אנחנו עזרו מאוד לאמא שלי( משפחה מרובת ילדים ב"ה)

ובגיל הזה אכן קיפלנו כביסה ולקחנו אחים מהמעון

לשים לב אבל לא להעמיס יותר מדי שלא יהיה תסכול ומריבות

הכי טוב לעשות תורניות ותפקידים קבועים...

מצד שני- חובתנו לחנך אותם לתת כתף, להיות רגישים ולעזור

וגם לחנך לכיבוד הורים.

ואני מדגישה- לחנך לכבוד הורים לא כי מגיע לי, אלא כי זו מצווה מהתורה

ותפקידי לחנך את הילדים לכך כמו שמתפקידי לחנך אותם לשמירת שבת.

לא מתוך כפיה. לא מתוך אגואיסטיות ורצון לכבוד הזה, אלא מתוך חינוך. 

שהם לא יגדלו אגואיסטים וחושבים רק על עצמם.

ועוד משהו. יש כן את הקטע שאם הילד מספיק גדול אפשר לומר לו

אתה גר פה, אתה אוכל את האוכל שאמא מבשלת, לובש בגדים שאמא מכבסת

אתה חלק מהבית הזה. זה לטוב ולמוטב.

זה לא בית מלון. זה בית שאתה גר בו. וכמו שיש לך זכויות יש לך חובות.

ואפילו לא לטגן חביתה כמו שאת אומרת אבל אני כן חשובת דכאי ללמד את הבנות וגם את הבנים לתפעל בית.

כשיודעים- זה יותר קל לתפעל בית מאשר ללמוד הכל מהתחלה.

וכיודעים- אז יותר יעילים ויותר זריזים ולומדים טכניקות יותר יעילות וטובות לניהול בית, חבישול, לחיסכון בזמן וכד'.

(אני, בתור בת בכורה שידעתי יותר מדבר אחד או שניים בענייני הבית וידעתי גם לבשל מאכלים מסובכים וכו'- היה לי הרבה יותר קל מחברות שלי שממש לא התעסקו בענייני הבית שלהם ברווקותם.)

אבל ב"ה התברכתי בילדה שמאוד אוהבת לעזור ולהתנהג כבוגרת... (ולפעמים אפילו מתלוננת שאני לא נותנת לה מספיק סמכויות...)

מאחיה הצעיר ממנה בשנה וחצי אני מבקשת הרבה פחות, כי בד"כ יותר קשה לו לעזור. אבל לא מוותרת לו לגמרי. לדעתי זה חשוב שילדים ילמדו להשתתף במטלות הבית - גם בשבילי, שלא אקרוס, אבל בעיקר בשבילם, שילמדו לסייע (ואח"כ בעתיד יעשו את זה בחֶברה ובבתים שלהם עצמם), וגם בשביל תחושת השותפות והאחדות בבית...

צריך לתת לילד ליזום עזרה בבית מרצונו. ובמקביל אפשר גם לבקש ממנו עזרה שתואמת את הגיל שלו..חשוב שזה יהיה בגישה ובאווירה טובה כדי שהילד ירצה לעזור עוד!

במקרה שתיארת זה נשמע לי בסדר גמור,

מותר ורצוי להעזר בילדים וללמד אותם לקחת אחריות ולתפקד בבית,

אבל כשילד הוא האחראי הבלעדי זה נראה לי בעייתי,

למשל - כשילד לא יכול ללכת לחבר כי לא יהיה מי שישטוף כלים ,

או שכבת לא נמצאת בבית הכביסה לא תקופל, ואמא שלה לא תסתדר בלעדיה.

כשמטלות הבית באות על חשבון התחביבים של הילדים , הזמן החברתי שלהם או הלימודי.

בקיצור - ילד צריך לעזור בשביל האחריות האישית שלו, ולא בגלל שאם לא לא יסתדרו בלעדיו.

אני גדלתי כבת יחידה וממש לא מפונקת. 

גרנו במדינה אחרת ( אנחנו בארץ 22 שנים) עם תנאי חיים הרבה יותר קשים מפה. שנים אמא שלי כיבסה ביד.

אז כילדה היו עלי הרבה מטלות כמו לשאוב אבק, לשטוף כלים וכו' ואלה היו חובות.

האמת שעם השנים כשגדלתי ממש לא סבלתי את העבודות בית, היה לי אפילו קשה לחשוב על להחזיק בית.

עם הזמן חזרתי לזה מרצון, והיום ב"ה אני ובעלי מחזיקים בית מרצון, מהבנה שזה חשוב.

בתנאים שלנו היום אני רוצה לתת לילדים שלי מטלות כשיגדלו ( הגדול בן שנתיים עכשיו) אבל בנחת.

אני מסכימה עם הגישה שהחובות על תחזוקת הבית הן של ההורים ולא של הילדים. כמובן שחשוב ללמד אותם לעזור, להיות אחראים ולכבד הורים, אבל צריך להיזהר לא ליצור "אנטי" נגד החובות בבית. ולזכור שהם רק ילדים וצריכים מרחב. עדיף לעודד אותם לעזור מרצון כמו שכתבו פה.

ובקשר למה שכתוב בכותרת זה נראה לי בסדר גמור לילדה בת 10.

שהיא אמורה לזכור בעצמה.

אפשר לבקש ממנה, על בסיס לא קבוע, לקחת אח מהגן (אם קרוב מספיק), לקפל/לתלות כביסה, אולי קצת לשטוף כלים, לפנות את השולחן, לסדר משחקים... זה מה שעולה לי כרגע.

אבל שוב - לא על בסיס קבוע, לדעתי. לא לצפות ממנה לזכור שזהו התפקיד שלה. (אולי-אולי רק לקיחת אח מהגן - אם זה באמת קבוע, שהיא כל יום לוקחת). כל פעם לבקש ממנה ספציפית.

(נכתב על-פי מה שאני רואה על בתי בת התשע, ועל פי זיכרונותיי כבת בכורה).

לכל ילד להשאיר אחריו מסודר, באופן כללי (כלומר, מתקלח - להשאיר מקלחת מסודרת; יושב לארוחה - לפנות את הכלים האישיים שלו בסוף הארוחה ולוודא שלא השאיר לכלוכים; וכן הלאה).

אבל אין אישו של "לזכור לבד". מבחינתי זה לא משמעותי. אם אני רואה שקם והשאיר אחריו מלוכלך אני פשוט מזכירה.

חוץ מזה יש זמנים קבועים שבהם אני קוראת לכל הילדים לעשות ביחד משימות מרשימה שהיא די קבועה - אבל זה לא תפקיד קבוע לכל ילד. כל הרשימה של כולם, כולל אותי.

בכלל, הילדים שלי מעדיפים לעשות משימות כולם ביחד, ולא תפקיד לכל אחד בזמנים נפרדים. 

אולי לא משהו קבוע לאלא רק קבוע לחודש הקרוב, ואז היא תבחר משהו אחר.

שני ספרים ישנים ואהובים עליי מאוד (ורחוקים מאוד זה מזה):

1) 'אלה קרי הילדה מלפלנד'. רואים שם בתמונות איך הילדונת הקטנטונת הזאת כורעת על הרצפה ושוטפת כלים בגיגית בזהירות מרובה.

2) 'מתוך ההפכה' של פועה שטיינר. היא משחזרת איך סירבה ללכת לגן והייתה נשארת עם אמה בבית, וכדי להוכיח לה שהיא יעילה וכדאי להשאיר אותה הייתה מתגייסת לכל עבודות הבית, ועומדת על שרפרף ושוטפת כלים בזהירות בעזרת כלי אחד עם מים נקיים וכלי אחד עם מי סבון.

(בשני הספרים אין מציאות של מים זורמים בברזים.)

התיאורים האלה רחוקים ממנו היום, גם ממני - ילדים קטנים אצלי לא שוטפים כלים (אולי כמשחק, כשהם מבקשים, אבל לא כמשהו שאני מסתמכת עליו ברצינות). אז לדעתי אולי הרווחנו כמה דברים (ילדות יותר נינוחה ומאווררת), אבל גם הפסדנו כמה דברים בדרך - סוג של בגרות, אחריות, רצינות, תחושת מעורבות עמוקה של הילדים, תחושה אמיתית שהם חלק חשוב... לא מצליחה להעביר הכול במילים, אבל בעיניי יש הרבה קסם בתיאורים האלה.

אח"כ הילדה הזאת גדלה וןמתחתנת ואין לה סבלנות לעבודות הבית בבית הפרטי שלה או שאין לה כוחות וסיפוק בגידול הילדים שלה עצמה כי היא שבעה מיזה די והותר!

צריך לשים לזה לב....

(ואני כן משתפת את הילדים בעבודות הבית. אבל תלוי מה. הכל לפי הגיל והרמה)

גם אני כתבתי פתק למורה שהבת שלי בישלה ארוחת צהריים

כשמה שקרה זה שהיא נורא רצתה לעזור אז נתתי לה לקלף קצת ירקות...

אוי ואבוי אם הגננת היתה חושבת שהבת שלי באמת בישלה

כנ"ל בקיפול כביסה. היא רוצה לעזור אז אני נותנת לה לגלגל גרביים

וכותבת בפתק שהיא קיפלה כביסה

או שנותנת לה לגרוף את המים יחד איתי בשטיפה וכותבת שהיא ניקתה את הבית לשבת.

את באמת חושבת שהמורה חושבת שהבת שלי מבשלת, מכבסת ומנקה???

ברור שלא!

זה ברור שזה פתק שנכתב כדי לתת לילד הרגשה טובה.

שהילדה עזרה לי לקלף ירקות ובזכותה היתה לנו ארוחת צהרים טעימה וכד'.

כמו בהרבה דברים גם בחלוקת תפקידים לילדים צריך איזון ורגישות.

מצד אחד הם לא צריכים לגדול מפונקים שבקושי מזיזים אצבע בבית. הם צריכים ללמוד אחריות ואיך לעזור. מצד שני לא צריך לדרוש מהם עד כדי כך שיהיה להם אנטי נגד עבודות הבית, שלא ישנאו אותן.

הם הרי ילדים וצריך להתאים להם עבודות לפי הגיל והאופי וכו' כמו שכבר כתבו . 

יש לי שאלה רק בשביל לדעת:

 ילד לא נחתך אם הוא מקלף ירקות?

אני מכירה ילדה שנחתכה מקוצץ ירקות כשניסתה לעזור...

כמה שורות כאן מתחת.

ראית?

והיא כבר עושה כלים (חוץ מכוסות עדינות) ומסדרת חדר שלה וכדומה

בקיצור, בהחלט כן

לגבי טענת הילדים שאומרים: אני לא שיחקתי ולכן אני לא צריך לאסוף-

אני אומרת להם: גם אני לא לכלכתי את כל הבגדים ואני בכ"ז מכבסת לכולם!
וגם מבשלת לכולם!
הבית הוא של כולנו וכולם צריכים לסייע שהבית יהיה נקי, מסודר ונעים לחיות בו!
מה דעתכם שאבשל רק לי ולאבא?

או אכבס רק לי ולאבא?

אין כזה דבר. כולם עוזרים לכולם אפילו שלא שיחקו/ לכלכו וכו'.

והם צוחקים ומבינים. ב"ה.

האם הילדים לא נחתכים מקילוף ירקות?

אצלי הם עוד ממש קטנים אז לא עוזרים עדיין.

אני לימדתי את הגדול שלי לקלף ירקות בקלף כשהוא היה בן 6!

הייתי בדיוק החופשת לידה ההוא וזה היה בתקופת החופש הגדול וזה היה מעולה בשביל כולנו!
עד היום הוא ממש מתלהב לקלף לי ירקות ( תפו"א, גזר וכו')

אני פורסת לו שקית ניילון על השיש והוא מקלף לי ע"ז.

ב"ה לא נחתך או נפצע.

לפני כמה שבועות, בת ה-5 שלי ביקשה לקלף ג"כ. נתתי לה קצת גזר. עבר מעולה. ב"ה והתלהבה מאוד!
 

את הגדול לימדתי בזמנו לחתוך סלט אבל זה קצת יותר מפחיד אותי ואין לי סבלנות לזה בינתיים.

בני כמה הגדולים שלך?

הגדול שלי בן שנתיים ו3 חודשים והקטנה בת 11 חודשים. בע"ה עם הזמן אני רוצה ללמד אותם לעזור.

וזה ממש מעניין לקרוא את השרשור הזה!

אני מתכוונת להתחיל ללמד אותם לעזור באמת בערך עוד כמה שנים בע"ה.

וגם אז זה כמו ללמד ילדים לשמור מצוות. זה קצת דומה, כי הם לומדים לאט לאט ועוד לא מחוייבים באמת. הם מתחילים להיות מחויבים בכל המצוות בגיל מצוות.

עד אז הם לוקחים דוגמה מההורים, לומדים, עושים מה שהם יכולים

כשאנחנו אוספים משחקים- גם הקטן שלי בן השנה ושבעב חודשים עוזר לאסוף לגו וכד' ולהכניס לקופסא המיועדת (וכולם מוחאים לו כפיים והוא מתלהב!)

והוא יודע לזרוק לכלוכים לפח...

ולגבי מחויבות למצוות-

כבר מגיל קטן אני מברכת איתם ומתפללת איתם.

הקטן הזה צועק "אמן" בכל פעם שאחים שלו מברכים על משהו. (גם בהדלקת נרות חנוכה השנה הוא היה צועק "אמן" כשבעלי היה מברך)

ולפני השינה הוא מבקש שנקרא קריאת שמע. שם ידיים על העיניים ואח"כ אצבע על הפה (ב"ברוך שם כבוד...)

ועוד.

"גירסא דינקותא". זה מתחיל כבר מגיל 0...

ככה היא תלמד מהי אחריות כבר מגיל צעיר.

הילד לומד ומתחנך למצוות, אבל עוד לא מחויב באופן קבוע. זה תהליך. יש שנים שבהם הוא לומד, חוזר וכו'.

ואחר כך בגיל מצוות הוא נהיה ממש מחויב לשמור את כל המצוות.

נכון שצריך לחנך לעזור בבית, אבל צריך להיזהר לא ליצור "אנטי". יש בנות שחייבו אותן בהרבה עבודות בית וכשגדלו לא ראו את עצמן מקימות בית, הן שבעו מעבודות הבית.

צריך לזכור שאחריות על הבית היא קודם כל על ההורים. הילדים מתחנכים לזה. 

נחמד שילד יודע לדוגמה לשטוף רצפה או כלים. נניח הוא עשה את זה ושמח שעזר להורים.

אבל האם מעכשיו הוא חייב לעשות את זה כל ערב? אני חושבת שלא.

הגדול אוהב להוריד כביסה!
אבל כשלא מתחשק לו- אני מותרת ולא לוחצת.

רוצה שזה ייעשה בצורה נעימה וכייפית ולא כבדה ומעצבנת.

טוב שאת רגישה כלפיהם ולא לוחצת

יש גיל שבו יותר קל לקבל מחויבות קבועה - בגיל הבוגר יותר. תלוי גם בילד.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...