היום כתבתי בלדה לנוקיה|גאה|פוסעת


זה בנוקיהפוסעת


בערבפוסעת


הנה מעשה ידי להתפארפוסעת

במנגינת האוטו שלנו:

"הנוקיה שלי הוא חמוד וקטן,

הנוקיה שלי בחזקת מסונן,

הסודוקו שלו ממכר קשות,

נראה מי יצליח את השיא לעשות"

או-- שתי שורות אחרונות--

"הסמלים שנשלחים מתקבלים כריבועים,

ואין מה לעשות בו חוץ מלדבר עם אנשים"

נחל בישיבה שלנו יהיו נוקיותפוסעת


או סמארטפון מסונןנחל
על אף שראש הישיבה לא ממש יהווה להם דוגמא אישית..נחל
סליחה? איזה ראש ישיבה?פוסעת


גם המנהלת הגשמית לא דוגמא :/סתרי המדרגה
בואו נעשה סדר. מי זה מה?פוסעת


אנינחל
חחחח גדול!!!נוצת זהבאחרונה


אני ממש אהבתי אותה כנל חברות שליניגונא
די, תמשיכי|מרוגש עד דמעות|פוסעת


חח ניגונא שרה לי את זה..ה יצא מצחיק!!אחת מהעם הנבחר
חח אוקייפוסעת


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך