תריסים ירוקים פתוחים

מעבר לפינה

נס של אהבה

תריסים ירוקים פתוחים -על ניל"י

מים לים- תל אביב לירושלים

אהבה מעבר לפינה(או משהו כזה) פרויקט התנדבות

כל הספרים הם בעקבות השמות

מעבר לפינה, ונס של אהבה.

הספרים האלה הם לילדים, תגידו מה שתרצו. לא מעל כיתה ז'.

[בדיוק כמו כוח 12 וכוח 13 ושלם יותר מלב שבור..]

מלון אורחים

על אהבות שלנו

מיקי שיינפלד - איכותי? "בכל מקום שהם" טוב מאד. "בא מלבנון" לא רע. "מים שאין להם סוף" - טוב, זה מורכב. הוא מדבר על נושא[ים] חשובים ועוסק בהם יפה, אבל הכתיבה - מצטער על הבוטות - על הפנים. מנסה להיות הרב סבתו, אבל לא מחזיק לאורך זמן, ומה שיוצא זו שפה שלא ממש מחליטה מה היא בדיוק. מקשה על הקריאה וחבל. "אבידות" - זכור לי כטוב, אבל בעקבות "מים שאין להם סוף" מתוכננת קריאה חוזרת לגיבוש עמדה.

והרב סבתו - אמנם רק ארבעה ספרים, אבל כל אחד מהם [למעט אולי תיאום כוונות] מצדיק לפחות חמש קריאות, לדעתי.

וזהו, תכל'ס. כמה עצוב. מה שמפנה אותנו לאפיקי הספרות החילונית [גרוסמן, לפחות חלק מהם] והגויית [רואלד דאל, רואלד דאל ורואלד דאל.

[אה, ו"סיפור קטן". לא קראתי, אבל אם הסיפורים לא השתנו מאיך שהם היו בעלון, זה לא שווה את הזמן של הקריאה, שלא לדבר על 55 שקל. עדיף תקנו את "בגן החכמה" - ואני ממש לא ברסלבר. ספר חשוב למי שרוצה לגבש דעה על נושאה האמונה והחכמה.]

נ.ב.

יש גם את "נוברדוק" של שמואל בן-ארצי (לא יודע אם הוא דת"ל או לא)], כמה סיפורים קצרים [ושמא - נובלות? מישהו יכול להסביר לי את ההבדל?] על תנועת המוסר וישיבת נוברדוק. אני ממליץ.

אה, לאחרונה קראתי את "הברית" של נעמי רגן [נדמה לי שהיא דת"ל], והוא בהחלט עשה חשק גם לספריה הנוספים.

יהודה.

שסופרים דתיים כמו מיכאל שיינפלד- א. פונים פחות לנוער צעיר ויותר לסוף תיכון ומאוחר יותר, ב. פחות כותבים לשעות הפנאי ויותר כבד ומעמיק. יש גישה בציבור הדתי שאם לא הכנסת מוסר השכל אחת לדקה, לא עשית, וזה מתבטא ברוב העשייה היצירתית. זה פחות פונה אל הצעירים והם מחפשים ספרות שקצת פחות דתית ויותר פונה אליהם. מישהו מכיר איזה ספר מתח טוב שנכתב על ידי דתיים? אין כאלה, כי דתיים כותבים או על מלחמות והיסטוריה [כמו הרב סבתו] או על דייטים וחיבוטי נפש עמוקים של בחורי ישיבות, שלא ממש מדברים אל תיכוניסטים [כמו שיינפלד].

בס"ד

הספרים של מיכאל שיינפלד כבדים. הם לא ממש לנוער...
גם חיים סבתו, זה לא ספר להנאה לילד בן 14 בשבת... זה להתעמק, לחפור... זה גם לא ממש עלילתי...

והספרים של סבתו ממש יפים וברמה. שיינפלד לא מגיע אליהם בכלל...

הבעיה היא - ספרים קלילים לשעות הפנאי (משהו כמו הארי פוטר) שאפשר לקרוא שוב ושוב ולהתמכר... וכשמסיימים אותו- מרגישים שרוצים להיות בו עוד..

יש ספר כזה??

בס"ד

מים שאין להם סוף ובכל מקום שהם- ממש יפה.
דווקא אהבתי את הסגנון בכתיבה.
לעומת- הרב סבתו שלא בדיוק התלהבתי[בלשון המעטה..]

אני רואה שהרבה חולקים כאן.. אבל טעם וריח וכאלה..

גם אני נהניתי מנוברדוק ומהברית.

אבל, (האבל הגדול) לא נראה לי שנעמי רגן דתיה - לפי מה שסיפרו לי שאר הספרים שלה לא נקיים.

אבל הוא משעמם תיכו!

ממש החזקתי את עצמי בשביל לסיים את הספר...

בחיים לא עשיתי כ"כ הרבה הפסקות בספר אחד.. הרגשתי כאילו אני לומדת איזה משהו...

(ואני לא עוזבת ספר באמצע.. ככה זה.. אלא אם כן הוא ממש על הפנים אז בגלל זה המשכתי)

בעזהי"ת

אכן יפה.

באיזשהו שלב של החלק הראשון עלו לי המוווון אסוציאציות של הכוזרי.

ו אם לומר את האמת הוא ממש כמו כוזרי..

העלילה יפה.. אבל הצורה שהיא מביאה את המסר  יותר מדי ישירה לטעמי...

למישהו יש איזשהו ספר להמליץ עליו? שיהיה יפה, מותח, עם עלילה באמת ולא סתם נמרח. ושיהיה צנוע??

פשוט, כשאני באה לספריה העירונית בעיר שלי אין לי מושג מאיפה להתחיל לחפש ספר טוב.. כי אני לא יכולה לקחת סיכון בלקחת סתם ספר... (והספריה ענקית...)

תודה!

ע"פ רוב אמות המידה הוא צנוע.

זה גם תלוי בגיל, סגנון מועדף ועוד.

אבל אין להתעלם מכך.

והוא גם גס כזכור לי.

למרות שהספרים שאחריו הרבה יותר גסים ממנו.

אבל אני חושבת שהעדינות הכללית מחפה על זה. בסופו של דבר האלימות מוצגת באופן כ"כ שלילי שהיא לא מפריעה לי.

גס? מה הכוונה?

זה לא כ"כ מחפה העובדה שהאליצות מגונה שם, וגם לא כולה מגונה, האלימות של אנדר מוצגת באור לא שלילי במיוחד, מבחינת הסביבה, בספר זה.

ויש בדיחות לא צנועות וכו'.

אבל יותר בספרים הבאים, אבל כדי לדעת את זה לפני שקוראים כי קשה לא לקרוא את ההמשך.

והמשחק של אנדר יותר מדי מרוח( כמו סיפור שנכתב בתור סיפור קצר).

למרות שבלי ספק זה ספר מעניין וגם המשכיו (מה שגרם לי לקרוא את כולם חרף הבקורת שיש לי עליהם).

לדעתי "המשחק של אנדר" הוא ספר מופת, האלימות בהחלט מוצגת באור שלילי, בהתחשב בעובדה שכל הספר אנדר רק מנסה להימנע מלהיות כמו פיטר- רוצח. ברור לי שכל האלימות היא הגנה עצמית וזה הופך אותה הרבה יותר נסבלת.

בדיחות לא צנועות? בודדות. לא שום דבר שלא נדרש להסביר את האווירה והדמויות.

מרוח? ועוד איך לא. הספר הזה היה פעם סיפור קצר- קראתי אותו, הוא מופיע בספר "מפות במראה"- והסיפור הקצר כ"כ חסר מבחינת עומק פסיכולוגי ופילוסופי. זה לא ספר מתח, זה משהו הרבה יותר עמוק מזה, ואם את מחפשת רק עלילה דוהרת ואקשן, אני ממליצה על הרלן קובן.

ואין ספק שזה ספר מצוין, אבל ישנם קרבות מיותרים, רובם לא, אבל בכל זאת.

אני יודעת שהוא היה סיפור קצר, לא כתבתי את זה בטעות. למרות שלא קראתי אותו, אבל אני אקרא.

הקטעים הלא צנועים לא הוכנסו בכח, והם בהחלט חלק מהעלילה ומהסבר הדמויות בעיקר בספרים הבאים, המשחק של אנדר יחסית נקי, אבל זה מאוד מפריע לקרוא את זה בעיקר בספרים הבאים. אני חשבתי שזאת סדרה מעניינת ושזה סופר מעולה, אחרת לא ההייתי טורחת לקרוא 8 ספרים שלו. אני לא מחפשת עלילה דוהרת ואקשן, אני מעדיפה עומק.

אבל זה תלוי בסגנון שאת אוהבת. זה מדע בדיוני. לא ממש הארד-קור, אבל יש אנשים שלא יאהבו את זה. זה עמוק מבחינה רעיונית, זה ספר שצריך לבוא אליו בגישה הנכונה. וההמשכים קצת מנותקים אז באמת לא קריטי לקרוא אותם [בניגוד לספרים כמו אראגון שלא נגמרים ואתה חייב לקרוא את ההמשך כדי לדעת מה קרה בסוף]. אצלי היו איזה שנתיים לפחות בין "המשחק של אנדר" ל"קול למתים".

ושורה תחתונה- זה ספר מדהים מדהים של סופר גאון.

הם בהחלט מעניינים.

הם באמת קצת מנותקים, אבל אני לא הצלחתי להחזיק מעמד שנתיים ומה שיותר מנותק זה שני הראשונים, קסנוסייד וילדי המחשבה מאוד קשורים לקול למתים.                           ההמשכים מהצד של בין הרבה יותר קשורים. אני קראתי את המשחק של אנדר, ההמשכים של בין, ורק אז את שאר ההמשכים מהצד של אנדר.             

ובת אל, זה ספר מאוד מעניין.

את מוזמנת לפתוח שרשור עליו. אני פשוט לא יודעת אם זה לא ינעל

זה יכול להיות מרתק! יש בהחלט הרבה מה לכתוב...

הוא לא דת"ל?  איך פיספסתי את זה? הוא מורמוני? זה מסביר הרבה...

ואני קוראת בעיקר ספרים חרדים כי זה מה שיש:

של שרה קיסנר,לאה פריד ועוד שממש מעניינים ולא תמיד קשורים לחרדים..

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.