זה סטטוס שונה ובהתאם דאגות שונות, לחץ מכיוון אחר

פחות זמן

לצערי פחות זמן ללמוד תורה

מצד שני- יש יותר איכות, אני יודע שאישתי מקריבה בשבילי דברים

אקיצר שונה אבל לא יודע לאיזה צד

אבל זה לא אומר שכל אהבה דומה.

אפשר גם להגיד שאני אוהב גבינה צהובה או שאני אוהב לטייל בארץ.

אפשר גם להגיד שאני לא אוהב את המנהל שלי, אבל זה לא יהיה דומה לכך שאגיד שאני לא אוהב את אשתי.

אין שום זהות וקשר בין אהבת בני זוג לבין כל אהבה אחרת, יש אולי כמה צדדים דומים אבל זו אהבה שיש בה גם יחסי אישות שאינם קיימים בשום אהבה אחרת.

רבי אליהו די-וידאשׂ (ממקובלי צפת במאה השש עשרה), כתב ספר מוסר לאנשי מעלה בשם "ראשית חכמה". בשער האהבה (פרק ד) הוא מתאר את מעלת אוהב ה', ולקראת סוף דבריו הוא מביא סיפור שכתב רבי יצחק דמן עכו. הסיפור הוא אודות אדם פשוט שראה יום אחד את בת המלך והתאהב בה. הוא ניגש אליה ושאל מתי ייפגשו? והיא ענתה – בבית הקברות. כוונתה הייתה שהם לעולם לא ייפגשו, אלא רק לאחר המוות, אולם אותו אדם סבר שהיא מתכוונת לכך ברצינות, ולפיכך הלך וישב בבית הקברות. הוא חיכה לה זמן רב בציפייה גדולה, וליבו היה מלא אהבה אליה. ככל שעבר הזמן ובת המלך לא הגיעה, אהבתו נעשתה יותר ויותר מופשטת ויותר מזוככת, עד שנעשתה לאהבת אלוהים. רבי אליהו די-וידאשׂ מסיים את הסיפור בקביעתו הבאה של רבי יצחק דמן עכו: "מי שלא חשק לאישה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלוהית", כלומר: אדם שלא יודע מהי אהבת אשה, איננו מסוגל לדעת מהי אהבת ה'.

מאתר הרב שרקי

וכמובן גם לא אהבה בין חברים שבכלל לא מתקרבת...

יש הרבה פחות פניות להתעסק בעולם הפנימי שלך כי אתה צריך להקדיש זמן לעוד אדם ולבנות עוד משהו חוץ מאת עצמך. מצד שני אתה מעשיר את העולם הפנימי שלך מהעולם של בן הזוג.

ולעניין האהבה שמוזכרת פה בהמשך הדיון, לדעתי דווקא הקשר עם אבא הוא הקשר שמקביל לקשר עם הקב"ה ולא הקשר עם בן הזוג.  אני מרגישה שזה קשר הרבה יותר "לא תלוי בדבר" מאשר עם בן הזוג. חוצמזה שהקשר עם בן זוג הוא קשר שיוויוני והקשר עם הקב"ה הוא לא. קיצר, לא ממש מבינה את ההשוואה הזאת. ולעניין עוצמת האהבה, זה גם לא קשור כי אני לא חושבת שהאהבה לבן זוג היא יותר גדולה מאהבה, אני חושבת שהיא פשוט אהבה שונה ויושבת במקום אחר. אולי בגלל שאהבת בן הזוג היא דבר שהתחדש במהלך החיים ולא "נולדת" איתו זה נראה יותר "חזק"

אתה לא "נותן" שום דבר לקב"ה וחס וחלילה לחשוב שהוא צריך אותך או שאתה "מאוחד" איתו.

אולי קשר של נישואים הוא שונה מקשר עם ההורים, אולי הוא יותר אקטיבי ואלי גם יותר " מרגישים" אותו בשלב הזה של החיים (בע"ה שההורים יחיו בשמחה ובריאות עד 120 אבל גם הם זקוקים לילידם מאוד, במיוחד לקראת סוף ימיהם... אבא שלי  למשל הקריב ומקריב המון כדי להשאר קרוב להורים שלו כי הוא יודע שהם זקוקים לילד לידם לא בקטע טיפולי כי הם בריאים ומתפקדים מעולה, אלה כי זה מה שהם באמת צריכים ומה שיחזיק אותם בבריאות הנפש)

ולכן, אני עדיין חושבת שהקשר הנכון להשלכה הוא על קשר עם ההורים.

אגב אתה גם רואה לזה המון התייחסות בספר תהילים... 

א. ה"אחדות" שלנו עם הקב"ה נובעת ממנו (כמו בקשר עם ההורים, הם המקור ואנחנו ההשפעה שלהם) ולא נובעת בצורה שווה (כמו בנישואין) ז"א שאנחנו לא מאוחדים מרצוננו החופשי, לא בחרנו להיות חלק מהקב"ה. 

ב. להעניין ה"צורך" אני לא קראתי את הספר שהבאת, אבל להגיד שהקב"ה "צריך" משהו זה ממש עבודה זרה. זה בעצם הופך את הקב"ה ל- לא מושלם. אם כבר, כחלק מהיותו מושלם, טבוע בו עניין עשיית הטוב, וזה נעשה בשלמות רק באמצעות משהו אחר שמוטב ממך. ז"א זה לא "צורך", זה חלק מהשלמות. וגם אצל ההורים הקשר נובע מהצורך הטבעי להיטיב ע"י הבאת חיים לעולם והנתינה כלפיהם. 

בקיצור, גם אם קווים כלליים שדומים בקשר הזוגי, בקשר עם ההורים הם כמעט זהים.

בנוסף גם שהקשר הזוגי הוא בחירי, ניתן לשינוי, ניתן להפרדה וכו'.... בעוד שהקשר ההורי הוא סגולי. 

אתה מרגיש שהדבקות שלך באישתך ובקב"ה היא אותה דבקות?

הדבקות בקב"ה היא התבטלות מוחלטת לרצונו, ההבנה שאני חלק ממשהו גדול ממני בהרבה, ההבנה שכל העצמיות שלי שואבת ממנו.

אני מאוד מקווה שזה לא ככה בין בני זוג...

חוץ מזה, נקודת המוצא בקשר הזוגי היא כ"כ שונה שאני לא ממש מבינה את ההשלכה הזאת! אני לא מבינה איך אפשר להשליך רגשות זוגיים על הקשר עם הקב"ה!  מאיפה זה הגיע? מהנצרות? כי היהדות לא מדבר מעולם על קשר זוגי עם הקב"ה ברמת הפרט. (ברמת כנסת ישראל זה ענייין אחר לגמרי, קודם תרגיש את כנסת ישראל כאילו היא אתה עצמך אח"כ נוכל לדבר על קשר זוגי עם הקב"ה).

כל הנביאים מלאים בתיאור מערכת היחסים כמלך-אדון, אב-בן. 

רגש זוגי זה קודם כל רגש של שיוון! רגש של בחירה, של השלמה, של הדדיות.

 לעולם, לעולם לעולם לא יכול להיות רגש כזה בעבודת ה'! אנחנו שווים לקב"ה? בחרנו בו? אנחנו משלימים אותו? 

ובכלל, רגשות במערכת יחסים מבוססים יחודיות ובלעדיות (בן הזוג הוא האדם הנבחר, היחיד, על פני אחרים) אתה חושב זה רגשות שרלוונטים בקשר עם הקב"ה? 

מרוב שמתעסקים ב"אהבת" ה' כל הזמן כבר שכחנו שיש גם יראה.... מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה משלבת את שניהם. 

בקיצור, לעניות דעתי, אם משהו מרגיש שיש מכנה משותף רחב בין הרגשות שהוא חש כלפי בת הזוג לבין הרגשות כלפי הקב"ה, כנראה אחת ממערכות היחסים דורשת בירור מחדש. 

ולעניין מה שהזכירו פה למעלה שאדם צריך לחשוב על הקב"ה ולאהוב אותו כמו אישה, הכוונה היא לכמות הזמן , האנרגיה העוצמה והמחשבות שהוא מקדיש לזה. זה השוואה לעניין הכמותי ולא לעצם הרגשות. 

היא האחרונה ש'מרגישה' קרבה לקל...

לפי הנצרות האדם הוא אפס מאופס וכל חייו הם חטא גדול..

עזוב את העניין של הנצרות או לא, לא כתבתי נצרות כהשווה אלה כדי להגיד שזה לא יהודי. 

בא נעשה את זה הפוך, אני רוצה שתביא לי 2-3 מקורות שיש התייחסות למערכת יחסים שלנו עם הקב"ה (ברמת הפרט) שבאה כהשווה לזוגיות. 

אני מדברת על מקורות מהתנ"ך והנביאים ולא ספרים של אחרונים.... (רמז: אין דבר כזה).

שימי לב שהרמב"ם מדבר על דברים כמותיים ולא על מהות הקשר. הוא מדבר על עוצמת האהבה ולא על היחס הנפשי של האדם כלפי הקב"ה. הוא לא אומר שאדם צריך לאהוב את הקב"ה כמו שהוא אוהבת אישה. אלה, הוא אומר  

"שיאהב את ה′ אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה′ ונמצא שוגה בה תמיד כאילו הוא חולה חולי אהבה שאין דעתו פנויה מאותה אהבת אישה והוא שוגה בה תמיד "

לא כתוב כמו שהוא אוהב אישה, כתוב. כאילו. והוא מיד מפרט על איזה חלק בדיוק הוא מתכוון- "שאין דעתו פנויה מאותה אהבת אישה והוא שוגה בה תמיד" הרמב"ם רוצה להגיד שהאדם צריך שהקב"ה והאהבה אליו יהיו אצל האדם באותה עוצמה של אדם שמאוהב באישה, שהוא כל הזמן צריך לחשב על הקב"ה. האם זה אומר שהוא משליך רגשות זוגיים על הקשר עם הקב"ה???  ממש לא!!! רגשות זוגיים הם בהכרח שיוויונים ולכן לא יכולים להתקיים בין הקב"ה לבן אדם

את מסבירה למה זה כן ואז אומרת למה זה בעצם כן...

גם לאבא ובן וגם לאיש ואישה...

אז כנראה ששניהם נכונים.

תביאי מקורות לזה שהקשר שלנו משול לאיש ואישה (ברמת הפרט, לא כנסת ישראל)

הקשר משול למלך-עבד ולאב-בן. 

בעיני זה סוג של יוהרה להגיד שהקשר עם הקב"ה משול לקשר עם בן זוג וכבר הרחבתי למעלה למה זה טעות.

אגב, אף אחד ממכם לא ענה לטענות קונקרטית. לעצם המהות של הקשר (שמתוכו נובעים גם הרגשות באופן טבעי)

למה איכפתיות היא ישר סממן של זוגיות? אין דברים כאלה עם הורים? 

שוב, אתה נותן הרבה דברים שלא מעידים על קשר זוגי בהכרח! הם מעידים על קשר, כלשהו. 

ודוד המלך אפילו לא פעם אחת מדבר על קשר זוגי!!! תמיד יש עניין של רועה, מנהיג, הורה, מלך... לעולם לא בן זוג!

האם אתה לא משתף את הוריך בשמחות ובכאב שלך?  האם הם לא כתובת להתייעצות, לשיח? האם הם לא הכתובת הראשונה כשאדם נמצא בקושי? 

אגב, אין פה דיאלוג. הקב"ה לא מדבר איתך חזרה.  (אולי עוד משהו שמחזק שלא מדובר בקשר זוגי ושיוויוני?)

זה מעניין את הקב"ה בדיוק כמו שמעניין את ההורים שהילד שלהם ידבר איתם, ילך בדרך הטובה והישרה, יצמח, יגדל, שיהיה לו רק טוב!  האם זה שיש להורים כמה ילדים אומר שהם לא מנהלים מערכת יחסים אישית עם כל אחד מהם?

ולא ממש הבנתי למה קשר הדוק הוא בהכרח זוגי.... כאילו ילד שמדבר עם ההורים שלו כמה פעמים ביום זה לא דבר שקיים? (קיים.. מניסיון)

וברור שהקב"ה זה הרבה יותר מהורים כי הוא תופס מקום אחר לגמרי בעולם של כל אדם, אבל, אם כבר לתת אנלוגיה ריגשית, זה לקשר עם ההורים. 

התפילות לא נועדו לפתור בעיות, התפילות נועדו לקדם את האדם. הקב"ה לא צריך שתתפלל. הן ממש לא נועדו כדי שהקב"ה לא "יעלב" או בשביל "לשמח" את הקב"ה. הן נועדו לטובת האדם בלבד!! ומה שלכאורה "משמח" את הקב"ה (וצריך להזהר עם ההשלכה הזאת של הרגשות) זה שהאדם פועל באופן שטוב לו ושמקדם אותו. 

זה שההשוואה על עבודה זרה היא בגידה זה כי מדובר על כל עמ"י ולא על אדם פרטי - וכאמור היחס בין כנסת ישראל לקב"ה יש בה כן מקום להשוואה זוגית (גם בזהירות). אתה לעולם לא רואה אמירות כאלה ביחס לאדם פרטי. 

ושוב, הקב"ה לא 'נפגע' ולא 'נעלב' ולא 'מקנא' ולא 'כועס'. דיברה התורה בלשון בני אדם.... 

וזה חלק משורש הטעות בתפיסה לדעתי. אתה משליך על הקב"ה רגשות זוגיים ולכן אתה מעמיד אותו במקומות לא ראויים שהוא "נפגע" מאיתנו או שהוא צריך אותנו. 

ושוב, לא הבאת אפילו לא מקור אחד בתנך שמשווה את הקשר לזוגי.

מהות הקשר היא הנקודה השורשית שממנה הוא נובע. 

למשל, קשרי עבודה נובעים ממקום אינטרסנטי, מרצון של כל צד להיטיב לעצמו (העובד רוצה שכר, סיפוק, קידום מטרה עצמית, פיתוח. המעסיק רוצה תפוקה, קידום העסק וכו')

קשר אדון- עבד, נובע ממקום של מעמדות. יש אחד שבוחר ואחד שלא בוחר. יש אחד שקובע ואחד שמיישם. יש אחד שמביא לידי ביטוי את רצונותיו ואת עצמו ויש אחד שמוחק את עצמו ומביא לידי ביטוי את הצד השני.  בנוסף יש פה בחירה חד צדדית.

קשר אב-בן, נובע גם הוא ממקום של מעמדות. יש את ההורה שמחליט ליצור את הקשר הזה (בעצם החלטתו להביא ילד לעולם), הילד לא בוחר להיוולד, ולא בוחר האם להמשיך להיות הילד של הוריו. ההורים תמיד ירצו בטובת הילד גם אם הילד לא מבין את זה, והם תמיד מנקודת מבט עליונה יותר על חייו. בנוסף דבר מהותי נוסף הוא עצם השתלשלות של הילד מהוריו. הילד הוא בעצם חלק מההורים שלו באופן מסוים. 

קשר בני זוג- נובע ממקום שיוויוני, בחירי, וניתן לשינוי. 

אמנם לפני הנישואין היתה עבודה יותר אינטנסיבית מבחינה שכלית ורעיונית,

אך עבודת המידות סביב המערכת הזוגית וגידול הילדים, התורה שהבעל הצדיק מקנה על הבית (באתי גם מבית שסובב את התורה ב"ה אך בצורה שונה מהבית שלנו,) עכשיו כל עליה רוחנית או ח"ו ירידה משפיעה על עוד מעגלים. יש עבודת ה' מסוג של 'כל עצמותי תאמרנה'.

כל השנים של הרווקות הם היו הכנה טובה לשנים אלו. אם היה רק את עבודת ה' של הרווקת היה חסר גדול. אם היה את עבודת ה' העכשווית ללא ההכנה קודם היה חסר גדול.

אני מאמינה שהילדים יגדלו והעומס הטכני ירד  תהיה חזרה מסויימת לעבודת ה' השכלית אך זה יהיה ברובד אחר לגמרי.

מקווה שהועלתי למישהו...

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏