זה סטטוס שונה ובהתאם דאגות שונות, לחץ מכיוון אחר

פחות זמן

לצערי פחות זמן ללמוד תורה

מצד שני- יש יותר איכות, אני יודע שאישתי מקריבה בשבילי דברים

אקיצר שונה אבל לא יודע לאיזה צד

אבל זה לא אומר שכל אהבה דומה.

אפשר גם להגיד שאני אוהב גבינה צהובה או שאני אוהב לטייל בארץ.

אפשר גם להגיד שאני לא אוהב את המנהל שלי, אבל זה לא יהיה דומה לכך שאגיד שאני לא אוהב את אשתי.

אין שום זהות וקשר בין אהבת בני זוג לבין כל אהבה אחרת, יש אולי כמה צדדים דומים אבל זו אהבה שיש בה גם יחסי אישות שאינם קיימים בשום אהבה אחרת.

רבי אליהו די-וידאשׂ (ממקובלי צפת במאה השש עשרה), כתב ספר מוסר לאנשי מעלה בשם "ראשית חכמה". בשער האהבה (פרק ד) הוא מתאר את מעלת אוהב ה', ולקראת סוף דבריו הוא מביא סיפור שכתב רבי יצחק דמן עכו. הסיפור הוא אודות אדם פשוט שראה יום אחד את בת המלך והתאהב בה. הוא ניגש אליה ושאל מתי ייפגשו? והיא ענתה – בבית הקברות. כוונתה הייתה שהם לעולם לא ייפגשו, אלא רק לאחר המוות, אולם אותו אדם סבר שהיא מתכוונת לכך ברצינות, ולפיכך הלך וישב בבית הקברות. הוא חיכה לה זמן רב בציפייה גדולה, וליבו היה מלא אהבה אליה. ככל שעבר הזמן ובת המלך לא הגיעה, אהבתו נעשתה יותר ויותר מופשטת ויותר מזוככת, עד שנעשתה לאהבת אלוהים. רבי אליהו די-וידאשׂ מסיים את הסיפור בקביעתו הבאה של רבי יצחק דמן עכו: "מי שלא חשק לאישה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלוהית", כלומר: אדם שלא יודע מהי אהבת אשה, איננו מסוגל לדעת מהי אהבת ה'.

מאתר הרב שרקי

וכמובן גם לא אהבה בין חברים שבכלל לא מתקרבת...

יש הרבה פחות פניות להתעסק בעולם הפנימי שלך כי אתה צריך להקדיש זמן לעוד אדם ולבנות עוד משהו חוץ מאת עצמך. מצד שני אתה מעשיר את העולם הפנימי שלך מהעולם של בן הזוג.

ולעניין האהבה שמוזכרת פה בהמשך הדיון, לדעתי דווקא הקשר עם אבא הוא הקשר שמקביל לקשר עם הקב"ה ולא הקשר עם בן הזוג.  אני מרגישה שזה קשר הרבה יותר "לא תלוי בדבר" מאשר עם בן הזוג. חוצמזה שהקשר עם בן זוג הוא קשר שיוויוני והקשר עם הקב"ה הוא לא. קיצר, לא ממש מבינה את ההשוואה הזאת. ולעניין עוצמת האהבה, זה גם לא קשור כי אני לא חושבת שהאהבה לבן זוג היא יותר גדולה מאהבה, אני חושבת שהיא פשוט אהבה שונה ויושבת במקום אחר. אולי בגלל שאהבת בן הזוג היא דבר שהתחדש במהלך החיים ולא "נולדת" איתו זה נראה יותר "חזק"

אתה לא "נותן" שום דבר לקב"ה וחס וחלילה לחשוב שהוא צריך אותך או שאתה "מאוחד" איתו.

אולי קשר של נישואים הוא שונה מקשר עם ההורים, אולי הוא יותר אקטיבי ואלי גם יותר " מרגישים" אותו בשלב הזה של החיים (בע"ה שההורים יחיו בשמחה ובריאות עד 120 אבל גם הם זקוקים לילידם מאוד, במיוחד לקראת סוף ימיהם... אבא שלי  למשל הקריב ומקריב המון כדי להשאר קרוב להורים שלו כי הוא יודע שהם זקוקים לילד לידם לא בקטע טיפולי כי הם בריאים ומתפקדים מעולה, אלה כי זה מה שהם באמת צריכים ומה שיחזיק אותם בבריאות הנפש)

ולכן, אני עדיין חושבת שהקשר הנכון להשלכה הוא על קשר עם ההורים.

אגב אתה גם רואה לזה המון התייחסות בספר תהילים... 

א. ה"אחדות" שלנו עם הקב"ה נובעת ממנו (כמו בקשר עם ההורים, הם המקור ואנחנו ההשפעה שלהם) ולא נובעת בצורה שווה (כמו בנישואין) ז"א שאנחנו לא מאוחדים מרצוננו החופשי, לא בחרנו להיות חלק מהקב"ה. 

ב. להעניין ה"צורך" אני לא קראתי את הספר שהבאת, אבל להגיד שהקב"ה "צריך" משהו זה ממש עבודה זרה. זה בעצם הופך את הקב"ה ל- לא מושלם. אם כבר, כחלק מהיותו מושלם, טבוע בו עניין עשיית הטוב, וזה נעשה בשלמות רק באמצעות משהו אחר שמוטב ממך. ז"א זה לא "צורך", זה חלק מהשלמות. וגם אצל ההורים הקשר נובע מהצורך הטבעי להיטיב ע"י הבאת חיים לעולם והנתינה כלפיהם. 

בקיצור, גם אם קווים כלליים שדומים בקשר הזוגי, בקשר עם ההורים הם כמעט זהים.

בנוסף גם שהקשר הזוגי הוא בחירי, ניתן לשינוי, ניתן להפרדה וכו'.... בעוד שהקשר ההורי הוא סגולי. 

אתה מרגיש שהדבקות שלך באישתך ובקב"ה היא אותה דבקות?

הדבקות בקב"ה היא התבטלות מוחלטת לרצונו, ההבנה שאני חלק ממשהו גדול ממני בהרבה, ההבנה שכל העצמיות שלי שואבת ממנו.

אני מאוד מקווה שזה לא ככה בין בני זוג...

חוץ מזה, נקודת המוצא בקשר הזוגי היא כ"כ שונה שאני לא ממש מבינה את ההשלכה הזאת! אני לא מבינה איך אפשר להשליך רגשות זוגיים על הקשר עם הקב"ה!  מאיפה זה הגיע? מהנצרות? כי היהדות לא מדבר מעולם על קשר זוגי עם הקב"ה ברמת הפרט. (ברמת כנסת ישראל זה ענייין אחר לגמרי, קודם תרגיש את כנסת ישראל כאילו היא אתה עצמך אח"כ נוכל לדבר על קשר זוגי עם הקב"ה).

כל הנביאים מלאים בתיאור מערכת היחסים כמלך-אדון, אב-בן. 

רגש זוגי זה קודם כל רגש של שיוון! רגש של בחירה, של השלמה, של הדדיות.

 לעולם, לעולם לעולם לא יכול להיות רגש כזה בעבודת ה'! אנחנו שווים לקב"ה? בחרנו בו? אנחנו משלימים אותו? 

ובכלל, רגשות במערכת יחסים מבוססים יחודיות ובלעדיות (בן הזוג הוא האדם הנבחר, היחיד, על פני אחרים) אתה חושב זה רגשות שרלוונטים בקשר עם הקב"ה? 

מרוב שמתעסקים ב"אהבת" ה' כל הזמן כבר שכחנו שיש גם יראה.... מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה משלבת את שניהם. 

בקיצור, לעניות דעתי, אם משהו מרגיש שיש מכנה משותף רחב בין הרגשות שהוא חש כלפי בת הזוג לבין הרגשות כלפי הקב"ה, כנראה אחת ממערכות היחסים דורשת בירור מחדש. 

ולעניין מה שהזכירו פה למעלה שאדם צריך לחשוב על הקב"ה ולאהוב אותו כמו אישה, הכוונה היא לכמות הזמן , האנרגיה העוצמה והמחשבות שהוא מקדיש לזה. זה השוואה לעניין הכמותי ולא לעצם הרגשות. 

היא האחרונה ש'מרגישה' קרבה לקל...

לפי הנצרות האדם הוא אפס מאופס וכל חייו הם חטא גדול..

עזוב את העניין של הנצרות או לא, לא כתבתי נצרות כהשווה אלה כדי להגיד שזה לא יהודי. 

בא נעשה את זה הפוך, אני רוצה שתביא לי 2-3 מקורות שיש התייחסות למערכת יחסים שלנו עם הקב"ה (ברמת הפרט) שבאה כהשווה לזוגיות. 

אני מדברת על מקורות מהתנ"ך והנביאים ולא ספרים של אחרונים.... (רמז: אין דבר כזה).

שימי לב שהרמב"ם מדבר על דברים כמותיים ולא על מהות הקשר. הוא מדבר על עוצמת האהבה ולא על היחס הנפשי של האדם כלפי הקב"ה. הוא לא אומר שאדם צריך לאהוב את הקב"ה כמו שהוא אוהבת אישה. אלה, הוא אומר  

"שיאהב את ה′ אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה′ ונמצא שוגה בה תמיד כאילו הוא חולה חולי אהבה שאין דעתו פנויה מאותה אהבת אישה והוא שוגה בה תמיד "

לא כתוב כמו שהוא אוהב אישה, כתוב. כאילו. והוא מיד מפרט על איזה חלק בדיוק הוא מתכוון- "שאין דעתו פנויה מאותה אהבת אישה והוא שוגה בה תמיד" הרמב"ם רוצה להגיד שהאדם צריך שהקב"ה והאהבה אליו יהיו אצל האדם באותה עוצמה של אדם שמאוהב באישה, שהוא כל הזמן צריך לחשב על הקב"ה. האם זה אומר שהוא משליך רגשות זוגיים על הקשר עם הקב"ה???  ממש לא!!! רגשות זוגיים הם בהכרח שיוויונים ולכן לא יכולים להתקיים בין הקב"ה לבן אדם

את מסבירה למה זה כן ואז אומרת למה זה בעצם כן...

גם לאבא ובן וגם לאיש ואישה...

אז כנראה ששניהם נכונים.

תביאי מקורות לזה שהקשר שלנו משול לאיש ואישה (ברמת הפרט, לא כנסת ישראל)

הקשר משול למלך-עבד ולאב-בן. 

בעיני זה סוג של יוהרה להגיד שהקשר עם הקב"ה משול לקשר עם בן זוג וכבר הרחבתי למעלה למה זה טעות.

אגב, אף אחד ממכם לא ענה לטענות קונקרטית. לעצם המהות של הקשר (שמתוכו נובעים גם הרגשות באופן טבעי)

למה איכפתיות היא ישר סממן של זוגיות? אין דברים כאלה עם הורים? 

שוב, אתה נותן הרבה דברים שלא מעידים על קשר זוגי בהכרח! הם מעידים על קשר, כלשהו. 

ודוד המלך אפילו לא פעם אחת מדבר על קשר זוגי!!! תמיד יש עניין של רועה, מנהיג, הורה, מלך... לעולם לא בן זוג!

האם אתה לא משתף את הוריך בשמחות ובכאב שלך?  האם הם לא כתובת להתייעצות, לשיח? האם הם לא הכתובת הראשונה כשאדם נמצא בקושי? 

אגב, אין פה דיאלוג. הקב"ה לא מדבר איתך חזרה.  (אולי עוד משהו שמחזק שלא מדובר בקשר זוגי ושיוויוני?)

זה מעניין את הקב"ה בדיוק כמו שמעניין את ההורים שהילד שלהם ידבר איתם, ילך בדרך הטובה והישרה, יצמח, יגדל, שיהיה לו רק טוב!  האם זה שיש להורים כמה ילדים אומר שהם לא מנהלים מערכת יחסים אישית עם כל אחד מהם?

ולא ממש הבנתי למה קשר הדוק הוא בהכרח זוגי.... כאילו ילד שמדבר עם ההורים שלו כמה פעמים ביום זה לא דבר שקיים? (קיים.. מניסיון)

וברור שהקב"ה זה הרבה יותר מהורים כי הוא תופס מקום אחר לגמרי בעולם של כל אדם, אבל, אם כבר לתת אנלוגיה ריגשית, זה לקשר עם ההורים. 

התפילות לא נועדו לפתור בעיות, התפילות נועדו לקדם את האדם. הקב"ה לא צריך שתתפלל. הן ממש לא נועדו כדי שהקב"ה לא "יעלב" או בשביל "לשמח" את הקב"ה. הן נועדו לטובת האדם בלבד!! ומה שלכאורה "משמח" את הקב"ה (וצריך להזהר עם ההשלכה הזאת של הרגשות) זה שהאדם פועל באופן שטוב לו ושמקדם אותו. 

זה שההשוואה על עבודה זרה היא בגידה זה כי מדובר על כל עמ"י ולא על אדם פרטי - וכאמור היחס בין כנסת ישראל לקב"ה יש בה כן מקום להשוואה זוגית (גם בזהירות). אתה לעולם לא רואה אמירות כאלה ביחס לאדם פרטי. 

ושוב, הקב"ה לא 'נפגע' ולא 'נעלב' ולא 'מקנא' ולא 'כועס'. דיברה התורה בלשון בני אדם.... 

וזה חלק משורש הטעות בתפיסה לדעתי. אתה משליך על הקב"ה רגשות זוגיים ולכן אתה מעמיד אותו במקומות לא ראויים שהוא "נפגע" מאיתנו או שהוא צריך אותנו. 

ושוב, לא הבאת אפילו לא מקור אחד בתנך שמשווה את הקשר לזוגי.

מהות הקשר היא הנקודה השורשית שממנה הוא נובע. 

למשל, קשרי עבודה נובעים ממקום אינטרסנטי, מרצון של כל צד להיטיב לעצמו (העובד רוצה שכר, סיפוק, קידום מטרה עצמית, פיתוח. המעסיק רוצה תפוקה, קידום העסק וכו')

קשר אדון- עבד, נובע ממקום של מעמדות. יש אחד שבוחר ואחד שלא בוחר. יש אחד שקובע ואחד שמיישם. יש אחד שמביא לידי ביטוי את רצונותיו ואת עצמו ויש אחד שמוחק את עצמו ומביא לידי ביטוי את הצד השני.  בנוסף יש פה בחירה חד צדדית.

קשר אב-בן, נובע גם הוא ממקום של מעמדות. יש את ההורה שמחליט ליצור את הקשר הזה (בעצם החלטתו להביא ילד לעולם), הילד לא בוחר להיוולד, ולא בוחר האם להמשיך להיות הילד של הוריו. ההורים תמיד ירצו בטובת הילד גם אם הילד לא מבין את זה, והם תמיד מנקודת מבט עליונה יותר על חייו. בנוסף דבר מהותי נוסף הוא עצם השתלשלות של הילד מהוריו. הילד הוא בעצם חלק מההורים שלו באופן מסוים. 

קשר בני זוג- נובע ממקום שיוויוני, בחירי, וניתן לשינוי. 

אמנם לפני הנישואין היתה עבודה יותר אינטנסיבית מבחינה שכלית ורעיונית,

אך עבודת המידות סביב המערכת הזוגית וגידול הילדים, התורה שהבעל הצדיק מקנה על הבית (באתי גם מבית שסובב את התורה ב"ה אך בצורה שונה מהבית שלנו,) עכשיו כל עליה רוחנית או ח"ו ירידה משפיעה על עוד מעגלים. יש עבודת ה' מסוג של 'כל עצמותי תאמרנה'.

כל השנים של הרווקות הם היו הכנה טובה לשנים אלו. אם היה רק את עבודת ה' של הרווקת היה חסר גדול. אם היה את עבודת ה' העכשווית ללא ההכנה קודם היה חסר גדול.

אני מאמינה שהילדים יגדלו והעומס הטכני ירד  תהיה חזרה מסויימת לעבודת ה' השכלית אך זה יהיה ברובד אחר לגמרי.

מקווה שהועלתי למישהו...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.