בס"ד
בסיס כלכלי לפני יציאה לדייטים ועוד:
שלום,
אני מתלבט רבות מאוד בזמן האחרון לגבי המוכנות שלי לצאת לדייטים.
גיל - כמעט 24, ב"ה מתכוון שנה הבאה להתחיל תואר (סיכוי לא קטן שמדעי החיים מתוך כוונה להיות מורה לביולוגיה) ,כרגע אני עובד.
אני מנסה לעשות חישוב פשוט מה ההכנסה הכלכלית החודשית הנדרשת מזוג צעיר ואיני יודע אם אני צודק:
שכר דירה - 3000 (ונצא מנקודת הנחה שזה כולל ארנונה)
חשמל + מים + גז - 400
קניות אוכל וצרכי הבית - 1000
בגדים - 200
רכב (במידה ומחליטים לגור בשומרון) - 1500 (כולל: ביטוח,דלק,טסט,תיקונים)
סה"כ במינימום מינימום צריך סביבות : 6100 לחודש
עדיין איני יודע להגיד האם תוך כדי התואר אני יוכל לעבוד אבל נגיד שאוכל לעבוד ולהביא הכנסה של 1000 שקל בחודש, יוצא שעדיין חסר בסביבות 5000 שקל בחודש, אז אני לא מבין איך זה כל כך אפשרי להתקיים כך.
לצאת במצב כזה לדייטים זה מרגיש לי ממש לא ריאלי.
וגם סביר שהמיועדת תהיה גם היא סטודנטית (ונגיד ששנה הבאה תהיה שנת התואר האחרונה שלה - וגם זה ממש ממש לא בטוח כי ייתכן שהיא תהיה רק באמצע התואר או בתחילתו) סביר שהיא גם לא תוכל להרוויח הרבה יותר ממה שאני יוכל.
אז אני באמת לא מבין מה עושים כולם?איך זה בכלל אפשרי לצאת לפני הגעה לפחות לאמצע,סיום תואר?
אומר שחבר שהתחתן ממש לא מזמן סיים כבר תעודת הוראה במסלול ההסדר אז הוא מסודר, רובם של שאר החברים כבר התחיל תואר(הרבה התחילו השנה) או סיים(עתודה...) , מרגיש שרק אני התעכבתי ככה(ומסיבות שאינם כ"כ באשמתי).
אז יש את החברים שאומרים שצריך לצאת לדייטים גם שאתה חושב שאתה לא יכול כרגע או בשנה הקרובה להתחתן בגלל סיבה כלכלית. בין אם בגלל ש"מי אמר שתמצא את האחת תוך חצי שנה - ודייטים זה דבר שלוקח זמן" ובין אם בגלל "כשתגיעו למצב הזה כבר תמצאו את הדרך".
לדעתי (ואני לא יודע אם אני צודק) אני חושב שזה ממש לא נכון לנהוג כך, בין אם מפני שייתכן שהאחת תימצא ממש מהר ובין אם מפני שלהגיד "תמצאו את הדרך" מרגיש לי לא מספיק אחראי.
אוסיף לדבר את כך שאני משער שכניסה למסגרת לימודים תדרוש ממני לא מעט כוח נפשי והשקעה - גם אם בעיקר בחצי השנה הראשונה.מאז ומתמיד פחדתי לא מעט מתואר ואני חושש שיהיה לי קושי נפשי משמעותי ממסגרת לימודים (גם אם בעיקר בהתחלה). ותוך כדי כך להיכנס למצב של אי וודאות כלכלית / הקמת משפחה שהם בעצמם דורשים הרבה כוח נפשי והתמודדות - פשוט מרגיש לי בלתי אפשרי ומעבר לכוחותיי.
וגם אני חושב הרבה על כך שלאדם קרוב אלי שהתחתן לא מזמן היה כ"כ הרבה לחץ ועומס וחוסר בזמן לפני החתונה שזה פשוט מלחיץ.
אז אני חושש שפשוט זה ידרוש ממני יותר מדי כוח נפשי (דאגה,זמן וכו'...) וגם בתכלס הרבה דברים התייקרו, מסתכלים ימינה ושמאלה ונראה שהרבה זוגות כמעט מתמוטטים וגם מבחינה כלכלית זה מרגיש די מפחיד.
???
אסכם:
האם אני צודק בחישוב ההכנסה המינימלית הנדרשת מזוג צעיר?
האם לדעתכם כדאי לי לחכות עוד בערך שנה וחצי(ואז אהיה כבר בן 25 בערך) ורק אז שאהיה באמצע השנה הראשונה לתואר להתחיל לצאת לדייטים? (וגם אז לא ברור מה יהיה מבחינה כלכלית אבל אני משער שיהיה לי יותר קל נפשית וגם סיכוי גבוה יותר שהמיועדת תהיה בשנת הלימודים האחרונה)
האם החברים צודקים בטענות שלהם?
איך מסתדרים מבחינה כלכלית בשנים הראשונות?
האם אני צודק בהשערות שלי ובמצב שאני מרגיש ומתאר?
עד כמה כוח ופניות(מלשון פנוי) נפשית צריך?
דברים שאתם חושבים שכדאי לכתוב גם אם לא נגעתי בהם?
בכוונה פתחתי את השרשור כאן בגלל שאתם כבר עברתם התמודדויות זהות/דומות וב"ה אני משער שדווקא לכם יש יותר תשובות.
תודה רבה רבה !!!
)
