1) אתה עושה את עצמך כאילו אתה מתכוון לשלם על הכל.

2) אם היא מציעה לשלם את הטיפ, אתה מסכים.

3) אם היא מציעה לשלם על הכל או להתחלק, אתה יכול להסכים אם אתה רוצה, אבל אתה יכול גם להגיד שזה בסדר שאתה תשלם. אם היא בכל זאת מתעקשת אז תעשה מה שהיא מציעה.

אם החשבון גבוה ואתה מקווה שתתחלקו, אתה יכול לבקש ממנה להשתתף בתשלום אבל להסתכן לצאת קמצן, או שאתה יכול לבצע את סעיף 1 אבל להסתכן שהיא לא תציע להתחלק. תמיד יש סיכונים בחיים

זהו, תם הטקס.

אתה לא חייב לה כלום והיא לא לך.

למה שאני אחיה על פי חוקים שהחברה הכתיבה?

אני עובד את ה' יתברך!

לא רואה איך כל הקישורים האלה בין הבעל למדוייט תקפים

אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שאיך שהמדוייט מתנהג איתנו בדייט כך הוא יתנהל גם בזוגיות. ויש בכך היגיון, רוב האנשים לא משנים את עורם לאחר נישואין

אמרתי שהאדם הפרטי לא משנה את עורו לאחר נישואין ובדיוק בשביל זה יש את הפגישות כדי להכיר את הבנאדם שמולך. וד"ל

אדם שמתנהג לפני חתונה עם המדוייטת שלו כאילו שהיא אשתו, שאשתו לא תתפלא שהוא יתנהג ככה עם בנות אחרות שהוא לא נשוי להן. אין קשר להיפוך עורות.

אדם לא צריך להתייחס למדוייטת כאילו היא אשתו אבל זה לא סותר את מה שאמרתי- שאיך שהבחור מתנהג כלפי המדוייטת סביר להניח שבאופן טבעי כך הוא יתנהג כלפי אשתו. ובשביל הדוגמא:

בחור ביקורתי כלפי מדוייטת סביר להניח שיתנהג כך גם עם אשתו לעתיד. אותו דבר גם מהצד של הבחורה כמובן.

שליליות יוליד מציאה מרובה שלהן, בגלל זה הלינק.

לא חסר על מה לפסול דייטים, ובטח שלא קשה לבטל.

להתחתן זה מה שקשה.

לפעמים הן פשוט רואות אותן בשטח. וכל מקרה לגופו. יש פעמים בהן בנות פוסלות על דברים שהם באמת שוליים ופעמים אחרות בהן הדברים משמעותיים.

מקרים ששללו על סיבה לגיטימית פרט ל"לא מתאים", שזה בעיניי הכי לגיטימי שיש

להחזיק לו את הטלית, קל וחומר שישלם עליה.

והיום הגבול התרופף. אז מתי ההלכה קובעת ומתי התרבות המערבית שזולגת לנו לנשמה בלי שנשים לב?

או שאולי עוד כמה שנים כבר לא יזכרו שאסור גם לגעת, שהרי צריך לעבוד על הזוגיות...

האבסודר לא זועק כאן?

לא מבין איך לא.

אם הוא שילם על עצמו ולא שילם עלייך אז הוא קמצן לפי דעתך,

אז אם את לא שילמת על עצמך ואת לא משלמת עליו-אז מה את..?''שלא בא להן שמישהו שהן עדיין לא החליטו שהן רוצות, ישלם עליהן...)''-אל תהיי כל כך בטוחה שהוא החליט שהוא רוצה אותך.

לא אמרתי שמי שלא משלם הוא קמצן. אמרתי שמי שמשלם ככל הנראה אינו קמצן.

ולגבי ההשוואה שלך - נתינה בזוגיות אינה סימטרית. גבר מביא לקשר דברים מסוג אחד, ואישה מביאה דברים מסוג אחר.

בכל אופן, נדיבות היא תכונה מושכת מאוד בעיניי. תשלום של 30 ש"ח על מילקשייק הוא אינדיקציה קלה לבדיקת התחום המהותי הזה.

ואני בטוח ארצה אותך.

ובטח שכן!גבר לא חייב לך כלום ואת לא חייבת לו כלום.לא רוצה לשלם עלייך?בצדק,אתם רק נפגשים.לא שאם הייתם נשואים הייתי מצדיק את זה.זה לא הופך אתו לקמצן כמו שאם את לא היית קונה לו זה לא היה הופך אותך לקמצנית.נכון לעכשיו,אל תפתחי ציפיות.הוא כנראה רק רוצה להכיר אותך...אחר כך יחליט מה את שווה,לפי ההתנהגות והמעשים שלך.תשקלי אותם.

אני לא מתכוון להשקיע יותר מהצד השני.ולא מתכוון לחזר אחרי מישהי שלא תחזר אחריי.

אני בטוח שה' ידאג לו בזכות זה... ההפך, את צריכה לחשוש לצד השני

לי ממש לא נוח שמשלמים עליי

בפעמים שהציעו לא הסכמתי לזה...

בפעמים האחרות שנינו הוצאנו ארנק והיה ברור מי משלם (:

בס"ד

בת שרות מקבלת רק 200 או 400 ש"ח...???

ממתי?

כשאני הייתי בשירות קיבלתי 800+ בחודש....!!

(ונסיעות היה לי חינם עם הכרטיס...)

1,620 ללוחם

1,170 לתומך לחימה

כמו שבוודאי תפתח לה את הדלת. כמו שבוודאי תוציא לה את הכיסא שכתשבו. ואם היא תציע לשלם על עצמה או את הטיפ - בנימוס תדחה את ההצעה ותשלם.

רציני בהחלט. אבל זה רק אני - מן טיפוס מיושן כזה.

זה נחמד

הכיסא מוגזם

מה אני אעשה? תלוי במוצא ובגיל, אני מניח - אצלנו בעדה זה מקובל. זה לא רק דלת הכניסה - זה גם בדלת של האוטו , וכן גם הכיסא... וגם לעזור לה להוריד את המעיל ועד הרבה פרטים קטנים. פעם זה היה נימוס בסיסי, אחר כך קראו לזה "להיות ג'נטלמן" - והיום מתברר שזה בכלל נושא לדיון... טוב, נו - אני מיושן.

נראה לי שספציפית בלהוריד את המעיל יכולה להיות בעיה של נגיעה וחוסר צניעות.

זה, לדעתי העניה, איסור גמור

לגבי המעיל - אתה מציע לקחת אותו - כמובן בלי לגעת, היא מורידה אותו ונותנת לך. אתה תולה אותו. אני יודע איך זה נשמע, למי שלא מכיר לגבי ה-"מערבי לגמרי" - רבותיי, נימוס הוא פונקציה של מוצא, אז נכון. נימוס מערבי. אם היתי יוצא עם בחורה מקומית בשנגחאי, כנראה שהיתי נוהג אחרת.

על קצה המזלג, לדעתי, זה ההבדל המרכזי בין דתיים תורניים ללא תורניים

נימוס בעברית זאת "דרך ארץ" - אשר קדמה לתורה. דרך א-ר-ץ- תלוי בארץ (במוצא ובמיקום). אין מניעה להיות תורני ומנומס - או נוהג בדרך ארץ. יצא לי להיות בדייטים עם נשים תורניות - לא היו תלונות על הנימוס בינתיים.

כמו שאמר "תפוח יונתן" ואני נוטה להסכים איתו

על זה אני מסכים. ובכלל - בשביל זה יש רב. שואלים מה מותר ומה אסור ומה נכון לעשות - ובזאת פותרים את השאלה.

ועם השאר אני מסכים רק הצטרפתי לדעת הנ"ל לגבי מעיל (גם יש עניין של קירוב דעות, מישהו הביא פה סיפור בשם הרצי"ה פעם שאסר על החזקת טלית)

כפי שכתבתי למעלה, גם המעיל לא מתנגש. הרשה לי רגע להסביר את הצד השני - בעדות מסויימות (או מדינות), אם אתה לא נוהג כך, אוטומטית תפסל בשידוך ותתפס כ-"עם הארץ" חסר תרבות. 

נראה לי שמיצינו?

לגבי העדות האלה, זה לא מועיל נגד התורה (בהנחה שזה גורם לקירוב דעות לכולי עלמא).

אבל בהחלט מיצינו

אחרי שאתחתן

לפני החתונה הם הגברים הכי ג'נטלמניים שיש,

ואחרי החתונה הם הכי זוועתיים שיש..

הם הכי זוועתיים שיש? לא יודע.... לי לא נראה ככה, וגם אמא וסבתא נראות די מרוצות. כנראה שאתה יודע יותר טוב.

רוסי, אבל חייתי והסתובבתי בקהילות אנגלוסקסיות שנים (ארה"ב ואנגליה).

וגם מבחורים שנפגשתי איתם

עליה? כאן יש בעיה אמיתית של קידושין.

זה לא חשש כזה רחוק בקשרים היום. אין הרבה רסן לפיות

לגבי הרצון משני הצדדים כשיש אמירה, ונותנים קידושין זה ודאי בעיה.

לא מעניין אף אחד שהם רק עשו קידושין בצחוק.

לגבי החשש עצמו, הוא קיים, רק מסוייג באחרונים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/99116

שים לב שדברי הרמ"א לא נוגעים רק למי שכבר מאורס וכו'.

פשוט מצרפים את כל הסיוגים כדי להקל במקרה שעשו שטות כזאת.

בקיצור, בחב"ד לא ממציאים דברים.

אגב, בחתונות שאין עדים כשרים לעדות (נניח לא דתיות ואפילו לא קרוב לכך) סומכים על זה שבטח בקהל יש לפחות שני עדים שכשרים לעדות (גם אם לפי הלכות עדים זה דבר רחוק מהמציאות). אחרת כל חתונה של אנשים מהזן הרחוק ממסורת לא הייתה תופסת.

אם עושים ממש קידושין "שלא ברצינות" בפני עדים, יש לך ספק שזה תופס?

לא יודע האמת כמה ה"לא ברצינות" או "בדיחה" משנים. הרי החילוק בין כאן לקידושין ממש הוא רק ההבדל בטובת ההנאה.

והרי ברור לכולם שאין שום חיוב בטבעת, וגם נתינת חמישה שקלים (ואפילו חצי שקל, תלוי בזמן) מספיקה לקדש את האישה.

לכן אני לא מצליח להבין למה כתבת "הוא שילם עליה" כאילו שזה שונה מנתינת טבעת.

לכן נראה לי שזה לחלוטין דומה לעסוקים באותו עניין אם הם ממש מדברים על קידושים (ואם יש שם עדים ששמעו את השיחה, לשיטתך).

נדמה לי שמה שחב"ד מוסיפים זה שעצם הפגישה הוא כאילו עוסקים באותו עניין, שזה השוני משאר עם ישראל.

ברור לכולם שאם יעסקו בנושא ממש והוא ישלם עליה בפני אנשים תהיה פה בעיה רצינית.

לגבי הסברה של העדות לגבי העיסוק באותו עניין, לא זוכר את המקור, אבל לפני בערך עשור ראיתי אחרת. אם כי יכול להיות שזכרוני מטעני.

בכל מקרה, אתם חייבים לזכור פה שמדובר בדינים חמורים מאוד, ודאורייתא (אשת איש וכו') ולא נוטים להקל.

נותנים גט לחומרא. זה בדיוק מה שאמרתי

תבורך, יום טוב!

ברור שיש בסיס למה שאתה אומר.

נראה לי שיש כאן קטע סדרתי של אובדן ההקשר בשרשור.

אני לא אומר שמעכשיו אסור לשלם בדייט.

הסברתי בפשטות את השיטה של מי שאוסר לשלם בדייט מחשש קידושין.

אל תשכח שהיו פה כאלה שרצו לומר שחב"ד המציאו דברים.

אגב, ברור לך שגט לחומרא היא כשיש ספק לגבי המציאות? (מה שקורה כמעט תמיד כשמי שעושה את המעשה עושה את זה בחוסר ידיעה, כי אי אפשר להסביר את המציאות).

כשאין שום חשש, ואין שום נגיעה של קידושין, לא צריך שום גט גם לא לחומרא.

הערבוב של "גט לחומרא" עם המושג "לא מעיקר הדין" לא ברור. המחלוקת היא בעצם הדין.

נראה לי שהתכוונת שנותנים גט מספק כדי לצאת ידי חובה לכולי עלמא.

לא יודע אם באמת אומרים את זה בחב"ד או לא. ככה שמעתי מחב"דניקיות פה.

אנשים באו לזלזל, אמרתי שפשוט שזה לא דבר שאפשר לזלזל בו.

אתה מסכים איתי שבקידושי "צחוק", יש בעיה נכון?

אז אתה בהחלט מחלק בצורה לא נכונה. אתה אומר שלשלם על מישהי כסף זה שונה מלתת לה טבעת. גם כשזה בצחוק יש בעיה, אז קל וחומר כשהם מדברים על זה בדייט ברצינות.

עכשיו הבנת?!

נא לא לזלזל בדעות של פוסקים, גם אם הם לא מהזרם שלכם, וגם אם אתם לא מבינים את דעתם.

בקיצור הדיון הזה מיותר לגמרי, עד שיבואו החב"דניקים ויגלו לנו אם זאת אמת או לא.

ובכל אופן, זה לא לכאן. מי שרוצה לדון במהות של ה"צחוק" (כלומר מחשבה לעומת דיבור, כי אם פרשו בדיבור זה בוודאי כלום), יכול לפתוח על זה דיון בפורום "בית המדרש", לא כאן.

ושיש כאלה שהחלו לחשוש מכך, לכן אכתוב מדוע אין לחוש.

רוב מה שכתבתי כתבו לפני, אך היות וראיתי שהיה מי שניסה לדחות טענתם בקש וגבבה, אמרתי לסדר קצת את הדברים. 

בכדי שיהיו קידושין צריכים ארבעה דברים . אמירה, רצון , עדות, נתינה.

אמירה. לא הייתה כל אמירה. ראיתי מי שרצה לדמות זאת לדין היו עוסקים וכו'. אך גם בדין עוסקים צריך שיעסקו וידברו בענייני הקידושין ממש. לא יועיל אם ידברו על אולם, תזמורת, חיי נישואין וכו'. דבר שלא מצוי כלל, ולכן אין לחוש.

כמו כן צריך שתהיה אמירה סמוכה לנתינה, אך אם עברו לדבר בנושא אחר אין כל חשש אף בסוף הייתה נתינה ממש. ולכן גם אם נאמר שדיברו על קידושין ממש, עדיין אין סמיכות למעשה הקידושין שנעשה לכאורה בסוף הדייט. ולכן אין לחוש.

נתינה. בכדי שיהיו קידושין צריך שיהיה נתינה של דבר ממשי מהאיש לאישה. לכאורה פה אין כל נתינה מידי האיש לאישה. גם אם האיש משלם את החוב של האישה למסעדה, לכאורה האישה לא קיבלה דבר ולא מתקיימת נתינה.

הלא יסכימו אף אנשי הזיכרון, שהמקדש במלווה אינה מקודשת, משום שלא קיבלה דבר. זה שהבחורה לא צריכה לשלם על השתייה, לא הופך את זה לקבלה.(אולי לכך כיוון עוד סתם אחד). ראיתי מי שרצה לדמות זאת לנתינת טבעת/כסף, אך כאמור דמיון זה נובע מחוסר הבנה.

רצון. צריך שיהיה רצון עקרוני של שני הצדדים להסכמה לקידושין . כמו כן צריך רצון של שני הצדדים לקדש עכשיו. וצריך גם רצון של שני הצדדים לקדש בפעולה זו של התשלום על המשקה.

האם יש בדייט רצון עקרוני וברור להינשא זה לזו? לכאורה ברוב מכריע של המקרים לא. למעט אולי בפגישה האחרונה.

האם יש רצון של הצדדים לקידושין עכשיו? לכאורה ברור שלא.  לא נראה שיש בחור ובחורה שרוצים להתקדש בדייט.

האם יש רצון של הצדדים לבצע מעשה קידושין ע"י תשלום של הבחור על המשקה?(במידה וזה מועיל). לכאורה ברור שלא. האיש לא מתכוון לקדש בכך, ובוודאי שהבחורה לא רוצה להתקדש בכך.

עדות. לאחר כל זה צריכים גם עדות על הכול.  על האמירה, על הרצון, ועל הנתינה. (לכאורה עדות זה דאורייתא).

כפי שאמר "צריך עיון" צריך עדות על האמירה מה שלכאורה אין במקרה הזה (אף אם נאמר שעמדו בגדר היו מדברים וכו').

אף אם נאמר שהיו אנשים במסעדה שהאזינו להם והבינו שהם רוצים להתקדש, הם עדיין לא ראו את התשלום, שהוא מעשה הקידושין.

גם אם יהיו עדים שראו את התשלום של הבחור לידי הקופאי, הם לא ראו מה הוא שילם וכמה, ובוודאי הם אינם יודעים שהוא שילם על הבחורה. ולכן אין עדות על מעשה הקידושין.

גם בלו יצויר שהם שמעו את הבחור אומר לקופאי מפורשות  שהוא משלם על הבחורה, ובנוסף ראו את הכסף עובר מידי הבחור לקופאי. עדיין העדים לא ראו מעשי קידושין. הם ראו שבחור משלם על בחורה כמו שנהוג בכל מקום, ללא כל רצון קידושין במעשה זה.

לאור כל האמור לעיל שאין אמירה, אין נתינה, אין רצון, ואין עדות. ברור שאין לחוש כלל.

אין כל דמיון למה שהביאו ראיה מקידושין בצחוק. משום שבמקרה של קידושין בצחוק מתקיימים כל התנאים, אלא שהיה בצחוק. אלא שיש לדון האם כוונת הצחוק מוציאה מדי מעשה.

אך בדייט,  לכאורה לא מתקיים כל תנאי, ולא שמענו מי שחושש לזה. כל הרוצה לטעון שיש לחוש לכך, עליו מוטלת חובת הראיה. אין עניין להחמיר בחינם.

זה שיש מי שאומר זאת בשם חב"ד לא אומר שבאמת זה כך, (פעם מישהו אמר לי שהוא חושב שהרב אליהו הוא המשיח. אז מה?). יש לחב"ד מספיק דברים שהם צריכים להסביר (שינה בסוכה), לא צריך להוסיף עליהם גם את זה.

אפשר לקדש גם בהנאה ללא נתינה ממשית, וכאן יש גם דין 'ערב' שמתקדשת בלי שקבלה דבר.

עברת על הכל?!  אני מוחמא.

בהנאה מתקדשת רק אם אמר מפורשות בהנאה.

לגבי דין ערב, דין זה נאמר רק אם אמרה לו מפורשות "תן מנה לפלוני ואקדש אני לך",  פירשו הראשונים שמתקדשת בהנאה שנשמע לדבריה, דבר שלא שייך במקרה דידן.

אין חולק שאפשר לקדש בהנאה. אם אני לא טועה יש גמ' מפורשת "רקוד לפני וכו' ואקדש אני לך" מקודשת, אע"פ שלא הגיע ממון ממשי אלא רק הנאה. אלא שצריך לומר זאת מפורשות, ולכן הדין הוא שהמקדש במלוה אינה מקודשת, אע"פ שהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת.

וסומכים על זה שיש בקהל עדים כשרים, אולי עושים תנאי, אבל אני זוכר שכשלמדתי את זה זה לא אוזכר עם תנאי - למרות שאת הפרט האחרון אני לא זוכר בוודאות.

רק כשיש עדים כשרים, ויש ספק בגלל הדין ש"בטלה מקצתה" וכו' אז מייחדים את העדים.

אם תזכור חופות מלפני 10 שנים ויותר כמעט לא היו עושים את זה.

בכל מקרה, העובדה שיש משפחה בקהל לא מבטלת את העדות לכל הדעות, זה חשש

כל עוד לא יחדו יש חשש גדול לפסול ולכן מקפידים להזמין מראש עדים שודאי כשרים וליחדם

מקורות:

http://www.kipa.co.il/ask/show/189464-קידושין-דרך-צחוק

http://www.kipa.co.il/ask/show/113152-קידושין-בצחוק!

http://din.org.il/2011/07/06/קידושין-בצחוק/

http://din.org.il/2011/03/03/קידושין-בצחוק-ללא-טבעת/ (יש פה מקורות בשו"תים לגבי ה"בצחוק").

אף אחד לא מחלק לגבי הרצון כשיש אמירה מפורשת (מזכיר לי שרשור בנושא אחר משום מה).

בעיקרון חייבים שיהיה רצון!

וזה בדיוק מה שהרבנים שם מתלבטים לגבי ה-'צחוק'.

עיין רמב"ם הלכות אישוות פרק ד'

ולפעמים כשאין אמירה גם יש רצון.

אבל אם יש אמירה שסותרת את המחשבה, הולכים אחרי האמירה.

וזה גם למאן דאמר (הרמב"ם), שמחשבה כדיבור דמי.

כלומר, אם אדם חותם על חוזה משפטי, זה לא מעניין אותנו שהוא התכוון לזה בצחוק. ויוציאו ממנו את מה שהתחייב בבית דין ולהבדיל בבית משפט. הבנת?

למקרה שזה לא ברור, קידושין זה דיני קניין.

למושג 'אמתלה' אין משמעות בדיני קניין? רק בדיני עדות? 

זאת אומרת - אם יהיה משקל חזק (מסברה) לטענה שלו שהחתימה היתה שקר (לא באמצעות מודעא, אלא באמצעות אמתלה: הוא חתם על החוזה כחלק מסרט שבו היתה סצנה כזאת, ועכשיו הוא מראה לנו את הסרט) - לא היינו מקבלים את טענתו? (אם כי יש מקום לחלק מקידושין, כי למיטב זכרוני גם החתימה ב'כתב ידו' היא בעצם מדיני עדות)

על אותו המשקל - אם תהיה לנו סיבה מספיק טובה לפקפק באמירה המפורשת של הקידושין - האם זה לא יועיל לביטול? 

לכן נותנים גט לחומרא.

אם היכולת לפקפק באמיתות הקניין הייתה ברורה לחלוטין לא היה שום קניין.

הבעיה היא שאם נניח והיה צחוק, אבל היה גם "קצת אמת" בו, אז כבר תפסו הקידושין והיא אשת איש. בקיצור צריך לעיין בשו"תים שאחד הרבנים בלינקים הביא.

למסקנה, שהיא דבר שקצת חצוף להגיד, יש לחב"ד על מה לסמוך.

ולראות שאתה טועה בהנחה שלך!

כי ההנחה שיש בעיה בדייטים היא לא שלי

הם אכן לא מבוססים על מסכת סנהדרין..

ואין לה בסיס, ובוודאי שצריכים להוכיח אדם על זה שהוא מרבה על עצמו איסורים.

יש רמב"ם על זה (בשמונה פרקים נראה לי) שמביא את הירושלמי המפורסם, זה איסור הלכתי להמציא איסורים ללא בסיס.

אגב, ביני וביני מצאתי מקור חב"די שאומר שאין בזה שום איסור, אבל סתם כתבה, לא משהו מבוסס. אם מישהו יכול להרחיב, לכל הפחות אני אשמח לשמוע.

וְלַחֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן דָּבָר, לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם נִפְלָא מִמֶּנּוּ*, וְהוּא בִּגְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא, בַּתְּשִׁיעִי מִנְּדָרִים. דִּבְּרוּ בִּגְנוּת אוֹתָם הַמְקַבְּלִים עַל עַצְמָם שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים כְּעֵין אֲסִירִים, וְאָמְרוּ שָׁם זוֹ הַלָּשׁוֹן: "ר' אָדֵי בְּשֵׁם ר' יִצְחָק: לֹא דַּיָּךְ מַה שֶּׁאָסְרָה לְךָ הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"א). וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר זְכַרְנוּהוּ בְּשָׁוֶה, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן.

עם הקשרו

http://www.yeshiva.org.il/midrash/19248

* ביטוי נדיר שהרמב"ם משתמש בו פעמים ספורות.

אני לא רוצה לשלב כלום אני רק אומר שצריך להזהר מאוד כשמעבירים ביקורת על גדולי ישראל.

למרות שבמקרה הזה אין לי מושג אם נאמרו הדברים בכלל

היא דבר אסור, זה לא המצאה שלו, אלה דברי חז"ל.

ברור לי שאנחנו לא חולקים על כלום, רק במושגים.

למרות שבמחשבה שניה, יש מצב שיש חילוק בין "חומרא יתירא" ל"חומרא בעלמא".

צריך לראות את זה בגמרות ובפוסקים. נראה לי שערבבתי ביניהם.

אני בספק רק לגבי ההבדל בין חומרא "יתירא" ל"בעלמא".

נראה לי שצדקת בהתחלה לגבי הבעלמא

אגב, תוספת לעניין דינא. לא זוכר לגמרי בבירור את הדין הזה 
אבל כמדומני שהעדים בקידושין זה דרבנן והם גזרו שבלעדיהם לא יהיו קידושין, צריך חזרה על דיני עדים בקידושין קצת.

עריכה: לא מצליח למצוא מקור באינטרנט האם הלימוד של עדי קיום בקידושין הוא דאורייתא או דרבנן.

אבל צריך לראות מעשה שלם שברור מתוכו.

בכל אופן, קדושין ללא עדים אין בהם חשש כלל.

הגבתי על מה שטען שזה מדרבנן

אבל גם אם זה מדרבנן אין שום קידושין כי הפקיעו חכמים את הקידושין

"כי מצא בה ערות דבר".

על פי שני עדים וכו' יוקם דבר".

ג"ש.

ככה שלהגיד שזה דאורייתא על לימוד מלימוד מלימוד, זה בטח לא דבר ודאי.

זה ממש בתחילת מסכת קידושין דף ו' נראה לי

למרות שמצאתי מקור שאפשר לדקדק בו כדעה שזה דאורייאת

שו"ת חבל נחלתו י"ב מ"ו

"מתבאר כי קידושין בשני עדים פסולים מן התורה – אינם קידושין. לעומת זאת אם העדים פסולים מדרבנן כיון שהקידושין מדאורייתא תקפים הרי הקידושין בספק וצריכים קידושין שניים או גט. האחרונים עסקו בשאלה האם יש הבדל בין ספק קידושין לבין מקדש לפני פסולי דרבנן ולא נדון בכך כאן."

https://he.wikisource.org/wiki/חבל_נחלתו_יב_מו

מכאן אפשר לדקדק ולהבין שהעדים הם דאורייתא

ובכל מקרה, גם אם זה מדרבנן כל המקדש על דעתם מקדש והפקיעו.

אם לומדים מהשטר לשאר הקידושין. לא זוכר את הסוגיה טוב בכל אופן.

אם נניח שיש לימוד מי"ג מידות בין השטר לשאר הלימודים אז ניחא, אם לא, אז צריך לראות איך לומדים קידושין משטר לשאר הלימודים. כי לא כל מידה מי"ג מביאה איתה את כל פרטי הדינים.

לגבי ההפקעה מדרבנן, זה פשוט וגם כתבתי ככה למעלה.

מה ש"רווק ב" כתב יותר מיישב את הדעת

ג"ש לכל דבר שבערוה. - לקראת נישואין וזוגיות

אבל בגמרא בגיטין זה נראה שזה לימוד למשהו אחר לגמרי

לגבי תשלום בבית קפה,

ב-99.99% מהפעמים אין עדים על זה או שמדובר על עדים פסולים.

כך שלדעתך, מה צריך להיזהר כאן?

ומאיפה אתה יודע ש99.99999 אחוז אין עדים? אתה שם לב לכל מי שמסתכל עליך כל זמן שאתה בסביבה עם אנשים?

כי אני כן, ואנשים מסתכלים על אנשים אחרים הרבה יותר ממה שאתה חושב.

א. צריך שהם יהיו כשרים

    מספיק שיש מישהו פסול אחד שמצטרף לעדות והיא נפסלת.

    ומכיוון שבמקום כזה רוב העדים פסולים, נדיר מאד שתוכל להיכנס למצב של עדות קיום כשרה.

ב. צריך לזהות את המעשה שבו יש ספק קידושין

    אתה לא נותן לה את הקפה ואתה גם לא ממנה את המלצר להיות השליח שלך

    ואתה גם לא משלם לה את הכסף, אז היכן נמצא מעשה הקידושין?

    יש אפשרות אולי לקדש על ההנאה שלה, אבל אז חייבים שהתהליך יהיה מפורש וברור,

    כי לא מקובל לקדש באופן הזה, אז צריך שזה יהיה ברור לה וברור לעדים שהיא הבינה.

ג. גם אם הם לא צריכים להבין את מהות המעשה, הם צריכים להבין שיש כאן משהו שצריך להעיד עליו.

   קשה לי להאמין שמישהו בכלל מתכוון להעיד שם..

לך תתווכח עם מי שאמר את החשש הזה, אני אמרתי רק מה טעמו, מסברה.

ברור שזה צירוף נסיבות קיצוני בהחלט, על כן אף אחד אחר לא סובר ככה (וראיתי שגם בחב"ד יש שצחקו על זה).

לא מבין מה אתה מנסה להוכיח? אחזור שוב, בפעם השלישית - אני לא אמרתי הבאתי את הדעה, רק ניסיתי לתת בה טעם.

לגופו של עניין, לפי דעתם, כבר היו תשובות על הנקודות שציינת, חבל לחזור עליהן שוב.

פספוס שרשור

גם מי שלימדה אותי את זה היא מידי דוסית (מבחינתי)

בכל אופן, לי זה דיי נוח

לא נוח לי שישלמו עליי

ולא, לא באלי לשלם על בחורים שאני יוצאת איתם

אז אני דבקה בעמדה הזאת בתירוץ של קניין

מה שארוסתי אמרה לי בדייט הראשון שלנו הוא, שגם כשהיא יוצאת עם חברות היא משלמת על עצמה. למה שמישהו שרק הרגע היא פגשה ומי יודע אם היא תראה אותו שוב אי פעם ישלם עליה? 

נוסף על כך יש בחורות המרגישות שזו סוג של השפלה (יחסי תלות), או המשך דיכוי של דורות שבהם לאישה לא היו נכסים משלה. 

ומן הצד הגברי: למה באמת שהוא ישלם? הוא קיבל משהו בתמורה (יותר ממה שאת קיבלת, הכוונה)? הוא חייב לך משהו? ואם הוא יוצא עם 50 בנות לפני שהוא פוגש את האחת שלו - הוא אמור להוציא 1500 שקל רק על הזכות לקבל ממך (ומעוד 49 בחורות) מחר טלפון שבו את אומרת שלא מתאים לך? לא סביר במיוחד. 

ב. הבחור לא חייב לשלם, במיוחד אם הוא מרגיש שזה עול בשבילו. רק שייקח בחשבון שזה נתפס בעין יפה אצל חלק מאוכלוסיית הנשים כשהגבר מציע לשלם בהתחלה.

אני הצעתי לשלם עליה בפגישה הראשונה והיא סירבה (ולכן הסבירה לי את מה שהסבירה). אופטימיות ביקשה לנסות להבין את הצד השני - אז הסברתי. גם אם זה נתפס בעין יפה אצל חלק מאוכלוסית הנשים - השיקול לא לשלם הוא הרבה יותר ממובן, כשמתייחסים לעובדה שאת כנראה לא הבחורה הראשונה שהוא יוצא איתה, ושאין לו מושג אם את האחרונה או לא... 

לגבי א - חילוקים בין שני מקרים תמיד אפשר לעשות (אם לא היה אפשר לעשות אז זה היה מקרה אחד). המצב הוא שיש בחורות שלא מחלקות, ומרגישות לא נעים כשמשלמים עליהן - בלי שום הבדל אם זו חברה או בחור (והרציונל הוסבר בהודעתי הקודמת). שוב - אפשר להסכים או לא להסכים, אבל זה בהחלט מסביר את דעתם של החושבים שאין הכרח שהבחור ישלם על הבחורה, וזה היה כל שהתכוונתי להסביר. 

|מוזר לי שנוח לבנות שתמיד משלמים עליהם|

עדיין מנסה להבין את הצד השני....

בעיניי זה מוזר שברור שכל בחור שאני יוצאת איתו צריך לשלם עליי

(אחרת ייחשב קמצן או כל דבר שלילי אחר)

והיה בחור אחד ששקל וחצי לא הסכים שאשלם עליו 

(כן, הוא החזיר לי שקל וחצי)

בס"ד

דייט ראשון- (לא אוהבת בתי קפה- אבל אם כבר...) אני מוציאה את הארנק ומציעה לשלם חצי חצי... אם הבחור אומר שאני לא צריכה לשלם וכו' אז אני נותנת לו לשלם... (ואגב- אני אשים לב להזמין משהו לא יקר כי בד"כ רוב הבנים אכן משלמים בסוף הערב ואני לא רוצה שהוא יוציא עלי הרבה כסף...) 

דייט שני- שוב מוציאה את הארנק ומציעה לשלם, אם הבחור אומר שזה בסדר ואני לא צריכה, אז אני אומרת לו שאני רוצה ושלא ירגיש שהוא צריך לשלם עלי.. אם עדיין מתעקש אז אני אתן לו לשלם..

דייט שלישי- אני משלמת על שנינו ביחד! לא משנה מה הזמנו....

עכשיו פה לפעמים יש בחורים שקשה להם ששילמתי גם עליהם וצריך לשים לב לזה... 

אבל תמיד אני מסבירה שאני לא חושבת שהבחור צריך לשלם בכל פעם שיוצאים.. וזה גם לא נוח לי שזה יהיה בצורה כזו שישלו עלי....

פעם כשיצאתי עם מישהו וזה קרה אז הוא אמר לי שהוא לא מרגיש בנוח ושהוא רוצה להחזיר לי חצי... אני אמרתי לו שפעמיים הוא שילם עלי ועכשיו בפעם הזאת אני רוצה לתת בשבילו.. וכמובן שזה בלב שלם! 

בפעמיים הראשונות אני קיבלתי- ונתתי לו את המקום לתת, ובפעם הזאת אני נותנת- ונותנת לו את המקום לקבל...

תהיה אמיתי ותעשה מה שאתה רוצה בלב שלם

כל אחד פה יגיד לך משהו אחר וכל בחורה תקבל מה שתעשה אחרת..

גם ככה כל הנשים גברים וכל הגברים נשים, אז אם כבר עד הסוף, שהנשים

תשלמנה על הגברים ואח"כ ישאו את הגברים ויענדו להם טבעת ויאמרו הרי אתה מקודש לי כדת 

יש"ו והנוצרים, והיא תהיה בעלו ככה לפחות הדברים יהיו ברורים.

בחורה בדייט? מאיפה זה בא? אם כבר ההפך. אם זה לא היה המנהג, היה אסור משום קירוב דעות וכו'

ולכתוב האיש נקנה בשלושה דרכים בכסף וכו'...

למשל לנגב עם נייר זה לא יהודי. יהודי זה עם אבנים. עם נייר זה סיני - ואולי יש מקום לאסור משום בל תשחית.

ניגוב באבנים? גמרא. מסכת שבת, למשל. חפש "אבנים מקורזלות"

איסור נגיעה או קירוב דעות?

לא סגרנו כבר את הדיון הזה..? בכל מקרה - אני לא מדבר על איסורים למיניהם. אני לא אומר לגעת. אני אומר שאפשר להצדיק חוסר טאקט או נימוס או חוסר חינוך על ידי תירוץ תורני כזה או אחר. אני גם אומר שצריך - במסגרת ההלכה ובהנחיית רב - להתנהג בדרך ארץ. מה זה דרך ארץ בדיוק? את זה לומדים עם השנים, וזה גם מאוד תלוי בארץ המוצא. ואם יש שאלות לגבי "כשרות" הנהגה זו או אחרת, שואלים רב. 
 

בדיוק לא מזמן חשבתי לעצמי על העניין הזה...

שאברהם אבינו ששלח את אליעזר למצוא אישה שלח איתו מלא כסף.

וגם אליעזר שמצא את רבקה נתן לה תכשיטים יקרים וכל זה... 

יעקב אבינו, אחת הסיבות שהוא בכה זה בגלל שלא היה עליו גרוש ולא היה לו מה להביא לרחל (אם הבנתי נכון).

כנראה שהם הבינו שכדי להביא בחורה צריך להיות לארג' ואפילו לצאת קצת מגדרך ולסנוור קצת עם כסף את הצד השני...   

הערה חשובה: כמובן שאדם לא יהיה צבוע ויחשוב לעצמו שכל זה רק עד שהיא תהיה "בכיס שלי"

אם הבנתי לא נכון, מוזמנים לתקן אותי

כמו שאני מבין, (אם אני מבין נכון) בחורה אוהבת להרגיש ביטחון ליד הגבר שלה,  וביטחון כלכלי הוא חלק אינטגראלי מזה...

כמו כן, עצם זה שהגבר משפיע זה נותן תחושה טובה.

  אז מה בעצם השתנה לדעתך?  אשמח לשמוע 

לגרום לדברים לא בריאים

יש איזה  הלך רוח שלא בא מעם ישראל, כאילו ללכת

נגד הטבע שטבע הקב"ה, ולמצוא תירוצים כדי להצדיק

את זה. זו מגמה כללית שלא אמורה להיות חלק מעם ישראל.

וגם לא חלק מהאנושות, היא נלחמת נגד רצון ה'.

בפרטים למעשה זה תלוי בתרבות.

ההלכה צמודה לטבע כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.

לא מימרא של סבוראים.

בכל מקרה, החיזור אחרי האישה משמעו שהגבר הוא זה שצריך לחפש את האישה.

אני מסכים איתך לחלוטין שאין שום קשר בין חיזור ללשלם על בחורה שלא קשורה אליך.

לא יודע מה הרעיון המוזר והמקורי הזה שהעלו כמה אנשים לפני "יודע משהו".

אסור בכלל לעשות דייטים, ואז פותרים בכלל את הבעיה של מי שמשלם..

או רק בהתחלה?

אהה ויש לי עוד שאלה..

בכ"מ את מצפה שהוא ישלם? לא משנה מה הסכום?

סתם רוצה להבין את הדעה שלך,

ואולי גם להתווכח.. תלוי מה את עונה..

כתבת פה מה דעתך על העניין, ולדעתי לא הסברת אותה עד הסוף,

אז שאלתי כדי להבין.

ככה זה כשכותבים דעה אישית בפורום ואז שואלים עליה.

סליחה אם הניסוח היה נשמע אישי מידי.

ואני חושב שרוב האנשים מסכימים עם הדעה הזאת.

הרוב מסכימים שהגבר צריך להציע לשלם, השאלה היא אולי כמה היא 

צריכה להתעקש, וכמה הוא צריך לסרב..

האמת שאני לא אוהב את המילה "צריך".

כי בסוף אין בזה כללים וכל אחד יעשה מה שהוא חושב שנכון.

וככה זה גם הכי אמיתי.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.