אין חברה שלא תבקר אותי.

ואני לא חושבת שהדרך הנכונה זה שדכן אני רק מצטטת את מה שההורים שלי תמיד אומרים

אבל- 

לשמחתינו הרבה אנחנו לא אותם אנשים כמו ההורים שלנו,

אנחנו בעלי אישיות שונה רצונות שונים שאיפות שונות ולרוב גם דעות שונות וכנראה גם אלוקים ברא אותנו למטרה אחרת מאשר המטרה לשמה הוא ברא את ההורים שלנו,

מטרת ההורים היא לחנך אותנו בדרך התורה והאמת ולתת לנו כלים להתמודדויות והחלטות החיים,

לצערינו- לא כל ההורים מבינים את זה, והרבה הורים רוצים את ילדיהם בתור קופי שלהם,

יוצא שרצונות ההורים הרבה פעמים מתנגשים עם רצונות הילדים,

אז אם מדובר בילד שהולך לדרך רעה- אז וודאי שעל ההורים לעשות ככל שיותר כדי להחזירו לדרך המוטב,

אבל אם מדובר רק בשינוי הדרך של הטוב, בהסתכלות תורנית אחרת- ההורים צריכים לדעת לתת לילד את מרחב החיים הנכון והבניין האישי שמתאים לו.

ואם ההורים לא מבינים את זה? אז על זה נאמר- 'אין כיבוד הורים בבחירת בן זוג'(לא אני המצאתי את זה),

חייך אינם החיים של ההורים שלך, ובשלב כלשהו את מקבלת עצמאות,

(כמובן שתמיד כדאי לשמע עצה מההורים, הם אנשים לרוב יותר חכמים ממנו ובעלי ניסיון עשיר,
אבל אם זה בנוגע לחיינו הפרטיים- אלה רק עצות טובות אשר לא מחייבות אותנו)

לכן ההורים שלך לא צריכים למנע ממך לצאת איתו,

אז בפנייך שתי אפשרויות-

1. לספר להם, ולהסתכן בהריסת היחסים בניכם ח"ו

2. לשנות מפני השלום, כמו שנאמר 'משנים מפני השלום' (וגם את זה לא אני המצאתי..)

וגם- אם אנחנו כמו ההורים מה התועלת בברייתינו?

לכל אדם יש תפקיד שונה בעולם, וכשם שפרצופיהם שונים גם דעותיהם שונות,

אז אולי בגלל שהפרצופים שלנו דומים להורים אז יש לנו גם דעות דומות,

אבל ח"ו להגיד שאנחנו קופי שלהם,

אנחנו בריה שונה עם רצונות שונים ואופי שונה.

את מכירה את ההרגשה ש'חופרים' לך שאת דומה לאבא/לאמא?

למה זה מעצבן? כי אני זה לא הם!

אם אני בדיוק כמוהם אז אני מרגיש טפל ומיותר..

אבל אנחנו צריכים ללכת בדרך הזאת כי זאת הדרך שלנו ולא כי זאת הדרך שלהם,

אין אידיאל להיות בפועל שונה מההורים, יש אידיאל שהדרך שלך לא תבנה רק בסיס 'הדרך של ההורים',

אם במקרה יצא שהדרך שלי היא גם הדרך של ההורים שלי- מה טוב..

זה ללכת בדרך שלהם כי זאת הדרך שלך ובמקרה זאת גם הדרך שלהם

שאלה טובה,

ברור שאנשים מקבלים מהסביבה, השאלה היא האם הם מושפעים בדרך שמעוותת אותם,
או שהם לומדים מהסביבה ואז זה לא רע...

שאלתי את עצמי משהו דומה לאחרונה- רק לגבי עבודות- כמה אנשים עובדים במה שהם רוצים לעבוד וכמה התחילו עבודה 'זמנית' ונשארו בה כל החיים?

סבבה, בואי נפסיק לנצל"ש

ההורים שלי לא כאלו לוחצים ויש לי גם אחים ואחיות שהכירו והתחתנו לא דרך שידוך והיחסים בהחלט לא נהרסו, הם לא כאלה אנשים

פשוט כ'כ כואב לי לצער אותם, קשה לי לעשות את זה

אבל אני חושב שזה לא נכון לדחות אפשרות לשידוך רק כי זה ייצער את ההורים,

אבל גם נראלי שאם זה רק צער אז אין היתר 'לשנות מפני השלום'...

לכן לכאורה הכי נכון לצאת איתו ולספר להם את האמת (אולי לא מיד אלא רק אחרי זמן..)

פשוט הזכרת גם את החיזוקים..

הם קלטו שאני פה הרבה, בהתחלה הסתרתי את זה , אח'כ כבר לא, 

הם מודעים לזה ובאמת כל הזמן פחדו ואמרו לי עם מי את מתכתבת שם?, אז תמיד אמרתי שאני לא מוצאת עם מי להתכתב, אח'כ זה כבר לא היה רלוונטי אבל זה עדיים מה שהם חושבים

קודם כל אני יודעת שקשה זה עניין סובייקטיבי

אבל אני חייבת לומר שיש בעיות קשות יותר  

ולשאלתך, 

לא מקבלים החלטות ממקום של פחד ממשהו. לא ממהורים ולא מהפחד שאולי תפספסי שידוך משמים. 

הדרך לקבל החלטות עוברת קודם כל דרך הראש.

הציעו לך שידוך מהפורום - מצוין איזה כיף  

לפני שאת ממשיכה לגלגל מחשבות ופחדים 

תבקשי מהמציע או אם זה הבחור בעצמו את כל הפרטים שלו

(שם פרטי, שם משפחה, מקום מגורים, מקום לימודים, מה הוא מחפש והאם הוא עונה למה שאת מחפשת). 

אם את חושבת שיש מקום להתאמה. את יכולה לבקש לברר עוד ושייתן לך מספרים ואולי גם לשאול כינויים מהפורום (אני מוכנה לנסות לעזור אם תרצי באישי).

אם הכל מתאים את יכולה לספר למשפחה שהציעו לך את ****** ובררת עליו ונראה לך שאפשר להיפגש ולבדוק. זה לא אמור להיות משנה מי המציע. 

אם את חושבת שבחברה ממנה את מגיע לא מקובל לקבל הצעות בדרך הזו. זה בסדר.

את יכולה לומר לבחור שאצלכם זה לא מקובל.

אבל בלי קשר היום הכרות דרך האינטרנט הופכת להיות לגיטימית ומקובלת יותר ויותר. והיום הרבה אנשים מכירים את בן/ת הזוג שלהם דרך האינטרנט סטטיסטית זה יותר מ30% (אם זה באתרי הכרויות או בפורומים או קבוצות פייסבוק או ווצאפ)   

בהצלחה לך!!

שם של רב שמכיר אותו.

תחקרי את הרב היטב עליו.

אם יגיד שנראה לו מתאים, אז יותר "בטוח".

כמו כן, אם יהיה רב שמכיר את שניכם, אז בכלל, הוא יכול להציע להורים...

רוצה לשתף איך היה? (האם בררת? איך הגיב הבחור לבקשה לברר). 

נראה לי שזה יכול להיות ממש טוב להעביר הלאה את החוויה (אם חיובית או חלילה שלילית). 

כי יש הרבה שיכולים ללמוד ממנה. 

כמובן רק אם בא לך ...

התכוונתי שזה נשמע לי בסדר, לא לאהוב ממש אלא עזוב לא משנה, לא באלי לדון בפומבי על הרגשות שלי

אבל

יש עוד משהו שאני מעדיפה לא לכתוב בפומבי

1. רוב רובם הגדול של האנשים פה בפורום ובאתר הם אנשים טובים וצנועים 

2.בכל מקרה כבר התכתבתם ומשם עברתם לנייד והוא נניח סיפר לך איפה הוא לומד מה הוא עושה פרטיים אמתיים 

היכרות אמתית

3 עדיף לא להיות בספק אלא להכריע אותו לבדוק 

4 פגישה במקום ציבורי לא יכולה לעשות או לגרום שום דבר רע

5בהצלחה

אם כבר מדברים, ברור שעדיף בפגישה מכל בחינה שהיא.

אבל צריך משהו להפיג את החשש

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?