היית מגלה שהזכרתתי על כך שצד אחד לא מוכן למצוא ממוצע / להתגמש

הצד השני לא זז מילימטר כי בטוח שהוא צודק

אם מדובר, למשל, בנושא כמו מחויבות לקיום מצוות- אז זה די קריטי.

אבל אם מדובר בנושאים פוליטיים, תזונתיים, כלכליים וכד'- הרבה פחות קריטי.

בכל מקרה אם צד אחד מחליט "להתחזק" תסכימי איתי שהוא לא יכול לכפות את זה על הצד השני?

אי אפשר לכפות שום דבר.

מצד שני- נניח בדוגמה שהבאת, אדם שמתחזק באמת מאוד מאוד קשה לו לקבל את העובדה שהשני, או השניה, לא רוצה ולא מבינה עד כמה זה חשוב.

מי שצריך הדרכה זה בעיקר הצד המתחזק- שידע איך לעשות את זה נכון. 

מה שכן אפשר במקרה של פערים הוא להתגמש בהשלכות המעשיות,למשל,בעל חרדי ואישה דתיה לאומית,אף אחד לא באמת ישנה את תפיסת עולמו "בשביל האהבה" (שזו גם הגדרה שאני חולקת עליה.בניין בית ומשפחה זה לא רק אהבה...) אלא יצטרכו למצוא פשרה בכל הנוגע ליחס ליום העצמאות,כשרויות,חינוך הילדים... זה לא משנה מה היה לפני החתונה,זה משנה ההליכה לקראת השני או לקראת שותפות בבית.

קודם תודה רבה על ההתיחסות
השאלה שלי משתנה כי מסתבר שהענין קצת יותר עמוק
אם יש צד אחד שממש בטוח בדרך שלו בכל התחומים.. ולא מוכן להתגמש
(טוב נו אולי רק באיזה סוג שמפו להשתמש ;) )
האם במקרה כזה הייתם אומרים לצד השני לוותר על הכל העיקר "שלום בית"?
 

יצא לי לשמוע  ולקרוא כמה שיחות בענין שאחד מתחזק או אפילו ממש חוזר בתשובה והשני לא, וההמלצה היתה להמשיך יחד , לאהוב , להתפלל על השני . אבל לא להכריח,

בספר "הרבי שלי" על הרבי מליובאוויטש מספרת אישה ששנים רצתה לפרק את הנישואים בגלל שהיא חזרה בתשובה ובעחה התנגד,

והרבי כל פעם מחדש ברך ושכנע להמשיך , לדון אותו לכף זכות, להתפלל רק לא להתגרש!

ספור מדהים! לאט לאט הבעל התקרב ללא ויכוחים ומריבות,בהצלחה!!

אם לא מכירים את כל התמונה

אני ממש לא חושבת שאני צודקת בכל דבר

רק בדבר אחד:

זוגיות לא אמורה להראות ככה..

לא שייך שרק צד אחד יקבע את כל החיים ואת כל ההתנהלות של הבית

ובעתיד את חינוך הילדים בלי להתחשב בצד השני

אני מדברת על ניהול דיון לעניין..

להתיחס לדעות ולרצונות..

ולנסות להגיע לעמק השווה..

את כל הנ"ל פשוט אין!

זה מאוד קשה.

יש סיטואציות או נושאים שבהם יש דיבור?

תמיד אני מנסה לדבר על דברים..

אף פעם לא קיבלתי התיחסות ענינית לדברים שאמרתי..

תמיד זה היה התחמקויות בשביל לא להתיחס לנקודה או קביעה ש"אני חושב ככה וזה יהיה ככה"

אז את מתמודדת עם משהו מאוד לא פשוט.

ואם יעוץ זוגי משותף לא עזר, אז לדעתי הפורום פה גם לא יעזור, ואת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי שאת יכולה לתת בו אמון. 

מה ההורים שלך אומרים?

תקועים עדיין בסטיגמות שאם אין אלימות פיזית או מחלת נפש אז הכל מושלם ואני סתם מתלוננת..

ניסיתי להתיעץ..

ניסיתי גם גורמים מקצועיים שלא באמת עזרו וארק מרחו אותנו

ללכת לבד לא ממש אופציה כי תמיד ירצו לשמוע גם תצד שלו

בכל מקרה..

רציתי לדבר פה לראות שבאמת אני לא מוזרה ב"דרישות" שלי לחיים של שיתוף של הכלה והדדיות

שככה באמת צריך להיות

אולי זה תלוי אצל מי.

אם מה שאת אומרת באמת משקף את המציאות כמות שהיא, יכול להיות שגירושין הם בצער רב האפשרות הטובה ביותר.

מה שההורים שלך חושבים ממש לא אמור לשנות.

אני רק מקווה שהם יידעו לתת תמיכה אחרי כן ולא יכעסו עליך או משהו טפשי כזה.

את צריכה יועצת טובה שדווקא תדבר איתך הרבה ותעזור לך להחליט. וגם תוכל אולי לעזור לך להשפיע על הבעל - יש דברים בהתנהגות שלך שיכולים אולי להשפיע. לא מתכוונת בקטע של לוותר, להתגמש וכו' אלא דווקא להפך, לפעמים התנהגות מסוימת "מזמינה" דריסה מהצד השני וכו'.

לא יודעת לתת לך שם ספציפי אבל יש נשים נפלאות עם חכמה מדהימה. אם תוכלי לבקש פגישה אצל הרבנית קתי מנדלביץ ממש כדאי. היא מדהימה. יכולה להמליץ לך גם על מדריכת הכלות שלי שהיא גם יועצת זוגית.

כנראה אצל היועצים הלא נכונים..

הם קלטו שאין עם מי לדבר אבל לא היו מוכנים להודות בכך וטענו שיש עם מי ורק צריך זמן וסבלנות (שנתיים זה לא מספיק?)

ולא אני לא מחפשת לפרק אני מחפשת להבין מה התפקיד שלי בנקודה הזאת מה עוד אני יכולה לעשות או שנגמר כבר מה

לשבת ולחכות בחוסר מעש עד שהצד השני יתעורר.. אין לי זמן ועצבים לזה

מהזמן שאת אצלם.. 

וקשה למצוא יועצים שבאמת ידעו לשהות את הבעיה ולטפל בה נקודתית..

דרך אגב צריך שיהיה שיתוף פעולה כי אם הוא נעול אז שום יועץ לא יעזור..

מה שבטוח שלפרק זה לא אופציה ראשונה וגם לא שניה.. 

(לא שאני שולל אותה לגמרי.. לפפעמים היא גם אופציה)

זה בללכת ליועצים.. זהו.. רק ללכת לא להקשיב לא להפנים לא לחשוב על מה שנאמר שם..

אה וכמובן.. יועץ אחד לא מוצא חן? בואי נחליף..

רק שתדעי שהתגובה הזאת נגעה לי באיזה נקודה רגישה

בהחלט למדתי מכל הסיטואציה הזאת להכיל יותר להתגמש יותר

ועוד הרבה דברים.. להאמין בעצמי, לחיות בפני עצמי, לגלות אושר בלתי תלוי

השאלה היא איפה הגבול בין להתגמש לויתור?

בין להכיל לבין "לקבור" את עצמך?

מתי אתה יודע שזהו? אין לך כבר מה עוד ללמוד פה? סיימת את התפקיד שלך?

תביאי דוגמא למחלוקת שהיתה לכם. איך כל אחד הגיב

אולי משהו בצורת התגובה שלך עוד יותר גורם לו להתבצר בשלו

יש גישה שכדאי ללמוד אותה, של אסרטיביות חכמה

אבל עם דוגמא אמיתית יהיה יותר קל להסביר

אבל השאלה איפה הסבלנות צריכה להסתיים?

אחרת אני אמצא את עצמי בגיל 80 באותו מצב אבל מתוסכלת יותר

שאין שום תהליך ורק סתם כל היועצים דורשים ממני סבלנות לשווא

הרגשתי את זה ממזמן עבר הרבה יותר מחודשיים שלושה

ההתקדמות היחידה שהיתה זה כשאני כבר התפוצצתי והוא הרגיש שמבחינתי להתגרש אז הוא הסכים ללכת לייעוץ מקצועי..
זהו..
אז אני יכולה שוב "להבהיר" את זה בשביל שעוד משהו יזוז
אבל לא מתאים לי ומרגיש לי לא נכון שרק בדרכים כאלה יזוז דברים
 

הזוגיות שלכם.

לכן אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל ממש בזהירות ותקחי בערבון מוגבל, כי אני לא באמת מכירה אתכם ואת הסיטואציה:

א. לפעמים כשאין נכונות לדבר- זה לא בגלל שהוא בטוח בעצמו, אלא להיפך. הוא מבולבל ומרגיש שאת בטוחה בעצמך, ומפחד משיח אמיתי שייאלץ להתמודד עם העמדות שלך ולאבד את כל מה שיש לו. גם אם זה נכון- זה לא אומר שלא צריך לדבר, רק יכול אולי לתת כיוונים איך לעשות את זה.

ב. לפעמים כשמגיעים מים עד נפש, אם האשה תחליט שהיא לא מוכנה יותר לחיות ככה, אפילו במחיר של פירוק החבילה- זה יגרום לאיש להבין שאין לו ברירה אלא להתגמש....

ג. מנסיון ממש חשוב ללכת למטפל טוב, שמבין באמת בנפש האדם (אולי אפילו פסיכולוג). יש הרבה יועצי זוגיות שלא מקדמים ואפילו עלולים להזיק.

ד. אם הוא מוכן ללכת לייעוץ ו/או טיפול- זה הרבה.

הרבה פעמים טיפול אישי, אימון או טיפול פסיכולוגי (נשמע שיכול לקדם אותו) יעיל יותר מטיפול זוגי.

אל תתייאשי.

תתעקשי ותצליחי.

את נשמעת מדהימה ועם כוחות רבים!

יכול להיות שאת צודקת לגבי א..

אחשוב על זה

ב. הגעתי למצב כזה הדבר היחיד שזה הזיז שהוא היה מוכן ללכת בכלל ליועץ.. אבל מעבר לזה לא התקדם כלום כבר הרבה זמן

ג. אני חושבת שהיינו אצל מטפל טוב (ועוד אחת דפוקה ממש חח שבאמת רק הרסה יותר)

ד. המליץ לו המטפל ללכת לטיפול לבד (גם לי - אבל עברתי כבר ואמר שזה בסדר)
אין עם מי לדבר..
מבחינתו הבעיה זוגית וצריך ייעוץ זוגי (שלא מזיז כלום כי זה לא הנקודה)

אולי אם עוד פעם יגיעו מים עד נפש הוא יתעורר

אבל לא מתאים לי שרק ככה יזוז דברים ורק ככה הוא יבוא לקראת במשהו

זה ממש מתסכל.

אבל לפעמים הוא פשוט לא מבין כמה את מתוסכלת, לא מבין כמה זה באמת מפריע לך,

למרוות שאת כל הזמן אומרת...

או שהוא חושב שאת יכולה להתגמש עוד, 

ויש כאלה שברגע שהצד השני מביע נכונות להיפרד- פתאום נופל להם האסימון שזה באמת מצב אבסורדי, שבאמת היא סובלת, שבאמת אי אפשר להמשיך ככה...

כלומר- זה לא מרוע. זה מחוסר הבנה, שבד"כ נובע מחוסר בשלות.

והמשברים האלה הם שבונים, שמצמיחים, שבסופו של דבר יגרמו לו להבין, ללמוד, לגדול...

מניחה שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי זה (לא בטוח שהניתוח שלי נכון, אבל בכל מקרה חשוב להבין את המניע. זה המפתח לפתרון) 

יתכן שיש כאן בעיה אמיתית באופי שלו הוא מנסה לכפות עלייך את השקפותיו כך שכדאי להפרד ועדיף לעשות זאת לפני שיש ילדים.

מצד שני יתכן שיש כאן השקפות שונות בענינים לא מהותיים וכל אחד יכול להמשיך לנהוג לפי השקפתו ברוב המקרים.

כדאי שתציגי מספר דוגמאות (רצוי את אלו שהן יותר בעיתיוית בעינייך)

שזה לא משהו שקשור להשקפות דוקא

זה אופי/חשיבה/לא יודעת מה

לא משהו שמאפשר לבנות זוגיות עם בנאדם כזה

אז לנסות ללמוד אותו- לפעמים זה עוזר להבין למה הצד השני נעול על משהו וזה מרכך את התחושות

במצב דברים כזה, את צריכה יעוץ לעצמך. איך להבהיר לו את העניין הזה. הוא לא מבין שעתיד ביתו תלוי בהתנהגותו. 

שאלת שאלה מאוד כללית בפורום שבו אף אחד לא מכיר אותך או את בעלך.

את מבקשת מאיתנו לשפוט את בעלך + סיטואציות שאין לנו מושג עליהן, לא מה קרה בהן ולא באיזה אופן הן הסתיימו ולעזור לך להכריע על סמך כלום אם להמשיך בקשר נישואין ולנסות (מה?) או לפרק את החבילה...

נראה לי מוגזם ולא לעניין...

השקפות זה דבר מאוד כללי. גם לי ולבעלי יש השקפות ודעות שונות.

כשם שפניהם שונים כך דעותיהן שונות.

אבל אני לא מעלה בדעתי להתגרש ממנו, כי יש בו מיליון דברים שחשובים לי הרבה יותר, כי אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו מאוד גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים.

ובכנות לא עולה בדעתי משהוא כל כך קריטי בהשקפה שלו שיגרום לי לפרק את החבילה...

פתחת את הדיון בתהיה באם הוא הסתיר את השקפותיו או לא היה מודע להן, אולי זה באמת היה בתמימות והוא עכשיו בונה את השקפת עולמו?

למה לוותר על השקפת עולם? למה אי אפשר לחיות עם השקפת עולם שונה? למה כל כך קשה לך לקבל השקפת עולם שונה כל כך ? (שוב, אין לי באמת מושג על מה מדובר...)

רב הנסתר על הגלוי בשאלה ששאלת ובשירשורים.

כדי שנוכל באמת לעזור לך נצטרך לקבל הבנה רחבה יותר של הבעיה ושל מערכת היחסים ביניכם.

בינתיים ביקשת פה סימפטיה והבנה לקושי שלך ולשאלות שהתעוררו אצלך ולא באמת בירור אמיתי.

לא אני הצד שקשה לו לקבל השקפה שונה..
לא מבינה איך הבנת את זה אחרת
בכל מקרה נכון שלא חיפשתי עצה..
אבל מצאתי אותה
זה העיקר
 

אותך או את בעלך בנושא כל כך רגיש וחשוב???

את חוזרת שוב ושוב שהבעיה היא אצלו.

לרגע לא מעלה על בדל המקלדת שלך את האפשרות שאולי זו את שכופה אליו דעות, מכריחה או מאלצת אותו להבין ולקבל השקפה אחרת!

לא הבאת ולו דוגמא אחת על חילוקי דעות ביניכם! רק תיארת סיטואציה כללית מנקודת ראותך ועל סמך זה את מקבלת עצה?

בשיא הכנות, כואב לי בשבילך.

ומקווה בשבילך שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עבור שניכם.

כן הצלחתי לחדד ולהבין יותר לעומק כמה דברים

די ברור לי שאנשים לא מכירים את כל הסיפור ושופטים חלקית

לוקחת בערבון מוגבל

טוב שאת אומרת את זה..

כי זה מבהיר לי כמה אני לא שם.. 

זה נכון שהמגיבים פה לא מכירים את הסיפור מקרוב ואינם יכולים לתת שיפוט אמיתי אבל לדעתי עלו כאן 2 נקודות חשבות:

א. בהרגשה שלה, בחוויה שלה, היא מבחינתה עשתה הכל ולא רואה תוצאות והיא כרגע במצב של תסכול עמוק מאוד מאוד וזה מצב מאוד לא בריא.

ב. היא מספרת שכבר שנתיים היא מכתתת רגליים בין מטפלים שונים ואין שינוי (או שינוי לא מספק, בין בו ובין בה). וזה שהיא פונה לפורום ציבורי ואנונימי למרות שנתיים של טיפול זה אומר דרשני גדול מאוד.

המחלוקת בהשקפה היא רק מה שרואים. יש כאן בעיה הרבה יותר רצינית הנובעת מאופיו של בן זוגך. החלפת יועצים היא תרגיל מכוער ומניפולטיבי. לא נראה שאת הולכת לבנות זוגיות. לפי מה שאת אומרת הוא בכלל לא מבין שהוא התחתן.

הקב"ה יצירתי הרבה יותר מאיתנו.. במיוחד במצבים שנראה שאין מוצא

או מישהו אחר שהוא מקשיב לו ואת יכולה לפנות אליו?

כי נשמע שהבעיה היא לא בהשקפות השונות אלא בעובדה שהצד השני לא מסוגל לקבל את העובדה שיש מישהו שצריך לחיות איתו בשותפות. השאלה היא אם יש דרך לשנות את הגישה שלו

אם יש לו רב שהוא מעריץ\מעריך יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל ממנו וינסה להשתנות, כי קל יותר לקבל ממישהו שאתה גם ככה מעריך ומקבל ממנו (יש בכלל אדם בעולם שהוא מקבל ממנו, או שבכלל לא? כי זה גם משמעותי)

ולמה את קוראת אהבה? במה בעצם מתבטאת כרגע הזוגיות שביניכם? יש עם מה לעבוד?

לא עזר..

בלי לכפות אחד על השני

ובדברים משותפים מגיעים להסכמה בצורה יפה

אז אין בעיה

אבל כשצד אחד לא מוכן לקבל את ההשקפה של הצד השני

ולא מוכן להתגמש בכלל..

מה נשאר?

וקיבלתי תשובות מספיקות

הוא סובר אחרת, מה כל כך חשוב לו בה ולנסות באמת להבין, במקום להביע התנגדות נחרצת. אולי זה יפתח שיח

צ'מעי,

נשמע שדרוש פה איש מקצוע, מצד שני בעלך שיחיה איננו רואה בהם כתובת. 

לכאורה  אין מוצא. ונשמע שחוסר מוצא זו גם הרגשתך הקשה והמתסכלת.

כלומר - 

א. צריך פה מישהו מבחוץ.

ב. זה חייב להיות מישהו שבעלך מעריך ויקשיב לו.

לכן -

הצעתי לך לפנות (עדיף עם, אבל אפשר גם בלי הסכמתו, בפירוש אפשר ואף רצוי) לרב שלו. 

כמובן שבשיחה כזאת חשוב לשמור על כבודו של בעלך. לנסות לדבר ממקום שמעריך את הרצון שלו 

לעשות, להתקדם, לחיות נכון, לבחור ולקבוע. אבל, להבהיר איך מרגישה אשתו. 

בהצלחה !!!

בזמן הפגישות, הם מוכנים לשתף פעולה- לתת מעצמם, ולכן גם ממילא לא מרגישים וחשים בפערים עצומים של הצד השני

ברגע שמתחתנים, ישנו דחף לעצמאות ולביטוי אישי,

מה שמעצים את תחושת השוני.

הפתרון הוא שיפור המידות וחזרה למצב ההתחלתי- של שיתוף פעולה האחד עם השני, ורצון להיטיב לשני.

(ע"פ דבריו של הרב קוואס)

גם ויתור אינסופי, זה מצב של חוסר שיתוף פעולה. מכיון שויתור אינסופי משמעותו: הרמתי ידיים.

ולכן גם אדם שכזה, צריך לעבוד על מידותיו ולחזור למצב של שיתוף 

אם לא מצליחים לבד- אפשר תמיד ללכת לייעוץ

בהצלחה!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.