עבר עריכה על ידי מגדלור באפלה בתאריך כ"ו בטבת תשע"ז 01:15
באמצע הבגרות. וכל הסעיפים שטו לי מול העיניים וטבעו בדמעותדמעותדמעות, ואחרי 4 פעמים שיצאתי החוצה תוך חצי שעה ובלי לענות אפילו על סעיף אחד הבנתי שאני לא מסוגלת לחזור לשם וגם שאין טעם.
אז נשארנו בחוץ וניסינו לנשום לנשוף לנשום לנשוף ולנסות להזכר איזה טעם יש לאוויר כשהוא בריאות.
והמחשבה היחידה שעברה לי בראש היתה שהמוח שלי לא מצליח לחשוב כי כל הגולולת שלי מלאה במים, ואני רק צריכה לבכות כי אז מפלס המים ירד. זה לא הצליח במיוחד.
והרב עזר לי ממש להתמודד ורציתי חיבוק גם ממנו אבל אסור. אוף.
והרבה אחר כך היו אודישנים.
מחר יהיו תשובות מקמק"ש וגב"ש ואז נחשוב לאן ללכת, וברביעי תשובות לשאלון העדפות. הלוואי שיהיה טוב.
