אין מה לעשות זה חלק מההתפתחות שלהם...

מה שאפשר לחסוך מראש לדוגמא- לא להשאיר קצוות מפה מהשולחן שהוא יכול למשוך

לא נראה לי שהיא מושכת מפה

 כי היא לקחה גרבר משולחן בלי מפה

ושברה לרסיסים...

או שהיא גבהה(לא נראית ככה)

או שהבינה להסתדר לבד

אז צריך לזכור לשים הכל לא בקצה

בחורף אני צריכה להחליף לה בגדים שהתרטבו

והיא גם רוצה לאכול לבד

אז אם הם מלוכלכים

בקיצור

פרך[ובקשר לנזקים-עד כמה?עד מתי?היום כל הלחם נשפך על הרצפה)

אחרי כמעט כל ארוחה כזאת היא נראית בהתאם, אבל זה באמת חשוב להתפתחות....

פשוט להרגיל לכך שאוכלים רק בכסא אוכל. ואז רק באיזור הזה מתלכלך.

כמו"כ אפשר לקשור חיתול בד שישמש סינר (מגן יותר מסינר כי מתחיל גבוה יותר בצוואר ויכול להסתיים על השולחן עצמו וכך הילד  לא מתלכלך.

אפשר גם לפרוס מפה חד פעמית על הרצפה אם ממש מתלכלך ואז פשוט אוספים הכל לזבל בסיום הארוחה.

זה כ"כ חשוב לילד ולא שווה את העצבים שלנו ההורים אם מתלכלך. גם כשהוא עושה "בכוונה" הוא לא באמת מבין עדיין את המשמעות של המעשה ולכן ממש לא מתאים לכעוס ו"לריב" על כך. ככה זה עם ילדים. ב"ה.

כל ערב כשנרדמים הקטנים, לוקח כעשר דקות להחזיר את הבית למצב נורמלי (לא מדברת על כלים או רצפה, שזה בלי קשר)

שווה את הבריאות הנפשית שלהם ושמחת החיים.

אפשר לתת קצת גבולות.

לא הרבה כי הם עדיין קטנים

אבל לבחור דבר או שניים שזה לא. ולהיות עקביים עם הלא.

אבל תשמחו עם זה. זה חלק מההתפתחות שלהם

מתהליך הלמידה שלהם. הם מנסים כל מיני דברים.

את רואה את זה כשובבות. אני רואה את זה כסקרנות.

תנסי להסתכל על זה במבט אחר, של רצון להבין

של לראות איך זה מרגיש וכו'

להבין שזה חלק מהלמידה שלהם בעולם. יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה ככה.

זה יהיה פחות מעצבן ומתסכל.

אומרים "לא"

לוקחים את הבקבוק/ מורידים מהשולחן / מזיזים 

בעקביות, בלי כעס, וככה הם ילמדו 

קנינו לה כיסא של ילדים

והיא מטפסת עליו 

ואומרת הנה-

ו...(שלוש ארבע ו..)

והיא צוחקת..

לדעתי דווקא תאפשרי לה: שימי שמיכה עבה מתחת לכיסא, תני לה יד, ותעזרי לה לקפוץ...

היא נשמעת מתוקה!

איזה כיף לילדים שלך נשמעת אמא חברמנית

אבל כן, אני אמא משחררת יחסית (לטוב ולמוטב...) - נותנת להם לבלגן די חופשי וגם להסתכן בגבול המותר...

(בת השנתיים שלי, למשל, עושה קפיצות מהספה... האמת שכן קופץ לי הלב כל פעם, אבל אני לידה, וזה לא כ"כ גבוה...)

ובעלי הוא החברהמן האמתי - מקפיץ אותם ועושה להם כל מיני פעלולים...

אגב נזכרתי בקשר לשרשור שלך

על הברזל-שבירקות עליים(_ירוקים)

יש מלא ברזל-לא זכרתי אם כתבתי לך

כשאני אוכלת פטרוזליה ומיץ לימון בסלט ירקות

אני מרגישה טוב כאילו נולדתי מחדש

הלוואי שהייתי אוהבת לאכול ירקות עלים בכמות... לצערי בתזונה אני בכלל לא משהו...

מה שכתבתי זה רק כשמכינים לי

וגם אני גרועה בתזונה

אבל התחלתי לעשות טריקים

אני אוהבת בטטה ובחנות אני קונה לי סלט בטטה

ומכניסים בו חסה וכו' אז אני אוכלת

וככה גם בבית קנינו לקט עלי ביבי

ומכניסים בתוך הסנדוויץ  עם חביתה וגבינות 

או  בסלט (ירקות חתוכים גס) עם עגבניה  וזיתים שאני אוהבת 

וטחינה גולמית בבקבוק כמו קטשופ על הלחם עם החביתה

מתגנבים את יודעת...

ובתמורה אוכלים מלא שוקולד וכל הדברים שעושים טוב

אבל זה לא יכול לקרות הרבה פעמים...

רק לשמוח ולשמוח ולשמוח שיש לך ילדה כ"כ מתוקה

אנרגטית ומקסימה. לדעתי, זה עדיף על פני ילדים יבשים.

נכון, זה קצת מוריד את הלב, אבל זה כיף ושווה.

אני ממש אוהבת את זה ונס שכל הילדים שלי כאלו.

לא יודעת איך הייתי מסתדרת עם ילדים משעממים שרק יושבים כל היום באותה פינה וקוראים.

היא נשמעת מלאת חיות. וזה מאתגר אבל כיף!!!

וטיפ- אם היא ככה בגיל הזה, 

בשנה- שנתיים הבאות זה רק ילך ויתפתח.

שימי לב מראש-

חומרי ניקוי במקום סגור!!!!

גפרורים מחוץ להשג יד!!!

הדלת נעולה למעלה (הם לומדים צ'יק צ'ק לפתוח דלת נעולה.)

סכינים ודברים חדים- או למעלה או במגירה שננעלת. 

קומקום- עדיף במקום גבוה. אם לא- להקפיד שהחוט לא נמצא בהישג יד של הילדה

אצלי במשך תקופה ארוכה הכסאות היו כל הזמן על השולחן. (ושכנות היו בטוחות שאני כזו נקיה שכל היום אני שוטפת את הבית...)

לנסות כמה שאפשר להכנס למוח הסקרן שלהם שרוצה לבדוק כל דבר

ולהרחיק כל דבר שיכול להגיע לידי סכנה.

ועוד משהו- אומרים שמהילדים האלו רואים בסוף הכי הרבה נחת!!!

בהצלחה.

גידול קל והרבה נחת.

היא באמת מתוקה!

הבעיה היא שאני בהריון בחודש מתקדם

ואין לי כח לרדוף אחריה כל היום.

אני כמהה לישון ולהרים רגליים והיא משתובבת

מגיל 0 כבר ראינו שהיא כזאת.

כבר בבית יולדות- האחות אמרה לי בבוקר שיש לי תינוקת ממש שובבה ואנרגטית ושהיא היתה צמודה אליה ב-2 הלילות שהייתי בבי"ח.

ועד היום היא ככה. בלעה"ר.

חגגה 5 לא מזמן.

שובבה, פלפלית ועם ברק מיוחד בעיניים!

אש!! אקשן!!
 

צריכים 20 עיניים עליה!

וכשהיא היתה בת 4 חודשים- גיליתי שאני בהריון שוב.

לא היה קל.

וגם היום היא אחת שאוהבת להיות בפעולה.

לא ממש אוהבת לישון...

אבל אנחנו רווים ממנה הרבה נחת ב"ה.

צריכים הרבה תשומת לב אחריה ולבדוק ב-7 עיניים שהיא לא מעוללת תעלולים

אבל ילדה כזאת היא בד"כ ילדה מאוד פקחית וחכמה!

וזה כייף!

היא קולטת דברים יותר מילדים בגיל שלה.. ועוד...

הרבה נחת, בריאות ושמחה בעז"ה!
 

ורציתי לשתף שבאמת 

אין לי כמעט תמונות שלה כשהיא ישנה

אפילו לא מהבית חולים

(עכשיו עשיתי לה אלבום לכל השנה הראשונה

אז ראיתי את זה)

ותודה לך על הברכות והתגובה והשיתוף

אה ואיך עשית את זה איתה ועוד אחד צמוד???

החופשת לידה היתה לי ממש קשה כי היא באמת לא ידעה לישון!
והיתה צורחת כאילו שהעולם נחרב.

(יותר מאוחר הבנתי שהיא פשוט רצתה להביע את עצמה ולא התאים לה לישון/ דתם לשכב על הגב- אז היא צרחה!)

ואני אפילו אספר לך שבגיל חודשיים בערך- היא ישנה לי ביום 3 שעות רצוף!

וזה היה נראה לי משהו לא רגיל. חשבתי שהיא חולה חלילה.

כי היא לא ישנה לי קודם ביום יותר מחצי שעה- שעה...

ולחתי אותה למרפאה כדי לראות שהיא לא מפתחת משהו והכל בסדר איתה.

עד כדי כך זה היה לי מוזר שהיא ישנה "כל כך" הרבה!
 

וכשהבנתי שאני בהריון שוב- גם היה לי קשה!
כי חששתי שהתינוק הבא יהיה גם כזה אנרגטי וצרחן.

(בנוסף יש לי ילד גדול יותר מהבת הזאת...)

אבל ב"ה עברנו את זה!

השנה הראשונה לא היתה קלה...
אבל היום, אותה ילדה וזאת שבאה אחריה- חברות. משחקות יחד. וזה בהחלט מבורך כשיש הפרש של שנה בין ילדים.

(גם לי יש אחות שקטנה ממני בשנה וזה ממש כייף!)

וכל ילד שופך, שובר, משתולל- שיהיו בריאים!
אבל יש ילדים שהם שובבים מעל הרגיל! כמו הילדה הזאת שלי... שובבה ופלפלית...

אח"כ רואים תוצאות טובות! ב"ה!

אוהו.. שאני יספר לך שזה רק הדברים הקטנים שהם עושים אצלי...

קבוע שופכים מהבקבוק כשמסיימים,

מושכים/לוקחים דברים מהשולחן ואפילו מהשיש, מגיעים גם לדברים שלא הייתי מאמינה שיגיעו.. (כח הרצון

רוצה תמיד לטפס לבד על הכסא אוכל

כשנוטלים לו ידיים בבוקר קבוע מתעקש לשפוך את המים שנשארו ואם לא נשאר כמובן צריכים למלאות עוד קצת בנטלה כדי שיהיה לו מה לשפוך (וכמובן להרטיב את עצמו בדרך)

כל רגע מוצאים אותו שוב בשירותים מנקה את האסלה (אין לי מושג איך, הדלת הייתה סגורה...)

ועוד יש להם דברים בלי סוף

וכן, מאז שיש ילדים אני מתחילה להתרגל לזה שדברים נאבדים/נשברים/נראים כבר ישנים אפילו שהם חדשים 

לפעמים זה באמת קשה ומעצבן

אבל אני משוגעעתתת עליהם חיים שלי

מה לעשות כל גיל עם השגעונות שלו ;)

סיבה ותוצאה, אומדן מרחקים וגבהים, יחסים בין חומרים. מצבי צבירה שונים. וכו' וכו'.

זה חשוב!

התפקיד שלך הוא קודם כל לשמור עליה שלא תזיק לעצמה...וללמד אותה מעכשיו כללים של מה כן ומה לא.

וחוץ מזה- להסביר לה במילים. הכל נשפך. עכשיו הכל רטוב. צריך לנגב, או להחליף בגדים וכו'. 

או- כשזורקים כוס זכוכית היא נשברת. 

וכו'

בנחת ואל תשכחו לצחוק מהדברים האלה ולא לכעוס.

תשתוללי איתה קצת,

עכשיו אולי קשה לך יותר אבל גם עכשיו אפשר לבנות לה מסלול מכשולים בסלון למשל, בטיחותי ופשוט אבל הרעיון הוא לא להגרר אחרי ההשתוללויות שלה אלא ליזום אותם, זה פחית משמעותית את ה"דווקא"...

וגם אם כן- היא תפנים לאט לאט מהם מה רעיונות המקובלים מבחינתך, או שאת יכולה לתת לה לבחור- מה בא לך עכשיו מסלול או גלגולי ראש על מזרון על הרצפה.

את יכולה גם לקצוב את זה ל"משחק" אחד ביום. שלא תיסחף...

אין יותר טוב, במיוחד בחורף מהתעמלות וגימבורי ביתיים...

והיעקר העיקר- תהני מזה, זה לא יחזור, תאמיני לי. יש לי נסיון

לבנות מסלול למכוניות אפשר עם קפלה, כן כן גם בנות יכולות להסיע מכוניות, ואפילו אוהבות! בונים לאורך הסלון מסלולו רחב שיכול להכיל גם אותה וגם מכונית גדולה

להתבחבש עם קמח... רק אם את לפני הנקיון במטבח, הם מתים על זה.

לקרוע ניירות במרץ- עיתונים וכאלה, אפשר אח"כ לעשות "קולולוש"- להעיף אותם באוןיר.

תקשיבי, אני מעלה את כל הפעילויות השובביות שהולכות אצלינו מידי פעם, זה אינסופי, השאלה מה מתאים לך,

תפתחי ת'ראש, תזכרי בעצמך לפני אי אילו שנים.

ולא נראה לי שהיתי ככה שובבה

אמא שלי אומרת שהיתי רצינית ולא שיחקתי במשחקי דמיון ובובות

תאמת שלקפוץ על המיטות היה כיף

אז במה כן שיחקת??

אגב לקפוץ על מיטות-

אנחנו עושים את זה על מזרון על הרצפה, יש לי מזרון קפיצים ישן, גדול והוא ממש הטרפולינה של הילדים...

כאן צריך קצת להזהר כי גם ממזרון אפשר ליפול אבל זה בטח יותר בטיחותי ממיטה.

במשחקי קופסא ובגינה

וכשלמדתי לקרוא אז רק זה

לבובות צריך דמיון-

והרעיון של מזרון מתוק

ני'רלי שהבת שלי ירשה בשובבות ובפקחות את בעלי!
לשניהם יש זיק שובבי בעיניים... וחריפות כזאת!

ואני הייתי ילדה עדינה יחסית וממש לא נקראת שובבה...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...