מכיוון שהדיון פה אנונימי, אין לי מושג מי את ומצה מצבך, ומה הסיפור רקע כאן, ולכן לא בטוח שהתשובה שלי מתייחחסת לעצם הדיון.

דבר ראשון, מי זה בני עקיבא שאת כועסת עליו? האם את כועסת עליי? סביר להניח שלא, כי לא נראה לי שאנו מכירים.

דבר שני, ברור לי שאך אחד לא שם לו כמטרה להרוס לך את החיים.

דבר שלישי, העניין הזה של כניסה להדרכה הוא קשה. לא משנה איך שמסתכלים על זה, זה לא פשוט. במיוחד שמי שאומר לך את הדברים האלה על שווה יותר או פחות, היה מדריך בעצמו. הוא נוגע בדבר.

כן, מי שלא נכנס להדרכה הוא בחוץ. הוא לא יזכה לעבור דברים, חוויות מעצבות וכד' שמדריכים עוברים. וזה קשה. ושלא ינסו להמעיט בזה, את צודקת.

אבל, אף אחד לא זורק מהתנועה. יש עוד דרכים להתקדם ולבנות את עצמך.

וזו בעיניי נקודת המבחן.

למה היית בתנועה? האם כל המטרה היא להיות מדריכה?

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך איך את נבנית מתוך המצב הזה, והתשובה לא חייבת כמובן להיות במסגרת התנועה.

עצתי היא, תתני מקום לכאב, אבל אל תשקעי בו. תתעצמי מתוכו.

בני עקיבא, שאני כועסת עליהם, זה האנשים שבאו, ושינו את כל המערכת, לשינוי שיש בו הגיון, אבל בתחושה שלי הוא היה צריך להכנס משבט אורות, כי ככה יוצא שאת רוב שבטי מורשה-של בעצם כל סניף שהקומונרית בו היא שנה ראשונה- הכניסה לתפקידים מישהי שלא מכירה אותם מספיק, ולא מסוגלת באמת להבין מה מתאים להם. ובגלל השינוי הזה, גם אי-אפשר להחליף תפקידים, רוב השבט שלי (אולי זה כבר השתנה) לא היה מרוצה מהתפקיד.

אף-אחד לא רוצה להרוס לי את החיים?זה לא סוף-העולם לא להכנס להדרכה? אז למה בחודש וחצי האחרונים כואב לי, כי רוב הכיתה שלי מדריכות, וכל הזמן דיבורים על ההדרכה והחניכות, ואף אחד לא שם לב לזו שזה היה החלום שלה, שכבר שנה הייתה בטוחה שהיא נכנסת-ואם לא השינוי של המערכת בוודאות הייתה נכנסת?

זה שהייתי בתנועה לא היה בשביל להיות מדריכה, הוא היה בשביל להיות במקום משמועתי ולעשות שם דברים משמעותיים בעצמי, אבל מה שנתנו לי לא משמעותי משום בחינה... אה. מבחינה אחת הוא כן, הוא נותן תירוץ לזרוק אותי מהתנועה.

אף אחד לא זורק אנשים מבנ"ע? בשביל להגיד את זה אתה באמת צריך לשמוע את הסיפור, של הכניסה להדרכה, אצלי, אצל השבט שלי ואז נראה אם תגיד את זה שוב.

כשאני היחידה, שרצתה הדרכה ולא נכנסה זה כואב, וכל ההכנות להדרכה שבהן הסבירו לנו על זה ש"כל אחת תקבל את התפקיד שמתאים לה ולכשרונות שלה." נראות פתאום מדויקות ומתוכננות רק בשביל להשקיט אותי, שאני אסתום ת'פה ואסמוך עליהן. האמנתי להן. מצטערת שהייתי כזו טיפשה.

ועדיין, עניין האחריות, כשהבטיחו ש"אם לא תהיו מרוצות מהתפקיד תהיה לכן הזדמנות לדבר על זה," והבטיחו לי ש"הכל יהיה בסדר" התפתיתי להאמין. כנראה שאני פשוט טיפשה, כי את ההבטחות האלו אף-אחת לא התכוונה לקיים.

מאז שיחת השיבוצים המדריכות שלי התעלמו ממני, מאחת מהן, שהצלחתי לדבר איתה רק אחרי הסמינריון (שכמובן לא היה קשור לתפקיד שלי) קיבלתי תשובה שהתעלמו ממני בכוונה, כי לא רצו לדבר איתי.

לא נראה לך הגיוני שלמדריכות וקומונרית שמכניסות בנות להדרכה יש אחריות כלפיהן?! שחלק מהתפקיד הוא לדבר, גם עם מי שכנראה לא תהיה מרוצה מהשיבוץ ולא אמירות כמו: "כי ידעתי שאת כועסת לא רציתי לדבר איתך!"?!

אה. כן. זה פתרון מאוד נוח.

עם אמא שלי לא מדברים כי "את מספיק גדולה להתמודד בעצמך" (זה הגיע למצב שהקומונרית צועקת על אמא שלי "אל תתקשרי אלי יותר וגם לא למדריכות, שיגעת אותנו מספיק"-שלחה הודעות והתקשרה הרבה פעמים כי הן לא טרחו לענות לה). ואיתי לא מדברים כי "אין על מה לדבר" או כי "ידענו שאת כועסת."

הוא נושא כאוב.

אין לי מושג מה בדיוק הנוהל החדש. אבל זה היה צריך לבוא 'על חשבון' שבט מסוים. (הסניפים לא תמיד מסונכרנים מבחינת הקומונריות).

הנקודה שחשוב להבין בעייני, זה שהמדריכות הן בסך הכל נערות שמבוגרות ממך בשנתיים, שלא חוו את החוויה הזו שלא אי-כניסה להדרכה. אולי הן בכלל לא חוו את חוויית הכשלון הזו אי פעם בחיים. והן לא יודעות להתמודד עם מצב כזה. התגובה והיחס לא נראים לי הגיוניים. אבל השאלה המתבקשת, מי נותן להם הדרכה? האם זאת החלטה שקיבלו מעצמם? הם הן התייעצו עם מישהו?

את הסיפור של כל השבט נכנס להדרכה חוץ ממני, יצא לי להכיר. לא פעם ולא פעמיים. ולכן חזרתי ואמר - זה כואב, ההרגשה היא נוראה, והאלטרנטיבות הן בדרך כלל לא הכי רלוונטיות.

מה הייתי עושה במקומך? א. משלימה עם המצב שלא נכנסתי להדריך בסניף הבית. ב. מבררת עם עצמי עד כמה חשובה לך ההדרכה, ועד כמה את חושבת שאת מתאימה. ג. מדברת עם רכז ההדרכה/ רכז המחוז ומבררת האם ישנם סניפים המחפשים מדריכי חוץ/ האם יש תפקיד אחר שניתן לעשות. ד. ישנם גם תנועות אחרות שייתכן שזקוקות למדריכים.

(למרות שבמקרה שלי זה 3) ובכל זאת, אף-אחד לא הכריח, ואפילו לא ביקש מהן לקחת על עצמן את האחריות של הכנסת חניכות להדרכה, אבל הן עשו את זה. אם הן לא מסוגלות להתמודד עם האחריות הזו-מבחינתי לא היה צריך לתת להן אותה. ושוב-הן הגיעו ולקחו על עצמן אחריות, אף אחד לא נתן להן אותה, הן בחרו בזה וצריכות לעמוד בבחירות שלהן!

התגובה והיחס לא נשמעים הגיוניים, השיבוץ שקיבלתי גם הוא לא נשמע הגיוני, לצאת לסמינריון הדרכה-רק כי זה כסף של ההורים שלי אז מה אכפת לקומונרית להגיד לי שהההרשמה חובה?! גם לא נשמע הגיוני.

אבל זו המציאות שלי.

ההצעות שלך יכולות לעזור, אבל אתה באמת חושב שלא ניסיתי?

אז כן, זה חשוב לי מאוד, ואני בטוחה שאני לא רק מתאימה, ואם הייתי נכנסת הייתי מדהימה ומעיפה את השבט שהייתי מקבלת אחריות עליו למקומות מטורפים.

להדריך בתנועות אחרות- זו מחשבה שגם לא ממש רלוונטית, וגם אם כן, אני בבנ"ע כי אני באמת מאמינה בערכים ובדרך שלה, ללכת לתנועה שכנראה פחות שייכת לאותה דרך וערכים שאני באמת מאמינה בהם מרגיש כמו קודם כל צביעות-כלפי עצמי וכלפי החניכים. כי אם אני לא מסכימה עם הערכים של התנועה איך אני יכולה לבוא ולהעביר להם פעולות עליהם?  אני בבנ"ע כי זה באמת מה שהולך בדיוק עם הדרך שלי.

הנקודה היא שדווקא השינוי, אפשר לפגוע בי ככה הרבה יותר בקלות

אני מבינה שזה מבאס רצח שלא הכניסו אותך .

אבל את סתם מכניסה דברים לא קשורים, אם היא נכנסה לשבט לפני שנתיים היא פחות מתאימה ממך?

אם הייתה סיבה כנראה שלא היה צריך להתחמק ממני ולסנן אותי בטלפון

זה שאנשים שלא מתאימים להדרכה,

שבחיים לא היו בפעולה של בנ"ע,

שלא מאמינים בערכים של התנועה,

שלא אכפת להם מכלום חוץ מה60 שעות

יכולים להכנס להדרכה. רק אני לא מספיק טובה

גם לי זה קרה, לא נכנסתי להדרכה המדריכות שלי הבטיחו לי שהם לא יעזבו אותי עד שלא ימצאו לי מקום אחר, כמו טיפשה האמנתי להם וחשבתי שהם ינסו לדאוג לי למקומות אחרים אבל מאז השיבוץ הם לא דיברו איתי על זה יותר. בהתחלה היה לי ממש קשה וגרוע בכיתי כל הזמן והייתי בדיכאון. אבל אחר כך תפסתי את עצמי בידיים והתחלתי לחפש מקום שאני יכולה לתרום בו. אחרי 7 מקומות שבדקתי ולא הסתדר מצאתי סניף קטן וחמוד שאני מאוד שמחה שאני בו. הכל בזכות שלא וויתרתי והמשכתי לחפש.

אני מבינה אותך שאת כועסת ועצובה זה באמת קשה אבל קחי את עצמך בידיים ותחפשי מקום אחר (היום לא חסר איפה להתנדב) זה לא יעזור לך שתכעסי על בני עקיבא, תזכרי שהכל לטובה וכנראה במקום אחר יהיה לך יותר טוב

בהצלחה!!!!!!!!

תמיד יש סניפים אחרים שישמחו לקבל מדריכה שבנע זורם בה ככה;)

איך כולם אומרים שיש מקומות אחרים ואני לא מוצאת, וזה לא שלא חיפשתי...

אין לי גם בעיה להיות שבתות מחוץ לבית...

כנראה לא עוזר הרבה כי בטוח שלא חסר שם מדריכות

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.