1) אתה עושה את עצמך כאילו אתה מתכוון לשלם על הכל.

2) אם היא מציעה לשלם את הטיפ, אתה מסכים.

3) אם היא מציעה לשלם על הכל או להתחלק, אתה יכול להסכים אם אתה רוצה, אבל אתה יכול גם להגיד שזה בסדר שאתה תשלם. אם היא בכל זאת מתעקשת אז תעשה מה שהיא מציעה.

אם החשבון גבוה ואתה מקווה שתתחלקו, אתה יכול לבקש ממנה להשתתף בתשלום אבל להסתכן לצאת קמצן, או שאתה יכול לבצע את סעיף 1 אבל להסתכן שהיא לא תציע להתחלק. תמיד יש סיכונים בחיים

זהו, תם הטקס.

אתה לא חייב לה כלום והיא לא לך.

למה שאני אחיה על פי חוקים שהחברה הכתיבה?

אני עובד את ה' יתברך!

לא רואה איך כל הקישורים האלה בין הבעל למדוייט תקפים

אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שאיך שהמדוייט מתנהג איתנו בדייט כך הוא יתנהל גם בזוגיות. ויש בכך היגיון, רוב האנשים לא משנים את עורם לאחר נישואין

מתנהגים בדייטים כמו זוג נשוי וזה...

עכשיו אני מבין למה בנות נשארות רווקות כל-כך הרבה זמן 

עריכה: נו תראו מה זה משמיים, בדיוק אחרי שכתבתי את התגובה ראיתי את זה.

http://pnima.co/News/News.aspx/338354

אמרתי שהאדם הפרטי לא משנה את עורו לאחר נישואין ובדיוק בשביל זה יש את הפגישות כדי להכיר את הבנאדם שמולך. וד"ל

אדם שמתנהג לפני חתונה עם המדוייטת שלו כאילו שהיא אשתו, שאשתו לא תתפלא שהוא יתנהג ככה עם בנות אחרות שהוא לא נשוי להן. אין קשר להיפוך עורות.

אדם לא צריך להתייחס למדוייטת כאילו היא אשתו אבל זה לא סותר את מה שאמרתי- שאיך שהבחור מתנהג כלפי המדוייטת סביר להניח שבאופן טבעי כך הוא יתנהג כלפי אשתו. ובשביל הדוגמא:

בחור ביקורתי כלפי מדוייטת סביר להניח שיתנהג כך גם עם אשתו לעתיד. אותו דבר גם מהצד של הבחורה כמובן.

שליליות יוליד מציאה מרובה שלהן, בגלל זה הלינק.

לא חסר על מה לפסול דייטים, ובטח שלא קשה לבטל.

להתחתן זה מה שקשה.

לפעמים הן פשוט רואות אותן בשטח. וכל מקרה לגופו. יש פעמים בהן בנות פוסלות על דברים שהם באמת שוליים ופעמים אחרות בהן הדברים משמעותיים.

מקרים ששללו על סיבה לגיטימית פרט ל"לא מתאים", שזה בעיניי הכי לגיטימי שיש

להחזיק לו את הטלית, קל וחומר שישלם עליה.

והיום הגבול התרופף. אז מתי ההלכה קובעת ומתי התרבות המערבית שזולגת לנו לנשמה בלי שנשים לב?

או שאולי עוד כמה שנים כבר לא יזכרו שאסור גם לגעת, שהרי צריך לעבוד על הזוגיות...

האבסודר לא זועק כאן?

לא מבין איך לא.

אם הוא שילם על עצמו ולא שילם עלייך אז הוא קמצן לפי דעתך,

אז אם את לא שילמת על עצמך ואת לא משלמת עליו-אז מה את..?''שלא בא להן שמישהו שהן עדיין לא החליטו שהן רוצות, ישלם עליהן...)''-אל תהיי כל כך בטוחה שהוא החליט שהוא רוצה אותך.

לא אמרתי שמי שלא משלם הוא קמצן. אמרתי שמי שמשלם ככל הנראה אינו קמצן.

ולגבי ההשוואה שלך - נתינה בזוגיות אינה סימטרית. גבר מביא לקשר דברים מסוג אחד, ואישה מביאה דברים מסוג אחר.

בכל אופן, נדיבות היא תכונה מושכת מאוד בעיניי. תשלום של 30 ש"ח על מילקשייק הוא אינדיקציה קלה לבדיקת התחום המהותי הזה.

ואני בטוח ארצה אותך.

ובטח שכן!גבר לא חייב לך כלום ואת לא חייבת לו כלום.לא רוצה לשלם עלייך?בצדק,אתם רק נפגשים.לא שאם הייתם נשואים הייתי מצדיק את זה.זה לא הופך אתו לקמצן כמו שאם את לא היית קונה לו זה לא היה הופך אותך לקמצנית.נכון לעכשיו,אל תפתחי ציפיות.הוא כנראה רק רוצה להכיר אותך...אחר כך יחליט מה את שווה,לפי ההתנהגות והמעשים שלך.תשקלי אותם.

אני לא מתכוון להשקיע יותר מהצד השני.ולא מתכוון לחזר אחרי מישהי שלא תחזר אחריי.

אני בטוח שה' ידאג לו בזכות זה... ההפך, את צריכה לחשוש לצד השני

לי ממש לא נוח שמשלמים עליי

בפעמים שהציעו לא הסכמתי לזה...

בפעמים האחרות שנינו הוצאנו ארנק והיה ברור מי משלם (:

בס"ד

בת שרות מקבלת רק 200 או 400 ש"ח...???

ממתי?

כשאני הייתי בשירות קיבלתי 800+ בחודש....!!

(ונסיעות היה לי חינם עם הכרטיס...)

1,620 ללוחם

1,170 לתומך לחימה

כמו שבוודאי תפתח לה את הדלת. כמו שבוודאי תוציא לה את הכיסא שכתשבו. ואם היא תציע לשלם על עצמה או את הטיפ - בנימוס תדחה את ההצעה ותשלם.

רציני בהחלט. אבל זה רק אני - מן טיפוס מיושן כזה.

זה נחמד

הכיסא מוגזם

מה אני אעשה? תלוי במוצא ובגיל, אני מניח - אצלנו בעדה זה מקובל. זה לא רק דלת הכניסה - זה גם בדלת של האוטו , וכן גם הכיסא... וגם לעזור לה להוריד את המעיל ועד הרבה פרטים קטנים. פעם זה היה נימוס בסיסי, אחר כך קראו לזה "להיות ג'נטלמן" - והיום מתברר שזה בכלל נושא לדיון... טוב, נו - אני מיושן.

נראה לי שספציפית בלהוריד את המעיל יכולה להיות בעיה של נגיעה וחוסר צניעות.

זה, לדעתי העניה, איסור גמור

לגבי המעיל - אתה מציע לקחת אותו - כמובן בלי לגעת, היא מורידה אותו ונותנת לך. אתה תולה אותו. אני יודע איך זה נשמע, למי שלא מכיר לגבי ה-"מערבי לגמרי" - רבותיי, נימוס הוא פונקציה של מוצא, אז נכון. נימוס מערבי. אם היתי יוצא עם בחורה מקומית בשנגחאי, כנראה שהיתי נוהג אחרת.

על קצה המזלג, לדעתי, זה ההבדל המרכזי בין דתיים תורניים ללא תורניים

נימוס בעברית זאת "דרך ארץ" - אשר קדמה לתורה. דרך א-ר-ץ- תלוי בארץ (במוצא ובמיקום). אין מניעה להיות תורני ומנומס - או נוהג בדרך ארץ. יצא לי להיות בדייטים עם נשים תורניות - לא היו תלונות על הנימוס בינתיים.

כמו שאמר "תפוח יונתן" ואני נוטה להסכים איתו

על זה אני מסכים. ובכלל - בשביל זה יש רב. שואלים מה מותר ומה אסור ומה נכון לעשות - ובזאת פותרים את השאלה.

ועם השאר אני מסכים רק הצטרפתי לדעת הנ"ל לגבי מעיל (גם יש עניין של קירוב דעות, מישהו הביא פה סיפור בשם הרצי"ה פעם שאסר על החזקת טלית)

כפי שכתבתי למעלה, גם המעיל לא מתנגש. הרשה לי רגע להסביר את הצד השני - בעדות מסויימות (או מדינות), אם אתה לא נוהג כך, אוטומטית תפסל בשידוך ותתפס כ-"עם הארץ" חסר תרבות. 

נראה לי שמיצינו?

לגבי העדות האלה, זה לא מועיל נגד התורה (בהנחה שזה גורם לקירוב דעות לכולי עלמא).

אבל בהחלט מיצינו

אחרי שאתחתן

לפני החתונה הם הגברים הכי ג'נטלמניים שיש,

ואחרי החתונה הם הכי זוועתיים שיש..

הם הכי זוועתיים שיש? לא יודע.... לי לא נראה ככה, וגם אמא וסבתא נראות די מרוצות. כנראה שאתה יודע יותר טוב.

רוסי, אבל חייתי והסתובבתי בקהילות אנגלוסקסיות שנים (ארה"ב ואנגליה).

וגם מבחורים שנפגשתי איתם

עליה? כאן יש בעיה אמיתית של קידושין.

זה לא חשש כזה רחוק בקשרים היום. אין הרבה רסן לפיות

לגבי הרצון משני הצדדים כשיש אמירה, ונותנים קידושין זה ודאי בעיה.

לא מעניין אף אחד שהם רק עשו קידושין בצחוק.

לגבי החשש עצמו, הוא קיים, רק מסוייג באחרונים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/99116

שים לב שדברי הרמ"א לא נוגעים רק למי שכבר מאורס וכו'.

פשוט מצרפים את כל הסיוגים כדי להקל במקרה שעשו שטות כזאת.

בקיצור, בחב"ד לא ממציאים דברים.

אגב, בחתונות שאין עדים כשרים לעדות (נניח לא דתיות ואפילו לא קרוב לכך) סומכים על זה שבטח בקהל יש לפחות שני עדים שכשרים לעדות (גם אם לפי הלכות עדים זה דבר רחוק מהמציאות). אחרת כל חתונה של אנשים מהזן הרחוק ממסורת לא הייתה תופסת.

אם עושים ממש קידושין "שלא ברצינות" בפני עדים, יש לך ספק שזה תופס?

לא יודע האמת כמה ה"לא ברצינות" או "בדיחה" משנים. הרי החילוק בין כאן לקידושין ממש הוא רק ההבדל בטובת ההנאה.

והרי ברור לכולם שאין שום חיוב בטבעת, וגם נתינת חמישה שקלים (ואפילו חצי שקל, תלוי בזמן) מספיקה לקדש את האישה.

לכן אני לא מצליח להבין למה כתבת "הוא שילם עליה" כאילו שזה שונה מנתינת טבעת.

לכן נראה לי שזה לחלוטין דומה לעסוקים באותו עניין אם הם ממש מדברים על קידושים (ואם יש שם עדים ששמעו את השיחה, לשיטתך).

נדמה לי שמה שחב"ד מוסיפים זה שעצם הפגישה הוא כאילו עוסקים באותו עניין, שזה השוני משאר עם ישראל.

ברור לכולם שאם יעסקו בנושא ממש והוא ישלם עליה בפני אנשים תהיה פה בעיה רצינית.

לגבי הסברה של העדות לגבי העיסוק באותו עניין, לא זוכר את המקור, אבל לפני בערך עשור ראיתי אחרת. אם כי יכול להיות שזכרוני מטעני.

בכל מקרה, אתם חייבים לזכור פה שמדובר בדינים חמורים מאוד, ודאורייתא (אשת איש וכו') ולא נוטים להקל.

נותנים גט לחומרא. זה בדיוק מה שאמרתי

תבורך, יום טוב!

ברור שיש בסיס למה שאתה אומר.

נראה לי שיש כאן קטע סדרתי של אובדן ההקשר בשרשור.

אני לא אומר שמעכשיו אסור לשלם בדייט.

הסברתי בפשטות את השיטה של מי שאוסר לשלם בדייט מחשש קידושין.

אל תשכח שהיו פה כאלה שרצו לומר שחב"ד המציאו דברים.

אגב, ברור לך שגט לחומרא היא כשיש ספק לגבי המציאות? (מה שקורה כמעט תמיד כשמי שעושה את המעשה עושה את זה בחוסר ידיעה, כי אי אפשר להסביר את המציאות).

כשאין שום חשש, ואין שום נגיעה של קידושין, לא צריך שום גט גם לא לחומרא.

הערבוב של "גט לחומרא" עם המושג "לא מעיקר הדין" לא ברור. המחלוקת היא בעצם הדין.

נראה לי שהתכוונת שנותנים גט מספק כדי לצאת ידי חובה לכולי עלמא.

לא יודע אם באמת אומרים את זה בחב"ד או לא. ככה שמעתי מחב"דניקיות פה.

אנשים באו לזלזל, אמרתי שפשוט שזה לא דבר שאפשר לזלזל בו.

אתה מסכים איתי שבקידושי "צחוק", יש בעיה נכון?

אז אתה בהחלט מחלק בצורה לא נכונה. אתה אומר שלשלם על מישהי כסף זה שונה מלתת לה טבעת. גם כשזה בצחוק יש בעיה, אז קל וחומר כשהם מדברים על זה בדייט ברצינות.

עכשיו הבנת?!

נא לא לזלזל בדעות של פוסקים, גם אם הם לא מהזרם שלכם, וגם אם אתם לא מבינים את דעתם.

בקיצור הדיון הזה מיותר לגמרי, עד שיבואו החב"דניקים ויגלו לנו אם זאת אמת או לא.

ובכל אופן, זה לא לכאן. מי שרוצה לדון במהות של ה"צחוק" (כלומר מחשבה לעומת דיבור, כי אם פרשו בדיבור זה בוודאי כלום), יכול לפתוח על זה דיון בפורום "בית המדרש", לא כאן.

ושיש כאלה שהחלו לחשוש מכך, לכן אכתוב מדוע אין לחוש.

רוב מה שכתבתי כתבו לפני, אך היות וראיתי שהיה מי שניסה לדחות טענתם בקש וגבבה, אמרתי לסדר קצת את הדברים. 

בכדי שיהיו קידושין צריכים ארבעה דברים . אמירה, רצון , עדות, נתינה.

אמירה. לא הייתה כל אמירה. ראיתי מי שרצה לדמות זאת לדין היו עוסקים וכו'. אך גם בדין עוסקים צריך שיעסקו וידברו בענייני הקידושין ממש. לא יועיל אם ידברו על אולם, תזמורת, חיי נישואין וכו'. דבר שלא מצוי כלל, ולכן אין לחוש.

כמו כן צריך שתהיה אמירה סמוכה לנתינה, אך אם עברו לדבר בנושא אחר אין כל חשש אף בסוף הייתה נתינה ממש. ולכן גם אם נאמר שדיברו על קידושין ממש, עדיין אין סמיכות למעשה הקידושין שנעשה לכאורה בסוף הדייט. ולכן אין לחוש.

נתינה. בכדי שיהיו קידושין צריך שיהיה נתינה של דבר ממשי מהאיש לאישה. לכאורה פה אין כל נתינה מידי האיש לאישה. גם אם האיש משלם את החוב של האישה למסעדה, לכאורה האישה לא קיבלה דבר ולא מתקיימת נתינה.

הלא יסכימו אף אנשי הזיכרון, שהמקדש במלווה אינה מקודשת, משום שלא קיבלה דבר. זה שהבחורה לא צריכה לשלם על השתייה, לא הופך את זה לקבלה.(אולי לכך כיוון עוד סתם אחד). ראיתי מי שרצה לדמות זאת לנתינת טבעת/כסף, אך כאמור דמיון זה נובע מחוסר הבנה.

רצון. צריך שיהיה רצון עקרוני של שני הצדדים להסכמה לקידושין . כמו כן צריך רצון של שני הצדדים לקדש עכשיו. וצריך גם רצון של שני הצדדים לקדש בפעולה זו של התשלום על המשקה.

האם יש בדייט רצון עקרוני וברור להינשא זה לזו? לכאורה ברוב מכריע של המקרים לא. למעט אולי בפגישה האחרונה.

האם יש רצון של הצדדים לקידושין עכשיו? לכאורה ברור שלא.  לא נראה שיש בחור ובחורה שרוצים להתקדש בדייט.

האם יש רצון של הצדדים לבצע מעשה קידושין ע"י תשלום של הבחור על המשקה?(במידה וזה מועיל). לכאורה ברור שלא. האיש לא מתכוון לקדש בכך, ובוודאי שהבחורה לא רוצה להתקדש בכך.

עדות. לאחר כל זה צריכים גם עדות על הכול.  על האמירה, על הרצון, ועל הנתינה. (לכאורה עדות זה דאורייתא).

כפי שאמר "צריך עיון" צריך עדות על האמירה מה שלכאורה אין במקרה הזה (אף אם נאמר שעמדו בגדר היו מדברים וכו').

אף אם נאמר שהיו אנשים במסעדה שהאזינו להם והבינו שהם רוצים להתקדש, הם עדיין לא ראו את התשלום, שהוא מעשה הקידושין.

גם אם יהיו עדים שראו את התשלום של הבחור לידי הקופאי, הם לא ראו מה הוא שילם וכמה, ובוודאי הם אינם יודעים שהוא שילם על הבחורה. ולכן אין עדות על מעשה הקידושין.

גם בלו יצויר שהם שמעו את הבחור אומר לקופאי מפורשות  שהוא משלם על הבחורה, ובנוסף ראו את הכסף עובר מידי הבחור לקופאי. עדיין העדים לא ראו מעשי קידושין. הם ראו שבחור משלם על בחורה כמו שנהוג בכל מקום, ללא כל רצון קידושין במעשה זה.

לאור כל האמור לעיל שאין אמירה, אין נתינה, אין רצון, ואין עדות. ברור שאין לחוש כלל.

אין כל דמיון למה שהביאו ראיה מקידושין בצחוק. משום שבמקרה של קידושין בצחוק מתקיימים כל התנאים, אלא שהיה בצחוק. אלא שיש לדון האם כוונת הצחוק מוציאה מדי מעשה.

אך בדייט,  לכאורה לא מתקיים כל תנאי, ולא שמענו מי שחושש לזה. כל הרוצה לטעון שיש לחוש לכך, עליו מוטלת חובת הראיה. אין עניין להחמיר בחינם.

זה שיש מי שאומר זאת בשם חב"ד לא אומר שבאמת זה כך, (פעם מישהו אמר לי שהוא חושב שהרב אליהו הוא המשיח. אז מה?). יש לחב"ד מספיק דברים שהם צריכים להסביר (שינה בסוכה), לא צריך להוסיף עליהם גם את זה.

אפשר לקדש גם בהנאה ללא נתינה ממשית, וכאן יש גם דין 'ערב' שמתקדשת בלי שקבלה דבר.

עברת על הכל?!  אני מוחמא.

בהנאה מתקדשת רק אם אמר מפורשות בהנאה.

לגבי דין ערב, דין זה נאמר רק אם אמרה לו מפורשות "תן מנה לפלוני ואקדש אני לך",  פירשו הראשונים שמתקדשת בהנאה שנשמע לדבריה, דבר שלא שייך במקרה דידן.

אין חולק שאפשר לקדש בהנאה. אם אני לא טועה יש גמ' מפורשת "רקוד לפני וכו' ואקדש אני לך" מקודשת, אע"פ שלא הגיע ממון ממשי אלא רק הנאה. אלא שצריך לומר זאת מפורשות, ולכן הדין הוא שהמקדש במלוה אינה מקודשת, אע"פ שהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת.

וסומכים על זה שיש בקהל עדים כשרים, אולי עושים תנאי, אבל אני זוכר שכשלמדתי את זה זה לא אוזכר עם תנאי - למרות שאת הפרט האחרון אני לא זוכר בוודאות.

רק כשיש עדים כשרים, ויש ספק בגלל הדין ש"בטלה מקצתה" וכו' אז מייחדים את העדים.

אם תזכור חופות מלפני 10 שנים ויותר כמעט לא היו עושים את זה.

בכל מקרה, העובדה שיש משפחה בקהל לא מבטלת את העדות לכל הדעות, זה חשש

כל עוד לא יחדו יש חשש גדול לפסול ולכן מקפידים להזמין מראש עדים שודאי כשרים וליחדם

מקורות:

http://www.kipa.co.il/ask/show/189464-קידושין-דרך-צחוק

http://www.kipa.co.il/ask/show/113152-קידושין-בצחוק!

http://din.org.il/2011/07/06/קידושין-בצחוק/

http://din.org.il/2011/03/03/קידושין-בצחוק-ללא-טבעת/ (יש פה מקורות בשו"תים לגבי ה"בצחוק").

אף אחד לא מחלק לגבי הרצון כשיש אמירה מפורשת (מזכיר לי שרשור בנושא אחר משום מה).

בעיקרון חייבים שיהיה רצון!

וזה בדיוק מה שהרבנים שם מתלבטים לגבי ה-'צחוק'.

עיין רמב"ם הלכות אישוות פרק ד'

ולפעמים כשאין אמירה גם יש רצון.

אבל אם יש אמירה שסותרת את המחשבה, הולכים אחרי האמירה.

וזה גם למאן דאמר (הרמב"ם), שמחשבה כדיבור דמי.

כלומר, אם אדם חותם על חוזה משפטי, זה לא מעניין אותנו שהוא התכוון לזה בצחוק. ויוציאו ממנו את מה שהתחייב בבית דין ולהבדיל בבית משפט. הבנת?

למקרה שזה לא ברור, קידושין זה דיני קניין.

למושג 'אמתלה' אין משמעות בדיני קניין? רק בדיני עדות? 

זאת אומרת - אם יהיה משקל חזק (מסברה) לטענה שלו שהחתימה היתה שקר (לא באמצעות מודעא, אלא באמצעות אמתלה: הוא חתם על החוזה כחלק מסרט שבו היתה סצנה כזאת, ועכשיו הוא מראה לנו את הסרט) - לא היינו מקבלים את טענתו? (אם כי יש מקום לחלק מקידושין, כי למיטב זכרוני גם החתימה ב'כתב ידו' היא בעצם מדיני עדות)

על אותו המשקל - אם תהיה לנו סיבה מספיק טובה לפקפק באמירה המפורשת של הקידושין - האם זה לא יועיל לביטול? 

לכן נותנים גט לחומרא.

אם היכולת לפקפק באמיתות הקניין הייתה ברורה לחלוטין לא היה שום קניין.

הבעיה היא שאם נניח והיה צחוק, אבל היה גם "קצת אמת" בו, אז כבר תפסו הקידושין והיא אשת איש. בקיצור צריך לעיין בשו"תים שאחד הרבנים בלינקים הביא.

למסקנה, שהיא דבר שקצת חצוף להגיד, יש לחב"ד על מה לסמוך.

ולראות שאתה טועה בהנחה שלך!

כי ההנחה שיש בעיה בדייטים היא לא שלי

הם אכן לא מבוססים על מסכת סנהדרין..

ואין לה בסיס, ובוודאי שצריכים להוכיח אדם על זה שהוא מרבה על עצמו איסורים.

יש רמב"ם על זה (בשמונה פרקים נראה לי) שמביא את הירושלמי המפורסם, זה איסור הלכתי להמציא איסורים ללא בסיס.

אגב, ביני וביני מצאתי מקור חב"די שאומר שאין בזה שום איסור, אבל סתם כתבה, לא משהו מבוסס. אם מישהו יכול להרחיב, לכל הפחות אני אשמח לשמוע.

וְלַחֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן דָּבָר, לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם נִפְלָא מִמֶּנּוּ*, וְהוּא בִּגְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא, בַּתְּשִׁיעִי מִנְּדָרִים. דִּבְּרוּ בִּגְנוּת אוֹתָם הַמְקַבְּלִים עַל עַצְמָם שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים כְּעֵין אֲסִירִים, וְאָמְרוּ שָׁם זוֹ הַלָּשׁוֹן: "ר' אָדֵי בְּשֵׁם ר' יִצְחָק: לֹא דַּיָּךְ מַה שֶּׁאָסְרָה לְךָ הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"א). וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר זְכַרְנוּהוּ בְּשָׁוֶה, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן.

עם הקשרו

http://www.yeshiva.org.il/midrash/19248

* ביטוי נדיר שהרמב"ם משתמש בו פעמים ספורות.

אני לא רוצה לשלב כלום אני רק אומר שצריך להזהר מאוד כשמעבירים ביקורת על גדולי ישראל.

למרות שבמקרה הזה אין לי מושג אם נאמרו הדברים בכלל

היא דבר אסור, זה לא המצאה שלו, אלה דברי חז"ל.

ברור לי שאנחנו לא חולקים על כלום, רק במושגים.

למרות שבמחשבה שניה, יש מצב שיש חילוק בין "חומרא יתירא" ל"חומרא בעלמא".

צריך לראות את זה בגמרות ובפוסקים. נראה לי שערבבתי ביניהם.

אני בספק רק לגבי ההבדל בין חומרא "יתירא" ל"בעלמא".

נראה לי שצדקת בהתחלה לגבי הבעלמא

אגב, תוספת לעניין דינא. לא זוכר לגמרי בבירור את הדין הזה 
אבל כמדומני שהעדים בקידושין זה דרבנן והם גזרו שבלעדיהם לא יהיו קידושין, צריך חזרה על דיני עדים בקידושין קצת.

עריכה: לא מצליח למצוא מקור באינטרנט האם הלימוד של עדי קיום בקידושין הוא דאורייתא או דרבנן.

אבל צריך לראות מעשה שלם שברור מתוכו.

בכל אופן, קדושין ללא עדים אין בהם חשש כלל.

הגבתי על מה שטען שזה מדרבנן

אבל גם אם זה מדרבנן אין שום קידושין כי הפקיעו חכמים את הקידושין

"כי מצא בה ערות דבר".

על פי שני עדים וכו' יוקם דבר".

ג"ש.

ככה שלהגיד שזה דאורייתא על לימוד מלימוד מלימוד, זה בטח לא דבר ודאי.

זה ממש בתחילת מסכת קידושין דף ו' נראה לי

למרות שמצאתי מקור שאפשר לדקדק בו כדעה שזה דאורייאת

שו"ת חבל נחלתו י"ב מ"ו

"מתבאר כי קידושין בשני עדים פסולים מן התורה – אינם קידושין. לעומת זאת אם העדים פסולים מדרבנן כיון שהקידושין מדאורייתא תקפים הרי הקידושין בספק וצריכים קידושין שניים או גט. האחרונים עסקו בשאלה האם יש הבדל בין ספק קידושין לבין מקדש לפני פסולי דרבנן ולא נדון בכך כאן."

https://he.wikisource.org/wiki/חבל_נחלתו_יב_מו

מכאן אפשר לדקדק ולהבין שהעדים הם דאורייתא

ובכל מקרה, גם אם זה מדרבנן כל המקדש על דעתם מקדש והפקיעו.

אם לומדים מהשטר לשאר הקידושין. לא זוכר את הסוגיה טוב בכל אופן.

אם נניח שיש לימוד מי"ג מידות בין השטר לשאר הלימודים אז ניחא, אם לא, אז צריך לראות איך לומדים קידושין משטר לשאר הלימודים. כי לא כל מידה מי"ג מביאה איתה את כל פרטי הדינים.

לגבי ההפקעה מדרבנן, זה פשוט וגם כתבתי ככה למעלה.

מה ש"רווק ב" כתב יותר מיישב את הדעת

ג"ש לכל דבר שבערוה. - לקראת נישואין וזוגיות

אבל בגמרא בגיטין זה נראה שזה לימוד למשהו אחר לגמרי

לגבי תשלום בבית קפה,

ב-99.99% מהפעמים אין עדים על זה או שמדובר על עדים פסולים.

כך שלדעתך, מה צריך להיזהר כאן?

ומאיפה אתה יודע ש99.99999 אחוז אין עדים? אתה שם לב לכל מי שמסתכל עליך כל זמן שאתה בסביבה עם אנשים?

כי אני כן, ואנשים מסתכלים על אנשים אחרים הרבה יותר ממה שאתה חושב.

א. צריך שהם יהיו כשרים

    מספיק שיש מישהו פסול אחד שמצטרף לעדות והיא נפסלת.

    ומכיוון שבמקום כזה רוב העדים פסולים, נדיר מאד שתוכל להיכנס למצב של עדות קיום כשרה.

ב. צריך לזהות את המעשה שבו יש ספק קידושין

    אתה לא נותן לה את הקפה ואתה גם לא ממנה את המלצר להיות השליח שלך

    ואתה גם לא משלם לה את הכסף, אז היכן נמצא מעשה הקידושין?

    יש אפשרות אולי לקדש על ההנאה שלה, אבל אז חייבים שהתהליך יהיה מפורש וברור,

    כי לא מקובל לקדש באופן הזה, אז צריך שזה יהיה ברור לה וברור לעדים שהיא הבינה.

ג. גם אם הם לא צריכים להבין את מהות המעשה, הם צריכים להבין שיש כאן משהו שצריך להעיד עליו.

   קשה לי להאמין שמישהו בכלל מתכוון להעיד שם..

לך תתווכח עם מי שאמר את החשש הזה, אני אמרתי רק מה טעמו, מסברה.

ברור שזה צירוף נסיבות קיצוני בהחלט, על כן אף אחד אחר לא סובר ככה (וראיתי שגם בחב"ד יש שצחקו על זה).

לא מבין מה אתה מנסה להוכיח? אחזור שוב, בפעם השלישית - אני לא אמרתי הבאתי את הדעה, רק ניסיתי לתת בה טעם.

לגופו של עניין, לפי דעתם, כבר היו תשובות על הנקודות שציינת, חבל לחזור עליהן שוב.

פספוס שרשור

גם מי שלימדה אותי את זה היא מידי דוסית (מבחינתי)

בכל אופן, לי זה דיי נוח

לא נוח לי שישלמו עליי

ולא, לא באלי לשלם על בחורים שאני יוצאת איתם

אז אני דבקה בעמדה הזאת בתירוץ של קניין

מה שארוסתי אמרה לי בדייט הראשון שלנו הוא, שגם כשהיא יוצאת עם חברות היא משלמת על עצמה. למה שמישהו שרק הרגע היא פגשה ומי יודע אם היא תראה אותו שוב אי פעם ישלם עליה? 

נוסף על כך יש בחורות המרגישות שזו סוג של השפלה (יחסי תלות), או המשך דיכוי של דורות שבהם לאישה לא היו נכסים משלה. 

ומן הצד הגברי: למה באמת שהוא ישלם? הוא קיבל משהו בתמורה (יותר ממה שאת קיבלת, הכוונה)? הוא חייב לך משהו? ואם הוא יוצא עם 50 בנות לפני שהוא פוגש את האחת שלו - הוא אמור להוציא 1500 שקל רק על הזכות לקבל ממך (ומעוד 49 בחורות) מחר טלפון שבו את אומרת שלא מתאים לך? לא סביר במיוחד. 

ב. הבחור לא חייב לשלם, במיוחד אם הוא מרגיש שזה עול בשבילו. רק שייקח בחשבון שזה נתפס בעין יפה אצל חלק מאוכלוסיית הנשים כשהגבר מציע לשלם בהתחלה.

אני הצעתי לשלם עליה בפגישה הראשונה והיא סירבה (ולכן הסבירה לי את מה שהסבירה). אופטימיות ביקשה לנסות להבין את הצד השני - אז הסברתי. גם אם זה נתפס בעין יפה אצל חלק מאוכלוסית הנשים - השיקול לא לשלם הוא הרבה יותר ממובן, כשמתייחסים לעובדה שאת כנראה לא הבחורה הראשונה שהוא יוצא איתה, ושאין לו מושג אם את האחרונה או לא... 

לגבי א - חילוקים בין שני מקרים תמיד אפשר לעשות (אם לא היה אפשר לעשות אז זה היה מקרה אחד). המצב הוא שיש בחורות שלא מחלקות, ומרגישות לא נעים כשמשלמים עליהן - בלי שום הבדל אם זו חברה או בחור (והרציונל הוסבר בהודעתי הקודמת). שוב - אפשר להסכים או לא להסכים, אבל זה בהחלט מסביר את דעתם של החושבים שאין הכרח שהבחור ישלם על הבחורה, וזה היה כל שהתכוונתי להסביר. 

|מוזר לי שנוח לבנות שתמיד משלמים עליהם|

עדיין מנסה להבין את הצד השני....

בעיניי זה מוזר שברור שכל בחור שאני יוצאת איתו צריך לשלם עליי

(אחרת ייחשב קמצן או כל דבר שלילי אחר)

והיה בחור אחד ששקל וחצי לא הסכים שאשלם עליו 

(כן, הוא החזיר לי שקל וחצי)

בס"ד

דייט ראשון- (לא אוהבת בתי קפה- אבל אם כבר...) אני מוציאה את הארנק ומציעה לשלם חצי חצי... אם הבחור אומר שאני לא צריכה לשלם וכו' אז אני נותנת לו לשלם... (ואגב- אני אשים לב להזמין משהו לא יקר כי בד"כ רוב הבנים אכן משלמים בסוף הערב ואני לא רוצה שהוא יוציא עלי הרבה כסף...) 

דייט שני- שוב מוציאה את הארנק ומציעה לשלם, אם הבחור אומר שזה בסדר ואני לא צריכה, אז אני אומרת לו שאני רוצה ושלא ירגיש שהוא צריך לשלם עלי.. אם עדיין מתעקש אז אני אתן לו לשלם..

דייט שלישי- אני משלמת על שנינו ביחד! לא משנה מה הזמנו....

עכשיו פה לפעמים יש בחורים שקשה להם ששילמתי גם עליהם וצריך לשים לב לזה... 

אבל תמיד אני מסבירה שאני לא חושבת שהבחור צריך לשלם בכל פעם שיוצאים.. וזה גם לא נוח לי שזה יהיה בצורה כזו שישלו עלי....

פעם כשיצאתי עם מישהו וזה קרה אז הוא אמר לי שהוא לא מרגיש בנוח ושהוא רוצה להחזיר לי חצי... אני אמרתי לו שפעמיים הוא שילם עלי ועכשיו בפעם הזאת אני רוצה לתת בשבילו.. וכמובן שזה בלב שלם! 

בפעמיים הראשונות אני קיבלתי- ונתתי לו את המקום לתת, ובפעם הזאת אני נותנת- ונותנת לו את המקום לקבל...

תהיה אמיתי ותעשה מה שאתה רוצה בלב שלם

כל אחד פה יגיד לך משהו אחר וכל בחורה תקבל מה שתעשה אחרת..

גם ככה כל הנשים גברים וכל הגברים נשים, אז אם כבר עד הסוף, שהנשים

תשלמנה על הגברים ואח"כ ישאו את הגברים ויענדו להם טבעת ויאמרו הרי אתה מקודש לי כדת 

יש"ו והנוצרים, והיא תהיה בעלו ככה לפחות הדברים יהיו ברורים.

בחורה בדייט? מאיפה זה בא? אם כבר ההפך. אם זה לא היה המנהג, היה אסור משום קירוב דעות וכו'

ולכתוב האיש נקנה בשלושה דרכים בכסף וכו'...

למשל לנגב עם נייר זה לא יהודי. יהודי זה עם אבנים. עם נייר זה סיני - ואולי יש מקום לאסור משום בל תשחית.

ניגוב באבנים? גמרא. מסכת שבת, למשל. חפש "אבנים מקורזלות"

איסור נגיעה או קירוב דעות?

לא סגרנו כבר את הדיון הזה..? בכל מקרה - אני לא מדבר על איסורים למיניהם. אני לא אומר לגעת. אני אומר שאפשר להצדיק חוסר טאקט או נימוס או חוסר חינוך על ידי תירוץ תורני כזה או אחר. אני גם אומר שצריך - במסגרת ההלכה ובהנחיית רב - להתנהג בדרך ארץ. מה זה דרך ארץ בדיוק? את זה לומדים עם השנים, וזה גם מאוד תלוי בארץ המוצא. ואם יש שאלות לגבי "כשרות" הנהגה זו או אחרת, שואלים רב. 
 

בדיוק לא מזמן חשבתי לעצמי על העניין הזה...

שאברהם אבינו ששלח את אליעזר למצוא אישה שלח איתו מלא כסף.

וגם אליעזר שמצא את רבקה נתן לה תכשיטים יקרים וכל זה... 

יעקב אבינו, אחת הסיבות שהוא בכה זה בגלל שלא היה עליו גרוש ולא היה לו מה להביא לרחל (אם הבנתי נכון).

כנראה שהם הבינו שכדי להביא בחורה צריך להיות לארג' ואפילו לצאת קצת מגדרך ולסנוור קצת עם כסף את הצד השני...   

הערה חשובה: כמובן שאדם לא יהיה צבוע ויחשוב לעצמו שכל זה רק עד שהיא תהיה "בכיס שלי"

אם הבנתי לא נכון, מוזמנים לתקן אותי

כמו שאני מבין, (אם אני מבין נכון) בחורה אוהבת להרגיש ביטחון ליד הגבר שלה,  וביטחון כלכלי הוא חלק אינטגראלי מזה...

כמו כן, עצם זה שהגבר משפיע זה נותן תחושה טובה.

  אז מה בעצם השתנה לדעתך?  אשמח לשמוע 

בכל אופן.. אולי אפשר פשוט לא לצאת למסעדה ולפתור את הבעיה הזאת לא? 

מה שכן המשגיח של הישיבה שלי תמיד אומר למי שיוצא לשידוך להביא לפגישה קצת שתיה ועוגות שיהיה נחמד.    מה אומרת??   מה אתם אומרים (השאר) ?

תראי כמה ויכוחים יש פה על מי משלם... מלחמת עולם עוד רגע...

אולי נגלה שזה הרעיון הכי טוב לעשות, ואז יהיה שלום בעולם וגר זאב עם כבש וכו' וכו'..

לגרום לדברים לא בריאים

יש איזה  הלך רוח שלא בא מעם ישראל, כאילו ללכת

נגד הטבע שטבע הקב"ה, ולמצוא תירוצים כדי להצדיק

את זה. זו מגמה כללית שלא אמורה להיות חלק מעם ישראל.

וגם לא חלק מהאנושות, היא נלחמת נגד רצון ה'.

בפרטים למעשה זה תלוי בתרבות.

ההלכה צמודה לטבע כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.

לא מימרא של סבוראים.

בכל מקרה, החיזור אחרי האישה משמעו שהגבר הוא זה שצריך לחפש את האישה.

אני מסכים איתך לחלוטין שאין שום קשר בין חיזור ללשלם על בחורה שלא קשורה אליך.

לא יודע מה הרעיון המוזר והמקורי הזה שהעלו כמה אנשים לפני "יודע משהו".

אסור בכלל לעשות דייטים, ואז פותרים בכלל את הבעיה של מי שמשלם..

או רק בהתחלה?

אהה ויש לי עוד שאלה..

בכ"מ את מצפה שהוא ישלם? לא משנה מה הסכום?

סתם רוצה להבין את הדעה שלך,

ואולי גם להתווכח.. תלוי מה את עונה..

כתבת פה מה דעתך על העניין, ולדעתי לא הסברת אותה עד הסוף,

אז שאלתי כדי להבין.

ככה זה כשכותבים דעה אישית בפורום ואז שואלים עליה.

סליחה אם הניסוח היה נשמע אישי מידי.

ואני חושב שרוב האנשים מסכימים עם הדעה הזאת.

הרוב מסכימים שהגבר צריך להציע לשלם, השאלה היא אולי כמה היא 

צריכה להתעקש, וכמה הוא צריך לסרב..

האמת שאני לא אוהב את המילה "צריך".

כי בסוף אין בזה כללים וכל אחד יעשה מה שהוא חושב שנכון.

וככה זה גם הכי אמיתי.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.