אמרתי, שלפעמים זה יעבוד - ולפעמים ישבור הכל. שמעתי גם על דברים כאלה, אחרי שהאיש ראה בכך אי התחשבות במצוקתו באותו זמן.

אבל אני לגמרי מסכים איתך - שהבעיה היא לשני הצדדים, וגם המשל של "כיפוף הענף" יכול להיות נכון לשני הצדדים. רק אמרתי שצריך זהירות, וזו לא דרך "סטנדרטית"...

להרים טלפון לבנק ולבקש מהם להקטין מסגרת אשראי

זה לא מחייב לקחת לו את הכרטיס, אבל מגביל את הסכום שהוא (או היא, במקרה מצוי אחר) יכולים להוציא.

ויותר מזה - אם הוא לא רוצה לעזור עם ההכנות לשבת, אז תכיני רק לעצמך ותבהירי לו את זה מראש. 

זה נשמע מגעיל ולא תקין בין בני זוג, אבל לפעמים הדרך היחידה לגרום למישהו לקחת אחריות על הדברים שהוא עושה הוא לתת לו לשאת בתוצאות בעצמו. 

החשבון יתנהל בצורה חכמה ויהיו הרבה פחות בזבוזי כסף שלא נצרכים.

זה נראה לי עדיף מאשר לחיות במינוס מאיים (אתה יודע, גם לבנק יש את הגבול שלו)

ולמה שהוא יסכים לחיות ככה? לדעתי, אם לא תהיה לו גישה לאשראי שלה, הוא ידאג להכנסה משלו. 

הוא אדם בריא וצעיר, למה שהוא לא יצא לעבוד? הוא יראה שהוא זקוק לכסף בזבוזים ויקח כל עבודה שיתנו לו.

ככה לפחות המותרות יצאו ממנו וזה יקל עליה.

[מחילה]

בלי קשר לכל הנושא הרחב - 

אבל בינתיים לא ראיתי שהזכירה במילה אחת שהוא מוציא ל"בזבוזים" אלא ההיפך: שהוא אומר שצריך להפסיק עם כרטיס אשראי, והיא מראה לו שהם מוציאים רק להכרחי. 

לא הכל צריך ליפול עליה. (ואצלנו דרך אגב הרוב נופל על בעלי)

מה שבן הזוג בטוח ישלם עליו (כלומר הדברים שחשובים לו) - יהיה באחריותו. 

מה שהוא לא מצליח להשאיר לו מקום בחישוב החודשי - יוצא מאחריותו.

ברגע שיש לו חשבון נפרד ויש לו אחריות על חלק מהדברים, בסוף הוא דואג שתהיה לו הכנסה מספקת כדי לשלם על הכל. לפעמים הוא לא צריך לדאוג להכנסה מספקת (כי ההכנסה שלו מספיקה) הוא רק צריך להתחיל להתנהל נכון כלכלית, והוא עושה את זה.

יש גם הוצאות שמחליטים שעושים חצי חצי.

ברור שבני הזוג לא עויינים זה את זה ועוזרים אחד לשני כשצריך.

אם הוא במינוס והיא ביתרה - הוא יצטרך להצטמצם כלכלית בתחומי האחריות שלו ובמקביל להגדיל הכנסות ולצאת לבד מהמינוס (לא לקחת הלוואות ולא לקחת מהחשבון שלה) והוא יעשה את זה כי לא תהיה לו ברירה.

לדברי הפותחת הפתרון הזה לא מתאים לה וזה לגיטימי בעיני. עונה רק באופן כללי. 

אם אין ילדים - תברחי. 

(אבל אין לי בעיה לעבוד בימי שישי ומוצ"שים וב-11 בלילה)

כמה דברים לא ברורים לי פה.

1. הוא לא עובד בכלל או לא מוכן לעבוד עוד?

מה הוא כן עושה בעמל יומו?

את כתבת פה רק מה לא ומה הוא לא מוכן.

2. זה רעיון לא רע לסגור את האשראי ולקנות רק במזומן.

"הוצאות הכרחיות" - אולי לא באמת? יכול להיות שיש פה בחירה הכרחית להוריד רמת חיים. מינוס של 15K₪ נשמע לי כמו אזעקה אדומה מהבהבת.

את אומרת, בסיום, שהזוגיות שלכם בסדר בכללי. זה חשוב.

צריך לחלק בין הדברים שהעלית.

לגבי "קשה לו לקום בשש". יש אנשים שבאמת קשה להם לקום בשעה כזו. אינני יודע אם הוא כלול בכך, או שזה סתם כי אין לו ענין בעבודה - אבל אם כן, אז זה האדם. אין טעם להיאבק על שעת הקימה. אולי אם עם הזמן יהיה לו משהו שמאד יענין אותו, זה יעזור גם לקימה.

צריך לנסות לדבר על משהו שמתאים לתכונתו. להגיד לו, קשה לך לקום מוקדם - אין בעיה. יש כאלה. אולי יש לך רעיון איך אפשר להגדיל את ההכנסה באופן אחר?  אם יראה שאינך לוחצת בנקודות שלגביו לא אפשריות, יתכן שיעלו רעיונות נוספים.

לגבי העזרה לפני שבת - שווה לתפוס שיחה בזמן נינוח. לומר בנחת, שמתי לב שאם קורה בינינו משהו לפני שבת - אז גם העזרה בהכנות לשבת בטלה... ולהסביר: תנסה להבדיל בין הדברים; הרי ההכנות לשבת זה לא "בשבילי" אלא לשנינו. אז בוא נחליט שאפילו אם קורית תקלה - שלא תקרה - מבדילים בין זה לבין מה שצריך להיעשות.

יש להניח, שבשעה של מתינות, אדם יכול לתפוס את זה. ואז יש סיכוי שזה יחזיק גם לשעת מעשה, אם תצטרכו.

באופן כללי, לא פעם הענין הכלכלי מלחיץ יותר את האשה מאשר את האיש.

וכל מיני פטנטים להפרדת חשבונות או הגבלת חשבונות לא יפתרו את הבעיה האמיתית עם הבעל היקר הזה שמניח לאשתו לשאת בכל העול ולא מוכן לתרום בשום דבר.

כי אם את מכניסה כפול ממנו, והוא כנראה לא מכניס פחות משכר מינימום,

אז זה אמור להספיק ברווח גם ליותר מהוצאות הכרחיות

התסכול שלך מאד מאד מובן.

אם תסכמי את הסכימה שפעלת עד עכשיו אז היא נראית בערך כך:

אני החסכנית/ העובדת-אני אסביר לו- הוא יתחיל לחסוך/לעבוד

ודאי כבר ניסית את התבנית הזאת כבר אלף פעמים, וזה לא עבד...

ואת נשארת מתוסכלת....

כשהדרך הרגילה לא עובדת צריך לחשוב על פתרון יצירתי...

עולות לי בראש כמה  דרכים יצירתיות לשינוי. אכתוב כאן אחת מהן.

חכי להזדמנות בה הוא ירצה לקנות משהו שאתם לא יכולים כרגע

עדיף שגם תתנגדי לכך בכל תוקף

זמן קצר לאחר מכן תלכי לקנות משהו הכי שטותי שבעולם (טיפקס תוצרת שוודיה למשל)

במאה שקלים. אל תגזימי בסכום כדי שלא תכנסו לחוב עצום מדי אבל זה צריך להיות משהו

שיקפיץ את בעלך. תחזרי על התרגיל הזה כמה פעמים.

את בוודאי לא מאמינה למה שאת קוראת...

אם גם אני אפסיק לגלות אכפתיות אז מהר מאד נפשוט רגל...

זה לא נכון ! המטרה היא לשים אותו בצד השני . את תפסת את המקום של ההנהגה הכלכלית

והוא בחוץ... עכשיו הוא יצטרך להיכנס פנימה. הוא יהיה זה שיעיר לך . הוא זה שינסה פתאום לחשוב על פתרונות כלכליים. דווקא כשתצאי מהמקום הזה ייתכן מאד שהוא ייכנס לשם.

דאל תדאגי אתם לא תפשטו רגל. אפילו אם הוא יעשה שינוי ויוסיף עוד 200 שח לחודש הוא יכסה פי כמה את הבזבוזים שעשית.

נסי לתכנן קנייה כזו שתהיה הזויה (ובמיוחד אחרי סירוב לקנייה שלו)  ותעורר אותו להגיב.

בהצלחה!

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!