זה יעזור לך המון

את תמאצי את עצמך אוטומטית מתנהגת שונה

ואני מאמינה שהוא יראה שמשהו טוב קורה ויסכים גם לבוא..

עריכה:

לא שמתי לב שכתבת שהוא לא מסכים בגלל הכסף..

לדעתי פשוט תקבעי לו עובדה!

הוא לא יכול למנוע ממך לקבל עזרה לעצמך

ואם היית צריכה עכשיו רופא מקצועי בנושא מסוים? 

אם הוא ממש קשוח בקטע הזה לדעתי זה מאוד חשוד.. סוג של שתלטנות

א. ילדים עובדים הפוך מההורים- בן לעצמאי יהיה שכיר ולהפך

  בן למי שחזר ב4 יחזור ב8 ולהפך

ב. יש לו חסך? גדל עם כפית זהב- ולא ירד עדיין האסימון שעכשיו הוא זה שצריך לחתום על הצ'קים?

שיעשה דמיון מודרך/ וכו'- כדי להגיע למשבצת המרתיעה הזאת

עובדה שכשאומר את "ההוקוס פוקוס- לבטל כרטיס אשראי"- הוא מודע לאיום שנקרא "מינוס"- רק שעדיין גדול עליו

ג. קחו את יום ששי בקלות וזרימה- גם אם לא יהיו חלות- זו חוויה שעלולה להשפיע תובנות וגם לתרום לזוגיות

ד. אחרי X שנים- קשה ולוקח זמן אבל בסוף הוא יקום גם ב5

ה. זוגיות טובה - כבר טוב. אפשר משם למנף

בהצלחה..

"גבר אמיתי"...

יש סגנונות שונים בין גברים - ולמרות שרצונך הגיוני, אם תציירי לך ש"ככה זה גבר", רק תקלקלי. הגבר אצלך הוא כמו שהוא. יש בעיה נקודתית, צריך לחשוב איך לשפר את המצב. אבל זה לא יבוא ממחשבה ש"ככה זה לא גבר"...

כשלא תהיה לו משכורת נוספת להישען עליה, הוא יתחיל לקחת אחריות

אל תתני לו אשראי. הוא צריך לדאוג לכל הפינוקים מהחשבון שלו.

הוא ילמד מהר מאוד לקום בבוקר...

אם הוא לא לוקח את האחריות אולי זה הזמן למעשה קיצוני?

לא כתבת אם יש או אין ילדים

במידה ואין- אז כשיש (בעז"ה) ההוצאות רק גדלות בד"כ

ומינוס זה לא מצב אידאלי למשפחה.

אז להפריד חשבונות, ואם הוא נכנס למינוס זה עליו בלבד.

וחלק מהזוגיות זה התנהלות כלכלית ותחזוקה בבית

הוא לא צריך להבטיח לך לעזור בשישי- הוא צריך לעשות את הדברים. לא כעזרה אלא כי אתם משפחה עכשיו

וכל אחד עושה חלק מהמשימות

אפשר לעשות חלוקה אפשר לעשות יחד אפשר כל פעם אחרת- מה שמתאים לכם

אבל זה לא שהוא "עוזר" לך! הוא חלק מהבית- הוא צריך לעשות.

מינוס לזוג צעיר שעובדים לא אמור להיות בכאלה סכומים- אולי שיחה עם פעמונים תעזור?

אולי עצה אחרת שהביאו פה

אבל מה שברור ממה שכתבת זה שצריך שינוי. ועכשיו

שינוי אצל התפיסה של שניכם.

גם אני ממש לא אהבתי את הרעיון ועשיתי את זה רק כשבעלי כבר הכניס אותנו לחובות מול בנקים וגמ"חים (תוך כדי שאין לנו שקל לקנות לעצמינו משהו. כלומר אל תחשבי שהרווחנו משהו מצורת החיים הזו)

את יכולה לומר "זה פשוט לא יקרה אני צריכה פתרון אחר"

אחרי כמה שנים טובות במצב הזה, אני לא מצאתי פתרון אחר. לא עזר פעמונים ולא שום דבר.

אני לא רואה בזה בעיה בזוגיות. אדרבה, אני רואה בזה דאגה לבן הזוג.

היום בעלי ממש מודה לי על הצעד הזה. סוף סוף הוא לא חי בלחץ, לא חייב כסף לאף אחד, לא נמצא באוברדראפט, יש לו כסף לכל מה שהוא זקוק לו.

כל דרך אחרת לפתור את הפלונטר הזה היא מאוד מסובכת. את בעצם רוצה שבעלך ישתנה. זה יכול אולי לקרות אחרי הרבה מאוד עבודה אבל זה יכול גם לא לקרות לעולם. 

מקווה בשבילך שהבעיה תיפתר. זה יכול לשגע! (מבינה אותך ממש)

יכול לעזור, יכול גם לפוצץ.

הרי לא ידוע האם כאן המצב כמו שהיה אצלכם. מדובר באדם שעובד, אלא שהכנסתו לא מספיקה. גם לא ידוע אם זה אנשים כמותכם. האם יש סיכוי לשינוי באופן אחר. נראה גם שאצלכם היה חמור מאשר אצלם, לפי התיאור של המצב הכלכלי.

ולא סתם ככה.

אני באופן אישי חשבתי בדיוק כמו שהיא חושבת "מה? שאנחנו נפריד חשבונות? זה נשמע כמו זוג גרוש"

גם בעלי עבד אז. הבעיה היא לא בהכנסה. הבעיה היא בהתנהלות הכלכלית.

הבעיה עם טיפוסים כאלו היא - שלא משנה מה תהיה ההכנסה, הם תמיד יצליחו להוריד אותך למינוס.

זה כמו אנשים שהם מאחרים כרונים, תמיד יחכו לדקה ה90, לא משנה כמה זמן הקציבו להם מראש.

אני קוראת אותה ואין לי אלא להזדהות.

לפעמים בן הזוג נמצא במקום לא טוב והוא לא מצליח לעזור לעצמו. והאשה יכולה לעשות המון.

זה לא נראה לי הפתרון היחיד, אבל זה בהחלט אחד מתוך רשימת הפתרונות הלגיטימיים.

אצלי להיכנס לחובות או למינוס זה קו אדום. גם אני באותה תקופה יכולתי להיות במצב כלכלי כמו שהיא מתארת (עם המינוס שהיא מתארת) רק שאצלי זה לא בא בחשבון, לכן לא הסכמתי שנקנה שום דבר עד שנצא מהמצב הזה. וזו גם הסיבה שהיום אנחנו לא שם.

אם אני הייתי במינוס של 15 אלף, לא הייתי מוכנה שנקנה שום פינוק כזה או אחר עד שנסגור את המינוס.

יש כאלה שזה יעבוד אצלם,

ויש כאלה שזה ישבור אצלם.

זה כמו לכופף ענף...

לכן, צריך שיקול דעת היטב.

בוודאי שסטנדרטית אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה, ביחוד לא באמצעים כאלו.

אז כשחושבים שאין כל ברירה אחרת, צריך לבדוק היטב מי האנשים ומה ההשלכות.

לא תמיד מה ש"האשה יכולה לעזור המון" זה באופן כזה. לפעמים דווקא ע"י כך שמבינה שאכן התחתנה עם טיפוס שיחכה לדקה ה90 וכו'..וזה חלק מאישיותו שאולי הצד השני של המטבע שלה זה גם פחות קפדנות וכד'.  מן הסתם, גם לה יש תכונות שאינן רק מושלמות.

בשיקול דעת לגופו של מקרה ושל אנשים.

האשה יכולה לעזור המון זה לא *רק* באופן כזה. זה גם.

אני לא מבינה מה הקשר בין ההמלצה שלי לבין המילים "לחנך" את הבעל. היא קמה כל בוקר לעבודה ומכניסה משכורת. הוא מכניס פחות וסומך על ההכנסה שלה כדי לקנות לעצמו מותרות.

אם הוא לא מוכן בשום דרך שהיא לשתף איתה פעולה בנושא והוא בעצם לא נותן לה להשתמש במשכורת שלה עצמה כדי לפרנס אותם בכבוד, אז למה לפתוח חשבון משלה זה נקרא "לחנך" אותו?

נכון שהם בני זוג החיים תחת קורת גג אחת, אך האם העובדה הזו צריכה לגרום לאדם עובד לאבד את משכורתו חודש אחר חודש? בשביל מה הוא עובד? היא יכולה לשבת בבית בחיבוק ידיים וזהו. הרי לא משנה מה ההכנסה תהיה, הוא תמיד ישמור על המינוס (מבטיחה לך!)

אתה קורא לזה "לכופף ענף". אם כבר יש פה ענף שמכופפים אותו זה מי שיוצא לעבוד ומבזבזים לו את כל המשכורת על שטויות.

גם הבחירה שלא לעשות כלום עם המצב (ומבחינתי לעשות דברים שלא עוזרים זה כמו לא לעשות כלום) זו בחירה שעלול להיות לה מחיר מאוד כבד. 

כל הזמן הזה שעובר והיא "מתבשלת" בתוכה ולא קורה כלום, הוא גם מאוד לא בריא לזוגיות...

אם פעמונים או יעוץ זוגי או שיחות ביניהם יעזרו - מצויין. אני לא שוללת.

לא כתבה שהוא "קונה מותרות". אולי את מקישה למשהו שלא ממש אותו דבר.

אמרתי שבכללי, אשה אינה אמורה "לחנך" את בעלה; זה לא  התרגום הנכון של "לעזור המון".

ולגבי הענין הספציפי, אמרתי שזו דרך קיצונית, שצריכה זהירות אם זה יתקן או ישבור לגמרי. ובוודאי שלכתחילה צריך מאד לא לרצות להגיע אליה.

ולמה זה "לחנך", מבחינה מסויימת לפחות? כי הגדרה "חיים תחת קורת גג אחת" אינה נכונה. הם איש ואשתו. משפחה. לא רק שותפים עסקיים. והצעד הזה, של הפרדת החשבונות, אינו סתם של שני שותפים בעסק, אלא משדר מסר למצב שבו הוא אינו עומד בציפיה מסוימת, בתחום מסויים של החיים. הרי יש בחיים ביניהם עוד דברים. אולי היחס האישי, למשל, וההבנה, מצויינים. והם ממש חיים ביחד איש ואשתו כראוי, ויש לו חולשה בענין זה. 

לכן אמרתי, שלפעמים זה יעבוד - ולפעמים ישבור הכל. שמעתי גם על דברים כאלה, אחרי שהאיש ראה בכך אי התחשבות במצוקתו באותו זמן.

אבל אני לגמרי מסכים איתך - שהבעיה היא לשני הצדדים, וגם המשל של "כיפוף הענף" יכול להיות נכון לשני הצדדים. רק אמרתי שצריך זהירות, וזו לא דרך "סטנדרטית"...

להרים טלפון לבנק ולבקש מהם להקטין מסגרת אשראי

זה לא מחייב לקחת לו את הכרטיס, אבל מגביל את הסכום שהוא (או היא, במקרה מצוי אחר) יכולים להוציא.

ויותר מזה - אם הוא לא רוצה לעזור עם ההכנות לשבת, אז תכיני רק לעצמך ותבהירי לו את זה מראש. 

זה נשמע מגעיל ולא תקין בין בני זוג, אבל לפעמים הדרך היחידה לגרום למישהו לקחת אחריות על הדברים שהוא עושה הוא לתת לו לשאת בתוצאות בעצמו. 

החשבון יתנהל בצורה חכמה ויהיו הרבה פחות בזבוזי כסף שלא נצרכים.

זה נראה לי עדיף מאשר לחיות במינוס מאיים (אתה יודע, גם לבנק יש את הגבול שלו)

ולמה שהוא יסכים לחיות ככה? לדעתי, אם לא תהיה לו גישה לאשראי שלה, הוא ידאג להכנסה משלו. 

הוא אדם בריא וצעיר, למה שהוא לא יצא לעבוד? הוא יראה שהוא זקוק לכסף בזבוזים ויקח כל עבודה שיתנו לו.

ככה לפחות המותרות יצאו ממנו וזה יקל עליה.

[מחילה]

בלי קשר לכל הנושא הרחב - 

אבל בינתיים לא ראיתי שהזכירה במילה אחת שהוא מוציא ל"בזבוזים" אלא ההיפך: שהוא אומר שצריך להפסיק עם כרטיס אשראי, והיא מראה לו שהם מוציאים רק להכרחי. 

לא הכל צריך ליפול עליה. (ואצלנו דרך אגב הרוב נופל על בעלי)

מה שבן הזוג בטוח ישלם עליו (כלומר הדברים שחשובים לו) - יהיה באחריותו. 

מה שהוא לא מצליח להשאיר לו מקום בחישוב החודשי - יוצא מאחריותו.

ברגע שיש לו חשבון נפרד ויש לו אחריות על חלק מהדברים, בסוף הוא דואג שתהיה לו הכנסה מספקת כדי לשלם על הכל. לפעמים הוא לא צריך לדאוג להכנסה מספקת (כי ההכנסה שלו מספיקה) הוא רק צריך להתחיל להתנהל נכון כלכלית, והוא עושה את זה.

יש גם הוצאות שמחליטים שעושים חצי חצי.

ברור שבני הזוג לא עויינים זה את זה ועוזרים אחד לשני כשצריך.

אם הוא במינוס והיא ביתרה - הוא יצטרך להצטמצם כלכלית בתחומי האחריות שלו ובמקביל להגדיל הכנסות ולצאת לבד מהמינוס (לא לקחת הלוואות ולא לקחת מהחשבון שלה) והוא יעשה את זה כי לא תהיה לו ברירה.

לדברי הפותחת הפתרון הזה לא מתאים לה וזה לגיטימי בעיני. עונה רק באופן כללי. 

אם אין ילדים - תברחי. 

(אבל אין לי בעיה לעבוד בימי שישי ומוצ"שים וב-11 בלילה)

כמה דברים לא ברורים לי פה.

1. הוא לא עובד בכלל או לא מוכן לעבוד עוד?

מה הוא כן עושה בעמל יומו?

את כתבת פה רק מה לא ומה הוא לא מוכן.

2. זה רעיון לא רע לסגור את האשראי ולקנות רק במזומן.

"הוצאות הכרחיות" - אולי לא באמת? יכול להיות שיש פה בחירה הכרחית להוריד רמת חיים. מינוס של 15K₪ נשמע לי כמו אזעקה אדומה מהבהבת.

את אומרת, בסיום, שהזוגיות שלכם בסדר בכללי. זה חשוב.

צריך לחלק בין הדברים שהעלית.

לגבי "קשה לו לקום בשש". יש אנשים שבאמת קשה להם לקום בשעה כזו. אינני יודע אם הוא כלול בכך, או שזה סתם כי אין לו ענין בעבודה - אבל אם כן, אז זה האדם. אין טעם להיאבק על שעת הקימה. אולי אם עם הזמן יהיה לו משהו שמאד יענין אותו, זה יעזור גם לקימה.

צריך לנסות לדבר על משהו שמתאים לתכונתו. להגיד לו, קשה לך לקום מוקדם - אין בעיה. יש כאלה. אולי יש לך רעיון איך אפשר להגדיל את ההכנסה באופן אחר?  אם יראה שאינך לוחצת בנקודות שלגביו לא אפשריות, יתכן שיעלו רעיונות נוספים.

לגבי העזרה לפני שבת - שווה לתפוס שיחה בזמן נינוח. לומר בנחת, שמתי לב שאם קורה בינינו משהו לפני שבת - אז גם העזרה בהכנות לשבת בטלה... ולהסביר: תנסה להבדיל בין הדברים; הרי ההכנות לשבת זה לא "בשבילי" אלא לשנינו. אז בוא נחליט שאפילו אם קורית תקלה - שלא תקרה - מבדילים בין זה לבין מה שצריך להיעשות.

יש להניח, שבשעה של מתינות, אדם יכול לתפוס את זה. ואז יש סיכוי שזה יחזיק גם לשעת מעשה, אם תצטרכו.

באופן כללי, לא פעם הענין הכלכלי מלחיץ יותר את האשה מאשר את האיש.

וכל מיני פטנטים להפרדת חשבונות או הגבלת חשבונות לא יפתרו את הבעיה האמיתית עם הבעל היקר הזה שמניח לאשתו לשאת בכל העול ולא מוכן לתרום בשום דבר.

כי אם את מכניסה כפול ממנו, והוא כנראה לא מכניס פחות משכר מינימום,

אז זה אמור להספיק ברווח גם ליותר מהוצאות הכרחיות

התסכול שלך מאד מאד מובן.

אם תסכמי את הסכימה שפעלת עד עכשיו אז היא נראית בערך כך:

אני החסכנית/ העובדת-אני אסביר לו- הוא יתחיל לחסוך/לעבוד

ודאי כבר ניסית את התבנית הזאת כבר אלף פעמים, וזה לא עבד...

ואת נשארת מתוסכלת....

כשהדרך הרגילה לא עובדת צריך לחשוב על פתרון יצירתי...

עולות לי בראש כמה  דרכים יצירתיות לשינוי. אכתוב כאן אחת מהן.

חכי להזדמנות בה הוא ירצה לקנות משהו שאתם לא יכולים כרגע

עדיף שגם תתנגדי לכך בכל תוקף

זמן קצר לאחר מכן תלכי לקנות משהו הכי שטותי שבעולם (טיפקס תוצרת שוודיה למשל)

במאה שקלים. אל תגזימי בסכום כדי שלא תכנסו לחוב עצום מדי אבל זה צריך להיות משהו

שיקפיץ את בעלך. תחזרי על התרגיל הזה כמה פעמים.

את בוודאי לא מאמינה למה שאת קוראת...

אם גם אני אפסיק לגלות אכפתיות אז מהר מאד נפשוט רגל...

זה לא נכון ! המטרה היא לשים אותו בצד השני . את תפסת את המקום של ההנהגה הכלכלית

והוא בחוץ... עכשיו הוא יצטרך להיכנס פנימה. הוא יהיה זה שיעיר לך . הוא זה שינסה פתאום לחשוב על פתרונות כלכליים. דווקא כשתצאי מהמקום הזה ייתכן מאד שהוא ייכנס לשם.

דאל תדאגי אתם לא תפשטו רגל. אפילו אם הוא יעשה שינוי ויוסיף עוד 200 שח לחודש הוא יכסה פי כמה את הבזבוזים שעשית.

נסי לתכנן קנייה כזו שתהיה הזויה (ובמיוחד אחרי סירוב לקנייה שלו)  ותעורר אותו להגיב.

בהצלחה!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר