היית מגלה שהזכרתתי על כך שצד אחד לא מוכן למצוא ממוצע / להתגמש

הצד השני לא זז מילימטר כי בטוח שהוא צודק

אם מדובר, למשל, בנושא כמו מחויבות לקיום מצוות- אז זה די קריטי.

אבל אם מדובר בנושאים פוליטיים, תזונתיים, כלכליים וכד'- הרבה פחות קריטי.

בכל מקרה אם צד אחד מחליט "להתחזק" תסכימי איתי שהוא לא יכול לכפות את זה על הצד השני?

אי אפשר לכפות שום דבר.

מצד שני- נניח בדוגמה שהבאת, אדם שמתחזק באמת מאוד מאוד קשה לו לקבל את העובדה שהשני, או השניה, לא רוצה ולא מבינה עד כמה זה חשוב.

מי שצריך הדרכה זה בעיקר הצד המתחזק- שידע איך לעשות את זה נכון. 

מה שכן אפשר במקרה של פערים הוא להתגמש בהשלכות המעשיות,למשל,בעל חרדי ואישה דתיה לאומית,אף אחד לא באמת ישנה את תפיסת עולמו "בשביל האהבה" (שזו גם הגדרה שאני חולקת עליה.בניין בית ומשפחה זה לא רק אהבה...) אלא יצטרכו למצוא פשרה בכל הנוגע ליחס ליום העצמאות,כשרויות,חינוך הילדים... זה לא משנה מה היה לפני החתונה,זה משנה ההליכה לקראת השני או לקראת שותפות בבית.

קודם תודה רבה על ההתיחסות
השאלה שלי משתנה כי מסתבר שהענין קצת יותר עמוק
אם יש צד אחד שממש בטוח בדרך שלו בכל התחומים.. ולא מוכן להתגמש
(טוב נו אולי רק באיזה סוג שמפו להשתמש ;) )
האם במקרה כזה הייתם אומרים לצד השני לוותר על הכל העיקר "שלום בית"?
 

יצא לי לשמוע  ולקרוא כמה שיחות בענין שאחד מתחזק או אפילו ממש חוזר בתשובה והשני לא, וההמלצה היתה להמשיך יחד , לאהוב , להתפלל על השני . אבל לא להכריח,

בספר "הרבי שלי" על הרבי מליובאוויטש מספרת אישה ששנים רצתה לפרק את הנישואים בגלל שהיא חזרה בתשובה ובעחה התנגד,

והרבי כל פעם מחדש ברך ושכנע להמשיך , לדון אותו לכף זכות, להתפלל רק לא להתגרש!

ספור מדהים! לאט לאט הבעל התקרב ללא ויכוחים ומריבות,בהצלחה!!

אם לא מכירים את כל התמונה

אני ממש לא חושבת שאני צודקת בכל דבר

רק בדבר אחד:

זוגיות לא אמורה להראות ככה..

לא שייך שרק צד אחד יקבע את כל החיים ואת כל ההתנהלות של הבית

ובעתיד את חינוך הילדים בלי להתחשב בצד השני

אני מדברת על ניהול דיון לעניין..

להתיחס לדעות ולרצונות..

ולנסות להגיע לעמק השווה..

את כל הנ"ל פשוט אין!

זה מאוד קשה.

יש סיטואציות או נושאים שבהם יש דיבור?

תמיד אני מנסה לדבר על דברים..

אף פעם לא קיבלתי התיחסות ענינית לדברים שאמרתי..

תמיד זה היה התחמקויות בשביל לא להתיחס לנקודה או קביעה ש"אני חושב ככה וזה יהיה ככה"

אז את מתמודדת עם משהו מאוד לא פשוט.

ואם יעוץ זוגי משותף לא עזר, אז לדעתי הפורום פה גם לא יעזור, ואת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי שאת יכולה לתת בו אמון. 

מה ההורים שלך אומרים?

תקועים עדיין בסטיגמות שאם אין אלימות פיזית או מחלת נפש אז הכל מושלם ואני סתם מתלוננת..

ניסיתי להתיעץ..

ניסיתי גם גורמים מקצועיים שלא באמת עזרו וארק מרחו אותנו

ללכת לבד לא ממש אופציה כי תמיד ירצו לשמוע גם תצד שלו

בכל מקרה..

רציתי לדבר פה לראות שבאמת אני לא מוזרה ב"דרישות" שלי לחיים של שיתוף של הכלה והדדיות

שככה באמת צריך להיות

אולי זה תלוי אצל מי.

אם מה שאת אומרת באמת משקף את המציאות כמות שהיא, יכול להיות שגירושין הם בצער רב האפשרות הטובה ביותר.

מה שההורים שלך חושבים ממש לא אמור לשנות.

אני רק מקווה שהם יידעו לתת תמיכה אחרי כן ולא יכעסו עליך או משהו טפשי כזה.

את צריכה יועצת טובה שדווקא תדבר איתך הרבה ותעזור לך להחליט. וגם תוכל אולי לעזור לך להשפיע על הבעל - יש דברים בהתנהגות שלך שיכולים אולי להשפיע. לא מתכוונת בקטע של לוותר, להתגמש וכו' אלא דווקא להפך, לפעמים התנהגות מסוימת "מזמינה" דריסה מהצד השני וכו'.

לא יודעת לתת לך שם ספציפי אבל יש נשים נפלאות עם חכמה מדהימה. אם תוכלי לבקש פגישה אצל הרבנית קתי מנדלביץ ממש כדאי. היא מדהימה. יכולה להמליץ לך גם על מדריכת הכלות שלי שהיא גם יועצת זוגית.

כנראה אצל היועצים הלא נכונים..

הם קלטו שאין עם מי לדבר אבל לא היו מוכנים להודות בכך וטענו שיש עם מי ורק צריך זמן וסבלנות (שנתיים זה לא מספיק?)

ולא אני לא מחפשת לפרק אני מחפשת להבין מה התפקיד שלי בנקודה הזאת מה עוד אני יכולה לעשות או שנגמר כבר מה

לשבת ולחכות בחוסר מעש עד שהצד השני יתעורר.. אין לי זמן ועצבים לזה

מהזמן שאת אצלם.. 

וקשה למצוא יועצים שבאמת ידעו לשהות את הבעיה ולטפל בה נקודתית..

דרך אגב צריך שיהיה שיתוף פעולה כי אם הוא נעול אז שום יועץ לא יעזור..

מה שבטוח שלפרק זה לא אופציה ראשונה וגם לא שניה.. 

(לא שאני שולל אותה לגמרי.. לפפעמים היא גם אופציה)

זה בללכת ליועצים.. זהו.. רק ללכת לא להקשיב לא להפנים לא לחשוב על מה שנאמר שם..

אה וכמובן.. יועץ אחד לא מוצא חן? בואי נחליף..

רק שתדעי שהתגובה הזאת נגעה לי באיזה נקודה רגישה

בהחלט למדתי מכל הסיטואציה הזאת להכיל יותר להתגמש יותר

ועוד הרבה דברים.. להאמין בעצמי, לחיות בפני עצמי, לגלות אושר בלתי תלוי

השאלה היא איפה הגבול בין להתגמש לויתור?

בין להכיל לבין "לקבור" את עצמך?

מתי אתה יודע שזהו? אין לך כבר מה עוד ללמוד פה? סיימת את התפקיד שלך?

תביאי דוגמא למחלוקת שהיתה לכם. איך כל אחד הגיב

אולי משהו בצורת התגובה שלך עוד יותר גורם לו להתבצר בשלו

יש גישה שכדאי ללמוד אותה, של אסרטיביות חכמה

אבל עם דוגמא אמיתית יהיה יותר קל להסביר

אבל השאלה איפה הסבלנות צריכה להסתיים?

אחרת אני אמצא את עצמי בגיל 80 באותו מצב אבל מתוסכלת יותר

שאין שום תהליך ורק סתם כל היועצים דורשים ממני סבלנות לשווא

הרגשתי את זה ממזמן עבר הרבה יותר מחודשיים שלושה

ההתקדמות היחידה שהיתה זה כשאני כבר התפוצצתי והוא הרגיש שמבחינתי להתגרש אז הוא הסכים ללכת לייעוץ מקצועי..
זהו..
אז אני יכולה שוב "להבהיר" את זה בשביל שעוד משהו יזוז
אבל לא מתאים לי ומרגיש לי לא נכון שרק בדרכים כאלה יזוז דברים
 

הזוגיות שלכם.

לכן אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל ממש בזהירות ותקחי בערבון מוגבל, כי אני לא באמת מכירה אתכם ואת הסיטואציה:

א. לפעמים כשאין נכונות לדבר- זה לא בגלל שהוא בטוח בעצמו, אלא להיפך. הוא מבולבל ומרגיש שאת בטוחה בעצמך, ומפחד משיח אמיתי שייאלץ להתמודד עם העמדות שלך ולאבד את כל מה שיש לו. גם אם זה נכון- זה לא אומר שלא צריך לדבר, רק יכול אולי לתת כיוונים איך לעשות את זה.

ב. לפעמים כשמגיעים מים עד נפש, אם האשה תחליט שהיא לא מוכנה יותר לחיות ככה, אפילו במחיר של פירוק החבילה- זה יגרום לאיש להבין שאין לו ברירה אלא להתגמש....

ג. מנסיון ממש חשוב ללכת למטפל טוב, שמבין באמת בנפש האדם (אולי אפילו פסיכולוג). יש הרבה יועצי זוגיות שלא מקדמים ואפילו עלולים להזיק.

ד. אם הוא מוכן ללכת לייעוץ ו/או טיפול- זה הרבה.

הרבה פעמים טיפול אישי, אימון או טיפול פסיכולוגי (נשמע שיכול לקדם אותו) יעיל יותר מטיפול זוגי.

אל תתייאשי.

תתעקשי ותצליחי.

את נשמעת מדהימה ועם כוחות רבים!

יכול להיות שאת צודקת לגבי א..

אחשוב על זה

ב. הגעתי למצב כזה הדבר היחיד שזה הזיז שהוא היה מוכן ללכת בכלל ליועץ.. אבל מעבר לזה לא התקדם כלום כבר הרבה זמן

ג. אני חושבת שהיינו אצל מטפל טוב (ועוד אחת דפוקה ממש חח שבאמת רק הרסה יותר)

ד. המליץ לו המטפל ללכת לטיפול לבד (גם לי - אבל עברתי כבר ואמר שזה בסדר)
אין עם מי לדבר..
מבחינתו הבעיה זוגית וצריך ייעוץ זוגי (שלא מזיז כלום כי זה לא הנקודה)

אולי אם עוד פעם יגיעו מים עד נפש הוא יתעורר

אבל לא מתאים לי שרק ככה יזוז דברים ורק ככה הוא יבוא לקראת במשהו

זה ממש מתסכל.

אבל לפעמים הוא פשוט לא מבין כמה את מתוסכלת, לא מבין כמה זה באמת מפריע לך,

למרוות שאת כל הזמן אומרת...

או שהוא חושב שאת יכולה להתגמש עוד, 

ויש כאלה שברגע שהצד השני מביע נכונות להיפרד- פתאום נופל להם האסימון שזה באמת מצב אבסורדי, שבאמת היא סובלת, שבאמת אי אפשר להמשיך ככה...

כלומר- זה לא מרוע. זה מחוסר הבנה, שבד"כ נובע מחוסר בשלות.

והמשברים האלה הם שבונים, שמצמיחים, שבסופו של דבר יגרמו לו להבין, ללמוד, לגדול...

מניחה שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי זה (לא בטוח שהניתוח שלי נכון, אבל בכל מקרה חשוב להבין את המניע. זה המפתח לפתרון) 

יתכן שיש כאן בעיה אמיתית באופי שלו הוא מנסה לכפות עלייך את השקפותיו כך שכדאי להפרד ועדיף לעשות זאת לפני שיש ילדים.

מצד שני יתכן שיש כאן השקפות שונות בענינים לא מהותיים וכל אחד יכול להמשיך לנהוג לפי השקפתו ברוב המקרים.

כדאי שתציגי מספר דוגמאות (רצוי את אלו שהן יותר בעיתיוית בעינייך)

שזה לא משהו שקשור להשקפות דוקא

זה אופי/חשיבה/לא יודעת מה

לא משהו שמאפשר לבנות זוגיות עם בנאדם כזה

אז לנסות ללמוד אותו- לפעמים זה עוזר להבין למה הצד השני נעול על משהו וזה מרכך את התחושות

במצב דברים כזה, את צריכה יעוץ לעצמך. איך להבהיר לו את העניין הזה. הוא לא מבין שעתיד ביתו תלוי בהתנהגותו. 

שאלת שאלה מאוד כללית בפורום שבו אף אחד לא מכיר אותך או את בעלך.

את מבקשת מאיתנו לשפוט את בעלך + סיטואציות שאין לנו מושג עליהן, לא מה קרה בהן ולא באיזה אופן הן הסתיימו ולעזור לך להכריע על סמך כלום אם להמשיך בקשר נישואין ולנסות (מה?) או לפרק את החבילה...

נראה לי מוגזם ולא לעניין...

השקפות זה דבר מאוד כללי. גם לי ולבעלי יש השקפות ודעות שונות.

כשם שפניהם שונים כך דעותיהן שונות.

אבל אני לא מעלה בדעתי להתגרש ממנו, כי יש בו מיליון דברים שחשובים לי הרבה יותר, כי אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו מאוד גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים.

ובכנות לא עולה בדעתי משהוא כל כך קריטי בהשקפה שלו שיגרום לי לפרק את החבילה...

פתחת את הדיון בתהיה באם הוא הסתיר את השקפותיו או לא היה מודע להן, אולי זה באמת היה בתמימות והוא עכשיו בונה את השקפת עולמו?

למה לוותר על השקפת עולם? למה אי אפשר לחיות עם השקפת עולם שונה? למה כל כך קשה לך לקבל השקפת עולם שונה כל כך ? (שוב, אין לי באמת מושג על מה מדובר...)

רב הנסתר על הגלוי בשאלה ששאלת ובשירשורים.

כדי שנוכל באמת לעזור לך נצטרך לקבל הבנה רחבה יותר של הבעיה ושל מערכת היחסים ביניכם.

בינתיים ביקשת פה סימפטיה והבנה לקושי שלך ולשאלות שהתעוררו אצלך ולא באמת בירור אמיתי.

לא אני הצד שקשה לו לקבל השקפה שונה..
לא מבינה איך הבנת את זה אחרת
בכל מקרה נכון שלא חיפשתי עצה..
אבל מצאתי אותה
זה העיקר
 

אותך או את בעלך בנושא כל כך רגיש וחשוב???

את חוזרת שוב ושוב שהבעיה היא אצלו.

לרגע לא מעלה על בדל המקלדת שלך את האפשרות שאולי זו את שכופה אליו דעות, מכריחה או מאלצת אותו להבין ולקבל השקפה אחרת!

לא הבאת ולו דוגמא אחת על חילוקי דעות ביניכם! רק תיארת סיטואציה כללית מנקודת ראותך ועל סמך זה את מקבלת עצה?

בשיא הכנות, כואב לי בשבילך.

ומקווה בשבילך שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עבור שניכם.

כן הצלחתי לחדד ולהבין יותר לעומק כמה דברים

די ברור לי שאנשים לא מכירים את כל הסיפור ושופטים חלקית

לוקחת בערבון מוגבל

טוב שאת אומרת את זה..

כי זה מבהיר לי כמה אני לא שם.. 

זה נכון שהמגיבים פה לא מכירים את הסיפור מקרוב ואינם יכולים לתת שיפוט אמיתי אבל לדעתי עלו כאן 2 נקודות חשבות:

א. בהרגשה שלה, בחוויה שלה, היא מבחינתה עשתה הכל ולא רואה תוצאות והיא כרגע במצב של תסכול עמוק מאוד מאוד וזה מצב מאוד לא בריא.

ב. היא מספרת שכבר שנתיים היא מכתתת רגליים בין מטפלים שונים ואין שינוי (או שינוי לא מספק, בין בו ובין בה). וזה שהיא פונה לפורום ציבורי ואנונימי למרות שנתיים של טיפול זה אומר דרשני גדול מאוד.

המחלוקת בהשקפה היא רק מה שרואים. יש כאן בעיה הרבה יותר רצינית הנובעת מאופיו של בן זוגך. החלפת יועצים היא תרגיל מכוער ומניפולטיבי. לא נראה שאת הולכת לבנות זוגיות. לפי מה שאת אומרת הוא בכלל לא מבין שהוא התחתן.

הקב"ה יצירתי הרבה יותר מאיתנו.. במיוחד במצבים שנראה שאין מוצא

או מישהו אחר שהוא מקשיב לו ואת יכולה לפנות אליו?

כי נשמע שהבעיה היא לא בהשקפות השונות אלא בעובדה שהצד השני לא מסוגל לקבל את העובדה שיש מישהו שצריך לחיות איתו בשותפות. השאלה היא אם יש דרך לשנות את הגישה שלו

אם יש לו רב שהוא מעריץ\מעריך יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל ממנו וינסה להשתנות, כי קל יותר לקבל ממישהו שאתה גם ככה מעריך ומקבל ממנו (יש בכלל אדם בעולם שהוא מקבל ממנו, או שבכלל לא? כי זה גם משמעותי)

ולמה את קוראת אהבה? במה בעצם מתבטאת כרגע הזוגיות שביניכם? יש עם מה לעבוד?

לא עזר..

בלי לכפות אחד על השני

ובדברים משותפים מגיעים להסכמה בצורה יפה

אז אין בעיה

אבל כשצד אחד לא מוכן לקבל את ההשקפה של הצד השני

ולא מוכן להתגמש בכלל..

מה נשאר?

וקיבלתי תשובות מספיקות

הוא סובר אחרת, מה כל כך חשוב לו בה ולנסות באמת להבין, במקום להביע התנגדות נחרצת. אולי זה יפתח שיח

צ'מעי,

נשמע שדרוש פה איש מקצוע, מצד שני בעלך שיחיה איננו רואה בהם כתובת. 

לכאורה  אין מוצא. ונשמע שחוסר מוצא זו גם הרגשתך הקשה והמתסכלת.

כלומר - 

א. צריך פה מישהו מבחוץ.

ב. זה חייב להיות מישהו שבעלך מעריך ויקשיב לו.

לכן -

הצעתי לך לפנות (עדיף עם, אבל אפשר גם בלי הסכמתו, בפירוש אפשר ואף רצוי) לרב שלו. 

כמובן שבשיחה כזאת חשוב לשמור על כבודו של בעלך. לנסות לדבר ממקום שמעריך את הרצון שלו 

לעשות, להתקדם, לחיות נכון, לבחור ולקבוע. אבל, להבהיר איך מרגישה אשתו. 

בהצלחה !!!

בזמן הפגישות, הם מוכנים לשתף פעולה- לתת מעצמם, ולכן גם ממילא לא מרגישים וחשים בפערים עצומים של הצד השני

ברגע שמתחתנים, ישנו דחף לעצמאות ולביטוי אישי,

מה שמעצים את תחושת השוני.

הפתרון הוא שיפור המידות וחזרה למצב ההתחלתי- של שיתוף פעולה האחד עם השני, ורצון להיטיב לשני.

(ע"פ דבריו של הרב קוואס)

גם ויתור אינסופי, זה מצב של חוסר שיתוף פעולה. מכיון שויתור אינסופי משמעותו: הרמתי ידיים.

ולכן גם אדם שכזה, צריך לעבוד על מידותיו ולחזור למצב של שיתוף 

אם לא מצליחים לבד- אפשר תמיד ללכת לייעוץ

בהצלחה!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר