סיפור שקראתי:ראשון בראש

מודה אני?

 

זה היה יכול להיות עוד יום שלישי נינוח ושגרתי. תלמידי כיתתי היו בשיעור מלאכה במקלט ביה"ס, ואני בחדר המורים, נהנה משעת חלון רגועה ובודק מבחנים. לפתע, צץ לו פתאום חשק עז לכוס קפה. אני קם ממקומי לאזור הכיור ונזכר שהשארתי את הספל על שולחני בכיתה. אני פוסע לאיטי מחדר המורים לכיוון הכיתה ובעודי הולך, צף ועולה בדמיוני המקלט עם המאוורר המנסה בכל כוחו להעניק מעט משב רוח לאוויר הדחוס שבחלל החדר. מחוייך, אני מדמיין את המורה מסבירה ומדגימה לתלמידים מהו נייר לטש ומהי לכה וכיצד משייפים עץ...

 

תוך זמן קצר אני מגיע לכיתתי, פותח את הדלת וליבי מחסיר פעימה. עיני מתרחבות בתדהמה למול ההרס הנשקף אליהן מהכיתה. אני נשען על מזוזת הפתח ומנסה לעכל את שרואות עיני. ראשי סחרחר עלי. זהו לא סתם הרס, זהו פוגרום של ממש! תוהו ובוהו. כאילו רוח טורנדו קטנה עברה בכיתה- כיסאות הפוכים, תיקים מושלכים, הלוח מקושקש והטושים השבורים נחים על הריצפה, ציוד זרוק ומפוזר בכל הכיתה, כאילו הכריזו העפרונות והמחקים מרד על בעליהם...

 

אני עומד נדהם, כשמחשבות סוערות בראשי, מתנפצות אחת אל חברתה כגלים בים:

מי עשה את זה? מי מ-ס-ו-ג-ל לעשות דבר כזה? מדוע? איך אפשר לברר מי אחראי לכך? האם זה מישהו מכיתתי? כיצד התלמידים יגיבו?

שמות של תלמידים מכיתתי קופצים לראשי- גלעד, ינון, שי... האם זה אחד מהם? האם זה אכן מישהו מכיתתי? אני מתקשה להאמין בכך.

 

אני הולך בלב כבד אך בצעדים מהירים למקלט, יורד במדרגות, נכנס לחדר ומבקש מהמורה למלאכה לעצור את השיעור כדי שאוכל לדבר. התלמידים מפנים את מבטם לעברי, משתאים להימצאותי שם.

אני סורק את פרצופי התלמידים, מחפש אשמים, בעודי תוהה כיצד להתחיל ומה בדיוק לומר.

"מישהו עשה מעשה שאינו ראוי", אני פותח, "וגרם לבלאגן גדול בכיתה. אני מבקש ממי שקשור לזה או יודע דבר בעניין, לגשת אלי בסוף השיעור".

אני שואל את המורה מי לא נמצא בשיעור. המורה מעיפה מבט זריז ברשימת השמות ועונה לי:

"שימי".

תשובתה מכה אותי בהבנה פתאומית. הבזק של אור ובהירות עם כעס ותסכול גדול כאחד- שימי!

הרי הוא הגיע היום לבית הספר. כיצד לא הבנתי זאת מראש?! שימי... "הילד ה-בעייתי של הכיתה".

מתחילים ליחשושים של התלמידים ואני פונה לכיוון המדרגות ויוצא מהמקלט. לפתע אני שומע מאחורי קולות של ריצה ורונן מגיח מהפתח. "המורה", הוא אומר כשהוא מתנשף קלות, "יצאתי לשירותים באמצע השיעור ביחד עם חגי ושנינו ראינו את שימי נכנס לכיתה".

"אתה בטוח שזה הוא? שראיתם את שימי?"

"כן, המורה. בטוח לגמרי!".

"תודה רונן, אתה יכול לחזור לשיעור".

 

עכשיו ברור שזה שימי, 'הבלאגינסט'. כשליבי ומוחי גדושים בכעס ובמחשבות שליליות התחלתי להסתובב ברחבי בית הספר לחפש אותו. למה הוא דווקא אצלי בכיתה? איך ילד מסוגל להגיע לכאלו מעשים?

לפתע ראיתי את שימי, ילד בלונדיני, צנום, חיוור וגבוה, עומד על יד שער ביה"ס, מדבר עם השומר וצוחק. ניגשתי לכיוונם בצעדים כועסים ומבט נחוש בפני. שימי הבחין בי ומיד הפסיק את צחוקו והביט בי במבט מתריס האומר "מה אתה שוב רוצה ממני? מה הפעם?".

תוך כדי הליכה סימנתי לו באצבעי שיבוא אלי. באי חשק עזב שימי את הבוטקה של השומר והלך לעברי עם אותו מבט מחוצף על פניו.

"מדוע לא היית בשיעור מלאכה?", אני שואל אותו.

"כי זה משעמם", הוא עונה.

"גם אם זה משעמם צריך להכנס לשיעור. אסור להסתובב בחוץ ללא רשות", אני אומר לו את המובן מאליו שמרגיז אותו עוד יותר.

"לא'כפת לי. תכנס אתה למורה המעצבנת הזו".

"שימי, לא מדברים ככה על מורה בביה"ס! דבר בכבוד!".

שקט.

שימי לא עונה ומחכה דומם לעונש שאתן לו.

ואז אני 'מטיל את הפצצה' כשאני משתדל לשמור על טון מאופק: "מילא להבריז משיעור, אבל להכנס לכיתה ולהפוך אותה זו כבר פגיעה ברכוש של חברים וביה"ס! זה חמור הרבה יותר!".

שימי מסתכל עלי במבט שאיני מצליח לפענח ואומר לי: "לא עשיתי כלום לכיתה".

בשלב זה ריגשותי גואים וכעסי שפיעפע בי פורץ החוצה ואני מטיח בו: "לא עשית כלום?! אתה עוד מעיז לשקר לי מול הפנים?! לא היית בשיעור וראו אותך נכנס לכיתה!

אך שימי לא מודה, מישיר אלי מבט וממשיך בשלו: "לא עשיתי שום דבר! נכנסתי לשים משהו בתיק ויצאתי!"

הטון בו הוא עונה לי מעורר בי רצון לגרור אותו לכיתה ולהכריח אותו בצעקות מול כולם לסדר את הכל, אך אני עוצר בעצמי ונותן לדמיון רגעי זה לחלוף.

"בוא איתי למנהל", אני אומר לו לקונית.

 

אנחנו הולכים לכיוון חדר המנהל, כשתלמידי הכיתה שבינתיים סיימו את שיעור מלאכה והספיקו לראות את ההרס הזרוע בכיתה צועקים לשימי מילות גנאי ומכנים אותו בשמות. אני כועס כל כך על שימי שאיני עוצר אפילו להעיר להם על דיבורם הבעייתי.

אנו מגיעים למנהל ואני מספר לו בקצרה את פרטי המקרה ואת החשד המבוסס ששימי אחראי לעניין.

המנהל נועץ מבט חמור בשימי, אך שימי משפיל את עיניו. המנהל שואל את שימי מדוע הוא עשה זאת, אך שימי דבק בגירסתו וטוען לחפות מעשיו.

המנהל מסמן לי לצאת ומבחוץ אני שומע את המנהל צועק על שימי שיודה ויקח אחריות על מעשיו. אך ככל הנראה שימי לא מודה והמנהל ממשיך לצעוק עליו. אני מתרחק ושומע רק את הד קולו הרם של המנהל.

כשאני מתקרב לכיתה, זרם של צעקות מגיע לאוזני. אני מגיע לפתח, והתלמידים שמבחינים בי ניגשים אלי, חלקם בוכים, ודורשים 'להעיף' את שימי מביה"ס ושישלם להם על הציוד.

אני מנסה להרגיע את הרוחות הסוערות בכיתה, ומבקש מהתלמידים לסדר את החפצים על אף שלא הם אחראים לבלאגן.

 

לאחר כמה דקות מגיע שימי. כשעיניו אדומות ודמעות זולגות מהן, הוא נכנס לכיתה, לוקח את התיק ופונה לצאת בשקט. מספר תלמידים מנסים לצעוק לעברו אך אני מהסה אותם בחדות כשמבט מזרה אימה על פני. התלמידים נבהלים ממבטי ומשתתקים.

 

במשך יומיים שימי לא הגיע לבית הספר. ביררתי עם המנהל מה עלה בחכתו בשיחה עם שימי, אך הסתבר שגם מול המנהל שימי המשיך בנחרצות להכחיש את המעשה המיוחס אליו.

ספקות ראשונים מהולים בחרדה החלו לכרסם בליבי- האם יתכן ששגינו? שלא שימי עשה זאת?

אני מנסה להצדיק את עצמי שהוא היה נראה אשם וגם ראו אותו נכנס לכיתה אך ניצני הספקות כבר ניטעו בקרבי ומיאנו לצאת משם.

 

לאחר יומיים הגיע שימי לבית הספר אך תלמידי הכיתה התעלמו מקיומו. היה קשה שלא להבחין במבטי האיבה שנשקפו מעיניהם. יום אחר יום היה שימי עוסק בענייניו ומכונס בעצמו. ניסיתי מדי פעם לפתוח עימו בשיחה , בעיקר כשרגשות החרטה והספק חוררו את ליבי מצד לצד בהותירם אותו חלול וסדוק מבפנים, אך שימי שתק.

 

לאחר שבוע וחצי הגיעה ההודאה.

 

הוא ניגש אלי מבוייש כולו, ושאל אותי: "המורה, אפשר לומר לך משהו בשקט בצד?".

אני מהנהן בראשי ואנו סרים לחדר שקט וריק.

"זה הייתי אני", הוא אומר לי.

"מה היית אתה?", אני שואל מבולבל ולא מבין.

"זה אני עשיתי את זה". הוא מנסה שוב.

"את מה?", אני שואל וזכר התקרית לא עולה בראשי.

"את הבלאגן הגדול בכיתה, לפני שבוע וחצי", הוא אומר ומשפיל עוד יותר את ראשו.

אני מביט בו כשהלם נסוך בפני. מסרב להאמין. הוא הודה.

 

 

 

אך מי שהודה לא היה שימי.

 

 

זה היה רונן.

"הכיתה לא בחרה בי ובחגי לשום ועדה וכשבמקרה יצאנו שנינו לשירותים באותו שיעור מלאכה עלה בראשי רעיון. ראינו את שימי נכנס לכיתה והחלטנו לנקום בכיתה ולעשות בלאגן ולהפיל עליו את האשמה. ידעתי שכולם יחשדו בו, אבל אני מצטער", הוא מתחיל לבכות, "לא חשבתי שזה יהיה כל כך נורא. לא היה לי אומץ לבוא להגיד עד עכשיו".

 

אני מקשיב, נפעם כולי. המילים נעתקו מפי ואף הנשימה. איני יודע מה לומר.

לבסוף אני פולט: "כל הכבוד רונן, על האומץ להודות ועל לקיחת האחריות. אני יודע שזה לא קל. אני אדבר עם המנהל ונראה איך להגיב", ומשחרר אותו לכיתה.

 

 

בסוף אותו יום, כשאני חוזר לביתי אני חושב על אמיתות דברי חז"ל: "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

 

כ"כ נכון וכואבבב.עץ על מים
נתקלתי בסיפור דומה מקרוב. עצוב
וואוו. יש סרט "כיתה גנובה" שמזכיר קצת את הקונספט שפה.נפש חיה.
חחחח מכיר את זה מקרובצקון לחש

עצוב

ממששש!מחודשת.

כמה צריך לדון לכף זכות!

קרה לנו סיפור דומה ביסודי..כואב ולא נעיםנוצת זהב


ו??ט'
זהו? לדון לכף זכות?

ומה עם לפייס את שימי?? מה עם לדאוג לנפש שלו?
איכשהו להקל על הצלקת שתלך איתו עד סוף ימיו?

מורים מסוגלים להיות טמבלים גדולים.



סיפור מעצבן מאוד.

סיפור מחריד!!!!!!!!!פה לקצתאחרונה
השרשור הראשון של התשפ"זזיויק

מה הנושא?

השרשור הראשון של התשפ"זמשהאחרונה

זה הנושא

שרשור ראשי תיבות תשפ"זאריק מהדרום

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

תהא שנת פח זבלאריק מהדרום

למתכנתים ב Agile - תהא שנת פיתוח זריזפ.א.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

תהא שנה פחות זוועהאריק מהדרום

תהא שנת פחות זמבורותנקדימון

מהשנה של הבחירות הקודמות

תהא שנת פרקי זימרהנקדימון

תאמינו שיש פה זהבנקדימון

תדעו שהוא פחות זוכרנקדימון

תספורת שעושה פאדיחה זועקתפ.א.

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תעלה שוב פסוקי דזמרהפצל"פ

תביאו שוקולד, פיצה, זיתים!אשר ברא

תדחה שוב פגישה זואשר ברא

תיזהר, שוב פלסטינאי זומםנקדימון

תהיה שוב פאפא זמין.....נחלת

תתחיל שרשור פעיל, זריזנקדימון

תהא שנת פינוי זבליםנקדימון

תעיזי שאפי פעלי זכיoo

בלי תהא שנת!משה

תלך שמוליק פה זורעיםחושבת בקופסא

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פוטר זיוףנוגע, לא נוגע

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

תשמע פה זהדי שרוט

פורום דתי.

תאמין שרציתי פורשה זריזהל המשוגע היחידי

תדעו שזה פשוט זלזולל המשוגע היחידי

תהא שנת פיצוץ זורחאני צודק

תראה שתמצא פה זיווגךאביעד מילוא

זה הכי מקורי שעלה לי

אמן ואמןאני צודק

תמיד שומעים פה זמזוםרקאני

אהבתי!אשר ברא

נכתב בהשראת היתוש שהציק לי אתמול 😅רקאני

(יתושה… הנקבות הן אלו שמחפשות לעקוץ) שנה טובה!פ.א.אחרונה

תהא שנת פתיחת זבולrrinaa

השנה הקרובה שלכם תיראה אחרת מהקודמת?פתית שלג

ברורל המשוגע היחידי

אבל בגילי זה באמת אחרת

כןooאחרונה

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

ערב שנה טובה וכו'. שאלה שמעניינת אותיעשב לימון

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

ממליץ מאוד להיזהר עם חשיפה אינטימית במקום ציבוריארץ השוקולד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

כמובן. תודה על התזכורתעשב לימוןאחרונה

למה אנשים מגמגמים?בנות רבות עלי

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

חחח …בנות רבות עלי

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

אגב, למה לא פונה אלי מישהי חסודה לשם שינוי?בנות רבות עלי

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

בודקים אותך. תעבור כמה שלבים במשחק ואז תגיע החסודהמבקש אמונה

🤡

חחח נראלי זה באמת ככהבנות רבות עלי

אשריך. באמת! שנה טובה!נחלת

תודה גם לך🙏🏻בנות רבות עליאחרונה

מי אשכנזי וער בגלל סליחות?זיויק

אני ספרדי וישן בסליחותבנות רבות עלי

אם אתה לא אשכנזי ולא מתפלל סליחות בכוונות עצומותפ.א.

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

יש רק בעיה אחת, אני כבר שנים לא אוכל קטניות בפסח😂בנות רבות עלי

אם כך, אתה יכול להמשיך לישון 🛌 בשקטפ.א.

ישן טוב יותר בבית כנסת מבמיטה?ארץ השוקולד

ברור זה כמה צעדים מהמקרר אתה קם בלילה מנשנשבנות רבות עלי

ארץ השוקולדאחרונה

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

לכבוד ראש השנהאוי טאטע!

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

תודה רבה!נחלתאחרונה

ת

יש משהו מאוד מוזרפשוט אני..

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.

וכן אני יודע שהיא הייתה שמאלנית קיצוניתפשוט אני..

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

למה מוזר?משה

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

מתוך 14 הזוכים הישראלים בפרס נובלאריק מהדרום

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

איזו תקרת זכוכית?shaulreznik

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

נכון עקרוניתאריק מהדרום

בפועל היתה רק אחת

היה את רוזלינד פרנקלין שהיו נותנים לה אםקעלעברימבאראחרונה

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

אולי יעניין אותך