ולנסות לזרום. ולצאת גם אם זה לא 100% נראה לי.

הדרך הכי טובה להפסיק לפחד היא להתעמת עם הפחד (בהנחה שהוא לא הגיוני, אחרת זה סתם לשחק תופסת עם הגורל [מה שאסור הלכתית חחח]).

יצאתי ונתתי הזדמנות אבל הגיע רגע שכבר חתכתי ממיליון ואחת סיבות..אם בתור יהודים לא היה צריך להתחתן הייתי ממשיכה את החיים שלי כרגיל..

משהו מרכזי בחיים שמעכב (וזה נשמע כמו משהו רגשי) כדאי לפתור אותו.

אחרת דייטים זה סתם מתיש ושוחק את הנפש.

צריך להתחזק! והכי חשוב לשמוח, בכל החיים, לא רק בשידוכים. ובע"ה תצליחי

אבל עם עצמי. בלי טיפולים רגשיים או פסיכולוגים.

אני בן אדם שמח, חברותי, זה לא משהו שרואים אותו. רק כשזה מגיע להצעות וקשרים אני מרגישה ככה..

תודה רבה

רק לזוגיות, זה עדיין דורש עבודה.

אם את יכולה להצביע על הבעיה שמפריעה לך באמת (שנראה לי שהיא הפחדים), תלמדי נושאים שעוזרים להתמודד עם פחדים.

לי אישית עוזר לקרוא על ביטחון בה', ועל אהבת ה'. אלה דברים שמאוד מרגיעים את הלב.

אפשר ללמוד מסילת ישרים או אורחות צדיקים או תורת חובות הלבבות.

הלוואי וזה יעזור באמת

תדברי על זה עם חברה?

גם לא חברה. מבחוץ נראה שיש לי הכול ושאני אוכל לצאת בלי בעיה..ינסו להגיד לי כמה אני ככה וככה ואין לי ממה לחשוש ותמיד יש סיפורים וצריך להאמין אבל אני עדיין לא מצליחה לצאת מזה

תראי, מה שאת מתארת זה נראה כמו משהו שצריך טיפול מקצועי.

לא נראה לי שיש מישהו בפורום כזה או אחר שיכול לעזור לך במצבך.

מצבך עוד טוב בכך שאת מודעת לבעיה.

ישנם אנשים שאינם מודעים וסוחבים איתם את זה שנים. ועד שהם נזכרים, לפעמים זה מאוחר מדי.

אני לא מבין למה את פוחדת מייעוץ מקצועי.

כדאי לך מאוד לנסות ללכת לייעוץ, זה וודאי לא יזיק לך.

וחבל על כל יום שעובר.

מה פתאום?? הפכתם אותה ללקויה נפשית.. תגידו לכם אין תפחדים האלו?? כפרה עליך.. זה טבעי. והכל בסדר. בעז"ה את תמצאי את הזיווג הנכון ויהיה לך בית טוב ומאושר.. תעשו טובה...

כשצריכים את העזרה ולא מבקשים אותה.

נראה לי שזה ממש לא אידיאל.

לפחות שמעתי את זה. ומאנשים תורניים למדי...

זה אידיאלי שאיש יראה את אשתו בלי כיסוי ראש...! ולא צריך להחמיר איפה שלא צריך באמת.

אחד הדברים המורכבים

השינוי הזה בראש

אני מאוד מזדהה עם מה שהיא כותבת. חלק מהפחדים האלה גם אני שותף להם.

יכול להיות ש"איש מקצוע" או סתם חברה טובה לשתף ולהתייעץ זה יעזור..

ולצקון לחש, בטח שלא להתעלם מזה. לא מתעלמים מפחדים!

אני חושב שאת שצריכה לראות מה הפחד עושה. לפחד זה טבעי ובריא ומי שלא מפחד מחתונה פה הייתי אומר שמשהו לא בסדר.. אבל, אם את מפחדת מהפחד = לא עושה דברים שאת רוצה \ מאמינה \ עושה לך טוב, בגלל שאת מפחדת פה יש בעיה.. ועל זה תצטרכי לעבור אם את רואה שזה המצב. בין עם עצמך חברה או "איש מקצוע".

בכל מקרה אני לא בר סמכא אבל לא נראה לי שיש פה משהו יותר מדי חריג או משונה. כל אחד ומתי שטוב לו לעשות את הצעד הזה.

בהצלחה.

שמע אחי,  אני לא פסיכולוג (וניחוש שלי גם אתה לא). אני לא מנתח אף אחד או אחת..

אני לא יודע ממה זה נובע ומה צריך לעשות. יש את הפחדים שלי ומה שאני חושב עליהם.

בקשר לפחדים אני חושב שדברים שאומרים אותם הם דברים שיוצאים מבפנים. משהו עמוק יותר. ובכל זאת יש פחדים שהם משקפים משהו חיצוני שאפשר "להתעלם" ממנו ויש כאלה שלא. בכל מקרה זה מעיד על האישיות של הבן אדם (לעצמו בעיקר). 

זה לא מתפקידי ומתפקידך לנתח אותה פסיכולוגית למה זה קרה לה (גם מישהו מקצועי לא היה מביא חוות דעת מכמה שורות בפורום נראה לי...). היא לא אמרה למה. שתברר עם עצמה כמה הפחדים האלה עמוקים אצלה ותבדוק את זה עם עצמה.

להתעלם - פירושו לא להתייחס, ואז זה נשאר בלי מענה. בין אם זה משהו קטן ובין אם זה משהו גדול - כך שאני לא מאמין בזה.

הראשונה מה כוונתי הייתה בלהתעלם כנראה.

אתה יכול לראות את המשך השרשור בינינו ולראות למה התכוונתי.

אתה לא אומר דברים שונים.

אבל, בקצרה, כדי להתעמת עם פחד אתה צריך קודם כל להקטין אותו, ואת זה עושים ע"י התעלמות.

ברגע שהוא לא נראה כזה Overwhelming, אפשר להלחם בו.

את מסבירה כ"כ טוב את מה שעובר על עוד רבות וטובות שלא יודעות להסביר כמוך.

וכל כך ראוי להערכה האומץ שלך להביא את הדברים. מחזקת את ידייך לא להרפות מזה למענך.

כתבו לך על פחד מכשלון, ולי נשמע שדווקא פחד מדחיה/נטישה "אוכל" אותך.

על אימון לחתונה שמעת? 

לא רוצה להשמע כמו פרסומת, אני באמת באה ממקום של רצון לעזור לך, חושבת שאם תנסי את יכולה לצאת מאפילה לאורה ממש. זה ממש הדברים שבהם עוסקים באימון.

לא יודעת למה כתבת שאת לא רוצה טיפול. אין לך אמון בזה? שאלה של תקציב? חוששת שזה יהיה ארוך ולא יעיל? משהו אחר? אם תמקדי יהיה יותר קל להתייחס, אולי זה לא כמו שאת חושבת.

אין לי זמן להאריך אז אם תבקשי אשמח להאריך בזמן אחר.

מוזמנת לפנות בפרטי שאתן לך המלצה.

גם אני אחד כזה שעובר לו הרבה פחדים בראש מה יהיה ומה יקרה ואם הכל יתפקשש..

אז כל פעם שאני עומד בפני משהו לא ידוע, ומפחד מהתוצאות

אני מנסה לתאר לעצמי  את התסריט הכי גרוע שיכול לקרות.. ואז שואל את עצמי... זה באמת כל כך מפחיד?

ואז פתאום מפלס הפחד יורד. כי תכלס זה לא כזה מפחיד... זה מבאס. כן!  אבל לא כזה מפחיד.

אבל יש הרבה פעמים שטיפול תרופתי אפילו קצר יכול לפתור ויש אנשים שסובלים הרבה זמן בגלל הדעות הקדומות שיש  על תרופות פסיכיאטריות.

היום אפשר לקבוע תור לפסיכיאטר דרך קופת חולים וגם לרופאי משפחה יש ידע בתחום

קופצים להצעת תרופות פסיכיאטריות..!

מאיפה זה נפל עלייך????

אם היא הייתה במצב כזה זה לא היה נשמע ככה. אלה פחדים רגילים (כך זה נשמע ממה שהיא כתבה)

שקורים להרבה מאד אנשים. 

וצריך להתמודד איתם, לא צריך בהכרח תרופות בשביל דבר כזה.

למי שמנסה תרופות בלי טיפול, הוא יתקע איתם שנים בלי לצאת מהלולאה!

לי זה גם היה

וכשהגיע האביר

לא נפתרו הבעיות והפחדים

אבל היתה משיכה חזקה כן להתקדם בקשר

והתיעצתי הרבה בכל השלבים

ועדיין צריך תמיד...

ממליצה בחום להתיעץ ולהוציא את כל הפחדים החוצה

ותמיד לחשוב  ברצינות ואם טעיתי אז אני יכול עדיין לעשות ככה וככה

יש את מה שאין לי יכולת לעשות ויש את מה שיש

צריך להפריד בינהם...ולעשות מה שבידינו

בהצלחה

העולם שלנו כולו מורכב מכל הדברים הנפלאים הללו ביחד.
כן- כל צעד שנעשה הוא צעד שאנחנו עושים באפילה מוחלטת.
אפילו בעת כתיבת השורות הללו אני לא יודע אם הן יגיעו אלייך, 

האם הן יגרמו לטוב או לרע, והאם אני אעזור או אועיל.

למרות זאת אני בוחר לכתוב מתוך אמונה שיש בדברים משהו

שיכול להועיל.

זה יסוד גדול של הבנה בעולם. "לא עליך המלאכה לגמור"-

אנחנו יכולים לעשות רק את מידת ההשתדלות שלנו, אבל

אין לנו שליטה על העולם כולו שנוכל לדעת מה בדיוק יקרה

עם כל צעד שנעשה.

ואף על פי כן- אנחנו גם מאמינים שהטוב הוא העיקר, ושיש יתרון

לאור מן החושך. 

עיקר העבודה בחיים הוא להאמין בטוב. זה למעשה היסוד האמוני

העמוק ביותר של העם היהודי. סוד עצום שמוביל אותנו לאורך

כל המסע שלנו מגן עדן וחזרה אליו- האמונה שבשורש הדברים- הטוב מוביל.

מובן מאוד שיש לך חששות רבים. הם מובנים, אמיתיים ולגיטימיים.
אבל רובם נובעים ממקום עמוק של ראיה שחורה של העולם.

את מייחסת עוצמה גדולה לצד הקשה שבעולם- בגידות, שינויים דרסטיים,

מאבקי תשומת לב, איבוד החופש ואיבוד העצמיות.

כמובן שבכל חשש כזה יש בסיס של אמת- אבל הרוב המוחלט של המקרים

שאף אחד מהדברים הללו לא קורים או לא מתרחשים בעוצמה מוחלטת וטוטאלית.

כמות הבגידות זניחה לעומת כמות הזוגות המאושרים, כמות הבעלים האוהבים 

שמרוכזים אך ורק בנשותיהם, גדול מאלו שמאפשרים לאחרות להתחתרות איתן.
רוב רובם של הזוגות לא משתנים באופן דרסטי וחד צדדי וכיווני מיד אחרי החתונה.

החופש שמאבדים בזוגיות הוא קטן לאין שיעור לעומת החופש שזוכים לו.

והגילוי העצמי שנעלם קטן בהרבה מהגילוי העצמי שמתרחש בזוגיות.

הטוב מוביל את העולם. גם בזוגיות, גם אצלך.

כמובן- שיכול להיות שהשורש של הקושי שלך הוא כאב פנימי ופחד אמיתי מאינטימיות-

במקום כזה אין שום ספק, שלא בטוח שנכון לך כרגע לצאת. עולם הדייטים עובד בצורה

כזו שאם תגיעי אם פחד מאינטימיות מהר מאוד הפחד הזה יהפוך למציאות כואבת ויתקבע.

וחבל על הנשמה הנפלאה שלך.

מומלץ להתייעץ עם אשת מקצוע, שתעזור לשחרר את החסמים הרגשיים הללו, ולהגיע

לקשר מתוך מקום שרואה את הטוב, היפה, הנעים שבקשר.

גם לימודי אמונה, שמחזקים את העין הטובה בעולם ובאנשים, עוזרים מאוד.

ולהשתדל לשנות את תפיסת העולם משחור עם נקודות לבנות, ללבן עם קצת שחור בצדדים.

זה לא אומר שאין סכנות ואין צורך לשים לב, רק אומר שצריך לדעת לתת להן את מקומן.

שעברה תהליך עם עצמה, 

גיליתי על עצמי גם שאני פשוט מפחדת להתחתן... אולי לא כמו מה שאת מתארת.. היה לי קושי טיפה אחר. אבל בכל מקרה- לדעתי אם את באמת רוצה לצאת מזה, תלכי להתייעץ עם מישהי טובה שמומחית בעניינים האלו (של זוגיות וטיפול) (יש לי שם להציע לך אם תרצי) 

זה הרבה עבודה עצמית שלך, אין ספק. כדאי שתקראי דברים טובים על חתונה, ועל זוגיות,

ספרים שמדברים על זוגיות בצורה בריאה ונכונה (ולא בעיות של אנשים נשואים!!!) 

זוגיות זה הדבר הכי מהמם שקרה לי בחיים, ואם לא הייתי מתגברת על עצמי ועובדת קשה לפני החתונה (או אפשר לומר 'קופצת למים' למרות כל הפחדים והחששות...) אז לא הייתי חווה את האושר הזה והייתי עלולה להתקע ח"ו עד גיל מאוחר.

קל לומר עכשיו, כשיש קושי- אני לא צריך את הצד השני, וטוב לי לבד. זה בדיוק הדברים שאמרתי כשהיה לי קושי! מי צריך את כל זה? מה חסר לי בכלל בחיים? טוב לי לבד! אבל זה באמת עצת היצר הרע... ממש לא טוב לבד. והכי טוב בשניים! מניסיון! מודה לה' כל הזמן! 

נישואין וזוגיות הם אושר.הרבה עבודה- אבל אושר.

ממה שאת אומרת בפתיחה, אני ממליצה לך בכל לב ללכת לטיפול.

טיפול אצל איש מקצוע ( מינימום M.A) יסייע לך להבין מה מקור הפחדים ולהתמודד איתם.

כדאי ומומלץ.

הרבה הצלחה!

אתם אנשים מדהימים!!

מעודד לדעת שלהרבה אחרים יש זוגיות טובה ומוצלחת.. חלק מהתגובות כאן חיזקו אותי מאוד.

מי שהציע טיפול מכל סוג שהוא, אני לא חושבת שאצליח להיפתח בטיפול, אני ארגיש סוג של כישלון בעיני עצמי כי בסופו של דבר אני מכירה את עצמי הכי טוב ואמורה לדעת לעזור לעצמי גם במצבים כאלו.

אולי סדנאות יכולות לעזור כי זה לא משהו שהוא אחד על אחד ומרגיש הרבה פחות "טיפולי"..

ומי שהציע לקחת כדורים - אני לא אפתור את הבעיה עם בעיה אחרת..המחשבות האלו לא משפיעות עליי ביום יום חוץ מעניין הזוגיות שעם הרבה עבודה אני מקווה שאצליח לפתור את זה..

בנוגע לכיסוי ראש, עלו לי כמה פעמים מחשבות על פאה אבל אני לא יודעת כל כך כמה זה נהוג במגזר הדתי לאומי תורני, ואיך הצד השני יקבל את זה, ובכלל לא יודעת אם ארגיש עם זה בנוח יותר מאשר עם כיסוי..כשאני רואה בנות עם כיסוי ראש אני לפעמים חושבת שזה הרבה יותר יפה מפאה אבל כשאני מדמיינת את עצמי עם כיסוי אני פתאום מרגישה אי נוחות כזאת. וללכת בלי כיסוי זאת לא אופציה אז אני פשוט מוסיפה את הסיבה הזאת לעוד סיבות אחרות שמרתיעות אותי בקשר.  אולי עם הזמן החששות בנושא הזה ירדו אני לא יודעת. מקווה לפחות..

זה תהליך שאני צריכה לעבור עם עצמי ובעזרת ה' אני רוצה להאמין שאצליח..מה שכן באמת חיזקתם מאוד אז שוב תודה רבה..תבורכו!!!

לא לפחד מעזרה מקצועית. יכול להיות שמספיקה שיחה אחת או שתיים. אפילו לא טיפול. לא צריך ואסור להניח מראש שלא תפתחי בטיפול. למה להגיד את זה? 

לא כדאי להתקע בגלל שלא נעים לבקש עזרה. גם כשצריך לתקן משהו בבית לא יודעים הכל לבד, פונים לבעל מקצוע אין שום סיבה להתבייש בכך. בהצלחה.

זה הדבר האחרון שבכל הסיפור. תמיד יש את העניין של "להיפרד" מהשיער (מהמראה שלו לא מהשיער עצמו...)

גם אם אין בעיות אחרות. זה עניין טבעי ונורמלי, ותתמודדי איתו יותר בקלות אחרי שכבר תהיי מאורסת ותתקרבי לחתונה.

בכל מקרה, אני ממש מבינה אותך בקטע של להפתח. לי מאד עזר שהשדכנים שלנו לקחו אותי לשיחה ומאד מאד עזרו לי וכיוונו אותי (הם אנשים שמייעצים גם ומלווים זוגות בדרך לחתונה, הם הפנו אותי בעיקרון לאנשים מקצוע יותר מקצועיים אבל לא העזתי..יכול להיות שזה היה טפשי). וגם שהייתי בתוכנית של בי"ס לזוגיות וכחלק מזה היו שיחות טלפון לשאול מה נשמע ואיך הולך... אז הייתי צריכה ממש להתגבר על עצמי ולספר (עודד אותי לדעת שבכל מקרה הוא לא מכיר אותי ואין לי מה להפסיד) וב"ה השיחות האלה עזרו לי מאד ונתנו לי כיוון, ונתנו לי גם אומץ.

היו עוד הרבה דברים מסביב, ובסופו של דבר גם אחרי ההחלטה להתחתן היו לי קשיים, אבל הרבה תפילות גם עזרו.. והרבה אמונה.

למי שלא נמצא בקשיים האלה קשה להבין...

אנחנו גם נוטים לחשוב שהדרך צריכה להיות כ"כ פשוטה ומובנת לכולם וזה לא נכון. לפעמים צריך לעבור קצת דברים בדרך כדי להגיע לחתונה.

זו שאלה של אמון, כי אולי אני נשמעת אינטרסנטית, אבל ממש לא.

המחשבות שיש לך לגבי טיפול ממש לא תואמות למציאות במקרים רבים. בנות רבות מאד עוברות תהליכים לפני חתונה, זה ממש נורמטיבי היום כשהמודעות עולה.

ואני מדברת על אימון אישי שבו הדברים עובדים אחרת מאיך שאת חושבת, קצת דומה למה שכתב שומע ועונה, את מרגישה כאילו את יושבת עם עצמך ורק מקבלת תמיכה ומתבהרים לך דברים ואת לומדת להבין את עצמך יותר טוב ומגלה שיש דרך חיים שהיא שלך אבל אחרת מאיך שהיית עד היום, זה אפשרי.

גם בנות סגורות מופתעות לגלות כמה נעים וקל להן להפתח בדרך הזו.

אני "מתעקשת" איתך כי מה שאת מתארת כל כך "קלאסי" לאימון וממש חבל לי שבגלל הסיבות הלא נכונות החיים שלך ימשיכו בלי פתרון.

מוזמנת לחזור אלי עם כל שאלה ואשמח לענות בע"ה.

שלום לך. כפי שאת מבינה אכן נראה שאת צריכה להגיע לגורם מקצועי שיעזור לך. 

אם את אחת שמתלבטת בכל תחום, ויש לך חרדות וספקות בכל נושא? הייתי ממליץ לך על פסיכותרפיסטית. אני מציע לשאול אם יש נסיון בתחום.

גם אם זה חששות וספקות שמופיעות רק סביב נישואין- אז השאלה שעולה האם עברת איזה ארוע לא נעים בילדותך, שקשור לגברים,  שגורם לך לחשוש מקשר אתם? -גם במקרה זה אני חושב שיותר יתאים פסיכותרפיסטית.

בהצלחה

ברוך בן דוד

את יותר מדי מכורים לסרטים.. טפו טפו טפו אין כ"כ הרבה בגידות... ואת תדעי כבר מי בעלך....

ברוך ה' רוב האנשים הם בסקאלה הנורמלית.

כמובן שצריך המון תפילות לבעל טוב.

בסך הכל מדובר על מקרים מוכרים,

העניין הוא שאת צריכה שמישהו יעשה לך סדר בראש.
כשהכל סבוך ולא ברור, הדברים מפחידים, ואנחנו לא ממש יודעים מה המקור לכך.

אחרי שיחת הַכְוָנָה פשוטה (לא ייעוץ- לא פסיכולוג ולא קאוצ'ר) תוכלי לעשות סדר בראש שלך ולגלות את התשובות מתוך עצמך. על הדרך תגלי גם תובנות מעניינות, שמעולם לא נתת להן הזדמנות להיאמר.

אני לומד במכללת כוונה, של מתי וכסלר.

אלו שיחות שגרתיות מהיום יום.

פחדים שיש לכל אחד.

כל אחד והעולם שלו.

העבודה היא פשוטה, והיא מתנהלת בלי שום ביקורת על עצמך.

רק בעין טובה. בהבנה.
 

ושאף אחד לא ימכור לך שיש לך בעיות כלשהן.

אשמח לעזור בפרטי.

גם אני למדתי ב"כוונה", והמונח "מכוון" מקביל ל"מאמן"

אבל יש משהו אחר עמוק וחשוב יותר שממנו את מפחדת. את זה צריך לפתור. חשוב לדעת את ההיסטוריה המשפחתית שלך. אולי ההורים לא כל כך הסתדרו ביניהם ולכן את מפחדת? אולי את מפחדת מהעניין הגופני? את צריכה לברר לעצמך [בעצמך או בעזרת מטפלת מקצועית] מה מקור הפחד. כשתדעי מה מקור הפחד, תוכלי לנסות להתגבר על הפחד.

יתכן אפילו שאם תוותרי לעצמך על העניין הזה, אז תרגישי משוחררת -- ודווקא אז, פתאום תפגשי מישהו ולא תפחדי כלל. [למרות שזה לא מקובל ביהדות, נשים אינן חייבות במצווה הזאת באותה מידה שגברים חייבים בה.]

מכל מקום, רצוי להתחתן כי אם לא תתחתני, את עלולה להישאר לבד בסופו של דבר כי החברות מתחתנות ועוזבות, אפילו האחים והאחיות לרוב אינם נשארים קרוב אליך, וההורים והסבים -- דרך העולם היא שאינם חיים לנצח. מאידך, אם תתחתני יהיו לך בע"ה ילדים, שלא לדבר על חבר לחיים שיהיה איתך בזמנים טובים ורעים ויעזור לך להתמודד. כמובן, גם את תעשי בשבילו את כל אלה. מה שתעניקי לו, תורם גם לך כי נתינה זה משהו שממלא את הנפש.

מה שאני מנסה להגיד, שאם תתמקדי במה שטוב בחיי הנישואים במקום במה שעלול להיות רע, זה יעזור לך.

חישבי גם על: מה הכי גרוע שיכול לקרות? אם הזיווג באמת לא מוצלח, ניתן לפרק אותו. מבחינה חברתית, נדמה לי שלהיות גרושה זה פחות בעייתי מאשר להיות רווקה זקנה.

בסיכום: לכי לייעוץ, ושיהיה לך בהצלחה !

לא הופך את זה ל"לא בעיה".

הבחורה מבינה-ענין וברור לה שכך תלך.

לא שייך "לא בעיה" על אי קיום הלכה, רק בגלל שי שעוד שלא מקיימים.

תמיד אפשר בלי..

אפילו עדיף...

לא הבנתי...

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.