אני לא באה להשוות.
לא אותי אליכם, ולא אותכם אלי.
ובכל זאת.
אני מוקפת אנשים כמוכם,
וקטע,
גם עלי אמרו אותו דבר.
כשהמורה הבטיחה לי שתממן לי אבחונים כי אני התלמידה הכי מופרעת שפגשה,
אבא אמר לה-
שתחפש את החברים שלה בסיבוב.
לא כי מפריע לו שתשלם,
ולא כי חושב שאני מושלמת,
פשוט אין צורך להכניס אותי לפינה שלא שייכת אלי.
יש לי אחים עם ריטלין
ואחיות מאובחנות,
ורק אני תמיד הייתי החכמה שמשיגה 100 בקלות אם רק אלמד.
אבל הלך הריכוז,
הלך גם החשק
חיפשו טיול מעניין לעצמם.
אחרי שנים גיליתי שהחברות שלי שנאו אותי בתיכון
כי לא למדתי למבחן,
כי הוצאתי 70 ולא 100
כי אני חכמה ולא מממשת את הפוטנציאל הזה
ההוא שחופרים לי עליו
מכיתה א'.
ורק היום,
שאני עדין נלחמת על זה שאני לא גאון
אני חושבת בשקט,
שאולי אני לא רישמית,
אבל כולנו מאובחנים.
כל אחד במינון שלו,
לוקח מה שמרגיע אותו
שנותן לו מנוחה
עזרה,
חיוך
ובעיקר כח וריכוז ללמוד.
להצליח.
אני לא מאובחנת,
ובכל זאת קשה לי להתרכז.
(סליחה ממי שזה פשוט לא מתאים לו..באמת סליחה. משהו בכאב הזה היה חזק ממני. הציפיה הזאת כל החיים... ממישהי, שלא עצלנית, כזאת שפספסו אותה כל החיים כי היא 'חכמה'.
וסליחה על הדימוי הזה "מוקפת אנשים "כמוכם" (זה נטו בשביל ההקצנה)...
