היית מגלה שהזכרתתי על כך שצד אחד לא מוכן למצוא ממוצע / להתגמש

הצד השני לא זז מילימטר כי בטוח שהוא צודק

אם מדובר, למשל, בנושא כמו מחויבות לקיום מצוות- אז זה די קריטי.

אבל אם מדובר בנושאים פוליטיים, תזונתיים, כלכליים וכד'- הרבה פחות קריטי.

בכל מקרה אם צד אחד מחליט "להתחזק" תסכימי איתי שהוא לא יכול לכפות את זה על הצד השני?

אי אפשר לכפות שום דבר.

מצד שני- נניח בדוגמה שהבאת, אדם שמתחזק באמת מאוד מאוד קשה לו לקבל את העובדה שהשני, או השניה, לא רוצה ולא מבינה עד כמה זה חשוב.

מי שצריך הדרכה זה בעיקר הצד המתחזק- שידע איך לעשות את זה נכון. 

מה שכן אפשר במקרה של פערים הוא להתגמש בהשלכות המעשיות,למשל,בעל חרדי ואישה דתיה לאומית,אף אחד לא באמת ישנה את תפיסת עולמו "בשביל האהבה" (שזו גם הגדרה שאני חולקת עליה.בניין בית ומשפחה זה לא רק אהבה...) אלא יצטרכו למצוא פשרה בכל הנוגע ליחס ליום העצמאות,כשרויות,חינוך הילדים... זה לא משנה מה היה לפני החתונה,זה משנה ההליכה לקראת השני או לקראת שותפות בבית.

קודם תודה רבה על ההתיחסות
השאלה שלי משתנה כי מסתבר שהענין קצת יותר עמוק
אם יש צד אחד שממש בטוח בדרך שלו בכל התחומים.. ולא מוכן להתגמש
(טוב נו אולי רק באיזה סוג שמפו להשתמש ;) )
האם במקרה כזה הייתם אומרים לצד השני לוותר על הכל העיקר "שלום בית"?
 

יצא לי לשמוע  ולקרוא כמה שיחות בענין שאחד מתחזק או אפילו ממש חוזר בתשובה והשני לא, וההמלצה היתה להמשיך יחד , לאהוב , להתפלל על השני . אבל לא להכריח,

בספר "הרבי שלי" על הרבי מליובאוויטש מספרת אישה ששנים רצתה לפרק את הנישואים בגלל שהיא חזרה בתשובה ובעחה התנגד,

והרבי כל פעם מחדש ברך ושכנע להמשיך , לדון אותו לכף זכות, להתפלל רק לא להתגרש!

ספור מדהים! לאט לאט הבעל התקרב ללא ויכוחים ומריבות,בהצלחה!!

אם לא מכירים את כל התמונה

אני ממש לא חושבת שאני צודקת בכל דבר

רק בדבר אחד:

זוגיות לא אמורה להראות ככה..

לא שייך שרק צד אחד יקבע את כל החיים ואת כל ההתנהלות של הבית

ובעתיד את חינוך הילדים בלי להתחשב בצד השני

אני מדברת על ניהול דיון לעניין..

להתיחס לדעות ולרצונות..

ולנסות להגיע לעמק השווה..

את כל הנ"ל פשוט אין!

זה מאוד קשה.

יש סיטואציות או נושאים שבהם יש דיבור?

תמיד אני מנסה לדבר על דברים..

אף פעם לא קיבלתי התיחסות ענינית לדברים שאמרתי..

תמיד זה היה התחמקויות בשביל לא להתיחס לנקודה או קביעה ש"אני חושב ככה וזה יהיה ככה"

אז את מתמודדת עם משהו מאוד לא פשוט.

ואם יעוץ זוגי משותף לא עזר, אז לדעתי הפורום פה גם לא יעזור, ואת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי שאת יכולה לתת בו אמון. 

מה ההורים שלך אומרים?

תקועים עדיין בסטיגמות שאם אין אלימות פיזית או מחלת נפש אז הכל מושלם ואני סתם מתלוננת..

ניסיתי להתיעץ..

ניסיתי גם גורמים מקצועיים שלא באמת עזרו וארק מרחו אותנו

ללכת לבד לא ממש אופציה כי תמיד ירצו לשמוע גם תצד שלו

בכל מקרה..

רציתי לדבר פה לראות שבאמת אני לא מוזרה ב"דרישות" שלי לחיים של שיתוף של הכלה והדדיות

שככה באמת צריך להיות

אולי זה תלוי אצל מי.

אם מה שאת אומרת באמת משקף את המציאות כמות שהיא, יכול להיות שגירושין הם בצער רב האפשרות הטובה ביותר.

מה שההורים שלך חושבים ממש לא אמור לשנות.

אני רק מקווה שהם יידעו לתת תמיכה אחרי כן ולא יכעסו עליך או משהו טפשי כזה.

את צריכה יועצת טובה שדווקא תדבר איתך הרבה ותעזור לך להחליט. וגם תוכל אולי לעזור לך להשפיע על הבעל - יש דברים בהתנהגות שלך שיכולים אולי להשפיע. לא מתכוונת בקטע של לוותר, להתגמש וכו' אלא דווקא להפך, לפעמים התנהגות מסוימת "מזמינה" דריסה מהצד השני וכו'.

לא יודעת לתת לך שם ספציפי אבל יש נשים נפלאות עם חכמה מדהימה. אם תוכלי לבקש פגישה אצל הרבנית קתי מנדלביץ ממש כדאי. היא מדהימה. יכולה להמליץ לך גם על מדריכת הכלות שלי שהיא גם יועצת זוגית.

כנראה אצל היועצים הלא נכונים..

הם קלטו שאין עם מי לדבר אבל לא היו מוכנים להודות בכך וטענו שיש עם מי ורק צריך זמן וסבלנות (שנתיים זה לא מספיק?)

ולא אני לא מחפשת לפרק אני מחפשת להבין מה התפקיד שלי בנקודה הזאת מה עוד אני יכולה לעשות או שנגמר כבר מה

לשבת ולחכות בחוסר מעש עד שהצד השני יתעורר.. אין לי זמן ועצבים לזה

מהזמן שאת אצלם.. 

וקשה למצוא יועצים שבאמת ידעו לשהות את הבעיה ולטפל בה נקודתית..

דרך אגב צריך שיהיה שיתוף פעולה כי אם הוא נעול אז שום יועץ לא יעזור..

מה שבטוח שלפרק זה לא אופציה ראשונה וגם לא שניה.. 

(לא שאני שולל אותה לגמרי.. לפפעמים היא גם אופציה)

זה בללכת ליועצים.. זהו.. רק ללכת לא להקשיב לא להפנים לא לחשוב על מה שנאמר שם..

אה וכמובן.. יועץ אחד לא מוצא חן? בואי נחליף..

רק שתדעי שהתגובה הזאת נגעה לי באיזה נקודה רגישה

בהחלט למדתי מכל הסיטואציה הזאת להכיל יותר להתגמש יותר

ועוד הרבה דברים.. להאמין בעצמי, לחיות בפני עצמי, לגלות אושר בלתי תלוי

השאלה היא איפה הגבול בין להתגמש לויתור?

בין להכיל לבין "לקבור" את עצמך?

מתי אתה יודע שזהו? אין לך כבר מה עוד ללמוד פה? סיימת את התפקיד שלך?

תביאי דוגמא למחלוקת שהיתה לכם. איך כל אחד הגיב

אולי משהו בצורת התגובה שלך עוד יותר גורם לו להתבצר בשלו

יש גישה שכדאי ללמוד אותה, של אסרטיביות חכמה

אבל עם דוגמא אמיתית יהיה יותר קל להסביר

אבל השאלה איפה הסבלנות צריכה להסתיים?

אחרת אני אמצא את עצמי בגיל 80 באותו מצב אבל מתוסכלת יותר

שאין שום תהליך ורק סתם כל היועצים דורשים ממני סבלנות לשווא

הרגשתי את זה ממזמן עבר הרבה יותר מחודשיים שלושה

ההתקדמות היחידה שהיתה זה כשאני כבר התפוצצתי והוא הרגיש שמבחינתי להתגרש אז הוא הסכים ללכת לייעוץ מקצועי..
זהו..
אז אני יכולה שוב "להבהיר" את זה בשביל שעוד משהו יזוז
אבל לא מתאים לי ומרגיש לי לא נכון שרק בדרכים כאלה יזוז דברים
 

הזוגיות שלכם.

לכן אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל ממש בזהירות ותקחי בערבון מוגבל, כי אני לא באמת מכירה אתכם ואת הסיטואציה:

א. לפעמים כשאין נכונות לדבר- זה לא בגלל שהוא בטוח בעצמו, אלא להיפך. הוא מבולבל ומרגיש שאת בטוחה בעצמך, ומפחד משיח אמיתי שייאלץ להתמודד עם העמדות שלך ולאבד את כל מה שיש לו. גם אם זה נכון- זה לא אומר שלא צריך לדבר, רק יכול אולי לתת כיוונים איך לעשות את זה.

ב. לפעמים כשמגיעים מים עד נפש, אם האשה תחליט שהיא לא מוכנה יותר לחיות ככה, אפילו במחיר של פירוק החבילה- זה יגרום לאיש להבין שאין לו ברירה אלא להתגמש....

ג. מנסיון ממש חשוב ללכת למטפל טוב, שמבין באמת בנפש האדם (אולי אפילו פסיכולוג). יש הרבה יועצי זוגיות שלא מקדמים ואפילו עלולים להזיק.

ד. אם הוא מוכן ללכת לייעוץ ו/או טיפול- זה הרבה.

הרבה פעמים טיפול אישי, אימון או טיפול פסיכולוגי (נשמע שיכול לקדם אותו) יעיל יותר מטיפול זוגי.

אל תתייאשי.

תתעקשי ותצליחי.

את נשמעת מדהימה ועם כוחות רבים!

יכול להיות שאת צודקת לגבי א..

אחשוב על זה

ב. הגעתי למצב כזה הדבר היחיד שזה הזיז שהוא היה מוכן ללכת בכלל ליועץ.. אבל מעבר לזה לא התקדם כלום כבר הרבה זמן

ג. אני חושבת שהיינו אצל מטפל טוב (ועוד אחת דפוקה ממש חח שבאמת רק הרסה יותר)

ד. המליץ לו המטפל ללכת לטיפול לבד (גם לי - אבל עברתי כבר ואמר שזה בסדר)
אין עם מי לדבר..
מבחינתו הבעיה זוגית וצריך ייעוץ זוגי (שלא מזיז כלום כי זה לא הנקודה)

אולי אם עוד פעם יגיעו מים עד נפש הוא יתעורר

אבל לא מתאים לי שרק ככה יזוז דברים ורק ככה הוא יבוא לקראת במשהו

זה ממש מתסכל.

אבל לפעמים הוא פשוט לא מבין כמה את מתוסכלת, לא מבין כמה זה באמת מפריע לך,

למרוות שאת כל הזמן אומרת...

או שהוא חושב שאת יכולה להתגמש עוד, 

ויש כאלה שברגע שהצד השני מביע נכונות להיפרד- פתאום נופל להם האסימון שזה באמת מצב אבסורדי, שבאמת היא סובלת, שבאמת אי אפשר להמשיך ככה...

כלומר- זה לא מרוע. זה מחוסר הבנה, שבד"כ נובע מחוסר בשלות.

והמשברים האלה הם שבונים, שמצמיחים, שבסופו של דבר יגרמו לו להבין, ללמוד, לגדול...

מניחה שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי זה (לא בטוח שהניתוח שלי נכון, אבל בכל מקרה חשוב להבין את המניע. זה המפתח לפתרון) 

יתכן שיש כאן בעיה אמיתית באופי שלו הוא מנסה לכפות עלייך את השקפותיו כך שכדאי להפרד ועדיף לעשות זאת לפני שיש ילדים.

מצד שני יתכן שיש כאן השקפות שונות בענינים לא מהותיים וכל אחד יכול להמשיך לנהוג לפי השקפתו ברוב המקרים.

כדאי שתציגי מספר דוגמאות (רצוי את אלו שהן יותר בעיתיוית בעינייך)

שזה לא משהו שקשור להשקפות דוקא

זה אופי/חשיבה/לא יודעת מה

לא משהו שמאפשר לבנות זוגיות עם בנאדם כזה

אז לנסות ללמוד אותו- לפעמים זה עוזר להבין למה הצד השני נעול על משהו וזה מרכך את התחושות

במצב דברים כזה, את צריכה יעוץ לעצמך. איך להבהיר לו את העניין הזה. הוא לא מבין שעתיד ביתו תלוי בהתנהגותו. 

שאלת שאלה מאוד כללית בפורום שבו אף אחד לא מכיר אותך או את בעלך.

את מבקשת מאיתנו לשפוט את בעלך + סיטואציות שאין לנו מושג עליהן, לא מה קרה בהן ולא באיזה אופן הן הסתיימו ולעזור לך להכריע על סמך כלום אם להמשיך בקשר נישואין ולנסות (מה?) או לפרק את החבילה...

נראה לי מוגזם ולא לעניין...

השקפות זה דבר מאוד כללי. גם לי ולבעלי יש השקפות ודעות שונות.

כשם שפניהם שונים כך דעותיהן שונות.

אבל אני לא מעלה בדעתי להתגרש ממנו, כי יש בו מיליון דברים שחשובים לי הרבה יותר, כי אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו מאוד גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים.

ובכנות לא עולה בדעתי משהוא כל כך קריטי בהשקפה שלו שיגרום לי לפרק את החבילה...

פתחת את הדיון בתהיה באם הוא הסתיר את השקפותיו או לא היה מודע להן, אולי זה באמת היה בתמימות והוא עכשיו בונה את השקפת עולמו?

למה לוותר על השקפת עולם? למה אי אפשר לחיות עם השקפת עולם שונה? למה כל כך קשה לך לקבל השקפת עולם שונה כל כך ? (שוב, אין לי באמת מושג על מה מדובר...)

רב הנסתר על הגלוי בשאלה ששאלת ובשירשורים.

כדי שנוכל באמת לעזור לך נצטרך לקבל הבנה רחבה יותר של הבעיה ושל מערכת היחסים ביניכם.

בינתיים ביקשת פה סימפטיה והבנה לקושי שלך ולשאלות שהתעוררו אצלך ולא באמת בירור אמיתי.

לא אני הצד שקשה לו לקבל השקפה שונה..
לא מבינה איך הבנת את זה אחרת
בכל מקרה נכון שלא חיפשתי עצה..
אבל מצאתי אותה
זה העיקר
 

אותך או את בעלך בנושא כל כך רגיש וחשוב???

את חוזרת שוב ושוב שהבעיה היא אצלו.

לרגע לא מעלה על בדל המקלדת שלך את האפשרות שאולי זו את שכופה אליו דעות, מכריחה או מאלצת אותו להבין ולקבל השקפה אחרת!

לא הבאת ולו דוגמא אחת על חילוקי דעות ביניכם! רק תיארת סיטואציה כללית מנקודת ראותך ועל סמך זה את מקבלת עצה?

בשיא הכנות, כואב לי בשבילך.

ומקווה בשבילך שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עבור שניכם.

כן הצלחתי לחדד ולהבין יותר לעומק כמה דברים

די ברור לי שאנשים לא מכירים את כל הסיפור ושופטים חלקית

לוקחת בערבון מוגבל

טוב שאת אומרת את זה..

כי זה מבהיר לי כמה אני לא שם.. 

זה נכון שהמגיבים פה לא מכירים את הסיפור מקרוב ואינם יכולים לתת שיפוט אמיתי אבל לדעתי עלו כאן 2 נקודות חשבות:

א. בהרגשה שלה, בחוויה שלה, היא מבחינתה עשתה הכל ולא רואה תוצאות והיא כרגע במצב של תסכול עמוק מאוד מאוד וזה מצב מאוד לא בריא.

ב. היא מספרת שכבר שנתיים היא מכתתת רגליים בין מטפלים שונים ואין שינוי (או שינוי לא מספק, בין בו ובין בה). וזה שהיא פונה לפורום ציבורי ואנונימי למרות שנתיים של טיפול זה אומר דרשני גדול מאוד.

המחלוקת בהשקפה היא רק מה שרואים. יש כאן בעיה הרבה יותר רצינית הנובעת מאופיו של בן זוגך. החלפת יועצים היא תרגיל מכוער ומניפולטיבי. לא נראה שאת הולכת לבנות זוגיות. לפי מה שאת אומרת הוא בכלל לא מבין שהוא התחתן.

הקב"ה יצירתי הרבה יותר מאיתנו.. במיוחד במצבים שנראה שאין מוצא

או מישהו אחר שהוא מקשיב לו ואת יכולה לפנות אליו?

כי נשמע שהבעיה היא לא בהשקפות השונות אלא בעובדה שהצד השני לא מסוגל לקבל את העובדה שיש מישהו שצריך לחיות איתו בשותפות. השאלה היא אם יש דרך לשנות את הגישה שלו

אם יש לו רב שהוא מעריץ\מעריך יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל ממנו וינסה להשתנות, כי קל יותר לקבל ממישהו שאתה גם ככה מעריך ומקבל ממנו (יש בכלל אדם בעולם שהוא מקבל ממנו, או שבכלל לא? כי זה גם משמעותי)

ולמה את קוראת אהבה? במה בעצם מתבטאת כרגע הזוגיות שביניכם? יש עם מה לעבוד?

לא עזר..

בלי לכפות אחד על השני

ובדברים משותפים מגיעים להסכמה בצורה יפה

אז אין בעיה

אבל כשצד אחד לא מוכן לקבל את ההשקפה של הצד השני

ולא מוכן להתגמש בכלל..

מה נשאר?

וקיבלתי תשובות מספיקות

הוא סובר אחרת, מה כל כך חשוב לו בה ולנסות באמת להבין, במקום להביע התנגדות נחרצת. אולי זה יפתח שיח

צ'מעי,

נשמע שדרוש פה איש מקצוע, מצד שני בעלך שיחיה איננו רואה בהם כתובת. 

לכאורה  אין מוצא. ונשמע שחוסר מוצא זו גם הרגשתך הקשה והמתסכלת.

כלומר - 

א. צריך פה מישהו מבחוץ.

ב. זה חייב להיות מישהו שבעלך מעריך ויקשיב לו.

לכן -

הצעתי לך לפנות (עדיף עם, אבל אפשר גם בלי הסכמתו, בפירוש אפשר ואף רצוי) לרב שלו. 

כמובן שבשיחה כזאת חשוב לשמור על כבודו של בעלך. לנסות לדבר ממקום שמעריך את הרצון שלו 

לעשות, להתקדם, לחיות נכון, לבחור ולקבוע. אבל, להבהיר איך מרגישה אשתו. 

בהצלחה !!!

בזמן הפגישות, הם מוכנים לשתף פעולה- לתת מעצמם, ולכן גם ממילא לא מרגישים וחשים בפערים עצומים של הצד השני

ברגע שמתחתנים, ישנו דחף לעצמאות ולביטוי אישי,

מה שמעצים את תחושת השוני.

הפתרון הוא שיפור המידות וחזרה למצב ההתחלתי- של שיתוף פעולה האחד עם השני, ורצון להיטיב לשני.

(ע"פ דבריו של הרב קוואס)

גם ויתור אינסופי, זה מצב של חוסר שיתוף פעולה. מכיון שויתור אינסופי משמעותו: הרמתי ידיים.

ולכן גם אדם שכזה, צריך לעבוד על מידותיו ולחזור למצב של שיתוף 

אם לא מצליחים לבד- אפשר תמיד ללכת לייעוץ

בהצלחה!

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏