למה אנחנו כאן, שליחות?

אז יש כאן שאלה יותר קשה, איך אדע מה שליחותי? שמעתי פעם שהדבר שהכי קשה לי לעשות זה התיקון שלי, אבל רגע, מה ההבדל בין תיקון לשליחות?

ולהודות על הקשרים? זה קצת לא מובן לי

בס"ד

באופן כללי השילחות היא לגלות את שם ה' בעולם.

אבל הנקודה המרכזית בתוך אמירה זו, היא אולי עצם השאלה שלך של למה להודות על החיים, שכן כל אחד מוצא את הלמה שלו, את תפקידו את הנקודה באישיות שלו שממלאת את כל חייו בכל דבר.

הנקודה הזו מאפשרת לנו את הרצון לחיות ולהודות גם כאשר יש קשיים.

אצלי הנקודה הזו היא בנתינה, קצת קשה לי להסביר את ההשפעה של זה להודאה על החיים, אבל זו נקודה שהיא בסיסית באשיות שלי ודרכה אני חיי.

זה לא פשוט לדעת מה שליחות שלנו בעולם, אבל אני כן חושב שיש קשר בין השליחות לאישיות של האדם, האדם יוצר את אישיתו בבחירתיו והשליחות נובעת גם מכך שיש בחירה בעולם.

תנסי לחשוב אלו דברים יש לך או את שואפת להן שבלידיהם את לא תהי את?

ותנסי לחשוב כיצד הדברים האלה משפיעים על תחומים אחרים?

זה נראה לי הנקודה של השליחות באופן בסיסי כמובן שאנחנו לא יכולים לדעת הכל אבל לגעת ולהכיר ולנסות זה העיקר שאנחנו כן צריכים לעשות.

בדיוק יצא לי לשמוע את זה לפני כמה ימים והנה זה שוב

אני צריכה לחשוב שוב על מה שקראתי עכשיו

בס"ד

אם הקב"ה הוא יישות כל שהי בפני עצמה,

ואנחנו ישויות נפרדות אז זו באמת התחושה שעלולה להיווצר.

אבל באמת כל יהודי הוא חלק אלוקא ממעל ממש, ו"קוב"ה וישראל כולא חד",

אז מה שהקב"ה עושה לנו הוא עושה בעצם לעצמו.

בבריאת העולמות אכן הקב"ה הסתיר את עצמו, ויצר נבראים שחווים את עצמם כנפרדים.
זוהי המודעות שלנו בעולם הזה, ועוד לפני העולם הזה... זה מתחיל בעולמות עליונים יותר.

אך במקום הכי עמוק,

הכי ראשוני של הנשמה, היא אחת עם הקב"ה.

נתאווה הקב"ה שתהייה לו דירה בתחתונים.

בנבראים תחתונים, עם תודעה נפרדת ממנו. 

גם הנשמה שלנו מתאווה לכך...

אלא שכדי שזה יקרה הקב"ה יצר העלם והסתר,
וכאן אנו אלא שעושים את העבודה,
ומגלים את הזהות האמתית שלנו. שאנחנו בעצם חלק ממנו.

כל מעשה טוב שלנו מקרב את הגאולה, ואז "מלאה הארץ דיעה את ה'"-

דעת. מקום ההזדהות והחיבור של כל העולם יחזור להיות אלוקות.

וכולנו נתענג על זה.

למה הקב"ה מתאווה לזה? זו בדיוק אחת הסיבות שהזוהר השתמש בביטוי תאווה,

על תאווה לא שואלים שאלות. 

אבל בבסיס הכי עמוק וייסודי כאשר זוכרים שאנחנו וה' זה אחד ממש,

אז השאלות הופכות להיות לא שאלות חיצוניות על בורא מרוחק ומנוכר חלילה,

אלא שאלות עצמיות שהתשובה עליהן מגלה לא רק את הקב"ה,

אלא גם את העצמי האמיתי של כל אחד.

ומי שבאמת סקרן לגלות את זה- שיוסיף עוד מעשה לקירוב הגאולה,

אז נראה ונדע את הכל, ונתענג על הטוב האינסופי... 

שמתחבר קצת לדברים שלך, ועוד כמה דברים שנכתבים בשטף.

סיום תיאור בריאת העולם, שהוא גם הקטע אותו אנו אומרים בכל ערב שישי בשבת קודש הוא :

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת

מצטטת מתוך שיעור מעניין שמצאתי , למעוניינים http://www.yrg.org.il/show.asp?id=55079 :

"ורבותינו דורשים "אשר ברא אלוקים לעשות", שהקב"ה ברא את העולם בשביל שאנחנו נמשיך בעשייתו ושכלולו...

לאדם ניתן כשרון העשייה והחובה לפעול מתוך כך שששת ימי החול עולים עד לאחדות של השבת הכוללת את אחדות הריבוי כאחד, ומתוך כך הם יורדים, עד כי גם לאדם ניתנת השותפות בעשייה. "

הקב"ה רצה לברוא את העולם כך, כעולם של עשיה שמחבר בין שמיים וארץ, וזה התפקיד שלנו לעשות את החיבור הזה בעבודה שלנו בעולם, בקיום תורה ומצוות בתיקון וזיכון המידות. וזו עבודה חשובה ויקרה ביותר, עד כדי כך שאומר הנביא "ונתתי לך מהלכים בין העומדים", המלאכים נקראים עומדים שלא יכולים לזוז מדרגתם, הם נבראו עם רצון אחד- לעשות רצון ה' בלי יכולת לבחור או בכלל לחשוב אחרת. מי שזוכה לדרגת מהלכים נמצא במקום גבוה יותר.

ומה יעיד יותר על סגולתנו וזכותנו מכך שעל פי המדרש המלאכים לא היו מוכנים לוותר על התורה הקדושה, אך לא בשמים היא. זו תורה של עולם מעשה. עולם של ניגודים ומאבקים, עליות וירידות, עולם שדורש שינוי. גילוי אלוקי בעולם הזה, גילוי שמלאך לא יכול להביא לידי ביטוי. איך אמר להם משה רבינו על פי גמרא? כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך, לכם יש אב ואם לכבד? וכתוב אשר הוצאתנו מבית עבדים ממצרים, וכי נשתעבדתם לפרעה? זה שייך לעם ישראל.

אני חושבת שזה עונה גם לשאלת השליחות והייעוד וגם על השאלה למה להודות - זו זכות לקבל חמדה גנוזה ויקרה כתורה הקדושה, לבחור לחיות את חיינו על פיה ולדעת שכך אנחנו מקרבים את העולם לתכליתו - גילוי מלכות ה' בעולם, מה שנקרא לפעול עם א-ל, להיות שותפים לעשיה שנמשכת דרך הגוף החומרי שלנו (אגב, זה היה בבחירה שלנו לרדת לעולם הזה ולהיות שותפים לתיקון העולם,צריכה למצוא את המקור שאומר שהקב"ה מראה לנשמה כל מה שתעבור בעולם הזה והיא מסכימה לכך), היכולת להכיל בתוכנו שני הפכים מטורפים שכל אחד מושך לכיוון אחר ועם זאת להצליח לרומם את המציאות ולמלא אותה ברוח קדושה וטהרה. 

וזה רק קצת מכל מה שיש להודות עליו ובטוחה שאחרים כבר כתבו לפניי.

(התלבטתי אם לשלוח כי יצא לי ארוך קצת הרבה, אבל גם אם אחד יקרא והיה זה שכרי, מקווה שהועלתי).

 

אקרא את זה פעם אחרת

למה לגלות את ה' זה בעצם כמו מה ששאלתי, למה להודות לו, כי אם מודים לו אז גם מגלים אותו

אז אם השאלה היא בעצם אותו דבר גם התשובה:

אנשים אנו פה הרבה תשובות יפות, אני לא אכתוב פה עכשיו את הכל, אני ממליצה לך לקרוא בסבלנות את כל השרשור, זה מאד מחזק

גישה של ברסלב

נכון לגמרי וקשה

התודה על כך שנקבל את הטוב בזכות ולא בחסד.האדם מתביש בלחם חסד."נהמא דכיסופא" ורוצה בזכות לקבל את שכרו ולא בחסד.ועל הזכות לקבל את שכרנו שלא בחסד הננו מודים לקב"ה.

עצם זה שנשארתי בחיים זה לא בגלל שבחרתי אלא בגלל שיש לי את יצר החיים והוא גורם לי לרצות להישאר בחיים.

ככה אני זוכרת שתמיד אמרו לי

זה פשוט משהו שעוצר את הבן אדם מלהזיק לעצמו בגלל זה אדם שמתאבד או מזיק לעצמו הוא לא שפוי, כלומר ברגיל בן אדם לא יעשה כזה דבר

אבל עדיין יש את הקטע של השפיות, רק בן אדם לא שפוי מתאבד

אולי הוא היה אדם נורמלי אבל בשניה שהוא עשה את זה נטרפה עליו דעתו

אבל יש משהו במה שאתה אומר, אני יחשוב על זה

זה פסיכולוגיה בסיסית.

תינוקות משמשים כראיה אמפירית.

"על כרחך אתה חי על כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד לתת דין וחשבון"

לא זוכרת מאיפה זה אבל זה בהחלט כתוב בחז'ל ואני לא המצאתי את זה

ובגלל זה אני שואלת את זה כי אני רוצה לחיות את החיים ולא רק להיות קיימת!!!!!!

אני רק אומרת במידה אם

אני תוהה על העניין באופן אעיוני ואין לי נטיות התאבדות, סבבה?

למה אני צריכה להכיר טובה על משהו שלא ביקשתי?

לקרוא שוב

תודה שהשקעת מחשבה, אני בהחלט אקרא את זה שוב

אהמ..

נכון, אני מודה שאני נהנית, אתה לגמרי צודק, זה היה רגע של חולשה וקטנוניות, איפה הכרת הטוב שלי?

תודה לך

קודם כל את ממש פקחית וזאת שאלה ממש טובה וגם לי יצא לערער בזה אז סתאם כאילו אני ילדה קטנה לא רב או משהו אז אם תסכימי אגיד את זה הכי פשוט שאפשר בלי המון גינונים ופסקים וחשיבות מרובות כי עוד לא התחלתי לחשוב באמת על הנושא...........זה כמו חייל פשוט בצבא של המלך! את המלך כולם מעריצים ואוהבים בכמויות מדהימות ושמחים על האפשרות ליהות בצבא המלך כולם יודעים שהמלך הוא רב נכסים ואכן כן יש לו המון המון ארצות ומדינות ששיכות רק לו. כולם רוצים כמו בכל צבא לעלות בתפקידים הרי חוץ מהכבוד מדובר גם על שכר וככל שאתה יותר פועל ככה את מקבל יותר שכר קיצר המלך שידע זאת פתח במבצע והנה המבצע: כל חייל בתורו היה זכאי לחופשה בת 12 חודשים היה יוצא לארץ שכולו טוב ארמונות ערים שווקים בריכות מסעדות וכווו....בין כל זה היה עליו לבצע משימות ועבודות שלפי אך שהיה מבצען במשך כל החופשההיה בחזרו למלך מקבל על זה שכר וכסף ו....עלייה בתפקידים אם היה עובד הרבה אז כך היה עולה בתפקידו הרבה הכל בהתאם לכמות ונכון שלפעמים המשימות והעבודות הם קצת קשות יש כל כך הרבה פינוק ואושר ושימחה וכפיות  ושכר בסופו של דבר שזה שווה את זה..................ככה זה אנחנו כולנו נשמות בשמים בדרגה הראשונה כולנו רוצים לעלות דרגות כי ככה זה הטבע שהרצון זה להתקדם ולעלות למעלה הקב"ה נותן לנו תאפשרות לרדת למטה וזה כרוך בעשיית המצוות שזה לפעמים קשה אבל גם כרוך בהנאה ופינוקים ועלייה בסופו של דבר בשמייים בדרגות כך שזה בעצם זכות!!!!!! ועל זכות מודים ואת יודעת מה? זה לא חייב או צריך להודות!!!! בכלל  לא חייב!!! בקלות את יכולה לבטל את הזכות הזאת ולהתאבד אבל אנחנו אוהבים את הזכות הזאת ונהנים כל כך ממנה ולכן זה גם מלווה בתודות להקב"ה שנתן לנו אותה זה הכל אנחנו נשלחנו לפה בשביל הכיף שלנו לא בשבילו אם אנחנו לא רוצים אז בקלי קלות אפשר למות אבל נשאר שם באותו מדרגה ראשונה ואותו סכות כסף קטן ושיש את הזכות הזאת אנחנו בהחלט שמחים על כך ומודים מתוכי ליבנו ולא מחיוב כלשהו

תודה שעוררת אותי לחשוב

אתה צודק

אבל תמיד טוב לקרוא את זה שוב

בצחוק כן??????

הנשמה לא רוצה לרדת לעולם כי היא מפחדת למעוד, לחטוא ולהחטיא.

מכריחים אותה לרדת לעולם החומר והעמל.

ההודאה לה' היא על כל רגע ורגע שאת עוד יכולה לתקן, לבחור בטוב, להוסיף לעצמך זכויות ולזכך את נשמתך.

כשהנשמה שלך תחזור אחרי 120 בעז"ה לעולם האמת, היא כבר לא תוכל לתקן כלום. המדרגה שאליה תגיעי בה תשארי לנצח נצחים.

ואגב, פעמים רבות הנשמה היא שמבקשת לרדת שוב לעולם הזה בכדי לתקן תחום מסויים שחטאה בו בגלגול קודם.

יש פחד ממשיח לא רק בגלל שיגלה בדיוק איפה אני עומדת ומהי דרגתי הרוחנית, אלא גם משום שבאותה דרגה אשאר לנצח.

כל רגע ורגע שאת עוד כאן, יש לך זכות אדירה ויכולת מופלאה לבחור, לקדש את החומר, לקנות לעצמך נצח.

אז נכון, זה מפחיד שנחטא ושנמעד ושלא נצליח, אבל רק כאן בעשר אגורות אפשר לעשות מצווה ולקנות עולמות.

אנחנו מודים לאלוקים על היכולת הזו, על האמון שהוא נתן ונותן בנו,

מקווה שהכיוון מחשבה הזה מתיישב לך איפושהוא בלב... בכל זאת כשקראתי את השאלה שלך- זה מה שהרגשתי.

זה בהחלט ייישב לי מתישהוא איפשהוא בלב

השאלה שלך היא למה לא להתאבד או בשביל מה אני חיה וכדו' אלא למה להודות על החיים.

ויותר מזה- את כ"כ מתייחסת יפה לכל אחד ואחת שענה לך וטורחת להגיב ולהודות גם אם עדיין לא הביא אותך לסיפוקך.

אני לומדת מכך שיש לך יכולת הודיה אדירה, במקום שבו טמון הקושי שם טמון גם התיקון שלך וגם הכוח שלך.

קחי את הכוח המופלא הזה לכיוונים נוספים ותבני עולמות לך ולאחרים.

למדתי ממך משהו

ואפשר גם להתפלל על זה- ה' אני רוצה להודות לך, בבקשה תעזור לי להבין למה ולהאמין שצריך, תעזור לי להגיע להסבר שיתיישב לי על הלב....

(ואגב את בעצם שואלת כמה שאלות- 1. למה הנשמה לא רוצה לרדת לעולם?

                                                     2. למה נבראנו?

                                                     3. למה ה' מחייה אותנו כל רגע ורגע מחדש?

                                                     4. למה האדם רוצה לחיות?

                                                     5. למה היהודי רוצה לחיות?

                                                     6. למה צריך להודות על החיים?)

צריך להתפלל על זה, על הכל בעצם 

ואני חושבת שיש פה הרבה הסברים טובים שהם בדרך להתיישב לי על הלב

בס"ד

בכל אדם יש את היכולת לתת, ואת היכולת לקבל נכון.

אם נסתכל על ההודיה וההודאה נראה שיש להן מכנה משותף.

בכל מקרה יש כאן אמת מסויימת שהיא מעל האדם המודה,
והוא מקבל את המציאות.
מודה באמת- אני מקבלת שזו המציאות.

חשוב בכל שלב, וכמובן חשוב כשעושים תשובה,

כי כל עוד אתכחש ולא אקבל את המציאות שחטאתי לא אוכל באמת לתקן.

הודיה- על טוב גם זו דרך בריאה לקבל. להודות באמת שיש כאן משהו בעל ערך שקיבלתי,

ולתת את האור החוזר. פידבק.

אם נסתכל בטבע בני האדם נראה שכאשר מודים לאדם מכל הלב על משהו שעשה,

מתעורר בו הרצון והחשק לתת עוד ובשמחה.

ההודיה בעצם מפתחת בנו את היכולת לקבל גם את מה שניתן לנו,
ולעורר ולהמשיך עלינו עוד שפע.

כאשר את מודה לקב"ה על החיים, בין אם רצית אותם ובין אם לא,

את בעצם מקבלת את עובדת היותך חיה פה בעולם.
ההודיה הזאת פותחת פתח פנימי לקבל את מציאות החיים שלי,
את מי שאני, את ה טבע שהקב"ה נתן לי, את כל המציאות שלי פה בעולם.
הפתח הזה נותן לעוד ועוד אור לחדור לעולם של המודה, העולם החיצוני והפנימי.

אז ראשית ההודיה לה' זה אינטרס ראשוני שלנו- למשוך עליינו שפע.

אבל הרבה מעבר לזה.

היכולת לקבל את המציאות באופן בו הקב"ה מעניק לנו אותה,
היא בעומק לקבל את המציאות האמיתית שלך.
המציאות האמיתית שבעצם גם בך יש חלק אלוקא ממעל ממש.
וכשזה חודר לתודעה ולרגש, זה עצמו עונג מאין כמוהו.

המציאות האמיתית היא שאין עוד מלבדו,

שבעצם כל פרט בחיים ובמציאות שלך היא לא משהו מלבדו של הקב"ה!!
ז"א שאנחנו מוקפים חיים ונושמים אלוקות.
הוא מקום העולם, ואין העולם מקומו.

אז מה עם הלא טוב שחווים?

זה כי עדיין לא למדנו לקבל עד הסוף.
כמו אדם שמקבל מתנה גדולה וכבדה מאד, בעיניים עצומות.

כל עוד הוא לא פקח את עיניו, ולא קרא שזה בעצם מתנה מאבא,
ושכל המשקל הזה זה יהלומים עבורו- הוא יכול ממש לרטון על המשא שנכפה עליו.
משקל כבד מכאיב לידיים, לרגליים, לגב...
ובעומק היחס בין יהוד לבוראו ז לא רק אבא ובן אלא אחד ממש.

המשא הזה הוא אריזה שבעצמך ארזת, רק שכחת מיזה...
תפקח את העיניים ותראה.

איך פוקחים עיניים? ראשית מפנימים שכל המציאות היא אלוקית,
והיא לטובה, גם אם אין ביכולת השכל המוגבל שלנו להבין זאת.
ואז יש צורך פנימי להודות. להודות על אנסוף הטוב...

כי ההודאה שהכל מאת ה', ושגם אם אני לא מבינה זאת- יש מה שלמעלה מהשכל שלי,
פותחת את הפתח להודיה מעומק לב, על מה שוודאי נמצא כאן גם אם אני לא מבינה.
וההודיה מושכת שפע- גם רוחני- שזוכים להרגיש את מה שהשכל למד ויודע,

לגלות את הקב"ה, לגלות את עצימנו

תודה

זה ממש פשוט

קיבלת אז את צריכה להודות

העובדה שלא ביקשת זה לא משנה

את מרגישה פריארית להודות על מה שלא ביקשת?

1.זו גאווה

2. את מודה לה' בשביל עצמך, שלא תרגישי כפוית טוב ולא בשבילו, כמו שמישהו אמר כאן שזה בשביל שהנשמה לא תתבייש

בהצלחה לך

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...