גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר
לא לא
את לא חייבת לי כלום
גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר
לא לא
לא לא לא לא לא מחפשת תירוצים
בשכונה כולם יודעים
גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר
לא לא
את לא חייבת לי כלום
גם אם בחרת לעזוב ולקום
לא לא אמרתי לך שום דבר
לא לא
לא לא לא לא לא מחפשת תירוצים
בשכונה כולם יודעים
היא חופשיה לא אכפת לה מה כולם אומרים
האף שלה בעננים והיא שומעת רק
באלי בית מלון בקופנגן
עם יד אל השמיים ורגל על ענן
באלי לעשות שם בלאגן מהבוקר
עד השעות הקטנות של הלילה את באה אליי
כמעט בלי כוחות ואיך
בלעדייך חצי משוגע
רק תני לי שוב לנשום אותה דקה כי
אמרו לי שראו..
ואנלי כח להמשיך
בסעות הקטנות של הלילה איתו ,יודבת לידו
ואמרו לי שהוא לוחש לך כל מיני דברים באוזן
ועל הצוואר שלו סימן של אודם ורוד,זה לא סוד
שבאתי אלייך לבוש כל יום באותה חליפה של
הגבר המויסר את הולכת לישון ואני
מתבוננן בך כל מה שיש בך ניצחת את הכל
פתאום זה מכה בי כל מה שיש בי זו
את ביום גדול בואו נצא לשמש![]()
~מי ממשיך אותי?~
איזה משאפ מדהים אני כל הזמן שומעת אותו...
תביא לה ארטיק או מסטיק תגיד לה שאתה אוהב
תיקח אותה לים שמש בגד ים שכולם יחכו מחר
טיסה חמש שלוש שתיים חמש אני כבר מתרגש פתאום אליי
עוד מעט הקיץ אוו זוכרת שירדנו לחוף עוד מעט הקיץ אווו זה אף פעם לא הרגיש כל כך
טוב כמה חיכיתי
כמו שאדמה מחכה למים כמו ילד שצועק
אין לנו זכות בכלל להתלונן אני קורא לך ברבי את עונה לי כן
אין לנו זכות בכלל להתלונן הכל טפו חמסה וברוך ה' כי
החיים שלנו תותים החיים שלנו תותים החיים שלנו תותים החיים שלנו
זה לא עולם זה בית משוגעים כולם כאן שרוטים וגמאני
שם טבעת עליה עליה עליה כל העולם יודע שאני מת עליה היא
אהובה יפת עיינים אני כותב בנתיים רק חולם אותה כל לילה
רחוקה שלי תמיד שלה
ואיך הזמן מתעתע כמו חץ בלב פוגע הוא זוחל והוא
נוסע לפעמים מתגעגע לימים איך אני ואת היינו תמימים פחות מרוכזים..
תמשיכו אותי..
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול