בס"ד
זה קשר מיוחד. בינך לבין השמיים.
גם כשאת מדרדרת, יש לך איזה חוט שמחזיק אותך כ"כ חזק.
רחוק
קרוב אליך, קרוב אליו.
והוא אומר לך.
תנוחי..
אני מחזיק.
אני שומר.
ואת תעצרי, תשתי, ותנשמי.
למה זה מגיע לך דווקא?
אולי התאמצת כ"כ הרבה בשנה האחרונה, בתקופה האחרונה..
ועכשיו אני חושב שאולי הגיע הזמן.
לשחרר קצת.
את תחשבי שאני עוזב אותך.
שאני נותן לך ליפול למעמקים לבדך.
אבל לא.
אני רואה אותך. מחזיק אותך, ולא משחרר אותך.
את איתי.
תסתכלי לי בעיניים, ותסמכי עליי.
אני רואה שכשאת בוכה - את עדיין איתי.
שאת רוצה ומבקשת אותי.
אז אני אגיד לך את האמת..
קשה לי, קשה לי שלא לעזור לך לעלות קצת חזרה.
אני רואה כמה רע לך.
את נושמת עמוקות את האוויר ומכניסה אליך את הכאב.
אבל אני רק מנסה שתפקחי את עינייך.
אני מבטיח לך.
שעוד רגע. עוד מעט.
תנוחי קצת..
אני מבקש.
בשבילך.
ואת תראי דפנה,
שיהיה טוב.
בשניה שאת עוצרת הכל.
תביטי ימינה ושמאלה.
תחפשי מה עוד להכיר, תחפשי מה עוד ללמוד.
דרכים נוספות להתחבר אליי..
דרכים נוספות שיקרבו אותנו.
וילדה שלי,
כשאראה שאת מוכנה
(ומוכנה זה לא בהכרח שתמצאי את הדרכים.
לפעמים אם אראה שאת הרבה זמן מחפשת
ולא מוצאת- אחזיר אותך לעוד סיבוב שלנו.
ואני אמצא בינתיים בשבילינו..)
אבל כשתיהי מוכנה,
אני אעזור לך לטפס את המדרון הזה בחזרה.
ולא רק בחזרה,
את תראי,
שאני אמשוך אותך כ"כ גבוה.. כל כך חזק.
שאעזור לך בכל צעד שלך.. אחבק כל דמעה שלך.
שכל הכאב מהדרך הקשה ישכח במעט.
ושוב נהיה על פסגה שלנו.
נחייך, ונאשר אחד לשני - שהצלחנו.
ושוב נרד.
ושוב נעלה.
אבל זה המסע שלנו.
לומדים בו דברים חדשים,
נחים לפעמים, ומכירים יותר לעומק אחד את השני.
ככה אנחנו, ועם זה מתמודדים.
אז את מוכנה אלינו ולמסע שלנו?
זה קשר מיוחד. בינך לבין השמיים.
גם כשאת מדרדרת, יש לך איזה חוט שמחזיק אותך כ"כ חזק.
רחוק
קרוב אליך, קרוב אליו.
והוא אומר לך.
תנוחי..
אני מחזיק.
אני שומר.
ואת תעצרי, תשתי, ותנשמי.
למה זה מגיע לך דווקא?
אולי התאמצת כ"כ הרבה בשנה האחרונה, בתקופה האחרונה..
ועכשיו אני חושב שאולי הגיע הזמן.
לשחרר קצת.
את תחשבי שאני עוזב אותך.
שאני נותן לך ליפול למעמקים לבדך.
אבל לא.
אני רואה אותך. מחזיק אותך, ולא משחרר אותך.
את איתי.
תסתכלי לי בעיניים, ותסמכי עליי.
אני רואה שכשאת בוכה - את עדיין איתי.
שאת רוצה ומבקשת אותי.
אז אני אגיד לך את האמת..
קשה לי, קשה לי שלא לעזור לך לעלות קצת חזרה.
אני רואה כמה רע לך.
את נושמת עמוקות את האוויר ומכניסה אליך את הכאב.
אבל אני רק מנסה שתפקחי את עינייך.
אני מבטיח לך.
שעוד רגע. עוד מעט.
תנוחי קצת..
אני מבקש.
בשבילך.
ואת תראי דפנה,
שיהיה טוב.
בשניה שאת עוצרת הכל.
תביטי ימינה ושמאלה.
תחפשי מה עוד להכיר, תחפשי מה עוד ללמוד.
דרכים נוספות להתחבר אליי..
דרכים נוספות שיקרבו אותנו.
וילדה שלי,
כשאראה שאת מוכנה
(ומוכנה זה לא בהכרח שתמצאי את הדרכים.
לפעמים אם אראה שאת הרבה זמן מחפשת
ולא מוצאת- אחזיר אותך לעוד סיבוב שלנו.
ואני אמצא בינתיים בשבילינו..)
אבל כשתיהי מוכנה,
אני אעזור לך לטפס את המדרון הזה בחזרה.
ולא רק בחזרה,
את תראי,
שאני אמשוך אותך כ"כ גבוה.. כל כך חזק.
שאעזור לך בכל צעד שלך.. אחבק כל דמעה שלך.
שכל הכאב מהדרך הקשה ישכח במעט.
ושוב נהיה על פסגה שלנו.
נחייך, ונאשר אחד לשני - שהצלחנו.
ושוב נרד.
ושוב נעלה.
אבל זה המסע שלנו.
לומדים בו דברים חדשים,
נחים לפעמים, ומכירים יותר לעומק אחד את השני.
ככה אנחנו, ועם זה מתמודדים.
אז את מוכנה אלינו ולמסע שלנו?
וואי מעניין... 
