יש ילדים שכבר בגיל ארבע יצליחו להתארגן עצמאית בבוקר, ויש כאלה שגם בכיתה ד' יצטרכו עזרה.

בקיצור - מה שאת מתארת נשמע נורמלי לחלוטין.

שימי לה את הבגדים על כיסא ליד המיטה, תעירי אותה בעדינות ובחיוך ותושיבי אותה על המיטה. אולי אפילו תעזרי לה להתפשט, ואח"כ תלכי לארגן את שאר הדברים/הילדים. מדי פעם תחזרי לראות שהיא מתלבשת.

דרך אגב - שבע זו שעה מוקדמת למדי... (אני אישית קמה רק בשבע - מוסדות הלימוד שלנו קרובים לבית). יכול להיות שהיא "פשוט" עייפה?

מעריכה אותך מאוד על ההתמודדות לבדך, ובשעות כאלה, כל בוקר!

אני בעד להפנות את עיקר האנרגיות לערב שלפני.

כתבת שאת משתדלת שהילדים יתארגנו בערב. ו-זה הולך? בערב את זוכה לשיתוף פעולה יותר מאשר בבוקר?

אם כן אפשר להעביר לשם עוד ועוד דברים, כל מה שיחסוך לכם לחץ מהתארגנות הבוקר.

האם יש אפשרות שתבחרו בגדים בערב ותשמרו אותם על כיסא בחדר, או מקום נגיש אחר?

לגבי שעת ההשכבה, אני מסכימה אתך שהיא חשובה מאוד ויכולה ממש לשנות את הבוקר ואת כל היום, ודעתי האישית היא שבגיל כזה עדיף שההורים ייקחו על כך אחריות ויקבעו שעת השכבה מוקדמת מספיק. השאיפה היא להסכמה ושיתוף פעולה עם הילדים, אבל מתוך נקודת מוצא של מנהיגות הורית. יש נושאים שבהם אני יותר בעד פתיחות ובחירה חופשית של הילדים (כולל התמודדות עם התוצאות), אבל שעות שינה זה נראה לי נושא גדול על ילדים צעירים (אם תרצי אפרט גם למה).

מה דעתך? אם פספסתי במשהו מוזמנת לחדד.

הנה כמה דברים שעובדים טוב אצלי, ואולי כדאי לבדוק גם אצלכם (מן הסתם יהיה צורך בהתאמות):

# בשלב זה הייתי מסתפקת בכך שישתתפו, גם אם לא בשמחה. מבחינתי הם לא צריכים לשמוח, וזה יכול להיות להם לא נוח ומבאס - כמו שגם בשבילי לפעמים מטלות הבית הן לא נוחות ומבאסות. פה ושם אני מוצאת את עצמי מקטרת יחד איתם. אוף, הכביסה הלא-נגמרת הזאת...

לחנך אותם לשותפות בעבודות הבית זו מטלה רצינית בפני עצמה. להוסיף עליה גם אחריות לכך שישמחו בכך - בעיניי עומס מיותר.

# הילדים שלי אוהבים הרבה יותר עבודות צוות מתפקידים אישיים. אז אני מכנסת אותם ומקפלים כביסה כולנו ביחד, למשל. או מכינה דף משימות משותף לכולם, שמונח על השולחן, וקוראת לכולם לשעה של התגייסות לטובת הבית - כל אחד בוחר לו משימה מהדף, מבצע, מוחק, בוחר משימה אחרת - עד שהדף כולו מחוק. אבל העיקרון הוא שכולנו עובדים במקביל.

אני כמובן לא יכולה לדעת אם זה נכון גם לילדים שלך. ממליצה לנסות ולראות.

# אם לאחד הילדים יש חשק לקבל ממני עזרה מיוחדת (למשל - שאלמד אותו לקפל מטוס מנייר, שאכין לו מאכל מושקע וכו' וכו') - אני הרבה פעמים מתנה את זה בהדדיות - אני אשקיע זמן בדבר המיוחד שאתה רוצה, ואתה תחסוך לי זמן ותזרוק את הפח במקומי (או כל מטלה אחרת, בהתאם לגיל ולצרכים).

# נקודה קצת מורכבת, אבל חשובה מאוד בעיניי:

בין השלב של 'אמא עושה בשבילי הכול' לשלב של 'אני עושה בשבילי הכול' יש שלב ביניים שיכול להיות ארוך מאוד, וזה נכון לא רק אם מסתכלים על כל המכלול, אלא גם אם מתמקדים במטלה אחת קטנה. למשל, לבחור בגדים - אני חושבת שלהרבה ילדים יש שלב ביניים ארוך מאוד, שבו הם כבר מספיק בשלים לעשות את זה בהדרכה צמודה (ועם הזמן - פחות ופחות צמודה כמובן), אבל עדיין לא מספיק בשלים לעשות את זה לבד. כשלא לקחתי את שלב הביניים בחשבון, והנחתי שהעצמאות המלאה היא השלב הבא אחרי התלות המלאה - גם הילדים וגם אני יצאנו מתוסכלים. זה לא עבד.

הבעיה עם זה, כמובן, היא שהרבה פעמים קל יותר כבר לעשות את המשימה לבד מאשר לשבת ולהדריך את הילד.

ההדרכה מועילה יותר לטווח ארוך כמובן, ועוזרת להגיע לשלב הכיפי של העצמאות המוחלטת, אבל לפעמים הטווח הקצר הוא כל כך לא פשוט, שלא נשאר מקום לשיקולי טווח ארוך. וזה לגיטימי.

אני מציעה בהקשר הזה בעיקר - להיות קשובה לעצמך. כל מקרה לגופו, כל ילד לגופו, כל יום לגופו. בכל פעם הנסיבות שונות. מתוך שאיפה בגדול לחנך ולהדריך את הילדים לעשות בעצמם עם הזמן, אפשר לשאול על הכאן והעכשיו: כרגע מתאים לי לגייס לכך את האנרגיות הנחוצות, לשלוח אותה לעשות את המשימה, לענות לה לכל השאלות, לעודד אם קשה לה, להיות ברורה והחלטית ביחס לזה? או שברגע זה זה גדול עליי ועדיף לי לעשות בעצמי מראש? כל תשובה לגיטימית, ואני מאמינה שעם הזמן יצטברו מספיק רגעים כאלה ומספיק רגעים כאלה... והיא תגדל לתפארה.

מקווה שעזר. אם אזכר בעוד, אכתוב.

מוזמנת לשאול אם משהו לא ברור.

להכין ה-כ-ל בערב לפני.

בבוקר אף פעם אין זמן. וגם זה זמן קשה להרבה אנשים.

לגבי העזרה של הילדים: זה מאוד תלוי בילדים ומאוד תלוי בדרך שאתם מחנכים אותם. 

לדעתי לא צריך להכביד על הילדים בגילאים האלה עם מטלות בית קשות, אבל כן צריך לחנך אותם לקחת אחריות בעצמם. נראה לי שסביר בהחליט שכל ילד אחראי על הדברים שלו, סידור מערכת סידור בגדים נעלים וגרביים וכדומה. (אם את רואה שהם לא אחראיים תהי שם לפקח ולעזור, ובמיוחד בהתחלה)

עם הזמן ניתן להוסיף גם עזרה של כל ילד במטלות הכלליות כל אחד לפי גילו ומה שמתאים לו...

ילדים תמיד צריכים שיזכירו להם... לא נראה לי שיש כזה דבר ילדים מושלמים ששמים תמיד את הצלחת בכיור ומתארגנים למופת בלי שיעירו להם או יזכירו להם או ינג'זו להם לפעמים... 

אולי רק אם הילד נולד עם אופי מסודר כזה... אולי אולי...

לדעתי אין מנוס מלהמשיך לבקש את כל מה שאת רוצה שיקרה ולעמוד על זה שזה יקרה... 

אצלנו הבגדים מונחים בערב על הכיסא בחדר (אני מניחה אותם ...).

לפעמים מביאה לבת שלי בבקר , כשאני לא שמה על הכיסא.

היא מתלבשת לבד. אני אומרת לה להתלבש והיא מתלבשת אם יש בגדים על הכיסא .

ואם אין אז היא מבקשת שאביא לה ....

נ.ב

היום אמרתי לה שתחפש על הספה (בגדים שיצאו מהמייבש ) או במייבש.

ואז בעלי אמר לי שיש לי דרשות גדולות מדי , היא לא מגיעה למייבש (הוא מעל המכונת כביסה ).

שאני יביא לה את הבגדים .

אני חושבת שהתעסקות בנושא ההתארגנות רק בבוקר

גורמת לו להיות נושא מלחיץ ומעצבן גם עבורך וגם עבור הילדה (כי בבוקר כולם לחוצים...)

אם תשחקו אחרי הצהריים ב"חנות בגדים" או באמא שמתארגנת עם הילדה וכדומה,

ויחד ובנחת מתוך כיף של משחק תתרגלו את המיומנויות הדרושות -

איזה בגדים צריך ליום גשום? איזה ליום אביבי? איפה כל דבר נמצא? מה מתאים למה?

איך לובשים כל בגד? את תתתפלאי לגלות דברים שנראים לך פשוטים אבל היא צריכה הדרכה בשביל להצליח בהם.

אפשר לעשות תחרות בין הילדים בכיף, עם מוסיקה ופרסים קטנים, מי מתלבש הכי מהר? מי שובר את השיא שלו?

ככל שהם יתרגלו יותר ויותר את מיומנות ההתלבשות זה ילך יותר מהר ובפחות בעיות כי לאף אחד לא נעים לעשות דברים קשים (ולילד קטן ההתלבשות היא קשה).

בהצלחה! חזקי ואמצי.

הבוקר שלך באמת נשמע עמוס ולא פשוט,

הרבה כוח!

יצא לי ללמד ילדים בגילאי יסודי כמה שנים.

אצלי אישית הילדים בינתיים בגילאים יותר קטנים.

אבל לדעתי ההתקדמות של הילדים ביסודי  בתחום ההתארגנות ועזרה בבית דומה גם  להתקדמות בתחומים אחרים.

באמת ראיתי כמה שכל ילד הוא מיוחד, וכל אחד יש לו קצב משלו.

מצד אחד אני חושבת שצריך לשדר להם אהבה בלי תנאים. ויחד עם זאת לקדם אותם בתחומים שונים. וגם אז באווירה טובה כמו שכבר כתבו פה. הרבה פרגון ועידוד, שבח המעשה שהילד עושה, מדבקות ופרסים. עין טובה זה מדהים! ראיתי שכששיבחתי ילדים, הם רצו להמשיך בכיוון הטוב. כמובן שלא בהגזמה.

אני לא חושבת שנכון לעשות להם תחרויות. אומנם יותר מדי תחרות יש לנו בחיים, אבל בתפילות שלנו אנחנו מבקשים מה' "הסר מאיתנו קנאה, שנאה ותחרות". תחרות יכולה לגרום לילד שעשה את המשימות הכי טוב לגאווה. ( כל אחד הוא הכי טוב במשהו אחר)

תחרות יכולה לגרום גם לקנאה בין ילדים, להשוואות מיותרות וכו'. חשוב להראות לכל הילדים שהם טובים, כל אחד בדרך שלו. נכון שתחרות לפעמים זה תמריץ, אבל התחרות יכולה לגרום להרבה תסכולים בנפש. וגם לריחוק בין הילדים.

אני מצטרפת גם למה שכתבו פה על התארגנות כמה שיותר מוקדם. בתור נערה הייתי מאחרת להרבה מקומות, ומאז שלמדתי להתארגן מראש, אני כבר הרבה פחות לחוצה ופחות מאחרת.

בהצלחה!

גידול ילדים זו עבודת קודש!

יכול להרגיש שהוא פחות מאחים שלו, או ילד שהרבה פעמים מנצח יכול לחשוב שהוא הכי טוב, וזה לא נכון. כל אחד הכי טוב במשהו אחר. אני חושבת שעצם החיים נותנים להם להרגיש הצלחות וכישלונות. לא צריך בשביל זה ליצור במיוחד תחרויות.

ההפך. לא טוב שתהיה בין אחים.

אני לא יודעת אם התייחסת למה שכתבתי קודם- אבל אני הצעתי רעיונות לתחרויות משעשעות כמו תחרות עם השעון, תחרות איתי, עם החביתה ועוד ועוד.

נכון שלא את כולם זה ממריץ, לי אישית יש ילדה בא' שנדלקת מהתחרויות האלה וזה ממריץ אותה, כשבעצם התחרות היא מול עצמה...ובסופו של דבר זה מצחיק אותה ואת כולם.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...