לפחות יודעם איפה עומדים. בהדרגה יוצאת מההלם ומסוגלת להתפלל על בשורות טובות מחדש.

מרגע הטבילה אני אולי בהריון, ולכן נמנעת ממזונות נאים מן החי. ואני אוהבת מאוד ביצת עין עם הרבה נוזל... אז כשאני מקבלת אני אומרת לעצמי: טוב, הריון זה לא. אז לפחות ניהנה מביצה שווה...

שלרוב לא נמצאים שם, אבל אם הם נמצאים - אז בטיגון יסודי יותר הם היו מחוסלים וככה הם לא, ומערכת החיסון צריכה להתמודד איתם. בהריון מערכת החיסון נחלשת, אבל ברגיל זה לא דבר שנזהרים ממנו. ב"ה מערכת החיסון שלי יודעת לחסל פולשים

יכולה לשבת קצת על המחשב בשקט בלי לחשוב שבגללי אנחנו לא ביחד..

ולא צריכה להוריד שערות.

ואין מתח אם הלילה כן או הלילה לא.. נושא קצת כאוב אצלי.

נושא כאוב גם אצלי,

שאני יותר עם חשק ממנו והמתח של אולי הלילה יהיה לו חשק,

הוא מספיק לו פעם בשבוע בהנחה שמקבלים כל חודש.. אולי הלילה הוא יזום מתח מתח מתח ולרוב אכזבה .

ברור שאם אין ברירה אני יוזמת אבל זה כבר לא אותו דבר של להרגיש שהוא עושה לי טובה.

יכול להיות שיש לי מאוד חשק  כי הוא מאוד קשוב אלי ממש חשוב לו שאני יהנה עד הסוף ושלא יהיה מצב שרק הוא נהנה.

וגם פעם הוא הסביר לי שיש לו חשק רק שזה מאוד מעייף אותו יום למחרת ולכן שהוא יודע את ההשלכות של זה הוא מעדיף לוותר את ההנאה לעצמו .

תמיד שאני רומזת לו אז מקימים אבל בא לי את הלהט ממנו..ולמרות שהוא לא משדר שהוא עושה את זה בשבילי בתוכי אני יודעת שזה בשבילי.

לקבוע ימים זה אמור להיות פתרון חלקי ,

כי אצלינו אם מאוחר אנחנו לא אז בימים שאנחנו מוקדם במיטה זה אופציה ושקבענו ימים זה התבטל מלא פעמים אז הפסקנו יש לנו ילדים קטנים ופתאום זה לא מרגיש טוב או פתאום הקטנה היונקת ב"ה משגעת או היה עיקוב פתאומי הכרחי בעבודה וראינו שזה מאבד את כל הטעם..וזה רק מלחיץ שקבענו ורוצים לעמוד בזה.

שאני חושבת על זה ,זה נכון מה שאת אומרת ,ואנסה.

אני חושבת שחוץ מההנאה שלי הוא צריך לראות שהגעתי לשיא [זה חלק מההנאה שלו],

ואולי באמת זה מה שמעייף אותו.

בגדול דברתי איתו על זה כמה פעמים שאני רוצה שזה יותר יגיע ממנו ולא ברמז שלי ,אבל עדין אני רואה שזה לא הלהט בשבילו אלא יותר לספק אותי הוא מסביר לי שזה לא נכון שהוא גם נהנה..

אולי באמת אפתח איתו שוב ברגישות את הנושא הזה ואסביר לו שמידי פעם אפשר לתת לי להנות גם בלי להגיע לשיא ..גם לפעמים לי בא קצר [לא אמרתי לו את זה כי ידעתי כמה עושה לו טוב שאני נהנת ולא חשבתי שבעצם אולי זה מה שמעייף אותו]

ויכול להיות שאז החשק ישתנה,

מקוה מאוד.

של שיא. זה ענין של כמה זמן מקדישים לזה.

זה לא ענין של לוותר על ההנאה שלך - זה חבל, ונשמע שזה משמח גם אותו. לפעמים עדיף לא להתחיל מאשר להישאר עם הרגשה של באמצע...

אפשר פשוט לוותר על חלק מהמשחק המקדים או לחשוב מחדש איפה אפשר לקצר כשאין הרבה זמן וכח.

אבל אל תוותרי על ההנאה שלך. מוטב לא לגעת בזה.

לא אמרתי שצריך לשאוף לפסגת השלמות. אמרתי לשים לב לא להישאר במצב שמצוות עונה בעצם לא התקיימה כאן..

זה לא יוצא שאנחנו פעם בשבוע [רק זה היה חסר לי פעמים בחודש אני מקבלת סדיר כל חודש ]

זה יוצא שבערך   פעם בשבוע הוא יוזם הוא מגיע עם החשק והשאר אני,

אבל שמעתי כאן מכלול הצעות ואנסה אותם לקצר איפה שהוא..

תודה לכן זה היה כיף לשתף לפרוק ולקבל עצות..

ורק אם... אז....

ולא תמיד זה כ"כ קל לאישה להגיע לשם

אני כן חושבת שאפשר להגיע לפשרה שפעם בשבוע אפשר לעשות מושקע והשאר קצת להתגמש לקראתו. אולי זה מה שיעזור לו...

עייפות של אחרי.

מתכוונים שאין כוח וזמן להתחיל בכלל.

סליחה, אבל נשמע שמשהו בקשר שלכם לא תקין.

זה לא אמור להיות ככה שאישה שמחה שבעלה לא יכול לגעת בה...

הבעל לא מפצה את עצמו ח"ו דרך הבנות שלו.

לא מכירה את הכותבת אז מחילה אם זה לא קשור

אבל יש פה תמרור אזהרה

אני מכירה משפחה שהאמא הםסיקה ללכת למקווה. והאבא ה"צדיק" שאסור לו לגעת באשתו... התחיל לגעת בבנות שלו - וכל זה התגלה אחרי שנים של פגיעות מניות קשות בבנות.(הבנות לא דחברו ביניהן, אחת לא ידעה שגם השניה נפגעת)

שלה בחודש זה הימים שבהם אסור לבעלה לגעת בה צריכה להיות ערנית להשכלות אפשריות של זה - השלכות בסבירות הגיונית.

בכל אופן, הוא התחיל לפגוע בבנות אחרי שאשתו הפסיקה לטבול

ברור שלא סתם היא הפסיקה לטבול (הכרתי את המשפחה במשך שנים..)

אני זוכרת ששנים לפני שידעתי על מה שהוא עושה לבנות, כבר התרשמתי שהזוגיות שלהם רקובה כל כך ואני זוכרת שתהיתי לעצמי איך גבר יכול לחיות בלי *אישה* כל כך הרבה שנים. אחרי שנים כשהבנות סיפרו לי מה הן עברו זה היה ממש מצמרר בשבילי לחשוב על כך שכבר אז (כשהייתי ממש צעירה) הבנתי שהוא חייב סיפוק מיני ולא עלה בדעתי שהבנות שחיות ככה לידי ונראות כאילו הכל בסדר אצלן בעצם עוברות תקיפות מיניות באופן סדיר

זה היה סוג של טראומה בשבילי, משבר אמון בחיים

לפעמים אני חושבת עליהן וכמובן לא שואלת אבל דוקא את כאשת מקצוע בתחום אולי תוכלי לענות לי - 

בנות שעברו תקיפות במשך שנים בילדותן, יכולות באמת להחלים מפגיעה כזאת? יכולות לבנות זוגיות טובה עם קשר מיני בריא עם הבעל שלהן ויהיה להן טוב עם זה??

אני לא מכירה אישית את הפגיעה ואת עוצמתה, 

אבל מכירה הרבה שהשתקמו , לא בקלות , אבל הקימו בתים בריאים.

זה כמובן דורש טיפול אינטנסיבי של שנים,

אבל יש להן סיכוי.

יש גברים שאוהבים מאוד לגעת בנשים שלהם, ולשחק כל מיני ''משחקים'' מיניים וזה מציק לאשה. הם לא עושים את זה מרוע או התעללות.

אז אפשר להבין אישה כזאת.

וכמובן כדאי לטפל ב''בעיה''.

במקומך הייתי פונה ליעוץ דחוף .

אם את מבקשת ומתחננת וזה לא עוזר -את צריכה ללמוד להיות חזקה, ולעמוד על שלך 

זה הגוף שלך 

ומה שאת מרגישה הכי חשוב!!

בעלי למשל מאוד אוהב כשהוא נכנס הביתה- למצוא פינה נסתרת מהילדים ולחבק וכו' כו' ולי זה מפריע שהוא מחבק ממש בחוזקה.

אז אני מבקשת יותר בעדינות והוא משתדל.

אפשר לדבר על זה. אם זאת הצורה שהוא נוגע או משהו כזה.

השאלה היא- מה זה נקרא "לא מפסיק לגעת"?

האם זה מפריע לך שהוא נוגע או הצורה שהוא נוגע או מה?

ויש מצוות שעושים גם אם לא מבינים את טעמם..

אני עם התקן ומקבלת כל 25/26 יוצא לנו להיות מותרים שבוע וחצי ככה כבר כמעט שנתים.

נוריד מיזה ימים של ילדים שלא מרגישים טובי או סופי חודש לחוצים בעבודה ועוד..

עוד לא מספיקים לטעום וכבר נאסרים ..

ואז נוצר מתח שרק מחכים להיות מותרים.

הריגושים

המתח

הגעגוע

המתנה

והמכתב

הבית המסודר, כלים שטופים 

אם זה מעל הסכום הזה שהוא מבחינתנו רציני, אז נתייעץ, אבל מתחת קונה מה שאני רוצה.

אבל שנינו סומכי אחד על השניה וידעים שאנחנו לא נוטים לבזבז סתם ככה

אבל על דברים גדולים יותר,

אני לא שואלת מתוך מקום של מבקשת רשות

אלא מוודאת שיש כסף בחשבון ולא העביר לפר''י או למקום אחר.

לקראת המשכורות בעלי אוהב להעביר את כל מה שנמצא לקרן השקעה, חשוב לי לוודא איתו שיש בנזיל.

בקיצור, בטח הבנת אותי. 

לפעמים מוודאת שיש מספיק כסף בחשבון.

נניח מעל שלוש אלף הייתי מוודאת.

עשיתי קניה כזו רק פעם אחת.

מתחת לזה זה יוצא נניח כמו קניה חודשית של סופר , אז מן הסתם אין מה לשאול ואין מה לוודא.

דברים גדולים יותר כבר יותר מתייעצים יחד, כי מחפשים לרוב איפה אפשר לקנות יותר זול, הנחות מבצעים וכאלו.

אנחנו לא אנשים אמידים בכלל בכלל אבל אני לא רואה סיבה לעדכן/לשאול רשות.

עורכת ומוסיפה שהיו תקופות שאני לא עבדתי ותקופות שהוא לא עבד. 

בשני המקרים הוא לא שאל אותח ואנימלא שאלתי אותו כי אנחנו מתייחסים לתקופות אלו כזמניות ולכיס כמשותף. 

הקב"ה פעם מפרנס דרכי, פעם דרכו, פעם דרך שנינו עבורנו כמשפחה. 

על קבלת ההחלטות והתגובה שלו

כי הוא מרגיש על בשרו כמה קשה הוא עובד ואת כביכול לא שותפה כרגע אז את "מבזבזת" את העבודה הקשה שלו על דברים שהם לא נחוצים ככ לדעתו

זה רק כיוון, אולי רלוונטי אולי לא. אבל שמתי כאן

לעניין השאלה שלך אז לא. לא מתייעצת בדרכ,רק אם אני מתלבטת אם הקנייה חכמה או לא, אבל לא כי אני צריכה אישור כי בראש שלי אני לא

אני עובדת בדיוק כמוהו על הכסף. מגיע לי להנות ממנו לא פחות.

אבל מסייגת, בתקופה שהיינו צריכים להצטמצם - הייתי הכי חסכנית בארץ ובעלי ממש סומך עליי שאני פועלת בתבונה עם הכסף ומבחינתו הוצאה על עצמי לכיף שלי, זה ההנאה שלו

להחליט על תקציב מסוים לאוכל או לאוכל בחוץ אם להיות ספציפיים (אפשר גם לא להיות ספציפיים ולעשות תקציב כולל למזון ואוכל בחוץ יחד)

ואז לשים לב שבמהלך החודש אתם לא עוברים אותו.

זה דורש קצת עבודה לפני תחילת החודש כדי להחליט כמה וכו'. אבל אז כל החודש את יודעת כמה יש לכם להוציא וזהו, בלי רגשות אשמה. 

בעלי מחזיק ראש על החשבון, הכנסות והוצאות והכל, אני בעניינים בגדול אבל לא ממש על זה.

קניות מכל סוג (אוכל, ביגוד וכו) כמעט רק אני עושה וכן אומרת לו שאני הולכת להוציא סכום של בערך כך וכך היום על נעליים לילדים או כמה יצא בסופר

ואם אני לא בטוחה שזאת הוצאה שנכון לנו כרגע אז גם שואלת אותו לדעתו. אבל זה לגמרי עובד גם הפוך- על כמעט כל הוצאה מעבר לרגיל שלנו הוא שואל אותי.

אבל בסך הכל אנחנו די באותו ראש כלכלית אז זה מסתדר לנו טוב

הוא יכול לשתף אותי שהוא צריך בגדים או נעליים אבל זה כי הוא בדרכ רוצה שאבוא איתו לקנות.

אני לא שואלת על בגדים וכו ובוודאי שלא אוכל בחוץ וגם הוא לא.

מה כן? קניה של מוצר חשמל, נגיד כמה אלפים, ריהוט שרוצים להחליף וכו. כשרציתי שואב שוטף התייעצתי איתו אם כדאי..

זה שהוא עובד ואת לא, לדעתי לא אמור להשפיע אם המצב מקובל עליכם. ההורים שלי היו כך ואמא שלי מעולם לא שאלה את אבא שלי.

כמובן שאם מדובר במצב כלכלי בעייתי אז זה מקרה אחר. 

על קניות יותר גדולות בד"כ אני משתפת אותו, סתם כי אני אוהבת לפטפט איתו...

אני כן אוהבת גם לשאול אותו בקטע כלכלי כי אני סומכת על שיקול הדעת שלו ורוצה להרגיש שהכל נעשה בשותפות. הוא גם שואל לדעתי בד"כ.

השאלה היא אם את 'מחוייבת' לשאול אותו ולחכות לאישור שאז זה באמת קצת חונק, או שזה נעשה מתוך מקום של שותפות...

בגדים, נעליים, ציוד בי"ס, אוכל - לא שואלת.

מכשיר חשמל או ריהוט - בד"כ קונים וחושבים ביחד.

בגד / שמלה / תכשיט / מטפחת בשבילי - כן שואלת, והוא ממש מפרגן.

דווקא קפה ומאפה ופינוקים בשבילי, אני מתפדחת, לא יודעת אם מעצמי או ממנו. בפועל קונה בלי לשאול.

גם בעלי כזה

וזה שהוא אומר ראיתי שהיית בכך וכך עם חצי חיוך חצי טרוניה ..

אבל תראי בגדול הרבה שנים היה לנו ויכוחים על זה

אבל הבנתי שזה מגיע סך הכל ממקום טוב

של לשמור עלינו

הבעל אמון על הפרנסה

ולכן זאת גם הקללה שלו

כל הזמן לדאוג לזה

וכן זה מדיר שינה מעיניהם וזה לא קל לחיות בלחץ כלכלי

אז עם הזמן ולקח הרבה זמן

אני כבר לא עושה קניות גדולות כמו בעבר והיד שלי יותר על ההדק וגם אם ממש בא לי משהו אני מחכה לזמן המתאים.

אפשר שתסכמו ביניכם על הוצאה שבועית שמוסכמת על שניכם וככה הוא לא יזרוק הערות ואת לא תרגישי עם זה לא נעים . זה מה שאנחנו עושים וזה בסדר גמור.

אני לא שואלת אם אפשר לקנות משהו ..אבל כן אם הוא רואה שקניתי משהו ושואל כמה יצא אז אני מעגלת קצת כלפי מטה כדי לא לשמוע הטפות מוסר על מצב החשבון כי אני לא עוכבת והוא מנהל את זה ..לי קשה להסתכל וגם כל החשבונות והתשלומים הכל זה הוא ברוך השם ..  

אבל אם צריך משהו יקר לבית אז מתייעצים וחושבים יחד .

לק"י

שזה גם הדברים היקרים.

אם אני ארצה לקנות בגד ב1000 שקל, אני כנראה איידע אותו לפני (אבל אין סיכוי כזה כרגע). אבל נניח בגדים לכמה מבני הבית אני יכולה לקנות בכמה מאות בלי ליידע מראש.

אם המצב הכלכלי כרגע פחות טוב, אני כנראה כן אתייעץ איתו יותר גם לגבי דברים פחות גדולים, כי הוא זה שמבין פה בבית בענייני הבנק והחשבונות.

אבל נשמע מחרפן הציפיה שלו שתעדכני על כל 100 שקל.

בו רק הגבר עובד

יכול להוביל לאישו סביב הכסף

גם בגלל שאולי אין מספיק

וגם בגלל שרק הוא מביא כסף הביתה

כדאי לעבוד על יכולת התמודדות עם ההתערבות שלו

אבל זה לא יפתור את הבעיה מהמקור

פתרון אמיתי נמצא ביציאה לעבודה ובהכנסה שלא תלויה בו

מרגישה נורמלית קצת עכשיו בזכותכן

אין לי אפשרות לצאת כרגע לעבוד אז זה באמת רק עליו

באמת אנסה לדבר איתו על הקטע של להקציב סכום מראש

שיהיה מקובל על שנינו

הוא גם אחד שלא מפרגן לעצמו בקבוק שתייה אם יוצא נניח, אז לא מבין את הצורך

אצלי ההורים שלי זה מאסט לקנות שתייה לפחות כשהולכים לקניות או לסידורים

אז אנחנו באמת שונים

אבל מכן מבינה שיש דרך לגשר על זה

אבל סתם כי זו ההתנהלות שלנו בבית שלנו.. (גם אני פחות עובדת, הוא במשרה מלאה-אז מטבע הדברים גם סידורים, קניות, בגדים וכו זה עלי..)

אנחנו צוחקים על זה קצת שזו החלוקה אבל בסוף זה ממש מבחירה וגם כשצוחקים על זה זה ברוח טובה ממש.. וזה באמת חלוקת התנהלות שטובה לנו.

מבחינת שיתוף על הוצאות- הוא החבר הכי טוב שלי, אז אני משתפת אותו ביום יום שלי.. משתפת שהייתי אצל הרופא והוא היה מעצבן, משתפת שאין בסופר ביצים ואני תקועה, משתפת שאני רעבה אז קניתי אוכל...

זה לא בקטע של אישורים בכלל, אלא בקטע שיתופי.. גם לפעמים לא ייצא לי לשתף וזה גם ממש בסדר. בהחלטה משותפת לשנינו יש גישה לחשבון הבנק אבל אנחנו לא עוקבים אחרי כל שקל שיוצא. אנחנו כן מאוד מחושבים באופן כללי וב"ה מצליחים לחסוך בלי להתקמצן על עצמנו..

לפעמים יוצא לו תגובה קצת מבאסת על המחירים של דברים כי הוא ממש מנותק מכמה דברים עולים(כי הוא לא מגיע לחנויות בכלל כאמור)

אבל למדתי שהתגובות האלה יוצאות לו גם על דברים כמו דלק, אגרות, תרופות או חולצת שבת שלו, וסתם הייתי שמה דגש על הפעמים שהוא מופתע/מתבאס ממחירים של דברים שקניתי לעצמי.. אז למדתי להשתתף איתו בהתבאסות מכמה הכל יקר או לסנן, בלי לקחת אישית כי זה לא קשור אלי בכלל זה דרך שלו להביע את הבאסה מיוקר המחייה ואני מבואסת מזה גם...

הבאסה שלו

זה עניין אחד.

הכיווץ שלך מהבאסה שלו

זה עוד עניין.

כדאי להתבונן בזה ולראות איך את כשהוא מתבאס

האם את יכולה להיות שם או שזה בלתי נסבל עבורך?

האם את מגיבה ישר "לכבות" את הלחץ והדאגה שלו?

יש שם איזושהי דינמיקה ושווה להתבונן בה.

חוץ מזה

כדאי שההתנהלות הכלכלית (ובכלל) תהיה פחות מתוך נסיון לנהל את הרגשות שלו שאת רוצה או לא רוצה לפגוש,

ויותר מתוך שיקולים ענייניים.

האם הקניה הזאת נצרכת לי עכשיו?

האם יש לנו כסף בשביל זה?

האם ההכנסות שלנו מתאימות לרמת החיים שלנו?

יש לנו תכנית כלכלית משותפת לטווח הקצר והארוך?

החשבון שלנו הוא משותף

ואנחנו כל חודש יושבים ביחד על ההכנסות וההוצאות שלנו ומחליטים למה לחסוך את היתרה.

כל אחד מאיתנו קונה מה שהוא רוצה ואת התוצאות נראה בסוף החודש.

אם אחד מאיתנו רוצה לקנות משהו רציני אז מדברים על זה לפני.

לא שהשני צריך לאשר אבל כן להחליט ביחד שמסכימים שהכסף המשותף ילך להוצאה הזאת.

אבל זה בסכומים גבוהים של כמה מאות לפחות ולא קניות שגרתיות כמו אוכל, דלק וכדו'.

כשבעיני השאלה האמיתית כאן נוגעת לזוגיות.

את בעצמך אומרת שאת יכולה לקנות לעצמך דברים,

מה שקשה לך זו ההתנהלות

מה שמעיק עלייך זה הצורך לשאול

("מה אין לי חיים משל עצמי?")

ואת מרחיבה על ההתנהלות שלו, על היחס (דקדוקי עניות).

אז בעיני זה באמת קו אישיות. שמשפיע על החיים של שניכם.

למשל אני מכירה זוג שהבעל היה חסכן מאוד מאוד בדברים כמו לכבות את האור, לחסוך במים... אלו קווי אופי או ערכים שמשפיעים על הפרטים הכי קטנים בחיי היומיום, של כל בני הבית.

אז לדעתי שבי עם עצמך, אפשר עם דף ועט, ותעשי סדר במחשבות:

באיזה עוד תחומים, חוץ מקניות, התכונה שלו מתבטאת?

איפה זה משפיע עלייך?

איפה זה מפריע לך?

איך זה גורם לך להרגיש?

מה טוב בתכונה הזו?

ומשם אתם צריכים לדבר.

מתוך כבוד לערכים, ולצרכים של כל צד.

כי חיים יחד. יש עבודה פרטית, ויש גם עבודה זוגית.

עבודה שיכולה להתבצע לבד או עם איש מקצוע, על מנת ששני הצדדים ירגישו טוב, ירגישו חופשיים בבית שלהם.

רגילה ככה מהבית, לשתף בדברים שקונים/מקבלים

בקטע כיף וחברי.

כמובן לא כל כוס קפה שקניתי,

אבל כן אומרת לו "אני צריכה שמלה חדשה אני אחפש אזמין לעצמי" או "אתמול בערב הזמנתי כמה בגדים לילדים יצא כך וכך"

כל מיני כאלה… האמת גם קפה יוצא לי להגיד לו "עצרתי בדרך הבייתה לקפה מפנק" 

כנ"ל לגביו, גם משתף בקטע זורם לא בקטע של לעקוב.

וקניות גדולות סכומים גדולים כמו ריהוט זה תמיד ביחד כמובן.

לגבי עניין כספי של כמה מתאים להוציא בכל תקופה, אני די מחשבת בעצמי ועושה סדרי עדיפויות פשוט. 

החשבון שלנו משותף אם זה רלוונטי

בכל מקרה המקרה שלך נשמע רחוק מאוד ממשהו בעייתי, דווקא להפך- נשמע מחבר ושיתופי.

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

את כותבת הרבה סיבות להרגיש כך

לידה

מלחמה

הריון

עומס וקשיים יכולים ממש ממש ממש להרחיק נפשית ואינטימית

כתבת גם שיש לך ביקורת על רוב הדברים שעושה

מציעה בעדינות, לבדוק גם איפה את ממוקמת ביחס אליו במחשבה שלך. צריך לדעת לקבל מהבעל ולסמוך... אם כל הזמן שולטים, אז גם קורסים וגם יש כל הזמן ביקורת על הבעל שגורמת לנו להרגיש עוד יותר רע..

מהנסיון שלי, בתקופות יותר קשות נכנסים למצב שרידה ואצלי זה מגביר את הצורך לשלוט.. אולי גם אצלך

וזה רק גרוע יותר ויותר

וצריך להפוך את הספירלה הפוך להרפיה וקבלה וזה גם מטיב את המצב הנפשי

כתבת שאת לא עם הורמונים, 

בכל מקרה לידה, הריון וגם מלחמה (מתח וכד') משפיעים על הגוף והנפש מאוד 

הייתי מחכה לזמן שפוי יותר

לא הבנתי מה זה אומר.

אני סומכת עליו בכללי אבל חושבת שהוא מתנהג בצורה לא נכונה עם הילדים. שנינו קצרים איתם מאד אבל לא רק בגללם. גם אני וגם בעלי בדיכאון כבר תקופה ארוכה. הכוונה לא מתנהג בצורה נכונה זה שאיך שהוא מתנהג כשהוא כועס זה לדעתי אלים ולא פורפורציונלי למעשה והוא חושב אותו דבר על התגובות שלי שהן בהחלט לא אידיאליות אבל לדעתי פחות גרועות.

אני כבר לא מאמינה במטפלים\פסיכולוגים כטיפול לדיכאון.
ממה שאני רואה סביבי, אולי ממש לקצת אנשים זה יכול לעזור אבל לרוב האנשים זה לא, וגם אם כן לוקח לזה כל כך הרבה זמן (ברמה של לפחות שנה), שפשוט חבל על שנים של סבלשלהם ושם כל הסובבים אותם.

הייתי גם כן בדיכאון, וטופלתי פעמיים. עד שהחלטתי לקחת כדורים.
זה היה פשוט משנה חיים!!! כאילו חייתי עד אז בחושך, ומישהו פתאום הדליק את האור.
ממש כעסתי על עצמי שלא לקחתי קודם. שפספסתי כל כך הרבה שנים, שבהם פשוט לא באמת חייתי את החיים.

אני היתי ממש ממליצה לכם להתחיל עם כדורים פשוטים מול רופא משפחה. משהו כמו צירלקס או סטרטלין.
 

ההתנהגות שלו כלפי הילדים מרחיקה אותך ממנו. מניחה שזה גורם לך לחוסר ההערכה לביקורת גדולה ולאשמה

טיפול זוגי טוב במצב שלכם יכול לחולל ניסים וכמובן גם טיפול בדיכאון. קשה מאוד להתמודד כשאחד מבני הזוג בדיכאון, אז כששניכם נשמע לי ממש קשוח.

טיפול טוב משולב cbt למשל יכול לעזור לשניכם

חיבוק גדול. נשמע ממש קשוח כל זה

הסיפור היה נשמע ההודעה הראשונה שלך קצת אחרת (נתת עכשיו זוית שונה)

הכוונה המקורית שלי הייתה לשאול האם את בעמדת שליטה (גברית) בקשר או שאת בעמדת קבלה נשית

הרבה נשים מרגישות קריסה כשהן מרגישו המבוגר האחראי במשפחה הזאת. שהבעל הוא עוד ילד

הספר של לורה דויל בעיני הוא חובה לאיזון בסיטואציות כאלה לצד השני. אני לא לוקחת אותו כתורה מסיני אבל כן יש בו הרבה נקודות אמת

בכל מקרה אני לא יודעת האם זה רלוונטי לכם

זה נשמע מהצד שאתם חיים קצת בסיר לחץ

מה כולל היומיום שלכם כרגע?

טיפול עוזר אבל אם אתם נקרעים על עבודה או בית וזה אחד הגורמים המרכזיים אז אולי כדאי קודם לבדוק את זה...

יש לכם זמן לכל אחד לבד? זמן כיף? וזמן זוגי כיף?

כמה הילדים מאתגרים מאחד עד עשר? מספיק לפעמים ילד אחד שיטריף את כל המערכת ויקפיץ את רמת הקושי ממש

לחץ כלכלי?

פוסט טראומה?

חוויה קשב אחרת? (אבל וכד'?)

שבדיכאון הרבה פעמים פשוט לא אוהבים, נקודה.

חיבוק גדול. תנסי לזכור את זה כשהמשבות האלו עולות, שהיכולת של המוח והגוף להרגיש אהבה (ולהרגיש אהובה) בדיכאון , לא תמיד קיימת

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

כולם חוץ ממנו, ואז הוא שלח בקבוצה תזכורת למשהו שקשור לטיול ותייג את כולם חוץ מאותנו.

ככה נודע לנו על הטיול בכלל...

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי