היית מגלה שהזכרתתי על כך שצד אחד לא מוכן למצוא ממוצע / להתגמש

הצד השני לא זז מילימטר כי בטוח שהוא צודק

אם מדובר, למשל, בנושא כמו מחויבות לקיום מצוות- אז זה די קריטי.

אבל אם מדובר בנושאים פוליטיים, תזונתיים, כלכליים וכד'- הרבה פחות קריטי.

בכל מקרה אם צד אחד מחליט "להתחזק" תסכימי איתי שהוא לא יכול לכפות את זה על הצד השני?

אי אפשר לכפות שום דבר.

מצד שני- נניח בדוגמה שהבאת, אדם שמתחזק באמת מאוד מאוד קשה לו לקבל את העובדה שהשני, או השניה, לא רוצה ולא מבינה עד כמה זה חשוב.

מי שצריך הדרכה זה בעיקר הצד המתחזק- שידע איך לעשות את זה נכון. 

מה שכן אפשר במקרה של פערים הוא להתגמש בהשלכות המעשיות,למשל,בעל חרדי ואישה דתיה לאומית,אף אחד לא באמת ישנה את תפיסת עולמו "בשביל האהבה" (שזו גם הגדרה שאני חולקת עליה.בניין בית ומשפחה זה לא רק אהבה...) אלא יצטרכו למצוא פשרה בכל הנוגע ליחס ליום העצמאות,כשרויות,חינוך הילדים... זה לא משנה מה היה לפני החתונה,זה משנה ההליכה לקראת השני או לקראת שותפות בבית.

קודם תודה רבה על ההתיחסות
השאלה שלי משתנה כי מסתבר שהענין קצת יותר עמוק
אם יש צד אחד שממש בטוח בדרך שלו בכל התחומים.. ולא מוכן להתגמש
(טוב נו אולי רק באיזה סוג שמפו להשתמש ;) )
האם במקרה כזה הייתם אומרים לצד השני לוותר על הכל העיקר "שלום בית"?
 

יצא לי לשמוע  ולקרוא כמה שיחות בענין שאחד מתחזק או אפילו ממש חוזר בתשובה והשני לא, וההמלצה היתה להמשיך יחד , לאהוב , להתפלל על השני . אבל לא להכריח,

בספר "הרבי שלי" על הרבי מליובאוויטש מספרת אישה ששנים רצתה לפרק את הנישואים בגלל שהיא חזרה בתשובה ובעחה התנגד,

והרבי כל פעם מחדש ברך ושכנע להמשיך , לדון אותו לכף זכות, להתפלל רק לא להתגרש!

ספור מדהים! לאט לאט הבעל התקרב ללא ויכוחים ומריבות,בהצלחה!!

אם לא מכירים את כל התמונה

אני ממש לא חושבת שאני צודקת בכל דבר

רק בדבר אחד:

זוגיות לא אמורה להראות ככה..

לא שייך שרק צד אחד יקבע את כל החיים ואת כל ההתנהלות של הבית

ובעתיד את חינוך הילדים בלי להתחשב בצד השני

אני מדברת על ניהול דיון לעניין..

להתיחס לדעות ולרצונות..

ולנסות להגיע לעמק השווה..

את כל הנ"ל פשוט אין!

זה מאוד קשה.

יש סיטואציות או נושאים שבהם יש דיבור?

תמיד אני מנסה לדבר על דברים..

אף פעם לא קיבלתי התיחסות ענינית לדברים שאמרתי..

תמיד זה היה התחמקויות בשביל לא להתיחס לנקודה או קביעה ש"אני חושב ככה וזה יהיה ככה"

אז את מתמודדת עם משהו מאוד לא פשוט.

ואם יעוץ זוגי משותף לא עזר, אז לדעתי הפורום פה גם לא יעזור, ואת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי שאת יכולה לתת בו אמון. 

מה ההורים שלך אומרים?

תקועים עדיין בסטיגמות שאם אין אלימות פיזית או מחלת נפש אז הכל מושלם ואני סתם מתלוננת..

ניסיתי להתיעץ..

ניסיתי גם גורמים מקצועיים שלא באמת עזרו וארק מרחו אותנו

ללכת לבד לא ממש אופציה כי תמיד ירצו לשמוע גם תצד שלו

בכל מקרה..

רציתי לדבר פה לראות שבאמת אני לא מוזרה ב"דרישות" שלי לחיים של שיתוף של הכלה והדדיות

שככה באמת צריך להיות

אולי זה תלוי אצל מי.

אם מה שאת אומרת באמת משקף את המציאות כמות שהיא, יכול להיות שגירושין הם בצער רב האפשרות הטובה ביותר.

מה שההורים שלך חושבים ממש לא אמור לשנות.

אני רק מקווה שהם יידעו לתת תמיכה אחרי כן ולא יכעסו עליך או משהו טפשי כזה.

את צריכה יועצת טובה שדווקא תדבר איתך הרבה ותעזור לך להחליט. וגם תוכל אולי לעזור לך להשפיע על הבעל - יש דברים בהתנהגות שלך שיכולים אולי להשפיע. לא מתכוונת בקטע של לוותר, להתגמש וכו' אלא דווקא להפך, לפעמים התנהגות מסוימת "מזמינה" דריסה מהצד השני וכו'.

לא יודעת לתת לך שם ספציפי אבל יש נשים נפלאות עם חכמה מדהימה. אם תוכלי לבקש פגישה אצל הרבנית קתי מנדלביץ ממש כדאי. היא מדהימה. יכולה להמליץ לך גם על מדריכת הכלות שלי שהיא גם יועצת זוגית.

כנראה אצל היועצים הלא נכונים..

הם קלטו שאין עם מי לדבר אבל לא היו מוכנים להודות בכך וטענו שיש עם מי ורק צריך זמן וסבלנות (שנתיים זה לא מספיק?)

ולא אני לא מחפשת לפרק אני מחפשת להבין מה התפקיד שלי בנקודה הזאת מה עוד אני יכולה לעשות או שנגמר כבר מה

לשבת ולחכות בחוסר מעש עד שהצד השני יתעורר.. אין לי זמן ועצבים לזה

מהזמן שאת אצלם.. 

וקשה למצוא יועצים שבאמת ידעו לשהות את הבעיה ולטפל בה נקודתית..

דרך אגב צריך שיהיה שיתוף פעולה כי אם הוא נעול אז שום יועץ לא יעזור..

מה שבטוח שלפרק זה לא אופציה ראשונה וגם לא שניה.. 

(לא שאני שולל אותה לגמרי.. לפפעמים היא גם אופציה)

זה בללכת ליועצים.. זהו.. רק ללכת לא להקשיב לא להפנים לא לחשוב על מה שנאמר שם..

אה וכמובן.. יועץ אחד לא מוצא חן? בואי נחליף..

רק שתדעי שהתגובה הזאת נגעה לי באיזה נקודה רגישה

בהחלט למדתי מכל הסיטואציה הזאת להכיל יותר להתגמש יותר

ועוד הרבה דברים.. להאמין בעצמי, לחיות בפני עצמי, לגלות אושר בלתי תלוי

השאלה היא איפה הגבול בין להתגמש לויתור?

בין להכיל לבין "לקבור" את עצמך?

מתי אתה יודע שזהו? אין לך כבר מה עוד ללמוד פה? סיימת את התפקיד שלך?

תביאי דוגמא למחלוקת שהיתה לכם. איך כל אחד הגיב

אולי משהו בצורת התגובה שלך עוד יותר גורם לו להתבצר בשלו

יש גישה שכדאי ללמוד אותה, של אסרטיביות חכמה

אבל עם דוגמא אמיתית יהיה יותר קל להסביר

אבל השאלה איפה הסבלנות צריכה להסתיים?

אחרת אני אמצא את עצמי בגיל 80 באותו מצב אבל מתוסכלת יותר

שאין שום תהליך ורק סתם כל היועצים דורשים ממני סבלנות לשווא

הרגשתי את זה ממזמן עבר הרבה יותר מחודשיים שלושה

ההתקדמות היחידה שהיתה זה כשאני כבר התפוצצתי והוא הרגיש שמבחינתי להתגרש אז הוא הסכים ללכת לייעוץ מקצועי..
זהו..
אז אני יכולה שוב "להבהיר" את זה בשביל שעוד משהו יזוז
אבל לא מתאים לי ומרגיש לי לא נכון שרק בדרכים כאלה יזוז דברים
 

הזוגיות שלכם.

לכן אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל ממש בזהירות ותקחי בערבון מוגבל, כי אני לא באמת מכירה אתכם ואת הסיטואציה:

א. לפעמים כשאין נכונות לדבר- זה לא בגלל שהוא בטוח בעצמו, אלא להיפך. הוא מבולבל ומרגיש שאת בטוחה בעצמך, ומפחד משיח אמיתי שייאלץ להתמודד עם העמדות שלך ולאבד את כל מה שיש לו. גם אם זה נכון- זה לא אומר שלא צריך לדבר, רק יכול אולי לתת כיוונים איך לעשות את זה.

ב. לפעמים כשמגיעים מים עד נפש, אם האשה תחליט שהיא לא מוכנה יותר לחיות ככה, אפילו במחיר של פירוק החבילה- זה יגרום לאיש להבין שאין לו ברירה אלא להתגמש....

ג. מנסיון ממש חשוב ללכת למטפל טוב, שמבין באמת בנפש האדם (אולי אפילו פסיכולוג). יש הרבה יועצי זוגיות שלא מקדמים ואפילו עלולים להזיק.

ד. אם הוא מוכן ללכת לייעוץ ו/או טיפול- זה הרבה.

הרבה פעמים טיפול אישי, אימון או טיפול פסיכולוגי (נשמע שיכול לקדם אותו) יעיל יותר מטיפול זוגי.

אל תתייאשי.

תתעקשי ותצליחי.

את נשמעת מדהימה ועם כוחות רבים!

יכול להיות שאת צודקת לגבי א..

אחשוב על זה

ב. הגעתי למצב כזה הדבר היחיד שזה הזיז שהוא היה מוכן ללכת בכלל ליועץ.. אבל מעבר לזה לא התקדם כלום כבר הרבה זמן

ג. אני חושבת שהיינו אצל מטפל טוב (ועוד אחת דפוקה ממש חח שבאמת רק הרסה יותר)

ד. המליץ לו המטפל ללכת לטיפול לבד (גם לי - אבל עברתי כבר ואמר שזה בסדר)
אין עם מי לדבר..
מבחינתו הבעיה זוגית וצריך ייעוץ זוגי (שלא מזיז כלום כי זה לא הנקודה)

אולי אם עוד פעם יגיעו מים עד נפש הוא יתעורר

אבל לא מתאים לי שרק ככה יזוז דברים ורק ככה הוא יבוא לקראת במשהו

זה ממש מתסכל.

אבל לפעמים הוא פשוט לא מבין כמה את מתוסכלת, לא מבין כמה זה באמת מפריע לך,

למרוות שאת כל הזמן אומרת...

או שהוא חושב שאת יכולה להתגמש עוד, 

ויש כאלה שברגע שהצד השני מביע נכונות להיפרד- פתאום נופל להם האסימון שזה באמת מצב אבסורדי, שבאמת היא סובלת, שבאמת אי אפשר להמשיך ככה...

כלומר- זה לא מרוע. זה מחוסר הבנה, שבד"כ נובע מחוסר בשלות.

והמשברים האלה הם שבונים, שמצמיחים, שבסופו של דבר יגרמו לו להבין, ללמוד, לגדול...

מניחה שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי זה (לא בטוח שהניתוח שלי נכון, אבל בכל מקרה חשוב להבין את המניע. זה המפתח לפתרון) 

יתכן שיש כאן בעיה אמיתית באופי שלו הוא מנסה לכפות עלייך את השקפותיו כך שכדאי להפרד ועדיף לעשות זאת לפני שיש ילדים.

מצד שני יתכן שיש כאן השקפות שונות בענינים לא מהותיים וכל אחד יכול להמשיך לנהוג לפי השקפתו ברוב המקרים.

כדאי שתציגי מספר דוגמאות (רצוי את אלו שהן יותר בעיתיוית בעינייך)

שזה לא משהו שקשור להשקפות דוקא

זה אופי/חשיבה/לא יודעת מה

לא משהו שמאפשר לבנות זוגיות עם בנאדם כזה

אז לנסות ללמוד אותו- לפעמים זה עוזר להבין למה הצד השני נעול על משהו וזה מרכך את התחושות

במצב דברים כזה, את צריכה יעוץ לעצמך. איך להבהיר לו את העניין הזה. הוא לא מבין שעתיד ביתו תלוי בהתנהגותו. 

שאלת שאלה מאוד כללית בפורום שבו אף אחד לא מכיר אותך או את בעלך.

את מבקשת מאיתנו לשפוט את בעלך + סיטואציות שאין לנו מושג עליהן, לא מה קרה בהן ולא באיזה אופן הן הסתיימו ולעזור לך להכריע על סמך כלום אם להמשיך בקשר נישואין ולנסות (מה?) או לפרק את החבילה...

נראה לי מוגזם ולא לעניין...

השקפות זה דבר מאוד כללי. גם לי ולבעלי יש השקפות ודעות שונות.

כשם שפניהם שונים כך דעותיהן שונות.

אבל אני לא מעלה בדעתי להתגרש ממנו, כי יש בו מיליון דברים שחשובים לי הרבה יותר, כי אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו מאוד גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים.

ובכנות לא עולה בדעתי משהוא כל כך קריטי בהשקפה שלו שיגרום לי לפרק את החבילה...

פתחת את הדיון בתהיה באם הוא הסתיר את השקפותיו או לא היה מודע להן, אולי זה באמת היה בתמימות והוא עכשיו בונה את השקפת עולמו?

למה לוותר על השקפת עולם? למה אי אפשר לחיות עם השקפת עולם שונה? למה כל כך קשה לך לקבל השקפת עולם שונה כל כך ? (שוב, אין לי באמת מושג על מה מדובר...)

רב הנסתר על הגלוי בשאלה ששאלת ובשירשורים.

כדי שנוכל באמת לעזור לך נצטרך לקבל הבנה רחבה יותר של הבעיה ושל מערכת היחסים ביניכם.

בינתיים ביקשת פה סימפטיה והבנה לקושי שלך ולשאלות שהתעוררו אצלך ולא באמת בירור אמיתי.

לא אני הצד שקשה לו לקבל השקפה שונה..
לא מבינה איך הבנת את זה אחרת
בכל מקרה נכון שלא חיפשתי עצה..
אבל מצאתי אותה
זה העיקר
 

אותך או את בעלך בנושא כל כך רגיש וחשוב???

את חוזרת שוב ושוב שהבעיה היא אצלו.

לרגע לא מעלה על בדל המקלדת שלך את האפשרות שאולי זו את שכופה אליו דעות, מכריחה או מאלצת אותו להבין ולקבל השקפה אחרת!

לא הבאת ולו דוגמא אחת על חילוקי דעות ביניכם! רק תיארת סיטואציה כללית מנקודת ראותך ועל סמך זה את מקבלת עצה?

בשיא הכנות, כואב לי בשבילך.

ומקווה בשבילך שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עבור שניכם.

כן הצלחתי לחדד ולהבין יותר לעומק כמה דברים

די ברור לי שאנשים לא מכירים את כל הסיפור ושופטים חלקית

לוקחת בערבון מוגבל

טוב שאת אומרת את זה..

כי זה מבהיר לי כמה אני לא שם.. 

זה נכון שהמגיבים פה לא מכירים את הסיפור מקרוב ואינם יכולים לתת שיפוט אמיתי אבל לדעתי עלו כאן 2 נקודות חשבות:

א. בהרגשה שלה, בחוויה שלה, היא מבחינתה עשתה הכל ולא רואה תוצאות והיא כרגע במצב של תסכול עמוק מאוד מאוד וזה מצב מאוד לא בריא.

ב. היא מספרת שכבר שנתיים היא מכתתת רגליים בין מטפלים שונים ואין שינוי (או שינוי לא מספק, בין בו ובין בה). וזה שהיא פונה לפורום ציבורי ואנונימי למרות שנתיים של טיפול זה אומר דרשני גדול מאוד.

המחלוקת בהשקפה היא רק מה שרואים. יש כאן בעיה הרבה יותר רצינית הנובעת מאופיו של בן זוגך. החלפת יועצים היא תרגיל מכוער ומניפולטיבי. לא נראה שאת הולכת לבנות זוגיות. לפי מה שאת אומרת הוא בכלל לא מבין שהוא התחתן.

הקב"ה יצירתי הרבה יותר מאיתנו.. במיוחד במצבים שנראה שאין מוצא

או מישהו אחר שהוא מקשיב לו ואת יכולה לפנות אליו?

כי נשמע שהבעיה היא לא בהשקפות השונות אלא בעובדה שהצד השני לא מסוגל לקבל את העובדה שיש מישהו שצריך לחיות איתו בשותפות. השאלה היא אם יש דרך לשנות את הגישה שלו

אם יש לו רב שהוא מעריץ\מעריך יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל ממנו וינסה להשתנות, כי קל יותר לקבל ממישהו שאתה גם ככה מעריך ומקבל ממנו (יש בכלל אדם בעולם שהוא מקבל ממנו, או שבכלל לא? כי זה גם משמעותי)

ולמה את קוראת אהבה? במה בעצם מתבטאת כרגע הזוגיות שביניכם? יש עם מה לעבוד?

לא עזר..

בלי לכפות אחד על השני

ובדברים משותפים מגיעים להסכמה בצורה יפה

אז אין בעיה

אבל כשצד אחד לא מוכן לקבל את ההשקפה של הצד השני

ולא מוכן להתגמש בכלל..

מה נשאר?

וקיבלתי תשובות מספיקות

הוא סובר אחרת, מה כל כך חשוב לו בה ולנסות באמת להבין, במקום להביע התנגדות נחרצת. אולי זה יפתח שיח

צ'מעי,

נשמע שדרוש פה איש מקצוע, מצד שני בעלך שיחיה איננו רואה בהם כתובת. 

לכאורה  אין מוצא. ונשמע שחוסר מוצא זו גם הרגשתך הקשה והמתסכלת.

כלומר - 

א. צריך פה מישהו מבחוץ.

ב. זה חייב להיות מישהו שבעלך מעריך ויקשיב לו.

לכן -

הצעתי לך לפנות (עדיף עם, אבל אפשר גם בלי הסכמתו, בפירוש אפשר ואף רצוי) לרב שלו. 

כמובן שבשיחה כזאת חשוב לשמור על כבודו של בעלך. לנסות לדבר ממקום שמעריך את הרצון שלו 

לעשות, להתקדם, לחיות נכון, לבחור ולקבוע. אבל, להבהיר איך מרגישה אשתו. 

בהצלחה !!!

בזמן הפגישות, הם מוכנים לשתף פעולה- לתת מעצמם, ולכן גם ממילא לא מרגישים וחשים בפערים עצומים של הצד השני

ברגע שמתחתנים, ישנו דחף לעצמאות ולביטוי אישי,

מה שמעצים את תחושת השוני.

הפתרון הוא שיפור המידות וחזרה למצב ההתחלתי- של שיתוף פעולה האחד עם השני, ורצון להיטיב לשני.

(ע"פ דבריו של הרב קוואס)

גם ויתור אינסופי, זה מצב של חוסר שיתוף פעולה. מכיון שויתור אינסופי משמעותו: הרמתי ידיים.

ולכן גם אדם שכזה, צריך לעבוד על מידותיו ולחזור למצב של שיתוף 

אם לא מצליחים לבד- אפשר תמיד ללכת לייעוץ

בהצלחה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?