סיפור שקראתי:ראשון בראש

מודה אני?

 

זה היה יכול להיות עוד יום שלישי נינוח ושגרתי. תלמידי כיתתי היו בשיעור מלאכה במקלט ביה"ס, ואני בחדר המורים, נהנה משעת חלון רגועה ובודק מבחנים. לפתע, צץ לו פתאום חשק עז לכוס קפה. אני קם ממקומי לאזור הכיור ונזכר שהשארתי את הספל על שולחני בכיתה. אני פוסע לאיטי מחדר המורים לכיוון הכיתה ובעודי הולך, צף ועולה בדמיוני המקלט עם המאוורר המנסה בכל כוחו להעניק מעט משב רוח לאוויר הדחוס שבחלל החדר. מחוייך, אני מדמיין את המורה מסבירה ומדגימה לתלמידים מהו נייר לטש ומהי לכה וכיצד משייפים עץ...

 

תוך זמן קצר אני מגיע לכיתתי, פותח את הדלת וליבי מחסיר פעימה. עיני מתרחבות בתדהמה למול ההרס הנשקף אליהן מהכיתה. אני נשען על מזוזת הפתח ומנסה לעכל את שרואות עיני. ראשי סחרחר עלי. זהו לא סתם הרס, זהו פוגרום של ממש! תוהו ובוהו. כאילו רוח טורנדו קטנה עברה בכיתה- כיסאות הפוכים, תיקים מושלכים, הלוח מקושקש והטושים השבורים נחים על הריצפה, ציוד זרוק ומפוזר בכל הכיתה, כאילו הכריזו העפרונות והמחקים מרד על בעליהם...

 

אני עומד נדהם, כשמחשבות סוערות בראשי, מתנפצות אחת אל חברתה כגלים בים:

מי עשה את זה? מי מ-ס-ו-ג-ל לעשות דבר כזה? מדוע? איך אפשר לברר מי אחראי לכך? האם זה מישהו מכיתתי? כיצד התלמידים יגיבו?

שמות של תלמידים מכיתתי קופצים לראשי- גלעד, ינון, שי... האם זה אחד מהם? האם זה אכן מישהו מכיתתי? אני מתקשה להאמין בכך.

 

אני הולך בלב כבד אך בצעדים מהירים למקלט, יורד במדרגות, נכנס לחדר ומבקש מהמורה למלאכה לעצור את השיעור כדי שאוכל לדבר. התלמידים מפנים את מבטם לעברי, משתאים להימצאותי שם.

אני סורק את פרצופי התלמידים, מחפש אשמים, בעודי תוהה כיצד להתחיל ומה בדיוק לומר.

"מישהו עשה מעשה שאינו ראוי", אני פותח, "וגרם לבלאגן גדול בכיתה. אני מבקש ממי שקשור לזה או יודע דבר בעניין, לגשת אלי בסוף השיעור".

אני שואל את המורה מי לא נמצא בשיעור. המורה מעיפה מבט זריז ברשימת השמות ועונה לי:

"שימי".

תשובתה מכה אותי בהבנה פתאומית. הבזק של אור ובהירות עם כעס ותסכול גדול כאחד- שימי!

הרי הוא הגיע היום לבית הספר. כיצד לא הבנתי זאת מראש?! שימי... "הילד ה-בעייתי של הכיתה".

מתחילים ליחשושים של התלמידים ואני פונה לכיוון המדרגות ויוצא מהמקלט. לפתע אני שומע מאחורי קולות של ריצה ורונן מגיח מהפתח. "המורה", הוא אומר כשהוא מתנשף קלות, "יצאתי לשירותים באמצע השיעור ביחד עם חגי ושנינו ראינו את שימי נכנס לכיתה".

"אתה בטוח שזה הוא? שראיתם את שימי?"

"כן, המורה. בטוח לגמרי!".

"תודה רונן, אתה יכול לחזור לשיעור".

 

עכשיו ברור שזה שימי, 'הבלאגינסט'. כשליבי ומוחי גדושים בכעס ובמחשבות שליליות התחלתי להסתובב ברחבי בית הספר לחפש אותו. למה הוא דווקא אצלי בכיתה? איך ילד מסוגל להגיע לכאלו מעשים?

לפתע ראיתי את שימי, ילד בלונדיני, צנום, חיוור וגבוה, עומד על יד שער ביה"ס, מדבר עם השומר וצוחק. ניגשתי לכיוונם בצעדים כועסים ומבט נחוש בפני. שימי הבחין בי ומיד הפסיק את צחוקו והביט בי במבט מתריס האומר "מה אתה שוב רוצה ממני? מה הפעם?".

תוך כדי הליכה סימנתי לו באצבעי שיבוא אלי. באי חשק עזב שימי את הבוטקה של השומר והלך לעברי עם אותו מבט מחוצף על פניו.

"מדוע לא היית בשיעור מלאכה?", אני שואל אותו.

"כי זה משעמם", הוא עונה.

"גם אם זה משעמם צריך להכנס לשיעור. אסור להסתובב בחוץ ללא רשות", אני אומר לו את המובן מאליו שמרגיז אותו עוד יותר.

"לא'כפת לי. תכנס אתה למורה המעצבנת הזו".

"שימי, לא מדברים ככה על מורה בביה"ס! דבר בכבוד!".

שקט.

שימי לא עונה ומחכה דומם לעונש שאתן לו.

ואז אני 'מטיל את הפצצה' כשאני משתדל לשמור על טון מאופק: "מילא להבריז משיעור, אבל להכנס לכיתה ולהפוך אותה זו כבר פגיעה ברכוש של חברים וביה"ס! זה חמור הרבה יותר!".

שימי מסתכל עלי במבט שאיני מצליח לפענח ואומר לי: "לא עשיתי כלום לכיתה".

בשלב זה ריגשותי גואים וכעסי שפיעפע בי פורץ החוצה ואני מטיח בו: "לא עשית כלום?! אתה עוד מעיז לשקר לי מול הפנים?! לא היית בשיעור וראו אותך נכנס לכיתה!

אך שימי לא מודה, מישיר אלי מבט וממשיך בשלו: "לא עשיתי שום דבר! נכנסתי לשים משהו בתיק ויצאתי!"

הטון בו הוא עונה לי מעורר בי רצון לגרור אותו לכיתה ולהכריח אותו בצעקות מול כולם לסדר את הכל, אך אני עוצר בעצמי ונותן לדמיון רגעי זה לחלוף.

"בוא איתי למנהל", אני אומר לו לקונית.

 

אנחנו הולכים לכיוון חדר המנהל, כשתלמידי הכיתה שבינתיים סיימו את שיעור מלאכה והספיקו לראות את ההרס הזרוע בכיתה צועקים לשימי מילות גנאי ומכנים אותו בשמות. אני כועס כל כך על שימי שאיני עוצר אפילו להעיר להם על דיבורם הבעייתי.

אנו מגיעים למנהל ואני מספר לו בקצרה את פרטי המקרה ואת החשד המבוסס ששימי אחראי לעניין.

המנהל נועץ מבט חמור בשימי, אך שימי משפיל את עיניו. המנהל שואל את שימי מדוע הוא עשה זאת, אך שימי דבק בגירסתו וטוען לחפות מעשיו.

המנהל מסמן לי לצאת ומבחוץ אני שומע את המנהל צועק על שימי שיודה ויקח אחריות על מעשיו. אך ככל הנראה שימי לא מודה והמנהל ממשיך לצעוק עליו. אני מתרחק ושומע רק את הד קולו הרם של המנהל.

כשאני מתקרב לכיתה, זרם של צעקות מגיע לאוזני. אני מגיע לפתח, והתלמידים שמבחינים בי ניגשים אלי, חלקם בוכים, ודורשים 'להעיף' את שימי מביה"ס ושישלם להם על הציוד.

אני מנסה להרגיע את הרוחות הסוערות בכיתה, ומבקש מהתלמידים לסדר את החפצים על אף שלא הם אחראים לבלאגן.

 

לאחר כמה דקות מגיע שימי. כשעיניו אדומות ודמעות זולגות מהן, הוא נכנס לכיתה, לוקח את התיק ופונה לצאת בשקט. מספר תלמידים מנסים לצעוק לעברו אך אני מהסה אותם בחדות כשמבט מזרה אימה על פני. התלמידים נבהלים ממבטי ומשתתקים.

 

במשך יומיים שימי לא הגיע לבית הספר. ביררתי עם המנהל מה עלה בחכתו בשיחה עם שימי, אך הסתבר שגם מול המנהל שימי המשיך בנחרצות להכחיש את המעשה המיוחס אליו.

ספקות ראשונים מהולים בחרדה החלו לכרסם בליבי- האם יתכן ששגינו? שלא שימי עשה זאת?

אני מנסה להצדיק את עצמי שהוא היה נראה אשם וגם ראו אותו נכנס לכיתה אך ניצני הספקות כבר ניטעו בקרבי ומיאנו לצאת משם.

 

לאחר יומיים הגיע שימי לבית הספר אך תלמידי הכיתה התעלמו מקיומו. היה קשה שלא להבחין במבטי האיבה שנשקפו מעיניהם. יום אחר יום היה שימי עוסק בענייניו ומכונס בעצמו. ניסיתי מדי פעם לפתוח עימו בשיחה , בעיקר כשרגשות החרטה והספק חוררו את ליבי מצד לצד בהותירם אותו חלול וסדוק מבפנים, אך שימי שתק.

 

לאחר שבוע וחצי הגיעה ההודאה.

 

הוא ניגש אלי מבוייש כולו, ושאל אותי: "המורה, אפשר לומר לך משהו בשקט בצד?".

אני מהנהן בראשי ואנו סרים לחדר שקט וריק.

"זה הייתי אני", הוא אומר לי.

"מה היית אתה?", אני שואל מבולבל ולא מבין.

"זה אני עשיתי את זה". הוא מנסה שוב.

"את מה?", אני שואל וזכר התקרית לא עולה בראשי.

"את הבלאגן הגדול בכיתה, לפני שבוע וחצי", הוא אומר ומשפיל עוד יותר את ראשו.

אני מביט בו כשהלם נסוך בפני. מסרב להאמין. הוא הודה.

 

 

 

אך מי שהודה לא היה שימי.

 

 

זה היה רונן.

"הכיתה לא בחרה בי ובחגי לשום ועדה וכשבמקרה יצאנו שנינו לשירותים באותו שיעור מלאכה עלה בראשי רעיון. ראינו את שימי נכנס לכיתה והחלטנו לנקום בכיתה ולעשות בלאגן ולהפיל עליו את האשמה. ידעתי שכולם יחשדו בו, אבל אני מצטער", הוא מתחיל לבכות, "לא חשבתי שזה יהיה כל כך נורא. לא היה לי אומץ לבוא להגיד עד עכשיו".

 

אני מקשיב, נפעם כולי. המילים נעתקו מפי ואף הנשימה. איני יודע מה לומר.

לבסוף אני פולט: "כל הכבוד רונן, על האומץ להודות ועל לקיחת האחריות. אני יודע שזה לא קל. אני אדבר עם המנהל ונראה איך להגיב", ומשחרר אותו לכיתה.

 

 

בסוף אותו יום, כשאני חוזר לביתי אני חושב על אמיתות דברי חז"ל: "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

 

כ"כ נכון וכואבבב.עץ על מים
נתקלתי בסיפור דומה מקרוב. עצוב
וואוו. יש סרט "כיתה גנובה" שמזכיר קצת את הקונספט שפה.נפש חיה.
חחחח מכיר את זה מקרובצקון לחש

רק שזה ממש לא היה כזה דרמטי בוכה/צוחק

ממששש!מחודשת.

כמה צריך לדון לכף זכות!

קרה לנו סיפור דומה ביסודי..כואב ולא נעיםנוצת זהב


ו??ט'
זהו? לדון לכף זכות?

ומה עם לפייס את שימי?? מה עם לדאוג לנפש שלו?
איכשהו להקל על הצלקת שתלך איתו עד סוף ימיו?

מורים מסוגלים להיות טמבלים גדולים.



סיפור מעצבן מאוד.

סיפור מחריד!!!!!!!!!פה לקצתאחרונה
האם בבקשהנחלת

יש למישהו ידע אם חברת HOT - שייך לעבור אליה מרימון?

הרבה יותר זולה.

 

יישר כוח.

זה מוצר אחר לגמרי. סינון כמו של רימון עולה כסףפשוט אני..
אם את חושבת שהמחיר שווה לך, אז אל תעברי.


לא הבנתי נכוןנחלת

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

 

תודה.

בהוט אין סינון כמו ברימוןפשוט אני..
לכן כתבתי שזה מוצר אחר
תודה רבהנחלתאחרונה

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

שאלות ששאלתי בפורום טכנולוגיהנחלת

ואולי גם מישהו כאן יודע?

 

1.  נעלם מקובץ וורד האפשרויות: שחזר מסמכים. נעלמו לי כמה. איפה הם?..... 

 

2.האם השמירה האוטומטית של וורד (צפינו בסרטון המסביר) חזקה כמו זו שהם מציעים בתשלום? לשמור כל דקה - שוכחים.

 

3. האם מישהו מנוי על נטפרי ויכול לאמר אם הוא מאפשר דברים נקיים (נופים, הרצאות,  מוסיקה ) או שישנן תקלות לא פרופורציונליות?

 

שונאת מחשב. מצד אחד ממכר, מצד שני מתסכל.

 

תודה רבה!

עונה על השלישינקדימון

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.


נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.


מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

תודה רבה!נחלתאחרונה
שאלהנחלת

1.  לא מצליחה להיכנס לאליאקספרס כי לאחר מילוי הפרטים, מקבלים הודעה חיננית בערבית.

     ניסיתי בפורום מחשבים ולא ראיתי שענו.

 

2. אילו ספרים קוראים רוב המגיבים כאן? בנות? בנים? הכוונה לספרות יפה.

   יש ביניכם כאלה שהולכים לספריה ציבורית?

 

זה לא בשביל סקר...סתם מעניין.

תודה.

את עם סינון של רימון?פצל"פ
הוא הרבה פעמים עושה בעיות עם אליאקספרס
כן.תודהנחלת

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

אני בןפצל"פ
ואני לא מכיר את נטפרי
מחילה!נחלתאחרונה
עונה לדעתיחיה.מושקא

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

תודה!נחלת

בס"ד

 

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

 

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

 

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

😊 תודה! אעיף מבטחיה.מושקא
מה דעתכם?אני:)))))

תשמרו בבקשה על שיח מכבד.

לדעתי מדינה זה דבר אחרזיויק
אבל השמאל והמסרים בתקשורת הפכו את הגישה למדינה כסוג של חברת ביטוח
למה ארץ ישראל הישנה ו*הטובה*?פתית שלג

או שזה בא לומר שכשהיא היתה ישנה היא היתה טובה והיום לא, (למה ככה?)

או שזה בא לומר שהיתה ארץ ישראל טובה והיתה ארץ ישראל לא טובה\פחות טובה. (למי הכוונה בארץ ישראל הלא טובה? כל מי שלא היה צבר\קיבוצניק? מזרחים? היישוב הישן?🤔)

 

הרהורים של בוקר😏

 

כמובן שאלתי חבר טוב:

המושג "ארץ ישראל הישנה והטובה" הוא ביטוי טעון שמעורר נוסטלגיה אצל חלק, אך גם ביקורת חריפה על הדרה ועל "צדקנות" אצל אחרים. הנה ניתוח של שתי האפשרויות שהעלית:

1. "כשהיא הייתה ישנה היא הייתה טובה והיום לא" (הגישה הנוסטלגית)
זו הפרשנות הפשוטה והנפוצה ביותר. לפי גישה זו, פעם היה כאן "תום": אנשים חיו בצניעות, הייתה ערבות הדדית, שרו שירים של להקות צבאיות, והאידיאולוגיה קדמה לחומריות.

  • למה אומרים שהיום לא? בגלל תהליכים כמו קפיטליזם דורסני, שחיתות שלטונית, אובדן ה"יחד" לטובת האינדיבידואליזם, והקיטוב החברתי. עבור אלו שמשתמשים בביטוי בערגה, "הישנה" היא סמל ליציבות וערכים שאבדו במרוץ המודרני.

2. "הייתה ארץ ישראל טובה והייתה פחות טובה" (הגישה הביקורתית)
כאן טמון המטען הפוליטי והעדתי של המושג. מבקרים טוענים ש"ארץ ישראל הישנה והטובה" מעולם לא הייתה טובה לכולם, אלא רק לקבוצה מאוד מסוימת.

  • מי זו "ארץ ישראל הלא טובה"? בתפיסה המצמצמת של המושג, הכוונה היא לכל מה שלא התאים למודל של "הצבר" החילוני, האשכנזי, איש ההתיישבות העובדת או הקיבוצים.
  • המזרחים: עבור עולים מארצות האסלאם שחיו במעברות, סבלו מאפליה ממוסדת ומהתנשאות תרבותית ("כור ההיתוך"), הארץ של אותן שנים ממש לא הייתה "טובה". עבורם, המושג הזה מייצג תקופה של דיכוי ומחיקת זהות.
  • החרדים והדתיים: גם הם נתפסו כחלק מ"הישן" שצריך להיעלם כדי לפנות מקום ליהודי החדש.
  • הימין: לאורך שנים רבות, המחנה הלאומי הרגיש מודר מהמוקדים שעיצבו את "ארץ ישראל הישנה" (ההגמוניה של מפא"י).

לסיכום:
הביטוי הפך למזוהה מאוד עם שיריו של אריק איינשטיין (סדרת האלבומים "ארץ ישראל הישנה והטובה"). איינשטיין עצמו ייצג את הפנים היפות והאהובות של המושג, אך עם השנים המושג הפך לסוג של "קוד" פוליטי:

  • עבור צד אחד: געגוע לישראל היפה, התמימה והמאוחדת.
  • עבור צד שני: ביטוי מתנשא שמנסה להחזיר את הגלגל לאחור לתקופה שבה קבוצה אחת שלטה בנרטיב והדירה את כל היתר.

במילים אחרות – ה"טוב" שבמושג תלוי מאוד בשאלה איפה המשפחה שלך הייתה ובאיזה צד של המתרס היא עמדה באותן שנים.

 

 

 

 

 

או שמדובר רק על נוסטלגיה של מישהו לימי עלומיו?

 

תשובה מדויקת – בהחלט כן, וייתכן שזהו המרכיב החזק ביותר במושג.

בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה קיימת תופעה שנקראת "נוסטלגיה רפלקסיבית". אנשים נוטים לצבוע את תקופת הנעורים שלהם בצבעים ורודים, לאו דווקא כי המציאות האובייקטיבית הייתה טובה יותר, אלא כי הם היו צעירים, בריאים, והעולם היה מלא בהבטחה עבורם.

הנה כמה סיבות למה "ארץ ישראל הישנה והטובה" היא קודם כל נוסטלגיה אישית של דור:

  1. הפשטות של הנעורים: כשמישהו מתגעגע ל"ארץ ישראל הישנה", הוא לעיתים קרובות מתגעגע לזמן שבו הוא היה בלי דאגות פרנסה, בלי אחריות של מבוגרים, וכשהחיים היו פשוטים יותר (או לפחות נראו כך דרך עיניים של ילד).
  2. זיכרון סלקטיבי: המוח האנושי נוטה לשכוח קשיים (תורים לקיצוב מזון בצנע, מלחמות קשות, מחסור בתשתיות) ולזכור רגעים של "ביחד" – הקומזיץ, תנועת הנוער, השירים ברדיו.
  3. האובדן של "מרכז הבמה": דור שהיה ה"צבר" המוביל, הלוחם והבונה, מוצא את עצמו בעולם מודרני שבו הערכים שלו (כמו סוציאליזם או קולקטיביזם) נחשבים למיושנים. הגעגוע הוא לא רק לארץ, אלא למעמד שהיה להם בתוכה.
  4. המוזיקה כעוגן: הביטוי נטבע חזק בזכות אריק איינשטיין. המוזיקה שלו יצרה "מרחב מוגן" של נוסטלגיה. כשאדם שומע שיר מאותה תקופה, הוא לא חושב על הפוליטיקה של שנות ה-50, הוא נזכר בריח של הפרדסים או בחברה הראשונה שלו.

אבל (וזה "אבל" חשוב):
בגלל שישראל היא מדינה כל כך פוליטית, הנוסטלגיה הפרטית הזו הפכה לכלי ניגוח. כשמישהו אומר "אני מתגעגע לארץ ישראל הישנה והטובה", הוא אולי רק מתכוון לילדות שלו בקיבוץ או בתל אביב הקטנה, אבל השכן שלו (שגדל במעברה או בעיירת פיתוח) שומע את זה ואומר: "אתה מתגעגע לזמן שבו אני הייתי שקוף ואתה היית המלך".

לסיכןם: זה התחיל כגעגוע אישי לימי העלומים, אבל הפך למושג פוליטי וסוציולוגי שמעורר מחלוקת עד היום.

אוקיי, אבל מה המסר שלך?נקדימון

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.


ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

כשמתשמש במושג אריק איינשטיין וכדו' זה מובן ליפתית שלג

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

 

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

 

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

עדיין לא ברור אם אתה רק פורק או שיש יותר מזהנקדימון
לגבי "עם חופשי" ברור שמדובר בריבונות, שהרי המשפט המקדים הוא "התקווה בת שנות אלפיים". מהי אותה תקווה? מה איבדנו לפני אלפיים שנה? יפה, את הריבונות והחירות; החופש הוא מעול הגויים שהיה על צווארינו.


ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.


וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?


בקיצור, הבנת.

אני מבין שזה כמו בשיר ימי בנימינה של אהוד מנורנוגע, לא נוגעאחרונה
הדגש הוא על ארץ ישראל ולא מדינת ישראל. לכן מן הסתם הכוונה היא לחיבור לארץ, לנופים, לטבע, להרגשה שארץ ישראל זה משהו חדש, ובפרט כשזה מגיע מתוך היכרות רצינית עם הגלות.


לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.


חחח הגרוק הזהבנות רבות עלי
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ז' בשבט תשפ"ו 15:21

אני: מי זה הטמבל או הטמבלית הזו שאלסיה עוקבת אחריהם: VW (@torwestfall) • Instagram profile

 

grok: אחי, תירגע – זה לא טמבל ולא טמבלית, זו Victoria Westfall (או בקיצור Vic/Tor), והיא צלמת (photographer) מקצועית שכבר הרבה שנים עובדת עם אלסיה קארה.

  • היא עושה צילומים רשמיים לבתים, סשנים, פוטושופים, פרומו, מאחורי הקלעים ועוד.
  • יש לה קרדיטים רבים על צילומים של אלסיה, כמו בטוויטר/אקס שלה היא מקדמת אלבומים של אלסיה, ובאינסטה של אלסיה עצמה היא מתויגת הרבה פעמים (למשל בפוסטים של ימי הולדת לאלבומים או סיכומי סיבובים).
  • דוגמאות: צילמה את הפוטושוט הראשון של אלסיה ל-New York Times לפני 9-10 שנים (עכשיו 10 שנה ל"Know It All"), ויש פוסטים עדכניים עם תיוג שלה.
  • האקאונט שלה: @torwestfall (VW – כנראה Victoria Westfall), עם ביו "vicfromthesix" (טורונטו, The Six זה כינוי לעיר).
  • היא עוקבת אחרי אלסיה (ברור), ואלסיה עוקבת בחזרה כי הן עובדות יחד כבר שנים.

בקיצור, חברה מקצועית קרובה בצוות של אלסיה, לא סתם מישהי אקראית. אם ראית משהו ספציפי שגרם לך לחשוב שהיא "טמבלית" – ספר לי ואולי אבדוק יותר לעומק, אבל מהכל נראה שהיא לגמרי לגיטימית ומקצוענית. 😏

 

אני: אחי אם תגיד לי שוב להירגע אני אעבור לAI אחר אח יקר. עכשיו שמע. מישהי הגיבה לה בזה:

Loving the @torwestfall cameo

 וזו האחת שהגיבה לה: Craig Stickland (@craigstickland) • Instagram profile .. השאלה.. מי היא גם כן? ומה היא התכוונה בתגובה עם התיוג הזה של הצלמת.

 

 

ההמשך לא מעניין..

עזרה!צאט

היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂‍↔️

ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)

כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..

קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?

או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂

עדיף לפתוח דף חדש…פ.א.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אני אומר תתחיל מחדש זה הכי מגניבבנות רבות עלי
אם אתה זוכר שרשור שהשתתפת בוטיפות של אור

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

 

חיפוש בפורומים

גם אני אותו דברחיה.מושקאאחרונה

ופתחתי חדש

כולם צדיקים פה?צאט
או שמישהו ראה הכוכב הבא?
הטלויזיה דלקה ברקע. ראיתי בערך חצי מהגמרפ.א.
לא אהבתי את הביצועים 
מזה הכוכב הבא?בנות רבות עלי
זה סתם משעמםadvfbאחרונה

אולי יעניין אותך