סיפור הלידה שלי.. לאחר שנה החלטתי שהגיע הזמן לכתוב... גם כדי לשחרר ובעיקר כדי להודות לקב"ה על כל החסד שעשה איתי.
אני מגיעה לשבוע 40 ביום רביעי והלידה לא נראית באופק הולכת לטבול ומחליטים להכין לשבת בבית ביום חמישי, ושישי אחרי המעקב הריון לנסוע לים..(אומרים שמזרז) בחמישי באמת סיימנו הכול ואפילו זכיתי לעשות הפרשת חלה ובשישי נסענו לעשות מעקב הריון עודף בבית חולים(בגלל שמהקופה בכל מקרה כל בדיקה שלחו לבית חולים בגלל משהו אחר..) מגיעים לבדיקה מוניטור מעולה ובאולטרסאונד רואים מיעוט מים. הרופא אומר לנו או שאתם נשארים כאן לשבת ואז מתי שיהיה אפשרות לזרז תזורזו זה יכול להיות גם רק מחר בצהרים או שתחזרו בראשון לזירוז.. מבררים שזה לא מסוכן ונוסעים הביתה לשבת מהים ירדנו כמובן.. נוסעים הביתה שבת מעולה ב"ה קצת לחץ בכניסת שבת שלא מרגישה תנועות אבל אחרי זה הרגשתי והכל עובר חלק.. נוסעת בראשון לבית החולים שוב מעקב ויש מיעוט גדול יותר של מים מתאשפזים. אבל עכשיו צריך לבחור איזה זירוז/השראת לידה.. הולכים על פרופס( משהוא בנרתיק שאמור להתחיל את הלידה, נותנים לזה בד"כ 12 שעות ואז אופציה לעוד 12 שעות) אחרי 12 שעות לא קורה כלום. עוברים לילה בחדר לידה וכלום כל הזמן מוניטורים בלי התקדמות. בבוקר של שני מתחילים טיפה צירים אבל שממש לא מקדמים ללידה פעילה עושה מקלחת שממש מקלה ועיסויים של בעלי על כדור פיזיו כמה שעות ואז המילדת באה לבדוק שוב מה קורה רואה שלא התקדמנו בכלל בפתיחה( ועל הדרך פוצעת אותי כך שנאסרנו.) ומחליטה להתחיל פיטוצין ומסבירה לי שהצירים הולכים להתחזק מאוד ושאחליט אם אני רוצה אפידורל. אחרי כל המחשבות על לידה טבעית מבינה שאין צפי מתי זה הולך להגמר ושאין לי איך להעזר פיזית בבעלי ומחליטה לקבל אפידורל(המרדים כבר הגיע והכין הכל ועוד לא הסכמתי לחתום אבל החלטתי שזה מה שנכון עכשיו וחתמתי.) עכשיו כבר אני במיטה לא ממש יכולה לזוז אבל קצת זזה במקום. מקבלת 2 טיפות פיטוצין בדקה, ברגע שמעלים לארבע טיפות הבן המתוק מוריד דופק ככה מהצהרים של שני עד אמצע הלילה של שלישי לא מצליחים להעלות את המינון של הפיטוצין(בד"כ נותנים באיזור ה40 טיפות פיטוצין בדקה רק להבין את המצב) ואין התקדמות בלידה חוץ מצירים. מחליטים על פקיעת מים שעדין לא עוזרת ואני כבר משתגעת מלשכב.. שלישי בבוקר טיפה פתיחה לא רציני, בעלי הולך להתפלל שחרית במניין(אמא שלי דחפה אותו שיצא טיפה לא הצליח ביום לפני להתפלל במניין היה איתי..) מחליטים להעביר אותי לחדר לידה אחר כשבעלי חוזר הוא אוסף את שאר הדברים ומגיע לשם.. ואז ב"ה לאחר כמה שעות בדיקה ופתיחה 8 בערך.. משהו הזוי אחרי כל השעות האלה.. מגיעה לפתיחה מלאה ומפסיקה להוסיף אפידורל רוצה להצליח לזוז בלידה.. ואז עוברות שעתיים וכלום.. עוד שעה ולא זזים.. מתחילים לדבר על ניתוח כבר 6 בערב של שלישי בכל זאת..(ואחרי פתיחה מלא מחכים בד"כ 3 שעות)אבל המילדת המדהימה אומרת שננסה עוד קצת, עושה עיסוי עם שמן שקדים וב"ה תוך שעה בערך הבן שלי בחוץ!! ובניסים(בעז"ה ושליחתו המילדת)אני בלי שום קרע ותפר בלידה ראשונה....אחרי זה הייתי עם חום ותרופות ומעט סיבוכים עם הבן שלי אבל ב"ה היום אני שנה אחרי הלידה עם נסיך בבית...
תודה למי שאמר והיה העולם.