ולנסות לזרום. ולצאת גם אם זה לא 100% נראה לי.

הדרך הכי טובה להפסיק לפחד היא להתעמת עם הפחד (בהנחה שהוא לא הגיוני, אחרת זה סתם לשחק תופסת עם הגורל [מה שאסור הלכתית חחח]).

יצאתי ונתתי הזדמנות אבל הגיע רגע שכבר חתכתי ממיליון ואחת סיבות..אם בתור יהודים לא היה צריך להתחתן הייתי ממשיכה את החיים שלי כרגיל..

משהו מרכזי בחיים שמעכב (וזה נשמע כמו משהו רגשי) כדאי לפתור אותו.

אחרת דייטים זה סתם מתיש ושוחק את הנפש.

צריך להתחזק! והכי חשוב לשמוח, בכל החיים, לא רק בשידוכים. ובע"ה תצליחי

אבל עם עצמי. בלי טיפולים רגשיים או פסיכולוגים.

אני בן אדם שמח, חברותי, זה לא משהו שרואים אותו. רק כשזה מגיע להצעות וקשרים אני מרגישה ככה..

תודה רבה

רק לזוגיות, זה עדיין דורש עבודה.

אם את יכולה להצביע על הבעיה שמפריעה לך באמת (שנראה לי שהיא הפחדים), תלמדי נושאים שעוזרים להתמודד עם פחדים.

לי אישית עוזר לקרוא על ביטחון בה', ועל אהבת ה'. אלה דברים שמאוד מרגיעים את הלב.

אפשר ללמוד מסילת ישרים או אורחות צדיקים או תורת חובות הלבבות.

הלוואי וזה יעזור באמת

תדברי על זה עם חברה?

גם לא חברה. מבחוץ נראה שיש לי הכול ושאני אוכל לצאת בלי בעיה..ינסו להגיד לי כמה אני ככה וככה ואין לי ממה לחשוש ותמיד יש סיפורים וצריך להאמין אבל אני עדיין לא מצליחה לצאת מזה

תראי, מה שאת מתארת זה נראה כמו משהו שצריך טיפול מקצועי.

לא נראה לי שיש מישהו בפורום כזה או אחר שיכול לעזור לך במצבך.

מצבך עוד טוב בכך שאת מודעת לבעיה.

ישנם אנשים שאינם מודעים וסוחבים איתם את זה שנים. ועד שהם נזכרים, לפעמים זה מאוחר מדי.

אני לא מבין למה את פוחדת מייעוץ מקצועי.

כדאי לך מאוד לנסות ללכת לייעוץ, זה וודאי לא יזיק לך.

וחבל על כל יום שעובר.

מה פתאום?? הפכתם אותה ללקויה נפשית.. תגידו לכם אין תפחדים האלו?? כפרה עליך.. זה טבעי. והכל בסדר. בעז"ה את תמצאי את הזיווג הנכון ויהיה לך בית טוב ומאושר.. תעשו טובה...

כשצריכים את העזרה ולא מבקשים אותה.

נראה לי שזה ממש לא אידיאל.

לפחות שמעתי את זה. ומאנשים תורניים למדי...

זה אידיאלי שאיש יראה את אשתו בלי כיסוי ראש...! ולא צריך להחמיר איפה שלא צריך באמת.

אחד הדברים המורכבים

השינוי הזה בראש

אני מאוד מזדהה עם מה שהיא כותבת. חלק מהפחדים האלה גם אני שותף להם.

יכול להיות ש"איש מקצוע" או סתם חברה טובה לשתף ולהתייעץ זה יעזור..

ולצקון לחש, בטח שלא להתעלם מזה. לא מתעלמים מפחדים!

אני חושב שאת שצריכה לראות מה הפחד עושה. לפחד זה טבעי ובריא ומי שלא מפחד מחתונה פה הייתי אומר שמשהו לא בסדר.. אבל, אם את מפחדת מהפחד = לא עושה דברים שאת רוצה \ מאמינה \ עושה לך טוב, בגלל שאת מפחדת פה יש בעיה.. ועל זה תצטרכי לעבור אם את רואה שזה המצב. בין עם עצמך חברה או "איש מקצוע".

בכל מקרה אני לא בר סמכא אבל לא נראה לי שיש פה משהו יותר מדי חריג או משונה. כל אחד ומתי שטוב לו לעשות את הצעד הזה.

בהצלחה.

שמע אחי,  אני לא פסיכולוג (וניחוש שלי גם אתה לא). אני לא מנתח אף אחד או אחת..

אני לא יודע ממה זה נובע ומה צריך לעשות. יש את הפחדים שלי ומה שאני חושב עליהם.

בקשר לפחדים אני חושב שדברים שאומרים אותם הם דברים שיוצאים מבפנים. משהו עמוק יותר. ובכל זאת יש פחדים שהם משקפים משהו חיצוני שאפשר "להתעלם" ממנו ויש כאלה שלא. בכל מקרה זה מעיד על האישיות של הבן אדם (לעצמו בעיקר). 

זה לא מתפקידי ומתפקידך לנתח אותה פסיכולוגית למה זה קרה לה (גם מישהו מקצועי לא היה מביא חוות דעת מכמה שורות בפורום נראה לי...). היא לא אמרה למה. שתברר עם עצמה כמה הפחדים האלה עמוקים אצלה ותבדוק את זה עם עצמה.

להתעלם - פירושו לא להתייחס, ואז זה נשאר בלי מענה. בין אם זה משהו קטן ובין אם זה משהו גדול - כך שאני לא מאמין בזה.

הראשונה מה כוונתי הייתה בלהתעלם כנראה.

אתה יכול לראות את המשך השרשור בינינו ולראות למה התכוונתי.

אתה לא אומר דברים שונים.

אבל, בקצרה, כדי להתעמת עם פחד אתה צריך קודם כל להקטין אותו, ואת זה עושים ע"י התעלמות.

ברגע שהוא לא נראה כזה Overwhelming, אפשר להלחם בו.

את מסבירה כ"כ טוב את מה שעובר על עוד רבות וטובות שלא יודעות להסביר כמוך.

וכל כך ראוי להערכה האומץ שלך להביא את הדברים. מחזקת את ידייך לא להרפות מזה למענך.

כתבו לך על פחד מכשלון, ולי נשמע שדווקא פחד מדחיה/נטישה "אוכל" אותך.

על אימון לחתונה שמעת? 

לא רוצה להשמע כמו פרסומת, אני באמת באה ממקום של רצון לעזור לך, חושבת שאם תנסי את יכולה לצאת מאפילה לאורה ממש. זה ממש הדברים שבהם עוסקים באימון.

לא יודעת למה כתבת שאת לא רוצה טיפול. אין לך אמון בזה? שאלה של תקציב? חוששת שזה יהיה ארוך ולא יעיל? משהו אחר? אם תמקדי יהיה יותר קל להתייחס, אולי זה לא כמו שאת חושבת.

אין לי זמן להאריך אז אם תבקשי אשמח להאריך בזמן אחר.

מוזמנת לפנות בפרטי שאתן לך המלצה.

גם אני אחד כזה שעובר לו הרבה פחדים בראש מה יהיה ומה יקרה ואם הכל יתפקשש..

אז כל פעם שאני עומד בפני משהו לא ידוע, ומפחד מהתוצאות

אני מנסה לתאר לעצמי  את התסריט הכי גרוע שיכול לקרות.. ואז שואל את עצמי... זה באמת כל כך מפחיד?

ואז פתאום מפלס הפחד יורד. כי תכלס זה לא כזה מפחיד... זה מבאס. כן!  אבל לא כזה מפחיד.

אבל יש הרבה פעמים שטיפול תרופתי אפילו קצר יכול לפתור ויש אנשים שסובלים הרבה זמן בגלל הדעות הקדומות שיש  על תרופות פסיכיאטריות.

היום אפשר לקבוע תור לפסיכיאטר דרך קופת חולים וגם לרופאי משפחה יש ידע בתחום

קופצים להצעת תרופות פסיכיאטריות..!

מאיפה זה נפל עלייך????

אם היא הייתה במצב כזה זה לא היה נשמע ככה. אלה פחדים רגילים (כך זה נשמע ממה שהיא כתבה)

שקורים להרבה מאד אנשים. 

וצריך להתמודד איתם, לא צריך בהכרח תרופות בשביל דבר כזה.

למי שמנסה תרופות בלי טיפול, הוא יתקע איתם שנים בלי לצאת מהלולאה!

לי זה גם היה

וכשהגיע האביר

לא נפתרו הבעיות והפחדים

אבל היתה משיכה חזקה כן להתקדם בקשר

והתיעצתי הרבה בכל השלבים

ועדיין צריך תמיד...

ממליצה בחום להתיעץ ולהוציא את כל הפחדים החוצה

ותמיד לחשוב  ברצינות ואם טעיתי אז אני יכול עדיין לעשות ככה וככה

יש את מה שאין לי יכולת לעשות ויש את מה שיש

צריך להפריד בינהם...ולעשות מה שבידינו

בהצלחה

העולם שלנו כולו מורכב מכל הדברים הנפלאים הללו ביחד.
כן- כל צעד שנעשה הוא צעד שאנחנו עושים באפילה מוחלטת.
אפילו בעת כתיבת השורות הללו אני לא יודע אם הן יגיעו אלייך, 

האם הן יגרמו לטוב או לרע, והאם אני אעזור או אועיל.

למרות זאת אני בוחר לכתוב מתוך אמונה שיש בדברים משהו

שיכול להועיל.

זה יסוד גדול של הבנה בעולם. "לא עליך המלאכה לגמור"-

אנחנו יכולים לעשות רק את מידת ההשתדלות שלנו, אבל

אין לנו שליטה על העולם כולו שנוכל לדעת מה בדיוק יקרה

עם כל צעד שנעשה.

ואף על פי כן- אנחנו גם מאמינים שהטוב הוא העיקר, ושיש יתרון

לאור מן החושך. 

עיקר העבודה בחיים הוא להאמין בטוב. זה למעשה היסוד האמוני

העמוק ביותר של העם היהודי. סוד עצום שמוביל אותנו לאורך

כל המסע שלנו מגן עדן וחזרה אליו- האמונה שבשורש הדברים- הטוב מוביל.

מובן מאוד שיש לך חששות רבים. הם מובנים, אמיתיים ולגיטימיים.
אבל רובם נובעים ממקום עמוק של ראיה שחורה של העולם.

את מייחסת עוצמה גדולה לצד הקשה שבעולם- בגידות, שינויים דרסטיים,

מאבקי תשומת לב, איבוד החופש ואיבוד העצמיות.

כמובן שבכל חשש כזה יש בסיס של אמת- אבל הרוב המוחלט של המקרים

שאף אחד מהדברים הללו לא קורים או לא מתרחשים בעוצמה מוחלטת וטוטאלית.

כמות הבגידות זניחה לעומת כמות הזוגות המאושרים, כמות הבעלים האוהבים 

שמרוכזים אך ורק בנשותיהם, גדול מאלו שמאפשרים לאחרות להתחתרות איתן.
רוב רובם של הזוגות לא משתנים באופן דרסטי וחד צדדי וכיווני מיד אחרי החתונה.

החופש שמאבדים בזוגיות הוא קטן לאין שיעור לעומת החופש שזוכים לו.

והגילוי העצמי שנעלם קטן בהרבה מהגילוי העצמי שמתרחש בזוגיות.

הטוב מוביל את העולם. גם בזוגיות, גם אצלך.

כמובן- שיכול להיות שהשורש של הקושי שלך הוא כאב פנימי ופחד אמיתי מאינטימיות-

במקום כזה אין שום ספק, שלא בטוח שנכון לך כרגע לצאת. עולם הדייטים עובד בצורה

כזו שאם תגיעי אם פחד מאינטימיות מהר מאוד הפחד הזה יהפוך למציאות כואבת ויתקבע.

וחבל על הנשמה הנפלאה שלך.

מומלץ להתייעץ עם אשת מקצוע, שתעזור לשחרר את החסמים הרגשיים הללו, ולהגיע

לקשר מתוך מקום שרואה את הטוב, היפה, הנעים שבקשר.

גם לימודי אמונה, שמחזקים את העין הטובה בעולם ובאנשים, עוזרים מאוד.

ולהשתדל לשנות את תפיסת העולם משחור עם נקודות לבנות, ללבן עם קצת שחור בצדדים.

זה לא אומר שאין סכנות ואין צורך לשים לב, רק אומר שצריך לדעת לתת להן את מקומן.

שעברה תהליך עם עצמה, 

גיליתי על עצמי גם שאני פשוט מפחדת להתחתן... אולי לא כמו מה שאת מתארת.. היה לי קושי טיפה אחר. אבל בכל מקרה- לדעתי אם את באמת רוצה לצאת מזה, תלכי להתייעץ עם מישהי טובה שמומחית בעניינים האלו (של זוגיות וטיפול) (יש לי שם להציע לך אם תרצי) 

זה הרבה עבודה עצמית שלך, אין ספק. כדאי שתקראי דברים טובים על חתונה, ועל זוגיות,

ספרים שמדברים על זוגיות בצורה בריאה ונכונה (ולא בעיות של אנשים נשואים!!!) 

זוגיות זה הדבר הכי מהמם שקרה לי בחיים, ואם לא הייתי מתגברת על עצמי ועובדת קשה לפני החתונה (או אפשר לומר 'קופצת למים' למרות כל הפחדים והחששות...) אז לא הייתי חווה את האושר הזה והייתי עלולה להתקע ח"ו עד גיל מאוחר.

קל לומר עכשיו, כשיש קושי- אני לא צריך את הצד השני, וטוב לי לבד. זה בדיוק הדברים שאמרתי כשהיה לי קושי! מי צריך את כל זה? מה חסר לי בכלל בחיים? טוב לי לבד! אבל זה באמת עצת היצר הרע... ממש לא טוב לבד. והכי טוב בשניים! מניסיון! מודה לה' כל הזמן! 

נישואין וזוגיות הם אושר.הרבה עבודה- אבל אושר.

ממה שאת אומרת בפתיחה, אני ממליצה לך בכל לב ללכת לטיפול.

טיפול אצל איש מקצוע ( מינימום M.A) יסייע לך להבין מה מקור הפחדים ולהתמודד איתם.

כדאי ומומלץ.

הרבה הצלחה!

אתם אנשים מדהימים!!

מעודד לדעת שלהרבה אחרים יש זוגיות טובה ומוצלחת.. חלק מהתגובות כאן חיזקו אותי מאוד.

מי שהציע טיפול מכל סוג שהוא, אני לא חושבת שאצליח להיפתח בטיפול, אני ארגיש סוג של כישלון בעיני עצמי כי בסופו של דבר אני מכירה את עצמי הכי טוב ואמורה לדעת לעזור לעצמי גם במצבים כאלו.

אולי סדנאות יכולות לעזור כי זה לא משהו שהוא אחד על אחד ומרגיש הרבה פחות "טיפולי"..

ומי שהציע לקחת כדורים - אני לא אפתור את הבעיה עם בעיה אחרת..המחשבות האלו לא משפיעות עליי ביום יום חוץ מעניין הזוגיות שעם הרבה עבודה אני מקווה שאצליח לפתור את זה..

בנוגע לכיסוי ראש, עלו לי כמה פעמים מחשבות על פאה אבל אני לא יודעת כל כך כמה זה נהוג במגזר הדתי לאומי תורני, ואיך הצד השני יקבל את זה, ובכלל לא יודעת אם ארגיש עם זה בנוח יותר מאשר עם כיסוי..כשאני רואה בנות עם כיסוי ראש אני לפעמים חושבת שזה הרבה יותר יפה מפאה אבל כשאני מדמיינת את עצמי עם כיסוי אני פתאום מרגישה אי נוחות כזאת. וללכת בלי כיסוי זאת לא אופציה אז אני פשוט מוסיפה את הסיבה הזאת לעוד סיבות אחרות שמרתיעות אותי בקשר.  אולי עם הזמן החששות בנושא הזה ירדו אני לא יודעת. מקווה לפחות..

זה תהליך שאני צריכה לעבור עם עצמי ובעזרת ה' אני רוצה להאמין שאצליח..מה שכן באמת חיזקתם מאוד אז שוב תודה רבה..תבורכו!!!

לא לפחד מעזרה מקצועית. יכול להיות שמספיקה שיחה אחת או שתיים. אפילו לא טיפול. לא צריך ואסור להניח מראש שלא תפתחי בטיפול. למה להגיד את זה? 

לא כדאי להתקע בגלל שלא נעים לבקש עזרה. גם כשצריך לתקן משהו בבית לא יודעים הכל לבד, פונים לבעל מקצוע אין שום סיבה להתבייש בכך. בהצלחה.

זה הדבר האחרון שבכל הסיפור. תמיד יש את העניין של "להיפרד" מהשיער (מהמראה שלו לא מהשיער עצמו...)

גם אם אין בעיות אחרות. זה עניין טבעי ונורמלי, ותתמודדי איתו יותר בקלות אחרי שכבר תהיי מאורסת ותתקרבי לחתונה.

בכל מקרה, אני ממש מבינה אותך בקטע של להפתח. לי מאד עזר שהשדכנים שלנו לקחו אותי לשיחה ומאד מאד עזרו לי וכיוונו אותי (הם אנשים שמייעצים גם ומלווים זוגות בדרך לחתונה, הם הפנו אותי בעיקרון לאנשים מקצוע יותר מקצועיים אבל לא העזתי..יכול להיות שזה היה טפשי). וגם שהייתי בתוכנית של בי"ס לזוגיות וכחלק מזה היו שיחות טלפון לשאול מה נשמע ואיך הולך... אז הייתי צריכה ממש להתגבר על עצמי ולספר (עודד אותי לדעת שבכל מקרה הוא לא מכיר אותי ואין לי מה להפסיד) וב"ה השיחות האלה עזרו לי מאד ונתנו לי כיוון, ונתנו לי גם אומץ.

היו עוד הרבה דברים מסביב, ובסופו של דבר גם אחרי ההחלטה להתחתן היו לי קשיים, אבל הרבה תפילות גם עזרו.. והרבה אמונה.

למי שלא נמצא בקשיים האלה קשה להבין...

אנחנו גם נוטים לחשוב שהדרך צריכה להיות כ"כ פשוטה ומובנת לכולם וזה לא נכון. לפעמים צריך לעבור קצת דברים בדרך כדי להגיע לחתונה.

זו שאלה של אמון, כי אולי אני נשמעת אינטרסנטית, אבל ממש לא.

המחשבות שיש לך לגבי טיפול ממש לא תואמות למציאות במקרים רבים. בנות רבות מאד עוברות תהליכים לפני חתונה, זה ממש נורמטיבי היום כשהמודעות עולה.

ואני מדברת על אימון אישי שבו הדברים עובדים אחרת מאיך שאת חושבת, קצת דומה למה שכתב שומע ועונה, את מרגישה כאילו את יושבת עם עצמך ורק מקבלת תמיכה ומתבהרים לך דברים ואת לומדת להבין את עצמך יותר טוב ומגלה שיש דרך חיים שהיא שלך אבל אחרת מאיך שהיית עד היום, זה אפשרי.

גם בנות סגורות מופתעות לגלות כמה נעים וקל להן להפתח בדרך הזו.

אני "מתעקשת" איתך כי מה שאת מתארת כל כך "קלאסי" לאימון וממש חבל לי שבגלל הסיבות הלא נכונות החיים שלך ימשיכו בלי פתרון.

מוזמנת לחזור אלי עם כל שאלה ואשמח לענות בע"ה.

שלום לך. כפי שאת מבינה אכן נראה שאת צריכה להגיע לגורם מקצועי שיעזור לך. 

אם את אחת שמתלבטת בכל תחום, ויש לך חרדות וספקות בכל נושא? הייתי ממליץ לך על פסיכותרפיסטית. אני מציע לשאול אם יש נסיון בתחום.

גם אם זה חששות וספקות שמופיעות רק סביב נישואין- אז השאלה שעולה האם עברת איזה ארוע לא נעים בילדותך, שקשור לגברים,  שגורם לך לחשוש מקשר אתם? -גם במקרה זה אני חושב שיותר יתאים פסיכותרפיסטית.

בהצלחה

ברוך בן דוד

את יותר מדי מכורים לסרטים.. טפו טפו טפו אין כ"כ הרבה בגידות... ואת תדעי כבר מי בעלך....

ברוך ה' רוב האנשים הם בסקאלה הנורמלית.

כמובן שצריך המון תפילות לבעל טוב.

בסך הכל מדובר על מקרים מוכרים,

העניין הוא שאת צריכה שמישהו יעשה לך סדר בראש.
כשהכל סבוך ולא ברור, הדברים מפחידים, ואנחנו לא ממש יודעים מה המקור לכך.

אחרי שיחת הַכְוָנָה פשוטה (לא ייעוץ- לא פסיכולוג ולא קאוצ'ר) תוכלי לעשות סדר בראש שלך ולגלות את התשובות מתוך עצמך. על הדרך תגלי גם תובנות מעניינות, שמעולם לא נתת להן הזדמנות להיאמר.

אני לומד במכללת כוונה, של מתי וכסלר.

אלו שיחות שגרתיות מהיום יום.

פחדים שיש לכל אחד.

כל אחד והעולם שלו.

העבודה היא פשוטה, והיא מתנהלת בלי שום ביקורת על עצמך.

רק בעין טובה. בהבנה.
 

ושאף אחד לא ימכור לך שיש לך בעיות כלשהן.

אשמח לעזור בפרטי.

גם אני למדתי ב"כוונה", והמונח "מכוון" מקביל ל"מאמן"

אבל יש משהו אחר עמוק וחשוב יותר שממנו את מפחדת. את זה צריך לפתור. חשוב לדעת את ההיסטוריה המשפחתית שלך. אולי ההורים לא כל כך הסתדרו ביניהם ולכן את מפחדת? אולי את מפחדת מהעניין הגופני? את צריכה לברר לעצמך [בעצמך או בעזרת מטפלת מקצועית] מה מקור הפחד. כשתדעי מה מקור הפחד, תוכלי לנסות להתגבר על הפחד.

יתכן אפילו שאם תוותרי לעצמך על העניין הזה, אז תרגישי משוחררת -- ודווקא אז, פתאום תפגשי מישהו ולא תפחדי כלל. [למרות שזה לא מקובל ביהדות, נשים אינן חייבות במצווה הזאת באותה מידה שגברים חייבים בה.]

מכל מקום, רצוי להתחתן כי אם לא תתחתני, את עלולה להישאר לבד בסופו של דבר כי החברות מתחתנות ועוזבות, אפילו האחים והאחיות לרוב אינם נשארים קרוב אליך, וההורים והסבים -- דרך העולם היא שאינם חיים לנצח. מאידך, אם תתחתני יהיו לך בע"ה ילדים, שלא לדבר על חבר לחיים שיהיה איתך בזמנים טובים ורעים ויעזור לך להתמודד. כמובן, גם את תעשי בשבילו את כל אלה. מה שתעניקי לו, תורם גם לך כי נתינה זה משהו שממלא את הנפש.

מה שאני מנסה להגיד, שאם תתמקדי במה שטוב בחיי הנישואים במקום במה שעלול להיות רע, זה יעזור לך.

חישבי גם על: מה הכי גרוע שיכול לקרות? אם הזיווג באמת לא מוצלח, ניתן לפרק אותו. מבחינה חברתית, נדמה לי שלהיות גרושה זה פחות בעייתי מאשר להיות רווקה זקנה.

בסיכום: לכי לייעוץ, ושיהיה לך בהצלחה !

לא הופך את זה ל"לא בעיה".

הבחורה מבינה-ענין וברור לה שכך תלך.

לא שייך "לא בעיה" על אי קיום הלכה, רק בגלל שי שעוד שלא מקיימים.

תמיד אפשר בלי..

אפילו עדיף...

לא הבנתי...

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.