יש ילדים שכבר בגיל ארבע יצליחו להתארגן עצמאית בבוקר, ויש כאלה שגם בכיתה ד' יצטרכו עזרה.

בקיצור - מה שאת מתארת נשמע נורמלי לחלוטין.

שימי לה את הבגדים על כיסא ליד המיטה, תעירי אותה בעדינות ובחיוך ותושיבי אותה על המיטה. אולי אפילו תעזרי לה להתפשט, ואח"כ תלכי לארגן את שאר הדברים/הילדים. מדי פעם תחזרי לראות שהיא מתלבשת.

דרך אגב - שבע זו שעה מוקדמת למדי... (אני אישית קמה רק בשבע - מוסדות הלימוד שלנו קרובים לבית). יכול להיות שהיא "פשוט" עייפה?

מעריכה אותך מאוד על ההתמודדות לבדך, ובשעות כאלה, כל בוקר!

אני בעד להפנות את עיקר האנרגיות לערב שלפני.

כתבת שאת משתדלת שהילדים יתארגנו בערב. ו-זה הולך? בערב את זוכה לשיתוף פעולה יותר מאשר בבוקר?

אם כן אפשר להעביר לשם עוד ועוד דברים, כל מה שיחסוך לכם לחץ מהתארגנות הבוקר.

האם יש אפשרות שתבחרו בגדים בערב ותשמרו אותם על כיסא בחדר, או מקום נגיש אחר?

לגבי שעת ההשכבה, אני מסכימה אתך שהיא חשובה מאוד ויכולה ממש לשנות את הבוקר ואת כל היום, ודעתי האישית היא שבגיל כזה עדיף שההורים ייקחו על כך אחריות ויקבעו שעת השכבה מוקדמת מספיק. השאיפה היא להסכמה ושיתוף פעולה עם הילדים, אבל מתוך נקודת מוצא של מנהיגות הורית. יש נושאים שבהם אני יותר בעד פתיחות ובחירה חופשית של הילדים (כולל התמודדות עם התוצאות), אבל שעות שינה זה נראה לי נושא גדול על ילדים צעירים (אם תרצי אפרט גם למה).

מה דעתך? אם פספסתי במשהו מוזמנת לחדד.

הנה כמה דברים שעובדים טוב אצלי, ואולי כדאי לבדוק גם אצלכם (מן הסתם יהיה צורך בהתאמות):

# בשלב זה הייתי מסתפקת בכך שישתתפו, גם אם לא בשמחה. מבחינתי הם לא צריכים לשמוח, וזה יכול להיות להם לא נוח ומבאס - כמו שגם בשבילי לפעמים מטלות הבית הן לא נוחות ומבאסות. פה ושם אני מוצאת את עצמי מקטרת יחד איתם. אוף, הכביסה הלא-נגמרת הזאת...

לחנך אותם לשותפות בעבודות הבית זו מטלה רצינית בפני עצמה. להוסיף עליה גם אחריות לכך שישמחו בכך - בעיניי עומס מיותר.

# הילדים שלי אוהבים הרבה יותר עבודות צוות מתפקידים אישיים. אז אני מכנסת אותם ומקפלים כביסה כולנו ביחד, למשל. או מכינה דף משימות משותף לכולם, שמונח על השולחן, וקוראת לכולם לשעה של התגייסות לטובת הבית - כל אחד בוחר לו משימה מהדף, מבצע, מוחק, בוחר משימה אחרת - עד שהדף כולו מחוק. אבל העיקרון הוא שכולנו עובדים במקביל.

אני כמובן לא יכולה לדעת אם זה נכון גם לילדים שלך. ממליצה לנסות ולראות.

# אם לאחד הילדים יש חשק לקבל ממני עזרה מיוחדת (למשל - שאלמד אותו לקפל מטוס מנייר, שאכין לו מאכל מושקע וכו' וכו') - אני הרבה פעמים מתנה את זה בהדדיות - אני אשקיע זמן בדבר המיוחד שאתה רוצה, ואתה תחסוך לי זמן ותזרוק את הפח במקומי (או כל מטלה אחרת, בהתאם לגיל ולצרכים).

# נקודה קצת מורכבת, אבל חשובה מאוד בעיניי:

בין השלב של 'אמא עושה בשבילי הכול' לשלב של 'אני עושה בשבילי הכול' יש שלב ביניים שיכול להיות ארוך מאוד, וזה נכון לא רק אם מסתכלים על כל המכלול, אלא גם אם מתמקדים במטלה אחת קטנה. למשל, לבחור בגדים - אני חושבת שלהרבה ילדים יש שלב ביניים ארוך מאוד, שבו הם כבר מספיק בשלים לעשות את זה בהדרכה צמודה (ועם הזמן - פחות ופחות צמודה כמובן), אבל עדיין לא מספיק בשלים לעשות את זה לבד. כשלא לקחתי את שלב הביניים בחשבון, והנחתי שהעצמאות המלאה היא השלב הבא אחרי התלות המלאה - גם הילדים וגם אני יצאנו מתוסכלים. זה לא עבד.

הבעיה עם זה, כמובן, היא שהרבה פעמים קל יותר כבר לעשות את המשימה לבד מאשר לשבת ולהדריך את הילד.

ההדרכה מועילה יותר לטווח ארוך כמובן, ועוזרת להגיע לשלב הכיפי של העצמאות המוחלטת, אבל לפעמים הטווח הקצר הוא כל כך לא פשוט, שלא נשאר מקום לשיקולי טווח ארוך. וזה לגיטימי.

אני מציעה בהקשר הזה בעיקר - להיות קשובה לעצמך. כל מקרה לגופו, כל ילד לגופו, כל יום לגופו. בכל פעם הנסיבות שונות. מתוך שאיפה בגדול לחנך ולהדריך את הילדים לעשות בעצמם עם הזמן, אפשר לשאול על הכאן והעכשיו: כרגע מתאים לי לגייס לכך את האנרגיות הנחוצות, לשלוח אותה לעשות את המשימה, לענות לה לכל השאלות, לעודד אם קשה לה, להיות ברורה והחלטית ביחס לזה? או שברגע זה זה גדול עליי ועדיף לי לעשות בעצמי מראש? כל תשובה לגיטימית, ואני מאמינה שעם הזמן יצטברו מספיק רגעים כאלה ומספיק רגעים כאלה... והיא תגדל לתפארה.

מקווה שעזר. אם אזכר בעוד, אכתוב.

מוזמנת לשאול אם משהו לא ברור.

להכין ה-כ-ל בערב לפני.

בבוקר אף פעם אין זמן. וגם זה זמן קשה להרבה אנשים.

לגבי העזרה של הילדים: זה מאוד תלוי בילדים ומאוד תלוי בדרך שאתם מחנכים אותם. 

לדעתי לא צריך להכביד על הילדים בגילאים האלה עם מטלות בית קשות, אבל כן צריך לחנך אותם לקחת אחריות בעצמם. נראה לי שסביר בהחליט שכל ילד אחראי על הדברים שלו, סידור מערכת סידור בגדים נעלים וגרביים וכדומה. (אם את רואה שהם לא אחראיים תהי שם לפקח ולעזור, ובמיוחד בהתחלה)

עם הזמן ניתן להוסיף גם עזרה של כל ילד במטלות הכלליות כל אחד לפי גילו ומה שמתאים לו...

ילדים תמיד צריכים שיזכירו להם... לא נראה לי שיש כזה דבר ילדים מושלמים ששמים תמיד את הצלחת בכיור ומתארגנים למופת בלי שיעירו להם או יזכירו להם או ינג'זו להם לפעמים... 

אולי רק אם הילד נולד עם אופי מסודר כזה... אולי אולי...

לדעתי אין מנוס מלהמשיך לבקש את כל מה שאת רוצה שיקרה ולעמוד על זה שזה יקרה... 

אצלנו הבגדים מונחים בערב על הכיסא בחדר (אני מניחה אותם ...).

לפעמים מביאה לבת שלי בבקר , כשאני לא שמה על הכיסא.

היא מתלבשת לבד. אני אומרת לה להתלבש והיא מתלבשת אם יש בגדים על הכיסא .

ואם אין אז היא מבקשת שאביא לה ....

נ.ב

היום אמרתי לה שתחפש על הספה (בגדים שיצאו מהמייבש ) או במייבש.

ואז בעלי אמר לי שיש לי דרשות גדולות מדי , היא לא מגיעה למייבש (הוא מעל המכונת כביסה ).

שאני יביא לה את הבגדים .

אני חושבת שהתעסקות בנושא ההתארגנות רק בבוקר

גורמת לו להיות נושא מלחיץ ומעצבן גם עבורך וגם עבור הילדה (כי בבוקר כולם לחוצים...)

אם תשחקו אחרי הצהריים ב"חנות בגדים" או באמא שמתארגנת עם הילדה וכדומה,

ויחד ובנחת מתוך כיף של משחק תתרגלו את המיומנויות הדרושות -

איזה בגדים צריך ליום גשום? איזה ליום אביבי? איפה כל דבר נמצא? מה מתאים למה?

איך לובשים כל בגד? את תתתפלאי לגלות דברים שנראים לך פשוטים אבל היא צריכה הדרכה בשביל להצליח בהם.

אפשר לעשות תחרות בין הילדים בכיף, עם מוסיקה ופרסים קטנים, מי מתלבש הכי מהר? מי שובר את השיא שלו?

ככל שהם יתרגלו יותר ויותר את מיומנות ההתלבשות זה ילך יותר מהר ובפחות בעיות כי לאף אחד לא נעים לעשות דברים קשים (ולילד קטן ההתלבשות היא קשה).

בהצלחה! חזקי ואמצי.

הבוקר שלך באמת נשמע עמוס ולא פשוט,

הרבה כוח!

לגבי התארגנות בוקר- אישית, נראה לי יותר מדי לצפות ממנה לעשות הכל לבד, כולל הוצאת בגדים מהארון.

אצלנו יש הסעה, כך שיש "דד ליין" מאוד ברור של מתי צריך לצאת מהבית (שלי בא' יוצאת ב7:20, קמה בסביבות 6:30 או לפני).

אבל בכל אופן- נראה לי כדאי להכין את הבגדים במקום קבוע כבר בערב ולהראות לה- "מחר כשאת קמה- תעשי לי הפתעה! לוודא שהיא יודעת מה סדר הלבישה ובהחלט לא לצפות שבאופן קבוע תתלבש לבד, במיוחד לא בחורף- גרביונים זה עדיין קצת קשה ובכלל- יש הרבה בגדים. בקיץ יותר קל- חולצה חצאית, טייץ סנדלים וגמרנו...

הייתי גם נותנת לה תמריצים- כיד הדמיון הטובה עלייך. יום אחד שתעשה לך הפתעה, יום אחד תחרות עם השעון, יום אחד תחרות איתך, יום אחד תחרות עם החביתה ( באמת..."בא נראה מי תהיה מוכנה ראשונה את או החביתה")- ושאר תמריצים שאת תבחרי לפי ההכרות שלך איתה. בין אם זה טבלת מדבקות או צ'ופר קטן.

הערה חשובה- שמעתי, וזה גם מאוד הגיוני- שנקודות ציון ביום של מפגש ופרידה הן מאוד משמעותיות וצריך להשתשל מאוד שהן יהיו נעימות ושמחות. ילד שיוצא מהבית בלחץ או עצבים- זה ילך איתו לכל היום, ולכן- גם אם לחוץ, כן להיפרד בנחת, חיבוק ונשיקה ואיחול ליום נעים, או כל דרך אחרת שנעימה ושמחה לכם. 

בנושא השתתפות במטלות הבית- יש לי כמה דברים להציע...

א. ברמת העיקרון להבין שילדים קטנים הם קטנים ולא טוב ולא נכון שיעשו מתוך כעס או חוסר רצון. (בגבולות ההגיון...אני כן דורשת מילדה בא' לסדר את החדר לפי יכולתה, למשל, גם אם לא בא לה)

ב. לרוב- מטלה כמו "לסדר את החדר" היא קצת גדולה על ילד קטן. כלומר- זו מטלה שמורכבת מהמון פרטים שלך הם ברורים מאליהם אבל לילד ממש לא...

כך שבעצם צריך ללמד את הילדים איך עושים. ממה מורכבת כל משימה גדולה.

אני יכולה לספר לך מה אני הייתי עושה כששלי היו קטנות, בנות 3,4. ועדיין עושה לפעמים.

הייתי מכינה לי על השיש שקית עם שוקולד צ'יפס או חמוציות וכד' ונותנת לכל אחת משימה קטנה. אחרי שעשתה- קיבלה חמוצית אחת ועוד משימה קטנה. נניח- "להרים את כל הבגדים שעל הרצפה ולשים בכביסה" "לאסוף את כל המשושים ולהניח בקופסה שלהם" וכו' וכו' כך שמתקדמים עד שמגיעים לסידור כל החדר.

לפעמים הייתי יושבת איתן וביחד מכינה רשימה של "מה צריך לעשות כדי שהחדר יהיה מסודר" ואז הן בעצמן אמרו וכל משימה שהתבצעה- מחקנו אותה מהרשימה. 

ככה לאט לאט הילדים מפנימים איך מבצעים כזאת מטלה.

וכנ"ל גם בעזרה במטבח- הכנת סלט, הכנת עוגיות, שטיפת כלים וכו'- כל דבר כזה דורש הבנה של דבר הפעולות שצריך לעשות כדי להגיע אליו (מוציאים ירקות מהמקרר, שוטפים היטב, מניחים על השיש, מוציאים קרש חיתוך וכו' וכו')

בנוסף לכל זה- להביע הערכה על כל מה שילד עושה ולהדגיש כמה זה נעים וכמה זה חשוב וכו' וכו'. ו

ולסיום- ילדים הם ילדים, כל אחד שונה ולכל אחד יש דברים שהוא אוהב יותר ופחות. אז לשים לב לזה- לא ליצור מצבי תסכול מדרישות יתר, ולתת לכל אחד משימות שהוא אוהב. וגם- להשתדל לא לבנות על העזרה שלהם עד הסוף... ולקחת בחשבון שלפחות בהתחלה זה יותר קשה להפעיל אותם כי זה דורש ממך הרבה יותר מאשר לעשות לבד, אבל בסוף זה משתלם!!  (לפני חודשיים בערך הייתי גמורה עם שפעת והודעתי להן בערב שאני לא זזה מהספה. הגדולה בת 8 הכינה לכולן ארוחת ערב- פיתות, חביתות וסלט, השניה עזרה לשלישית להתקלח וכולן שיתפו פעולה כ"כ יפה שממש רוויתי נחת.) 

יצא לי ללמד ילדים בגילאי יסודי כמה שנים.

אצלי אישית הילדים בינתיים בגילאים יותר קטנים.

אבל לדעתי ההתקדמות של הילדים ביסודי  בתחום ההתארגנות ועזרה בבית דומה גם  להתקדמות בתחומים אחרים.

באמת ראיתי כמה שכל ילד הוא מיוחד, וכל אחד יש לו קצב משלו.

מצד אחד אני חושבת שצריך לשדר להם אהבה בלי תנאים. ויחד עם זאת לקדם אותם בתחומים שונים. וגם אז באווירה טובה כמו שכבר כתבו פה. הרבה פרגון ועידוד, שבח המעשה שהילד עושה, מדבקות ופרסים. עין טובה זה מדהים! ראיתי שכששיבחתי ילדים, הם רצו להמשיך בכיוון הטוב. כמובן שלא בהגזמה.

אני לא חושבת שנכון לעשות להם תחרויות. אומנם יותר מדי תחרות יש לנו בחיים, אבל בתפילות שלנו אנחנו מבקשים מה' "הסר מאיתנו קנאה, שנאה ותחרות". תחרות יכולה לגרום לילד שעשה את המשימות הכי טוב לגאווה. ( כל אחד הוא הכי טוב במשהו אחר)

תחרות יכולה לגרום גם לקנאה בין ילדים, להשוואות מיותרות וכו'. חשוב להראות לכל הילדים שהם טובים, כל אחד בדרך שלו. נכון שתחרות לפעמים זה תמריץ, אבל התחרות יכולה לגרום להרבה תסכולים בנפש. וגם לריחוק בין הילדים.

אני מצטרפת גם למה שכתבו פה על התארגנות כמה שיותר מוקדם. בתור נערה הייתי מאחרת להרבה מקומות, ומאז שלמדתי להתארגן מראש, אני כבר הרבה פחות לחוצה ופחות מאחרת.

בהצלחה!

גידול ילדים זו עבודת קודש!

יכול להרגיש שהוא פחות מאחים שלו, או ילד שהרבה פעמים מנצח יכול לחשוב שהוא הכי טוב, וזה לא נכון. כל אחד הכי טוב במשהו אחר. אני חושבת שעצם החיים נותנים להם להרגיש הצלחות וכישלונות. לא צריך בשביל זה ליצור במיוחד תחרויות.

ההפך. לא טוב שתהיה בין אחים.

אני לא יודעת אם התייחסת למה שכתבתי קודם- אבל אני הצעתי רעיונות לתחרויות משעשעות כמו תחרות עם השעון, תחרות איתי, עם החביתה ועוד ועוד.

נכון שלא את כולם זה ממריץ, לי אישית יש ילדה בא' שנדלקת מהתחרויות האלה וזה ממריץ אותה, כשבעצם התחרות היא מול עצמה...ובסופו של דבר זה מצחיק אותה ואת כולם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות