שיש גיהינום וגן עדן?
שהמודעות שלנו לא תימחק כשנמות?
את מאמינה בחכמים?
בהקב"ה?
אותם חכמים סיפרו לנו על העולם הבא.
הוא נתן להם גם רוח הקודש וכאלה.
את הדברים שהם אמרו הם אמרו מרוח הקודש.
אם את מאמינה בהשם את חייבת להאמין בחכמים.
אם את מאמינה בחכמים את אמורה להאמין בעולם הבא, ושהועלם הזה פרוזדור.
כי ככה הם אמרו.
ברוח הקודש.
(ואני לא כל כך בטוחה בזב)
היה לאבותי דיבור ישיר עם אלוהים, הם העבירו את זה לבנים שלהם שהיו החכמים באיזשהו שלב.
החכמים האלה, שהיו ברמה רוחנית כל כך גבוהה זכו לגילוי אלוקים ולסיעתא דשמיא בכתיבה של הפירושים שלהם.
אני לא חושבת שאפשר להבין את הנושא הזה. לפחות לא אני עם המידע שיש לי.
העיקר שהגיעו למסקנות בשבילי.
לא קשור לטיפשות, קשור לרמת הידע.
את יכולה להגיד שאת יודעת את כל התנך עם מפרשים, ואת כל השס ולא יודעת מה ישר והפוך? אני לא. וכל עוד אני לא מגיעה לכזאת רמה אני סומכת על אנשים שכן הגיעו לכזאת רמה.
אי אפשר להסביר למישהו משהו בדברים שהוא לא מבין בכלל. גם אם יסבירו את כל הנושא של ביאפואינפורמטיקה אני לא אבין, ולא קשור לרמת משכל שלי. אני לא אבין כי אין לי מספיק ידע להבין.
אותו דבר פה.
אני לא חושב שיש מישהו שיכול באמת לעבוד את ה' ממסקנות, עבודת ה' זה משו של הנפש!
נפש מחפשת אמת, אדם שעובד ה' ממסקנות יכולים לערער לו את כל העבודת ה' ברגע,
ולכן אני טיפוס של צולנט וקיגל
גם עם כל העולם בוער איזה כיף להיות יהודי!
אמרתי שאם העבודת ה' בנויה רק על מסקנות זה מועד לפורענות, אמונה זה אמונה יש בזה משו לא מוכח
יהדות=דרך חייםאנחנו לא "יודעות" שיש ה'.
אנחנו מאמינות שיש ה', ומוצאות לזה חיזוקים במציאות- שהם השכל.
אבל כן, חלק מהאמונה היא לדעת שיש סיכוי פיצפיצפיץ שוואלה, יכול להיות שכולנו טועים.
אלא במה שאמרה להם ציפי מגן ציפי
אחרת לא הייתה שום משמעות לחיים שלי.
)חלילית אלטומה המטרה של להשפיע על העולם??
פסדר, אז אני אביא ילדים,
והילדים יביאו ילדים,
והילדים של הילדים יביאו ילדים וכו'.
מה המטרה של כל זה?
לא תמיד מצליחה
אבל האמת זה דיי הגיוני..
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול