איך שיר נולד? כמו תינוק.
קטן, מקומט ועל פניו עווית שחוק.
חיוור או כהה- תלוי במוצא,
שיער דליל על ראשו, בקושי קווצה.
לעיתים הכל פשוט החוצה מחליק,
ולפעמים צריך וואקום או חומר להזריק.
אז הראש יוצא אולי קצת סגלגל וביצתי,
והמילים נשמעות עם נופך מלאכותי,
אך היצור נולד, החרוז באוויר,
לאט יגדל ויתפתח, יתעצב לו השיר.
בקול בכי מגיח לאוויר העולם,
"ת(ק)ראו אותי", מכריז הוא לעיני כולם.
אמנם זעיר אנכי, וראשי קצת מוזר,
אך הכל בי כבר טמון-לא יראה זאת זר.
אימו של העולל בהתרגשות תתייפח,
מחבר השיר, את מילותיו מטפח,
מאכיל, מלטף, מלביש ועוטף,
מתקן, משנה, וגם קריזה חוטף.
אך בעיניו חיבה, ליבו מתרונן ועולץ,
איך נקרא לילד? שמא אריק? אולי בנץ?
גדל לו הילד, מגלה כישרונות,
מתחיל להיות עצמאי, פותח דלתות וארונות.
אזי המחבר נבהל- צריך על האוצר לשמור!
שלא יפצע ושכלום לא ישבור!
איך התפתח לכך? זאת לומר לא ידע,
התפתחות היצירה- זוהי לגמרי חידה.
הכל בוסר בתחילה, מקומט כבר אמרנו,
ופתאום גבר נהיה, כשלא הסתכלנו.
עם חיים משלו, רצונות ומחשבות,
כשהוריו או יוצרו, רק לכוון יכולים לנסות.
להחליט אז לבד, רוצים נערים ושירים,
לבחור את כיוונם ומה שלהם הכי מתאים.
להיות חופשיים חפצים חמשירים, וילדים,
כל אחד ע"פ כשרונותיו המיוחדים!
