אין מה לעשות זה חלק מההתפתחות שלהם...

מה שאפשר לחסוך מראש לדוגמא- לא להשאיר קצוות מפה מהשולחן שהוא יכול למשוך

לא נראה לי שהיא מושכת מפה

 כי היא לקחה גרבר משולחן בלי מפה

ושברה לרסיסים...

או שהיא גבהה(לא נראית ככה)

או שהבינה להסתדר לבד

אז צריך לזכור לשים הכל לא בקצה

בחורף אני צריכה להחליף לה בגדים שהתרטבו

והיא גם רוצה לאכול לבד

אז אם הם מלוכלכים

בקיצור

פרך[ובקשר לנזקים-עד כמה?עד מתי?היום כל הלחם נשפך על הרצפה)

אחרי כמעט כל ארוחה כזאת היא נראית בהתאם, אבל זה באמת חשוב להתפתחות....

פשוט להרגיל לכך שאוכלים רק בכסא אוכל. ואז רק באיזור הזה מתלכלך.

כמו"כ אפשר לקשור חיתול בד שישמש סינר (מגן יותר מסינר כי מתחיל גבוה יותר בצוואר ויכול להסתיים על השולחן עצמו וכך הילד  לא מתלכלך.

אפשר גם לפרוס מפה חד פעמית על הרצפה אם ממש מתלכלך ואז פשוט אוספים הכל לזבל בסיום הארוחה.

זה כ"כ חשוב לילד ולא שווה את העצבים שלנו ההורים אם מתלכלך. גם כשהוא עושה "בכוונה" הוא לא באמת מבין עדיין את המשמעות של המעשה ולכן ממש לא מתאים לכעוס ו"לריב" על כך. ככה זה עם ילדים. ב"ה.

כל ערב כשנרדמים הקטנים, לוקח כעשר דקות להחזיר את הבית למצב נורמלי (לא מדברת על כלים או רצפה, שזה בלי קשר)

שווה את הבריאות הנפשית שלהם ושמחת החיים.

אפשר לתת קצת גבולות.

לא הרבה כי הם עדיין קטנים

אבל לבחור דבר או שניים שזה לא. ולהיות עקביים עם הלא.

אבל תשמחו עם זה. זה חלק מההתפתחות שלהם

מתהליך הלמידה שלהם. הם מנסים כל מיני דברים.

את רואה את זה כשובבות. אני רואה את זה כסקרנות.

תנסי להסתכל על זה במבט אחר, של רצון להבין

של לראות איך זה מרגיש וכו'

להבין שזה חלק מהלמידה שלהם בעולם. יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה ככה.

זה יהיה פחות מעצבן ומתסכל.

אומרים "לא"

לוקחים את הבקבוק/ מורידים מהשולחן / מזיזים 

בעקביות, בלי כעס, וככה הם ילמדו 

קנינו לה כיסא של ילדים

והיא מטפסת עליו 

ואומרת הנה-

ו...(שלוש ארבע ו..)

והיא צוחקת..

לדעתי דווקא תאפשרי לה: שימי שמיכה עבה מתחת לכיסא, תני לה יד, ותעזרי לה לקפוץ...

היא נשמעת מתוקה!

איזה כיף לילדים שלך נשמעת אמא חברמנית

אבל כן, אני אמא משחררת יחסית (לטוב ולמוטב...) - נותנת להם לבלגן די חופשי וגם להסתכן בגבול המותר...

(בת השנתיים שלי, למשל, עושה קפיצות מהספה... האמת שכן קופץ לי הלב כל פעם, אבל אני לידה, וזה לא כ"כ גבוה...)

ובעלי הוא החברהמן האמתי - מקפיץ אותם ועושה להם כל מיני פעלולים...

אגב נזכרתי בקשר לשרשור שלך

על הברזל-שבירקות עליים(_ירוקים)

יש מלא ברזל-לא זכרתי אם כתבתי לך

כשאני אוכלת פטרוזליה ומיץ לימון בסלט ירקות

אני מרגישה טוב כאילו נולדתי מחדש

הלוואי שהייתי אוהבת לאכול ירקות עלים בכמות... לצערי בתזונה אני בכלל לא משהו...

מה שכתבתי זה רק כשמכינים לי

וגם אני גרועה בתזונה

אבל התחלתי לעשות טריקים

אני אוהבת בטטה ובחנות אני קונה לי סלט בטטה

ומכניסים בו חסה וכו' אז אני אוכלת

וככה גם בבית קנינו לקט עלי ביבי

ומכניסים בתוך הסנדוויץ  עם חביתה וגבינות 

או  בסלט (ירקות חתוכים גס) עם עגבניה  וזיתים שאני אוהבת 

וטחינה גולמית בבקבוק כמו קטשופ על הלחם עם החביתה

מתגנבים את יודעת...

ובתמורה אוכלים מלא שוקולד וכל הדברים שעושים טוב

אבל זה לא יכול לקרות הרבה פעמים...

רק לשמוח ולשמוח ולשמוח שיש לך ילדה כ"כ מתוקה

אנרגטית ומקסימה. לדעתי, זה עדיף על פני ילדים יבשים.

נכון, זה קצת מוריד את הלב, אבל זה כיף ושווה.

אני ממש אוהבת את זה ונס שכל הילדים שלי כאלו.

לא יודעת איך הייתי מסתדרת עם ילדים משעממים שרק יושבים כל היום באותה פינה וקוראים.

היא נשמעת מלאת חיות. וזה מאתגר אבל כיף!!!

וטיפ- אם היא ככה בגיל הזה, 

בשנה- שנתיים הבאות זה רק ילך ויתפתח.

שימי לב מראש-

חומרי ניקוי במקום סגור!!!!

גפרורים מחוץ להשג יד!!!

הדלת נעולה למעלה (הם לומדים צ'יק צ'ק לפתוח דלת נעולה.)

סכינים ודברים חדים- או למעלה או במגירה שננעלת. 

קומקום- עדיף במקום גבוה. אם לא- להקפיד שהחוט לא נמצא בהישג יד של הילדה

אצלי במשך תקופה ארוכה הכסאות היו כל הזמן על השולחן. (ושכנות היו בטוחות שאני כזו נקיה שכל היום אני שוטפת את הבית...)

לנסות כמה שאפשר להכנס למוח הסקרן שלהם שרוצה לבדוק כל דבר

ולהרחיק כל דבר שיכול להגיע לידי סכנה.

ועוד משהו- אומרים שמהילדים האלו רואים בסוף הכי הרבה נחת!!!

בהצלחה.

גידול קל והרבה נחת.

היא באמת מתוקה!

הבעיה היא שאני בהריון בחודש מתקדם

ואין לי כח לרדוף אחריה כל היום.

אני כמהה לישון ולהרים רגליים והיא משתובבת

שלי בת שנתיים.

וזה ממש לא קל.

היא מאתגרת אותי כהוגן....

וזה באמת קשה לרוץ אחריהם עם כל הכבדות של ההריון.

אבל תחשבי- היא שומרת עליך בכושר גם בהריון....

ואחרי הלידה תצטרכי להשגיח עליה עוד יותר שהיא לא "תבדוק"

את הבובה החדשה שהבאת לה....

ועדיין- אני חולה על ילדים מלאי חיות, עם אש בעיניים.

זה קשה, אבל מדהים בעיני.

מגיל 0 כבר ראינו שהיא כזאת.

כבר בבית יולדות- האחות אמרה לי בבוקר שיש לי תינוקת ממש שובבה ואנרגטית ושהיא היתה צמודה אליה ב-2 הלילות שהייתי בבי"ח.

ועד היום היא ככה. בלעה"ר.

חגגה 5 לא מזמן.

שובבה, פלפלית ועם ברק מיוחד בעיניים!

אש!! אקשן!!
 

צריכים 20 עיניים עליה!

וכשהיא היתה בת 4 חודשים- גיליתי שאני בהריון שוב.

לא היה קל.

וגם היום היא אחת שאוהבת להיות בפעולה.

לא ממש אוהבת לישון...

אבל אנחנו רווים ממנה הרבה נחת ב"ה.

צריכים הרבה תשומת לב אחריה ולבדוק ב-7 עיניים שהיא לא מעוללת תעלולים

אבל ילדה כזאת היא בד"כ ילדה מאוד פקחית וחכמה!

וזה כייף!

היא קולטת דברים יותר מילדים בגיל שלה.. ועוד...

הרבה נחת, בריאות ושמחה בעז"ה!
 

ורציתי לשתף שבאמת 

אין לי כמעט תמונות שלה כשהיא ישנה

אפילו לא מהבית חולים

(עכשיו עשיתי לה אלבום לכל השנה הראשונה

אז ראיתי את זה)

ותודה לך על הברכות והתגובה והשיתוף

אה ואיך עשית את זה איתה ועוד אחד צמוד???

החופשת לידה היתה לי ממש קשה כי היא באמת לא ידעה לישון!
והיתה צורחת כאילו שהעולם נחרב.

(יותר מאוחר הבנתי שהיא פשוט רצתה להביע את עצמה ולא התאים לה לישון/ דתם לשכב על הגב- אז היא צרחה!)

ואני אפילו אספר לך שבגיל חודשיים בערך- היא ישנה לי ביום 3 שעות רצוף!

וזה היה נראה לי משהו לא רגיל. חשבתי שהיא חולה חלילה.

כי היא לא ישנה לי קודם ביום יותר מחצי שעה- שעה...

ולחתי אותה למרפאה כדי לראות שהיא לא מפתחת משהו והכל בסדר איתה.

עד כדי כך זה היה לי מוזר שהיא ישנה "כל כך" הרבה!
 

וכשהבנתי שאני בהריון שוב- גם היה לי קשה!
כי חששתי שהתינוק הבא יהיה גם כזה אנרגטי וצרחן.

(בנוסף יש לי ילד גדול יותר מהבת הזאת...)

אבל ב"ה עברנו את זה!

השנה הראשונה לא היתה קלה...
אבל היום, אותה ילדה וזאת שבאה אחריה- חברות. משחקות יחד. וזה בהחלט מבורך כשיש הפרש של שנה בין ילדים.

(גם לי יש אחות שקטנה ממני בשנה וזה ממש כייף!)

וכל ילד שופך, שובר, משתולל- שיהיו בריאים!
אבל יש ילדים שהם שובבים מעל הרגיל! כמו הילדה הזאת שלי... שובבה ופלפלית...

אח"כ רואים תוצאות טובות! ב"ה!

אוהו.. שאני יספר לך שזה רק הדברים הקטנים שהם עושים אצלי...

קבוע שופכים מהבקבוק כשמסיימים,

מושכים/לוקחים דברים מהשולחן ואפילו מהשיש, מגיעים גם לדברים שלא הייתי מאמינה שיגיעו.. (כח הרצון

רוצה תמיד לטפס לבד על הכסא אוכל

כשנוטלים לו ידיים בבוקר קבוע מתעקש לשפוך את המים שנשארו ואם לא נשאר כמובן צריכים למלאות עוד קצת בנטלה כדי שיהיה לו מה לשפוך (וכמובן להרטיב את עצמו בדרך)

כל רגע מוצאים אותו שוב בשירותים מנקה את האסלה (אין לי מושג איך, הדלת הייתה סגורה...)

ועוד יש להם דברים בלי סוף

וכן, מאז שיש ילדים אני מתחילה להתרגל לזה שדברים נאבדים/נשברים/נראים כבר ישנים אפילו שהם חדשים 

לפעמים זה באמת קשה ומעצבן

אבל אני משוגעעתתת עליהם חיים שלי

מה לעשות כל גיל עם השגעונות שלו ;)

סיבה ותוצאה, אומדן מרחקים וגבהים, יחסים בין חומרים. מצבי צבירה שונים. וכו' וכו'.

זה חשוב!

התפקיד שלך הוא קודם כל לשמור עליה שלא תזיק לעצמה...וללמד אותה מעכשיו כללים של מה כן ומה לא.

וחוץ מזה- להסביר לה במילים. הכל נשפך. עכשיו הכל רטוב. צריך לנגב, או להחליף בגדים וכו'. 

או- כשזורקים כוס זכוכית היא נשברת. 

וכו'

בנחת ואל תשכחו לצחוק מהדברים האלה ולא לכעוס.

תשתוללי איתה קצת,

עכשיו אולי קשה לך יותר אבל גם עכשיו אפשר לבנות לה מסלול מכשולים בסלון למשל, בטיחותי ופשוט אבל הרעיון הוא לא להגרר אחרי ההשתוללויות שלה אלא ליזום אותם, זה פחית משמעותית את ה"דווקא"...

וגם אם כן- היא תפנים לאט לאט מהם מה רעיונות המקובלים מבחינתך, או שאת יכולה לתת לה לבחור- מה בא לך עכשיו מסלול או גלגולי ראש על מזרון על הרצפה.

את יכולה גם לקצוב את זה ל"משחק" אחד ביום. שלא תיסחף...

אין יותר טוב, במיוחד בחורף מהתעמלות וגימבורי ביתיים...

והיעקר העיקר- תהני מזה, זה לא יחזור, תאמיני לי. יש לי נסיון

לבנות מסלול למכוניות אפשר עם קפלה, כן כן גם בנות יכולות להסיע מכוניות, ואפילו אוהבות! בונים לאורך הסלון מסלולו רחב שיכול להכיל גם אותה וגם מכונית גדולה

להתבחבש עם קמח... רק אם את לפני הנקיון במטבח, הם מתים על זה.

לקרוע ניירות במרץ- עיתונים וכאלה, אפשר אח"כ לעשות "קולולוש"- להעיף אותם באוןיר.

תקשיבי, אני מעלה את כל הפעילויות השובביות שהולכות אצלינו מידי פעם, זה אינסופי, השאלה מה מתאים לך,

תפתחי ת'ראש, תזכרי בעצמך לפני אי אילו שנים.

ולא נראה לי שהיתי ככה שובבה

אמא שלי אומרת שהיתי רצינית ולא שיחקתי במשחקי דמיון ובובות

תאמת שלקפוץ על המיטות היה כיף

אז במה כן שיחקת??

אגב לקפוץ על מיטות-

אנחנו עושים את זה על מזרון על הרצפה, יש לי מזרון קפיצים ישן, גדול והוא ממש הטרפולינה של הילדים...

כאן צריך קצת להזהר כי גם ממזרון אפשר ליפול אבל זה בטח יותר בטיחותי ממיטה.

במשחקי קופסא ובגינה

וכשלמדתי לקרוא אז רק זה

לבובות צריך דמיון-

והרעיון של מזרון מתוק

ני'רלי שהבת שלי ירשה בשובבות ובפקחות את בעלי!
לשניהם יש זיק שובבי בעיניים... וחריפות כזאת!

ואני הייתי ילדה עדינה יחסית וממש לא נקראת שובבה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....