להחליף בסיבה כרגע לא אפשרי

וחוץ מזה כל כל החסרונות יש הרבה יתרונות לסביבה חרדית שאני לא מוכנה להפסיד

בס"ד

כפי שכבר הזכיר ע מ יש חשיבות גם ליראה ואפילו למי שהגיע לאהבה אינו יכול לשכוח את היראה.

כיצד לחנך?

אז הבאתי את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו."

ישנם מספר של פירושים לפסוק הזה:

האלשיך הקדוש מסביר את המילים על פי, מלשון על פתח, ובעצם לפני שהנער נכנס לכל ימי הנערות תן לו את הכלים לגדילה.

המאירי מביא שני פירושים.

1. כפי מה שמתאים לו והשלב בו הוא נמצא בחיים.

2. הוא אומר שיש מפרשים בכיוון ההפוך שאם תתן לנער לפי מה שהוא זה לא טוב.

אני חושב שלעינינו אצלך נקטו בפירוש השני של המאירי, ולמה? כי כמחנך לשנה שנתיים, הרבה לא בטוחים מה יהיה בהמשך, אלו קשיים והתמודדיות, ולכן לפעמים צריך לשים חומות.

נכון זה כואב לראות את העונש, ושלא מדברים על הטוב של ה', אבל כמו שאמרת אהבה זה דרגה גבוהה, ואדם שמלמד כיתה שלמה ואינו איתם הרבה זמן נוטה לחנך ליראה כי לשם הוא בוטח בעצמו שיצליח.

אני לא אומר שזה נכון עבורך, ואת יכולה ללמוד ולהוסיף באהבה כמו שאת עושה עכשיו, אני יכול להביא מפרשים שיסתרו את הדרך הזו, אבל אני רוצה לתת לך שתביני מאיפה הם באים.

ואוסיף עוד נקודה שאומר התוס' והר"ן ועוד מפרשים, בסוף עיקר החינוך הוא על הנער בעצמו, על המחנכים לתת כלים שיתנו לנער להיכנס לדרכו.

אז תקחי את הכלים שהם נותנים לך, של חומה יציבה של יראה שכמה באמת חשוב לנו ה' ואיננו רוצים לעבור על רצונו, ותלמדי ותחכמי עוד מעצמך גם במה שאת צריכה, וכמובן שיש רבנים ושיעורים שאת יכולה לדבר איתם ולשמוע מהם.

ובהצלחה

אוקיי, ננסה

ברור שזה משנה

כי ישפטו אותנו על המעשים ויש גן עדן וגיהנום

ונשמה שהיא לא מספיק טהורה לא יכולה להכנס לגן עדן בלי הליטוש של הגיהנום

וכ'ו וכ'ו

אני באמת חושבת אתה צודק

מה שאתה אומר יש לזה מקור? אני רוצה לקורוא על זה עוד קצת

בס"ד

קודם נחזור לתחילת הדיון בו אמרת ש"מה זה משנה אם יש עולם הבא" ועל כך כמו שגם הבאת "שהעיקר לעבוד לשמה ולא לקבל פרס" על הדברים האלה ענו חזרה ואמרו ש"חכמים היזרו בדברכים.

אבל אכן אני רציתי לנסות למצוא גם תושבה.

אז חיפוש מהיר במסכת ברכות, ולשאול רב.

נתחיל ממה שהרב אמר, יתכן ואכן זה שני נושאים שונים, הגדרות שונות בין חשיבות העולם הבא להלימוד לשמה או שלא לשמה.{וכך ניסתי להסביר גם שזה שלב אחר בעבודת ה', על השאלה כיצד יש עבודה בעולם הבא מה זה אומר זה שאלה מורכבת אמרתי את דעתי אבל אפשר לראות שיש למשל מהגמרא בסוף מסכת ברכות אומרת "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר "ילכו מחיל אל חיל.."}{והרחבות מה זה אומר וכו' בכל הדיון.}

ב. יתכן ואתה צודק ועיקר השייכות "מה זה משנה" היא בעבודה לא לשמה.

וכך היה נראה לי להסביר את הגמרא בברכות דף ח'

"..גבי ירא שמים כתיב {תהילים קיב-א} אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב {תהילים קכח-ב} יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה:"

וכאן אתה רואה שהירא שמים "הלומד לשמה" באמת אין בו צורך לעולם הבא אולי מצד דרגתו, כך רציתי להסביר אבל הסתכלתי שוב ובתחילת האמירה הגמרא דווקא לומדת את זה הפוך שמכאן גדול היגיע כפיים..

דבר מעניין נוספת שמצאתי בחיפוש שהמרגלית בפיו של רב בעניין עבודה לשמה ולא לשמה סמוכה למרגלית בעניין מה זה עולם הבא.

אומנם לא יודע עדיין מה זה מלמד בהקשר שלנו

וכמובן זה היה רק חיפוש מהיר במסכת ברכות.

בכל אופן העיקר הוא שצריך לדעת שיש העולם הבא.

למה זה חשוב?

יתכן כי זה פשוט מושג שצריך לדעת שלב כלשהו בעבודת ה' שנזכה לו.

יתכן לדרגה פחותה של עבודה לא לשמה.

ויתכן שיש עוד סיבות, אבל צריך להיזהר מאמירה שזה לא משנה וזה היה עיקר תוקף הדיון.

ישר כח על העלת הנושא מקווה שאצליח ללמוד עוד על כך.

תראי, זה שיש עולם של נשמות, ויש חשבונות שמיים זה נכון.

הענין הוא שאנחנו, בעיניים שלנו ובמציאות שבה ה' שם אותנו בה, פה בעולם הזה, הגשמי- אנחנו לא יכולים באמת לפעול לפי הדברים האלה.

אנחנו לא יכולים לפעול לפיהם כי אין לנו דרך להבין בכלל את ההשלכות עלינו. נניח ששמעת סיפור על נשמה זו או אחרת. מה זה אומר לך? ש.....? איזו השלכה מעשית יש לזה עלייך?

הדבר הכי מעשי שיכול להיות זה לחזק אותך לשים לב לנשמה ולעולם הרוחני שלך- להתחזק בתפילה, בקיום המצוות, בצדקה, וכו'. 

אבל בתכל'ס- דרך הפעולה שלנו פה היא ע"י מצוות ושאר הנחיות שניתנו לנו.

צדקה את תתני לא בגלל שאת מבינה את כל עומק ההשפעה של זה על הגלגול שלך ושל העני או בגלל שאת חוששת שאם לא תתני אז תחזרי בעוד גלגול לתקן את זה. את תתני צדקה כי זו מצווה.

גם תשמרי שבת לא כי באמת את מבינה את עומק ההשפעה של השבת בעולם הנשמות, אלא בגלל שכך אנחנו מצווים.

בוודאי שאנחנו מאמינים כל מצווה ומעשה טוב שאנחנו עושים יש השלכות רוחניות- אבל לרובינו אין כלים אמיתיים להבין את זה, אז עדיף להשאיר את זה לצדיקים הגדולים שבכל דור...

את צודקת שזה לא נכון להדגיש כל הזמן את הפן הזה של עולם שהוא בעצם נסתר מאיתנו. זה מאיים ומפחיד ומביא לכך שאדם עושה לא מתוך אהבה וחיבור.

את גם צודקת שזה לא נכון לצייר את ה' כפי שאמרת. 

מציעה לך פשוט ללמוד דברים אחרים- ספרים או נושאים שמדברים על טוב ה' בעולם ועל כמה יקרה כל מצווה שאת עושה, ועל כמה את בפני עצמך נשמה יקרה ואהובה שה' רוצה שתתקרבי אליו. 

את ברסלבית, נכון?

אני חושבת כבר הרבה זמן שאולי יותר מתאים לי חסידות

מתכוונת לברסלב הרגיל הרי שהוא מלא יראת עונש שאת כה מתוסכלת ממנה!!! דרך אגב אם את מעונינת את יכולה ללכת לאולפנה חסידית!! 

פעם ראשונה שאני שומעת את המושג הזה

אפשר קצת פירוט?

ולגבי אולפנה אני כבר בשמיניסטית ואני לא ילך למקום דתי לאומי כי אני לא מסכימה עם ההשקפה הזאת, למרות שיש גם צדדים יותר טובים גם

לבוא לתורת ברסליו מתוך "תורת ארץ ישראל" שהיא בעצם הציבור הדתי לאומי (אומנם יש בתוכו מגזר שחסר לו הרבה אבל המגזר הרציני המכונה חרדל"י לענ"ד עולה עשרת מונים על הציבור החרדי) ויש אולפנות שהם בגוון "החסידות מתוך ארץ ישראל" אבל את אמרת שאת לא מסכימה עם ההשקפה הדתית לאומית אז זה לא נפק"מ. בהצלחה 

אבל מה שכתבתי זה לא רק מזה.

זה גם שכל ישר, רצון לנפש בריאה ודרך פשוטה של חיים מעשיים בעולם הזה.

שיהיה מובן- אני לגמרי מאמינה שיש הרבה ענינים של נשמות וכד', רק שאני לא יכולה לפעול ביומיום שלי עם זה.

ולגבי ברסלב- אני לא יודעת למה כתבו שברסלב המקורית מלאה ביראת העונש לעומת ברסלב "ארצישראלי".

ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות לא השתנו.

ובליקוטי הלכות, מכל הכיוונים האפשריים, ר' נתן מחזק, מעצים ונותן כוח ליהודי באשר הוא. 

מן הסתם חסיד לפני 200 שנה באוקריאנה הוא לא כמו חסיד היום בארץ ישראל- אבל יש עקרוונות שלא השתנו.

מציעה לך לנסות לטעום משהו בחסידות. ולבדוק מה מדבר אלייך- אולי חב"ד? אולי ברסלב? אולי מקום או מדרשה שאין לה דווקא הגדרה מסוימת- אלא שפשוט הגישה בה היא כמו שאת רוצה.

אני מאד רוצה לטעום מתורת ר' נחמן אבל לא כ'כ מכירה

והייתי באומן, אבל לא מתוך הבנה עמוקה, עכשיו כשאני מבינה את זה אני קוצה לנסוע לשם שוב

את ממליצה על איזה שיעור? שנעתי שיש שיעורים של הרבה ארז, יש לך פרטים?

ואני יודעת שהוא מעביר שיעורים בירושלים ובאלעד.

את גם יכולה לקנות ספרים שלו- הוא כותב בצורה מאוד בהירה ועמוקה.

אני הייתי שומעת אותו הרבה, הרבה מההבנה שלי היא ממנו. 

רק שתדעי שגם בתוך ברסלב יש גישות, דגשים וכיוונים שונים. אז אל תקחי כל דבר כטוטלי. תמצאי לך את המקום שטוב לך בו באמת.

אבל נראה לי שחסידות נותנת כלים נפשיים בצורה בהירה ומובנית. וזה משה שהרבה אנשים היום צריכים

חסידות זה חלק קטן ואף אחד לא אמר שהתורה לא מאירה

חסידות זו לא תורה אחרת!

שגם אותה צריך ללמוד, לעבוד, להפנים, לקבל

ורק ככה נוכל להמשיך להתעלות

אי אפשר להתעלם מהאמת

בתורה יש דברים שנעימים לשמוע ויש נעימים פחות

אבל זאת התורה

ברגע שנבין שגם זה חלק מהדרך של התשובה יהיה לנו הרבה יותר קל בתהליך...

כמובן שזה הכל עניין של ראיית התמונה הכללית (יראה ואהבה) ולא להסתכל מנקודת מבט מצומצמת(עונש ופחדים בלבד)

אחרת ניפול לייאוש...

אני לא מטילה בכך ספק

אבל לא צריך להגזים עם זה

ואני הייתי בישיבות חרדיות ואני מלא אהבה אליהם ואני יודע כמה שהחברים שלי היו חסרי כל סיפוק ממש רחמים אני משתדל להתפלל עליהם כל יום שיחזרו בתשובה אמן ואמן להכיר בתורת א"י בעבודת השם העמוקה של הציבור הדתי לאומי  

מה יש לרחם? יש כאלו שזה טוב בשבילם

ויש כאלה שלא

שאני בעצמי למדתי שם כמה שנים ואצל כל חברי היה חוסר סיפוק גדול ממש חושך! אני מקווה שאני לא מנפץ לך אשליות אבל זה המצב! תאמני לי שאני לא שמח בזה ואני מרגיש חלק מהם וחפץ בטובתם הם אחים אהובים שלי יש לי מלא חברים טובים משם עד היום נשמות טובות

הביא שם בשם החיד"א על הפסוק -"כל זכר לגולגלותם" שדווקא זכרים חוזרים בגלגול נשמות,

ואילו רוב הנשים לא צריכות גלגול נשמה כי הן עוברות כבר את כל הייסורים פה- הריון ,לידה, צער גידול בנים וכו.

הדגש על רוב, יש אמנם נשים שכן צריכות לחזור. אבל רובן לא..

(אין לי מושג אם זה קשור, סתם לפי הכותרת כתבתי ,לא קראתי תגובות..)

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

היא מלאכותית משתי פנים:

1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

2. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

• חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

• חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

• התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

• שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!