אני אתן את מה שהיה לי.

הכלל היה - להשתמש בכל הכסף שיש ברגע זה - הכי לאט שאפשר. 

כדי שלא יגמר לפני  שתסיים ללמוד. 

עכשיו הפירוט.

כתבת שתגור בשומרון - אז למה 3000 שקל לדירה? קח קראון בשליש מחיר וירדת ל 4000+-

לא הכנסת את מה שאשתך לעתיד תכניס.

(נניח גם 1000)

לא הכנסת מלגות לחישוב שלך (כפול 2 סטודנטים - עוד 1000 שקל לחודש)

אז יוצא : הוצאות 4000, הכנסות 2000

כלומר חסר לך 2000 שקל בחודש = 24000 בשנה.

עשית צבא?

אשתך עשתה שירות?

אז יש לכם במענק כמה עשרות אלפים.

יש לא מעט זוגות - שמקבלים את הצ'קים מהחתונה, - סכום שמצטבר לכמה עשרות אלפי שקלים.

אז אם יש לך בצד מהחתונה  + מענקי שחרור וכו' סכום של 50000 

אז יש לך שנתיים כבר.

(אם אתה יוצא כל כך מאוחר - סביר להניח שאשתך לעתיד כבר סיימה תואר, בכל זאת היא כבר 4 שנים לא בשירות לאומי... סתם הנחה לא מחייבת)

בקיצור - זה לא סיבה לדחות את הפגישות , 

בסוף מסתדרים , 

בס"ד

ואתה יודע שאני חושב על זה בכללי אני מאוד חושש מכל האחריות שנישואין דורשים:

עוד לפני שבכלל יצאתי לדייטים אני כבר רואה אחריות כלכלית וחשש של קושי כזה(שזה דווקא לא רע בעיניי), רואה זמן רב שאצטרך בשביל חתונה והקמת משפחה, אחריות לא בזבז את הזמן ולנצל כל רגע כי כבר בקושי יש זמן פנוי, אחריות לנהל בית ועוד ועוד...

אז עם החששות והקשיים בעניין הכלכלי והנפשי אני כותב ומתייעץ כאן וזאת דרך להתמודד מולם ובאמת כדאי שאקדיש להם תשומת לב. אבל איך מתמודדים עם כל שאר הפחדים והחששות? אולי אני יותר מדי מסתכל קדימה במקום להתמודד עם ה"עכשיו"? בכל מקרה זה די מפחיד

תודה

כל דבר בעיתו.

אתה לא צריך עכשיו לדאוג איך תחתן כך וכך ילדים.

ולא איך תעזור להם ללמוד מקצוע,

וגם לא איך לממן להם לימודים תיכוניים.

תסתפק בלחשוב על ההווה, עם עין קדימה, אבל בלי לחץ.

בס"ד

בשונה מעשיית תואר במדעי החיים ואז השלמה להוראה? צודק?

ובנוסף האם יש הבדל במשכורת לעומת מי שעושה תואר במדעי החיים ואחרי זה משלים להוראה?

בס"ד

ולגבי לבטוח בה' - ברור לי שצריך לבטוח בה' אבל להגיד לעצמי תתחתן וה' יעזור מרגיש לי קצת לא בסדר.

זוג צעיר צריך לא מעט הכנסה על מנת להסתדר בשנים הראשונות

וה' עוזר, לא ההורים. הם אולי קצת עוזרים אבל הם לא אלוקים...

גם תצליחי לגמור את החודש ולראות בו ברכה.

גם בכלל לא טבעי שתצליחי למצוא עבודה מסודרת. אם זה בא לך בקלות זה סתם כי זה נס.

בס"ד

מצד אחד הדאגה הכלכלית זה כן דבר שנכון וצריך להתייחס אליו וכך גם לגבי מסגרת לימודים במקביל(השקעה נפשית וכו').

לגבי שאר הדברים שכתבתי באמת פשוט צריך להתמודד מולם ואני מבין שאין בהם ממש מה לדאוג - אך בכל זאת כתבתי בשביל לקבל תשובות איך להתסכל על הדברים נכון.

בכל מקרה תודה על התגובה

אפשר בדוחק לצמצם בהוצאות למשל להוריד רכב ולצמצם מאוד בקניית בגדים ואוכל אבל אם רוצים לחיות ברמת חיים בינונית זה הסכום פחות או יותר. 

אני בנאדם מאוד מחושב ובכל זאת לדעתי זה קצת מוקדם מידי לחשוב על סכום מדויק שצריך להכניס וכ"ו. אם עד עכשיו הרגשת שאתה יכול לתכנן את החיים שלך עד הפרט האחרון כולל מה לעשות ומתי בזוגיות זה כבר לא ככה (ומרגישים את זה עוד יותר בהמשך בעניין הילודה) החיים שלך כבר לא יהיו תלויים רק ברצונות ונתונים אישיים שלך. אתה לא יכול לדעת אם תמצא משהי שכבר עובדת ומרוויחה מלא או אחת שעוד לא התחילה ללמוד ולפניה עוד הרבה שנות לימוד ללא הכנסה. גם אם היא בתחילת תואר אתה לא יודע אם היא תהיה בתואר טובעני שלא מאפשר לעבוד תוך כדי או תואר קליל פעם בשבוע שמאפשר לעבוד במשרה מלאה וכן הלאה... אתה גם לא יכול לדעת אם תמצא אותה עכשיו או אולי רק כשכבר תסיים את התואר. כשתגיע למצב של זוגיות וחתונה תראה שסדרי העדיפויות משתנים אם עד עכשיו הדבר הכי חשוב לך בחיים זה לעשות תואר בשלוש שנים יכול להיות שפתאום תחליט שיותר חשוב לך שאשתך תעשה תואר או תגשים את עצמה בצורה אחרת ואתה בגלל זה תבחר לפרוס את התואר ליותר שנים ולעבוד יותר שעות או לשנות מסלול לגמרי. 

עם כמה שחשובים לי הלימודים שלי והקריירה שלי המשפחה שלי תופסת מקום ראשון אוטומטית ולכן הבחירות שלי בחיים סובבות סביב הנתון שיש לי משפחה והם במקום הראשון אחרי זה אני אנסה לסדר את כל שאר החיים שלי סביב הגרעין הזה. 

כשתגיע לשלב של מציאת בת זוג ורצון להתחתן אז כבר נכון יותר לעשות חישוביים כספיים להחליט ביחד איך מגיעים למטרה הזאת גם אם זה כולל שינוי קטן במסלול שתכננת כבר מראש.

בס"ד

מאוד עזרת לי בתגובה הזאת

תודה רבה

ותודה גם לך @אורי8

אחזור על מה שאמרו פה לפני:

דבר ראשון, אתה חושב לחכות שנה וחצי לפני שאתה מתחיל לצאת? יכול להיות שייקח לך שנה וחצי גם ככה עד שתמצא את כלתך, זה לא באמת בשליטתינו

דבר שני לגבי המספרים שהבאת:

שכר דירה - 3000 - זה שכר דירה בירושלים. קראוון ביישוב יכול לעלות פחות מ1000.

חשמל + מים + גז  - 400

קניות אוכל וצרכי הבית - 1000 - אפשר לחיות גם בפחות, תלוי ברמת חיים שלכם וגם כמה אתם אוכלים בבית לעומת כמה במסגרות.

בגדים - 200 - אם אתם באמת במצב כלכלי דחוק (ובעיני הכנסה של 2000 לעומת הוצאות של פי 2 לפחות זה נחשב דחוק), אין שום סיבה בעולם להוציא 200 ש"ח כל חודש על בגדים.

רכב (במידה ומחליטים לגור בשומרון) - 1500 (כולל: ביטוח,דלק,טסט,תיקונים) - נשמע קצת גבוה. ואפשר תמיד להסתדר בלי רכב. בטח שנה שנתיים ראשונות.

אוסיף שלסטודנט יש חופשת קיץ, אם אתה תעבוד בזמן הזה במשרה מלאה תוכל להכניס עוד כמה אלפים טובים למאזן השנתי.

בהצלחה!!!

בס"ד

אני מודה לכל אחד ואחת שנתנו תגובה,

סליחה שלא אמרתי תודה לכל אחד באופן אישי.

מאוד מאוד הועלתם ועזרתם!

לדעתי לא ככה ניגשים למציאת בן זוג/רצון להכנס לחיי נישואים...

כמובן זה מצוין שאתה ריאלי ורציונלי, אבל אתה לא יכול להכנס לשם מבלי שעוד מצאת את המיועדת...

ואני ובעלי לומדים תואר ראשון ועובדים משרות מלאות, כמובן שהיינו מודעים לכך שהתחתנו, יש רכב, יש בית(שכור בינתיים), אבל ב"ה יש מספיק להכל. 

בתחילת דרכנו הספיקו לנו גם 7000 ש"ח בערך בחודש, הוא הרוויח 5000 ואני עוד 2000 פחות או יותר...

עכשיו עם ילד זה קצת שונה.

בקיצור, לדעתי זה סדר עדיפויות, אם הרצון שלך בגיל 24 מאוד חזק להתחיל ולסיים תואר בדרך הכי "קלה" ומהירה שיש אז אין עניין בכלל להכנס לזוגיות. 

אם אתה מודע ומוכן באמת לעניין מכל הבחינות - וזה קשה להיות סטודנט ולעבוד תוך כניסה לזוגיות, אז לך על זה.

זאת דעתי האישית... סליחה אם לא הגבתי על הכל.

הסברתי מה הרקע שלי, זוג צעיר ללא תואר, לומדים שנינו + משרות מלאות(ופלוס ילד כבר...) כך שאני מניסיון אומרת שזה מאוד קשה.

התכוונתי שלא כולם מוכנים לכך, ואם להיות קרייריסט ובעל תואר חשוב לך ברמה גבוהה יותר מליצור משפחה וזוגיות כרגע, אז זה לא יתאים לך, זה יקשה לדעתי על רצונות ויתסכל אותך. מכירה זוגות כאלה...

זאת לא חשיבה נורמטיבית לדעתי בתחילת קשרים...אתה צריך לשאול את עצמך מה אתה רוצה בשלב זה בחיים שלך - זוגיות או לימודים. או שניהם - מה שלפי מה שכתבת יהיה לך מאוד קשה.

בהצלחה! מקווה שהובנתי הפעם

בס"ד

העניין הוא שככל שדוחים לימודים זה הולך ונהיה יותר קשה להתחיל...

ובמיוחד שמי שרוצה להיות מורה (וקל וחומר מורה לביולגיה) חייב לעשות מסלול לימודים כי בלעדיו הוא יכול לעבוד במקצוע הזה..

אחת הסיבות שפתחתי את השירשור היא ההבנה שזה עלול להיות כ"כ קשה ולהבין איך כולם עושים את זה.

תודה

בס"ד

היום אפילו בלי חשמל/מים/ארנונה לא יודע אם תמצא בפחות מ2000. וחוץ מזה מדובר בנסיעה של שעתיים לכל כיוון(ברכב,לכיוון המרכז).

לדעתי היום צריך לפחות בסיבות ה2000+

בס"ד

אם הבנתי את מה שכתבתה(שזמן נסיעה של 4 שעות ביום לא ריאלי וכבר לא משתלם אפילו אם חוסכים 1000 ש"ח)

אז אני חושב כמוך ^^

בס"ד

וצריך לחסוך בכסף

אז עד סביבות שעה בערך זה עוד בסדר(כולל חישוב של פקקים)

בס"ד

ברור שכל מקרה לגופו,ואני מסכים שקשה למצוא ממש קרוב,

אבל יחד עם זאת אין ספק שזמן נסיעה הוא גם שיקול משמעותי

בס"ד

איפה יש ב1500?

האמת שאני חושב על זה לא נראה לי שיש הרבה מקומות כאלה. את יכולה בבקשה לתת דוגמאות למקומות?

ולהתנהל ולהסתדר עם טרמפים לא נשמע לי אפשרי, במיוחד שצריך כל יום להגיע בזמן לעבודה/לימודים, ובנוסף אני משער שהמקומות שבהם השכירות היא 1500 קטנים יחסית(מעט משפחות = מעט אפשרויות לטרמפים)/רחוקים מהמרכז כך שמאוד קשה לתפוס משם טרמפים כל יום עד ללימודים/עבודה(ובטח שקשה לא לאחר)

דירה אפשר למצוא בפחות אם מתפשרים על מיקום וגודל. (קשה אולי ודורש הרבה חיפושים אבל נראה לי אפשרי, צריך הרבה תפילות).

אל תחזיק רכב, זה לא חובה, יש תחבורה ציבורית ואם ביישוב אז טרמפים. זה לא דבר נחוץ למי שאין הכנסה.

אוכל זה הוצאה שאי אפשר לקצץ בה. צריך אוכל. לפעמים זה יעלה קצת יותר מ1000, תלוי בכם.

לנו יצא בתחילת חיינו באזור ה4500 שח הוצאות.

לגבי אם בגלל זה לא לצאת לדייטים. צר לי, אך רק אם ממש יתמזל מזלך זה יקרה מהר... אני מאחלת לך שאכן כך יהיה. יש כאלה שיוצאים שנים על גבי שנים ולא מוצאים... אז בהצלחה!

אני לא ממליצה להתעכב עם זה בכלל! אבל יחד עם זאת, למצוא זמן לעבודות זמניות בשעות או בימים שאתה לא לומד. אם אין כאלה, אפילו לדלל קצת בקורסים שהם לא קורסי חובה ולפרוס קצת את הלימודים כדי שתוכל לעבוד קצת.

יש נשים שמסיימות תואר כבר בגיל 22 או שעובדות תוך כדי או שעשו הנדסאי שלוקח פחות וכבר עובדות ככה שהכל יתכן. בד"כ שנה אחרונה של לימודים זה גם סטאז' שברוב המקצועות זה עם משכורת.

בהצלחה! ותפילות על כל דבר! בעיקר על כלה!

אתה מתכנן להתחיל ללמוד רק שנה הבאה, נכון?

יש לך עד תחילת סמסטר 2018 א' 8 חודשים שאתה יכול לעבוד אינטנסיבי ולחסוך.

מה שלא תעבוד תוכל לחסוך כמה אלפים בחודש, כבר התחלה נחמדה לחיים. גם תתרגל לחסוך ולא לבזבז וגם תשמור למתי שתצטרך.

בס"ד

אני אכן עובד כרגע

בס"ד

נתתם הסבר ורעיונות איך מסתדרים בשנים הראשונות גם עם נמצאים בלימודים.

בעיקר קיבלתי את הטענות שאומנם צריך לתכנן ולהתכונן אבל אי אפשר לדעת באמת לגמרי מה יהיה(האם היא תהיה אחרי או לפני לימודים וכו'...). וגם שצריך לצאת לדייטים כי זה לוקח זמן ולא בהכרח מוצאים מהר את המויעדת....

וגם עזרתם לי להבין פחות או יותר את ההשתכרות החודשית הנצרכת.

אני ממש מודה לכם!!

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!