אבל ראיתי כאן שהבוקר מתחבר ללילה לעניין ברקים ורעמים (אין לי מושג למה כרגע)

ברכת הרעמים והברקים - ישיבת אור דוד - הרב דניאל זר

אז לא הייתי מברך במקומך בנתיים

אני לא מכיר את החילוק של היום כי זה לא המנהג שאני נוהג לפיו.

יכולה לשלוח מסר אישי לגבי ערבית? לא הבנתי מה הקשר לתפילה.

אם התכוונת לגבי תפילת ערבית זה כי לפי הלוח שנה העברי היום מתחלף בשקיעה, לא בבוקר.

המקרה היוצא דופן הוא זה של ברכת הראיה, לא של תפילת ערבית

בשקיעה, לתאריך, לתפילות וכו'.

לגבי הרעמים והברקים, שהם יוצאי הדופן, אין לי מושג. לפני המנהג שאני נוהג, אין חילוק כזה. אז לא למדתי את זה אף פעם.

צריך לברר, אבל אין לי ספרים בהישג יד כרגע לדעת מה הסיבה, מחר אהיה בבית מדרש.

אז או שמישהו אחר יענה או שאעדכן (מאמין שמישהו שנוהג ככה יענה לפני) 

בבוקר (לא יודע מה הטעם, צריך להמשיך לברר, כנראה מחלוקת שהוכרעה סב"ל).

קיצוש"ע ילקוט יוסף סימן ג'

ג אין לברך יותר מפעם אחת ביום. אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העבים, שאז יש לחזור ולברך על הרעמים. וכל שעבר הלילה אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הרעמים. וכן עיקר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרכב].

בקיצור עד הבוקר למחרת לא מברכים כנראה על רעמים וברקים, למרות ש"טכנית" היום התחלף.

בבוקר ולא בלילה (מפתיע, לא ידעתי את זה. הכרתי רק את החילוק של נתפזרו העבים וכ').

אלמד את זה מחר בלי נדר

רלוונטי רק לעניין 100 ברכות, ברכות הראייה והשבח הם גם יומיות - יום+לילה ולא לילה+יום.

מאי טעמא? זה לא נזכר במקורות שלמדתי - בית המדרש

כתוב ברמב''ם לגבי מאה ברכות "חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה" כלומר ביום ובלילה שהולך אחריו.

גם לגבי ברכות השחר (אלו שלא תלויות במעשה כמו 'אשר יצר' או 'הנותן לשכוי בינה' וכו', למשל ברכות התורה או 'שלא עשני גוי') נפסק שהלילה הולך אחרי היום - לענ''ד מחמת דברי הגמרא בברכות השחר "השכים לקרוא" וכו' שמהם מוכח שיש לברך בקימה אע"פ ששנו ד"ת בערב ואף ברכו בו ברכה שנייה של ק''ש שפוטרת.

אגב - דווקא לגבי ברכות הראייה והשבח, שאני מבין שהן בעצם העילה לשאלה של הפותחת, גם נפסק שהיום הולך אחרי הלילה אבל אליבא דאמת בכלל לא ברור שהשאלה רלוונטית לגביהם שכן נראה שיש לברך כל פעם שרואים / שומעים דבר שצריכים לברך עליו.

פוטרת כמה דברים [למשל - כשזה המשך של אותה אכילה], ונראה לי שזה העיקרון גם כאן.

אני מעתיק שו"ע ומשנה ברורה-

שו"ע - כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברך ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:

משנה ברורה-

נתפזרו - ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח"כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא אבל היכא שנתפזרו העבים ע"י הרוח אחד הנה  ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע"י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך מחדש ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך:

שסופרים את ה100 מליל שבת. לא?

זה החשבונות שעושים עם זה שפתאום במקום 18x3 של עמידה יורד ל7x4 ואז צריך להשלים.

לפי מה שאתה אומר, הרווחנו עוד 11 ברכות בשבת ביום על ערבית של מוצ"ש, והפסדנו את ה11 האלה ביום שישי? עד כמה שזכור וידוע לי, המשנ"ב מחשב אחרת. לא?

מבחינת הזמן וזה מצטרף אחד לשני עם "גבול זמן" שונה

לא הבנתי

ברכות השבח מעלות השחר (או הנץ, לא למדתי את זה)

והוא מובא ברא"ש בברכות פרק הרואה אות י"ג (ובתלמידי רבנו יונה לא זוכר איפה).

פסקו ככה במאמר מרדכי ובמשנה ברורה (או"ח סימן רכ"ז אאל"ט) ועוד.

כמדומני, אם הבנתי נכון את המאמר מרדכי, שהטעם הוא שכל עוד לא נראית השמש אז אין פה באמת "פיזור עננים", כי פיזור עננים משמעו ראיה של השמש. וזה לא שייך למתי התחלף היום עצמו.

אז לא יודע אם זה שייך לכל ברכות הראיה והשבח.

צ"ע רציני למה בשיטת פסיקה שאני נוהג בה לא פוסקים ככה... עוד חזון למועד.

שנשרפים כל הלילה.(אעפ"י שהיום מתחיל מהלילה....)

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום