היית מגלה שהזכרתתי על כך שצד אחד לא מוכן למצוא ממוצע / להתגמש

הצד השני לא זז מילימטר כי בטוח שהוא צודק

אם מדובר, למשל, בנושא כמו מחויבות לקיום מצוות- אז זה די קריטי.

אבל אם מדובר בנושאים פוליטיים, תזונתיים, כלכליים וכד'- הרבה פחות קריטי.

בכל מקרה אם צד אחד מחליט "להתחזק" תסכימי איתי שהוא לא יכול לכפות את זה על הצד השני?

אי אפשר לכפות שום דבר.

מצד שני- נניח בדוגמה שהבאת, אדם שמתחזק באמת מאוד מאוד קשה לו לקבל את העובדה שהשני, או השניה, לא רוצה ולא מבינה עד כמה זה חשוב.

מי שצריך הדרכה זה בעיקר הצד המתחזק- שידע איך לעשות את זה נכון. 

מה שכן אפשר במקרה של פערים הוא להתגמש בהשלכות המעשיות,למשל,בעל חרדי ואישה דתיה לאומית,אף אחד לא באמת ישנה את תפיסת עולמו "בשביל האהבה" (שזו גם הגדרה שאני חולקת עליה.בניין בית ומשפחה זה לא רק אהבה...) אלא יצטרכו למצוא פשרה בכל הנוגע ליחס ליום העצמאות,כשרויות,חינוך הילדים... זה לא משנה מה היה לפני החתונה,זה משנה ההליכה לקראת השני או לקראת שותפות בבית.

קודם תודה רבה על ההתיחסות
השאלה שלי משתנה כי מסתבר שהענין קצת יותר עמוק
אם יש צד אחד שממש בטוח בדרך שלו בכל התחומים.. ולא מוכן להתגמש
(טוב נו אולי רק באיזה סוג שמפו להשתמש ;) )
האם במקרה כזה הייתם אומרים לצד השני לוותר על הכל העיקר "שלום בית"?
 

יצא לי לשמוע  ולקרוא כמה שיחות בענין שאחד מתחזק או אפילו ממש חוזר בתשובה והשני לא, וההמלצה היתה להמשיך יחד , לאהוב , להתפלל על השני . אבל לא להכריח,

בספר "הרבי שלי" על הרבי מליובאוויטש מספרת אישה ששנים רצתה לפרק את הנישואים בגלל שהיא חזרה בתשובה ובעחה התנגד,

והרבי כל פעם מחדש ברך ושכנע להמשיך , לדון אותו לכף זכות, להתפלל רק לא להתגרש!

ספור מדהים! לאט לאט הבעל התקרב ללא ויכוחים ומריבות,בהצלחה!!

אם לא מכירים את כל התמונה

אני ממש לא חושבת שאני צודקת בכל דבר

רק בדבר אחד:

זוגיות לא אמורה להראות ככה..

לא שייך שרק צד אחד יקבע את כל החיים ואת כל ההתנהלות של הבית

ובעתיד את חינוך הילדים בלי להתחשב בצד השני

אני מדברת על ניהול דיון לעניין..

להתיחס לדעות ולרצונות..

ולנסות להגיע לעמק השווה..

את כל הנ"ל פשוט אין!

זה מאוד קשה.

יש סיטואציות או נושאים שבהם יש דיבור?

תמיד אני מנסה לדבר על דברים..

אף פעם לא קיבלתי התיחסות ענינית לדברים שאמרתי..

תמיד זה היה התחמקויות בשביל לא להתיחס לנקודה או קביעה ש"אני חושב ככה וזה יהיה ככה"

אז את מתמודדת עם משהו מאוד לא פשוט.

ואם יעוץ זוגי משותף לא עזר, אז לדעתי הפורום פה גם לא יעזור, ואת צריכה להתייעץ עם גורם מקצועי שאת יכולה לתת בו אמון. 

מה ההורים שלך אומרים?

תקועים עדיין בסטיגמות שאם אין אלימות פיזית או מחלת נפש אז הכל מושלם ואני סתם מתלוננת..

ניסיתי להתיעץ..

ניסיתי גם גורמים מקצועיים שלא באמת עזרו וארק מרחו אותנו

ללכת לבד לא ממש אופציה כי תמיד ירצו לשמוע גם תצד שלו

בכל מקרה..

רציתי לדבר פה לראות שבאמת אני לא מוזרה ב"דרישות" שלי לחיים של שיתוף של הכלה והדדיות

שככה באמת צריך להיות

אולי זה תלוי אצל מי.

אם מה שאת אומרת באמת משקף את המציאות כמות שהיא, יכול להיות שגירושין הם בצער רב האפשרות הטובה ביותר.

מה שההורים שלך חושבים ממש לא אמור לשנות.

אני רק מקווה שהם יידעו לתת תמיכה אחרי כן ולא יכעסו עליך או משהו טפשי כזה.

את צריכה יועצת טובה שדווקא תדבר איתך הרבה ותעזור לך להחליט. וגם תוכל אולי לעזור לך להשפיע על הבעל - יש דברים בהתנהגות שלך שיכולים אולי להשפיע. לא מתכוונת בקטע של לוותר, להתגמש וכו' אלא דווקא להפך, לפעמים התנהגות מסוימת "מזמינה" דריסה מהצד השני וכו'.

לא יודעת לתת לך שם ספציפי אבל יש נשים נפלאות עם חכמה מדהימה. אם תוכלי לבקש פגישה אצל הרבנית קתי מנדלביץ ממש כדאי. היא מדהימה. יכולה להמליץ לך גם על מדריכת הכלות שלי שהיא גם יועצת זוגית.

כנראה אצל היועצים הלא נכונים..

הם קלטו שאין עם מי לדבר אבל לא היו מוכנים להודות בכך וטענו שיש עם מי ורק צריך זמן וסבלנות (שנתיים זה לא מספיק?)

ולא אני לא מחפשת לפרק אני מחפשת להבין מה התפקיד שלי בנקודה הזאת מה עוד אני יכולה לעשות או שנגמר כבר מה

לשבת ולחכות בחוסר מעש עד שהצד השני יתעורר.. אין לי זמן ועצבים לזה

מהזמן שאת אצלם.. 

וקשה למצוא יועצים שבאמת ידעו לשהות את הבעיה ולטפל בה נקודתית..

דרך אגב צריך שיהיה שיתוף פעולה כי אם הוא נעול אז שום יועץ לא יעזור..

מה שבטוח שלפרק זה לא אופציה ראשונה וגם לא שניה.. 

(לא שאני שולל אותה לגמרי.. לפפעמים היא גם אופציה)

זה בללכת ליועצים.. זהו.. רק ללכת לא להקשיב לא להפנים לא לחשוב על מה שנאמר שם..

אה וכמובן.. יועץ אחד לא מוצא חן? בואי נחליף..

רק שתדעי שהתגובה הזאת נגעה לי באיזה נקודה רגישה

בהחלט למדתי מכל הסיטואציה הזאת להכיל יותר להתגמש יותר

ועוד הרבה דברים.. להאמין בעצמי, לחיות בפני עצמי, לגלות אושר בלתי תלוי

השאלה היא איפה הגבול בין להתגמש לויתור?

בין להכיל לבין "לקבור" את עצמך?

מתי אתה יודע שזהו? אין לך כבר מה עוד ללמוד פה? סיימת את התפקיד שלך?

תביאי דוגמא למחלוקת שהיתה לכם. איך כל אחד הגיב

אולי משהו בצורת התגובה שלך עוד יותר גורם לו להתבצר בשלו

יש גישה שכדאי ללמוד אותה, של אסרטיביות חכמה

אבל עם דוגמא אמיתית יהיה יותר קל להסביר

אבל השאלה איפה הסבלנות צריכה להסתיים?

אחרת אני אמצא את עצמי בגיל 80 באותו מצב אבל מתוסכלת יותר

שאין שום תהליך ורק סתם כל היועצים דורשים ממני סבלנות לשווא

הרגשתי את זה ממזמן עבר הרבה יותר מחודשיים שלושה

ההתקדמות היחידה שהיתה זה כשאני כבר התפוצצתי והוא הרגיש שמבחינתי להתגרש אז הוא הסכים ללכת לייעוץ מקצועי..
זהו..
אז אני יכולה שוב "להבהיר" את זה בשביל שעוד משהו יזוז
אבל לא מתאים לי ומרגיש לי לא נכון שרק בדרכים כאלה יזוז דברים
 

הזוגיות שלכם.

לכן אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל ממש בזהירות ותקחי בערבון מוגבל, כי אני לא באמת מכירה אתכם ואת הסיטואציה:

א. לפעמים כשאין נכונות לדבר- זה לא בגלל שהוא בטוח בעצמו, אלא להיפך. הוא מבולבל ומרגיש שאת בטוחה בעצמך, ומפחד משיח אמיתי שייאלץ להתמודד עם העמדות שלך ולאבד את כל מה שיש לו. גם אם זה נכון- זה לא אומר שלא צריך לדבר, רק יכול אולי לתת כיוונים איך לעשות את זה.

ב. לפעמים כשמגיעים מים עד נפש, אם האשה תחליט שהיא לא מוכנה יותר לחיות ככה, אפילו במחיר של פירוק החבילה- זה יגרום לאיש להבין שאין לו ברירה אלא להתגמש....

ג. מנסיון ממש חשוב ללכת למטפל טוב, שמבין באמת בנפש האדם (אולי אפילו פסיכולוג). יש הרבה יועצי זוגיות שלא מקדמים ואפילו עלולים להזיק.

ד. אם הוא מוכן ללכת לייעוץ ו/או טיפול- זה הרבה.

הרבה פעמים טיפול אישי, אימון או טיפול פסיכולוגי (נשמע שיכול לקדם אותו) יעיל יותר מטיפול זוגי.

אל תתייאשי.

תתעקשי ותצליחי.

את נשמעת מדהימה ועם כוחות רבים!

יכול להיות שאת צודקת לגבי א..

אחשוב על זה

ב. הגעתי למצב כזה הדבר היחיד שזה הזיז שהוא היה מוכן ללכת בכלל ליועץ.. אבל מעבר לזה לא התקדם כלום כבר הרבה זמן

ג. אני חושבת שהיינו אצל מטפל טוב (ועוד אחת דפוקה ממש חח שבאמת רק הרסה יותר)

ד. המליץ לו המטפל ללכת לטיפול לבד (גם לי - אבל עברתי כבר ואמר שזה בסדר)
אין עם מי לדבר..
מבחינתו הבעיה זוגית וצריך ייעוץ זוגי (שלא מזיז כלום כי זה לא הנקודה)

אולי אם עוד פעם יגיעו מים עד נפש הוא יתעורר

אבל לא מתאים לי שרק ככה יזוז דברים ורק ככה הוא יבוא לקראת במשהו

זה ממש מתסכל.

אבל לפעמים הוא פשוט לא מבין כמה את מתוסכלת, לא מבין כמה זה באמת מפריע לך,

למרוות שאת כל הזמן אומרת...

או שהוא חושב שאת יכולה להתגמש עוד, 

ויש כאלה שברגע שהצד השני מביע נכונות להיפרד- פתאום נופל להם האסימון שזה באמת מצב אבסורדי, שבאמת היא סובלת, שבאמת אי אפשר להמשיך ככה...

כלומר- זה לא מרוע. זה מחוסר הבנה, שבד"כ נובע מחוסר בשלות.

והמשברים האלה הם שבונים, שמצמיחים, שבסופו של דבר יגרמו לו להבין, ללמוד, לגדול...

מניחה שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי זה (לא בטוח שהניתוח שלי נכון, אבל בכל מקרה חשוב להבין את המניע. זה המפתח לפתרון) 

יתכן שיש כאן בעיה אמיתית באופי שלו הוא מנסה לכפות עלייך את השקפותיו כך שכדאי להפרד ועדיף לעשות זאת לפני שיש ילדים.

מצד שני יתכן שיש כאן השקפות שונות בענינים לא מהותיים וכל אחד יכול להמשיך לנהוג לפי השקפתו ברוב המקרים.

כדאי שתציגי מספר דוגמאות (רצוי את אלו שהן יותר בעיתיוית בעינייך)

שזה לא משהו שקשור להשקפות דוקא

זה אופי/חשיבה/לא יודעת מה

לא משהו שמאפשר לבנות זוגיות עם בנאדם כזה

אז לנסות ללמוד אותו- לפעמים זה עוזר להבין למה הצד השני נעול על משהו וזה מרכך את התחושות

במצב דברים כזה, את צריכה יעוץ לעצמך. איך להבהיר לו את העניין הזה. הוא לא מבין שעתיד ביתו תלוי בהתנהגותו. 

שאלת שאלה מאוד כללית בפורום שבו אף אחד לא מכיר אותך או את בעלך.

את מבקשת מאיתנו לשפוט את בעלך + סיטואציות שאין לנו מושג עליהן, לא מה קרה בהן ולא באיזה אופן הן הסתיימו ולעזור לך להכריע על סמך כלום אם להמשיך בקשר נישואין ולנסות (מה?) או לפרק את החבילה...

נראה לי מוגזם ולא לעניין...

השקפות זה דבר מאוד כללי. גם לי ולבעלי יש השקפות ודעות שונות.

כשם שפניהם שונים כך דעותיהן שונות.

אבל אני לא מעלה בדעתי להתגרש ממנו, כי יש בו מיליון דברים שחשובים לי הרבה יותר, כי אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו מאוד גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים.

ובכנות לא עולה בדעתי משהוא כל כך קריטי בהשקפה שלו שיגרום לי לפרק את החבילה...

פתחת את הדיון בתהיה באם הוא הסתיר את השקפותיו או לא היה מודע להן, אולי זה באמת היה בתמימות והוא עכשיו בונה את השקפת עולמו?

למה לוותר על השקפת עולם? למה אי אפשר לחיות עם השקפת עולם שונה? למה כל כך קשה לך לקבל השקפת עולם שונה כל כך ? (שוב, אין לי באמת מושג על מה מדובר...)

רב הנסתר על הגלוי בשאלה ששאלת ובשירשורים.

כדי שנוכל באמת לעזור לך נצטרך לקבל הבנה רחבה יותר של הבעיה ושל מערכת היחסים ביניכם.

בינתיים ביקשת פה סימפטיה והבנה לקושי שלך ולשאלות שהתעוררו אצלך ולא באמת בירור אמיתי.

לא אני הצד שקשה לו לקבל השקפה שונה..
לא מבינה איך הבנת את זה אחרת
בכל מקרה נכון שלא חיפשתי עצה..
אבל מצאתי אותה
זה העיקר
 

אותך או את בעלך בנושא כל כך רגיש וחשוב???

את חוזרת שוב ושוב שהבעיה היא אצלו.

לרגע לא מעלה על בדל המקלדת שלך את האפשרות שאולי זו את שכופה אליו דעות, מכריחה או מאלצת אותו להבין ולקבל השקפה אחרת!

לא הבאת ולו דוגמא אחת על חילוקי דעות ביניכם! רק תיארת סיטואציה כללית מנקודת ראותך ועל סמך זה את מקבלת עצה?

בשיא הכנות, כואב לי בשבילך.

ומקווה בשבילך שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עבור שניכם.

כן הצלחתי לחדד ולהבין יותר לעומק כמה דברים

די ברור לי שאנשים לא מכירים את כל הסיפור ושופטים חלקית

לוקחת בערבון מוגבל

טוב שאת אומרת את זה..

כי זה מבהיר לי כמה אני לא שם.. 

זה נכון שהמגיבים פה לא מכירים את הסיפור מקרוב ואינם יכולים לתת שיפוט אמיתי אבל לדעתי עלו כאן 2 נקודות חשבות:

א. בהרגשה שלה, בחוויה שלה, היא מבחינתה עשתה הכל ולא רואה תוצאות והיא כרגע במצב של תסכול עמוק מאוד מאוד וזה מצב מאוד לא בריא.

ב. היא מספרת שכבר שנתיים היא מכתתת רגליים בין מטפלים שונים ואין שינוי (או שינוי לא מספק, בין בו ובין בה). וזה שהיא פונה לפורום ציבורי ואנונימי למרות שנתיים של טיפול זה אומר דרשני גדול מאוד.

המחלוקת בהשקפה היא רק מה שרואים. יש כאן בעיה הרבה יותר רצינית הנובעת מאופיו של בן זוגך. החלפת יועצים היא תרגיל מכוער ומניפולטיבי. לא נראה שאת הולכת לבנות זוגיות. לפי מה שאת אומרת הוא בכלל לא מבין שהוא התחתן.

הקב"ה יצירתי הרבה יותר מאיתנו.. במיוחד במצבים שנראה שאין מוצא

או מישהו אחר שהוא מקשיב לו ואת יכולה לפנות אליו?

כי נשמע שהבעיה היא לא בהשקפות השונות אלא בעובדה שהצד השני לא מסוגל לקבל את העובדה שיש מישהו שצריך לחיות איתו בשותפות. השאלה היא אם יש דרך לשנות את הגישה שלו

אם יש לו רב שהוא מעריץ\מעריך יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל ממנו וינסה להשתנות, כי קל יותר לקבל ממישהו שאתה גם ככה מעריך ומקבל ממנו (יש בכלל אדם בעולם שהוא מקבל ממנו, או שבכלל לא? כי זה גם משמעותי)

ולמה את קוראת אהבה? במה בעצם מתבטאת כרגע הזוגיות שביניכם? יש עם מה לעבוד?

לא עזר..

בלי לכפות אחד על השני

ובדברים משותפים מגיעים להסכמה בצורה יפה

אז אין בעיה

אבל כשצד אחד לא מוכן לקבל את ההשקפה של הצד השני

ולא מוכן להתגמש בכלל..

מה נשאר?

וקיבלתי תשובות מספיקות

הוא סובר אחרת, מה כל כך חשוב לו בה ולנסות באמת להבין, במקום להביע התנגדות נחרצת. אולי זה יפתח שיח

צ'מעי,

נשמע שדרוש פה איש מקצוע, מצד שני בעלך שיחיה איננו רואה בהם כתובת. 

לכאורה  אין מוצא. ונשמע שחוסר מוצא זו גם הרגשתך הקשה והמתסכלת.

כלומר - 

א. צריך פה מישהו מבחוץ.

ב. זה חייב להיות מישהו שבעלך מעריך ויקשיב לו.

לכן -

הצעתי לך לפנות (עדיף עם, אבל אפשר גם בלי הסכמתו, בפירוש אפשר ואף רצוי) לרב שלו. 

כמובן שבשיחה כזאת חשוב לשמור על כבודו של בעלך. לנסות לדבר ממקום שמעריך את הרצון שלו 

לעשות, להתקדם, לחיות נכון, לבחור ולקבוע. אבל, להבהיר איך מרגישה אשתו. 

בהצלחה !!!

בזמן הפגישות, הם מוכנים לשתף פעולה- לתת מעצמם, ולכן גם ממילא לא מרגישים וחשים בפערים עצומים של הצד השני

ברגע שמתחתנים, ישנו דחף לעצמאות ולביטוי אישי,

מה שמעצים את תחושת השוני.

הפתרון הוא שיפור המידות וחזרה למצב ההתחלתי- של שיתוף פעולה האחד עם השני, ורצון להיטיב לשני.

(ע"פ דבריו של הרב קוואס)

גם ויתור אינסופי, זה מצב של חוסר שיתוף פעולה. מכיון שויתור אינסופי משמעותו: הרמתי ידיים.

ולכן גם אדם שכזה, צריך לעבוד על מידותיו ולחזור למצב של שיתוף 

אם לא מצליחים לבד- אפשר תמיד ללכת לייעוץ

בהצלחה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.