ממש רוצה וההורים לא מסכימים![]()
נכון זה מסוכן
אבל לא כזה...
תנו לי להחליט - אני כבר לא ילד קטן
יש לי שיקול דעת משלי....
אוף..![]()
ממש רוצה וההורים לא מסכימים![]()
נכון זה מסוכן
אבל לא כזה...
תנו לי להחליט - אני כבר לא ילד קטן
יש לי שיקול דעת משלי....
אוף..![]()
ותגיד להם אני ממליאה נוסע השאלה זה עם רישיון או לא
הם תוך דקה חותמים לך...
זה הדרך שיכנוע היחידי שנותר
דיברנועל זה
אבל לא השתנה כלום לא בדעותיי
ולא בשלהם..
אביגיל~!אני לא מכירה שום בן אדם שרכב על אופנוע ולא היה לו שום תאונה
אחד אחד לכולם היו תאונות חמורות יותר או פחות אבל תאונות, להתחיל לפרט?
שנוסעים שנים על קטנוע ולא עשו משהו רציני
ואני אומרת את זה כי זה באמת נורא
אח שלי עבר תאונת אופנוע, אבא שלי, אח של גיסי, מלא אנשים, אנשים שאכפת לי מהם וזה כואב לי לראות את זה כ'כ הרבה
לזה וזה בחירה שלו...
אני לא עושה רישיון לקטנוע סתם כי אני לא אוהב את הכלי הזה יותר מדי
טיפה בישוב לא יותר מזה הרבה יותר כיף רכב חוץ מהפקקים
![]()
אבל במקרה ההוא זה בגלל המנאייק
תפסיקו ליאש ת'בנאדם אח שלי לך על זה אתה לא יודע איזה כלי מענג זה חוץ מזה שבחורף אתה צריך ליסוע עם חרמונית אחרת אתה מת...ואי אפשר לעשן תוך כדי נסיעה![]()
איזה עולם קטן...
אבל לא אותו דבר..
בסוף כולם מתים והחיים ממליאה חרא...![]()
לא שמתי לב...
אבל למלא חברים יש
ובכללי זה ממש לא כמו רכב..
אתה כולך מרגיש ת'נסיעה - הרבה יותר משוחרר...
ואני חושב שאני יכול לסוע בזהירות....
אבל מצד שני ההורים לא מסכימים ותלס באמת אוהבים ומפחדים עלי
משגע...
אתה פשוט מרגיש חלק מהאופנוע
בפניות, סיבובים, במהירות, בזה שזה פתוח...
אז תקבל כמה חודשים שלילה ביג דיל בן אדם שנוסע בלי רישיון ממליאה זה לא מפריע לו...
ובלי קשר-- למה? אין קטע בחוקים?
בא' אתה צודק לגמרי
ב' בדיוק אתמול דיברתי עם איזה אחד אתמול ותכלס זה נכון .....
אבל זה שכתבת שעושים רשיון כי צריך ולא בשביל ליהנות - לא נכון. אין שום בעיה להינות על הכביש, בין אם זה ברכב ובין אם זה אופנוע או משאית סמטריילר....
לא עוצריםכבר כתבתי בהתחלה - לסוע בזהירות ולשמור על חוקים
וידוע שהכביש הוא מקום מסוכן מאוד ועדיין מותר גם להינות.....
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול