שנאה.

שנאה? כן שנאה. זה מה שהוא מרגיש.
אבל אין לו את מי לשנוא. הוא רק מרגיש שנאה.
הוא שונא את עצמו? הוא לא יודע.
הוא עכשיו רק שונא. וכל מי שיתקרב למרחב שלו הוא יאשים אותו בשנאה שלו. זה שנאה.

והוא פוגע ביקרים לו. והוא חושב רק על עצמו.
הוא פה הקורבן. הוא זה ששונא עכשיו. אז שיסלחו לו.
הוא לא שולט בזה. והוא לא מצליח להבין איך היקרים לו מתרחקים.
הוא לא באמת מתכוון למה שהוא עושה. הוא פשוט משחרר את זה בדרכים אולי מסריחות. כן.
והוא כל כך שונא.
ואמן שהוא לא היה נולד. ואמן שהוא היה חי לנצח.
ואמן שהוא לא היה שונא כל כך. מה שהשנאה עושה לו.

הוא לא יוצא. לא מנסה לשחרר את עצמו.
מעדיף להירקב לבד עם השנאה שלו. והוא שונא את זה.
ועוד יום עובר. במיטה. שומע שירים באוזניות. משניא עוד טיפה אותו על עצמו. והוא שונא את זה.
הוא לא רוצה לקום. לא רוצה לחיות, וגם רוצה.
זה שהוא ישן כל היום מרגיש לו כמו מת. והוא שונא את זה. כי זה מרגיש לו טוב.

הוא מאמין שיהיה טוב. וכשכל יום שעובר, הוא מרגיש טוב עם השנאה שלו.
הוא מרגיש טוב שהוא נרקב. שהוא מרגיש כמו מת.
הוא מרגיש טוב שהוא שונא. והוא שונא את זה.

הוא עוצם את העיניים. לא חושב על כלום. מנסה לישון.
הוא לא רוצה לשנוא יותר. אז הוא היום לא שונא יותר.