יש המון נגיעות מוות. הוא אופף אותנו. לעיתים גם כאבו...

"אפפוני חבלי מות"

אך מי שאצלו טבוע עמוק ש"ה' רועי לא אחסר" ועמו "מקור חיים". אז נראה ש"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

שנזכה.

תודה על החיזוק

אומרות בדיוק מה שזריחה אמרה

ברצונו לעבוד את ה' ובהשלכות המעשיות שלו  בהתגברו על נסיונותיו וכו'.

"ובחרת בחיים"- צריך להתקרב לחיים ולהתרחק מהמוות...

 

ובאמת הדברים האלה גם תלויים בדרך ההסתכלות אפי' בתוך עבודת ה' וקיום ההלכות המעשיות. מה המגמה מה הדרך...

"וחי בהם" ולא שימות בהם.... להתקרב לחיים ולהתרחק מהמוות...

יש כלל בגמ' "מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא"- [פירוש- "מה ההבדל בין אם כילה(/הרג/קטל) את חלקו לבין את כולו] זה נאמר לגבי זה ששואל, כלומר שהשאיל חפץ לשימוש- פטור מלשלם את הבלאי של השימוש עצמו (כמושג, קוראים לזה "מתה מחמת מלאכה"- הפרה השאולה מתה בגלל עבודה רגילה בה. שלשמה הושאלה) אז כמו שפשוט שבלאי שנגרם משימוש רגיל לתקופה קצרה שהוא רק קצת מכלה(/הורג, "קטלא" זו מילה עם כמה משמעויות בגמ', מאותו עניין) הוא דבר שהשואל לא חייב לשלם עליו- אותו הדבר גם אם השאיל להרבה זמן שיכול לבלות את החפץ כליל. ויהיה פטור- שלשם כך השאיל.

 

כל קצת בלאי, קצת התקרבות לכליה, למוות- הוא מוות. הוא פשוט קצת מוות (כמו שכל רגע אני קצת זקֵן) (הערה- אני שונא לכתוב מוות עם שני וא"וים אז תסלחנה לי אם "יתפקשש" לי...) ואני מניח הנחה בסיסית-

מוות= היפך החיים.

לכן כל פעם שאני לא מספיק חי- אני קצת מת.ובמוות- קצת, זה קצת יותר מדי....

אז יש קצת מוות. והוא מוות לכל דבר ועניין רק קצת.

אבל המצב יכול להיות לפרקים מפגש עם מקצתי מוות ולפרקים- חיים. המצב הוא באמצע....

(כמובן שאם משכללים הכל ביחד כדי להגדיר, ע"פ רוב הזמן נגיד, נמצא שהוא או מת ואפי' קצת, או חי. ולכן, מכיון שאניח בעצמי השוותי קצת מות למוות גמור- זה אומר שזה "או או", אבל נראה לי שקצת מוות ומוות גמור הם לא בני השוואה גמורה.... ועדיין ברור שכמעט כל משפט שמישהו יאמר יהיה נכון במובן מסויים, אז בעצם רק באתי להראות צד. שהוא נראה לי היחס העיקרי והשאלה הבריאה שצריך הסתכלות בו בד"כ....)

הבנתי.עד כמה שבנות יכולות להבין.
<צ>

זו נקודה מענינת 

 

אבל אני עדיין נשארת בעמדתי

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)