תריסים ירוקים פתוחים

מעבר לפינה

נס של אהבה

תריסים ירוקים פתוחים -על ניל"י

מים לים- תל אביב לירושלים

אהבה מעבר לפינה(או משהו כזה) פרויקט התנדבות

כל הספרים הם בעקבות השמות

מעבר לפינה, ונס של אהבה.

הספרים האלה הם לילדים, תגידו מה שתרצו. לא מעל כיתה ז'.

[בדיוק כמו כוח 12 וכוח 13 ושלם יותר מלב שבור..]

מלון אורחים

על אהבות שלנו

מיקי שיינפלד - איכותי? "בכל מקום שהם" טוב מאד. "בא מלבנון" לא רע. "מים שאין להם סוף" - טוב, זה מורכב. הוא מדבר על נושא[ים] חשובים ועוסק בהם יפה, אבל הכתיבה - מצטער על הבוטות - על הפנים. מנסה להיות הרב סבתו, אבל לא מחזיק לאורך זמן, ומה שיוצא זו שפה שלא ממש מחליטה מה היא בדיוק. מקשה על הקריאה וחבל. "אבידות" - זכור לי כטוב, אבל בעקבות "מים שאין להם סוף" מתוכננת קריאה חוזרת לגיבוש עמדה.

והרב סבתו - אמנם רק ארבעה ספרים, אבל כל אחד מהם [למעט אולי תיאום כוונות] מצדיק לפחות חמש קריאות, לדעתי.

וזהו, תכל'ס. כמה עצוב. מה שמפנה אותנו לאפיקי הספרות החילונית [גרוסמן, לפחות חלק מהם] והגויית [רואלד דאל, רואלד דאל ורואלד דאל.

[אה, ו"סיפור קטן". לא קראתי, אבל אם הסיפורים לא השתנו מאיך שהם היו בעלון, זה לא שווה את הזמן של הקריאה, שלא לדבר על 55 שקל. עדיף תקנו את "בגן החכמה" - ואני ממש לא ברסלבר. ספר חשוב למי שרוצה לגבש דעה על נושאה האמונה והחכמה.]

נ.ב.

יש גם את "נוברדוק" של שמואל בן-ארצי (לא יודע אם הוא דת"ל או לא)], כמה סיפורים קצרים [ושמא - נובלות? מישהו יכול להסביר לי את ההבדל?] על תנועת המוסר וישיבת נוברדוק. אני ממליץ.

אה, לאחרונה קראתי את "הברית" של נעמי רגן [נדמה לי שהיא דת"ל], והוא בהחלט עשה חשק גם לספריה הנוספים.

יהודה.

שסופרים דתיים כמו מיכאל שיינפלד- א. פונים פחות לנוער צעיר ויותר לסוף תיכון ומאוחר יותר, ב. פחות כותבים לשעות הפנאי ויותר כבד ומעמיק. יש גישה בציבור הדתי שאם לא הכנסת מוסר השכל אחת לדקה, לא עשית, וזה מתבטא ברוב העשייה היצירתית. זה פחות פונה אל הצעירים והם מחפשים ספרות שקצת פחות דתית ויותר פונה אליהם. מישהו מכיר איזה ספר מתח טוב שנכתב על ידי דתיים? אין כאלה, כי דתיים כותבים או על מלחמות והיסטוריה [כמו הרב סבתו] או על דייטים וחיבוטי נפש עמוקים של בחורי ישיבות, שלא ממש מדברים אל תיכוניסטים [כמו שיינפלד].

בס"ד

הספרים של מיכאל שיינפלד כבדים. הם לא ממש לנוער...
גם חיים סבתו, זה לא ספר להנאה לילד בן 14 בשבת... זה להתעמק, לחפור... זה גם לא ממש עלילתי...

והספרים של סבתו ממש יפים וברמה. שיינפלד לא מגיע אליהם בכלל...

הבעיה היא - ספרים קלילים לשעות הפנאי (משהו כמו הארי פוטר) שאפשר לקרוא שוב ושוב ולהתמכר... וכשמסיימים אותו- מרגישים שרוצים להיות בו עוד..

יש ספר כזה??

בס"ד

מים שאין להם סוף ובכל מקום שהם- ממש יפה.
דווקא אהבתי את הסגנון בכתיבה.
לעומת- הרב סבתו שלא בדיוק התלהבתי[בלשון המעטה..]

אני רואה שהרבה חולקים כאן.. אבל טעם וריח וכאלה..

גם אני נהניתי מנוברדוק ומהברית.

אבל, (האבל הגדול) לא נראה לי שנעמי רגן דתיה - לפי מה שסיפרו לי שאר הספרים שלה לא נקיים.

אבל הוא משעמם תיכו!

ממש החזקתי את עצמי בשביל לסיים את הספר...

בחיים לא עשיתי כ"כ הרבה הפסקות בספר אחד.. הרגשתי כאילו אני לומדת איזה משהו...

(ואני לא עוזבת ספר באמצע.. ככה זה.. אלא אם כן הוא ממש על הפנים אז בגלל זה המשכתי)

בעזהי"ת

אכן יפה.

באיזשהו שלב של החלק הראשון עלו לי המוווון אסוציאציות של הכוזרי.

ו אם לומר את האמת הוא ממש כמו כוזרי..

העלילה יפה.. אבל הצורה שהיא מביאה את המסר  יותר מדי ישירה לטעמי...

למישהו יש איזשהו ספר להמליץ עליו? שיהיה יפה, מותח, עם עלילה באמת ולא סתם נמרח. ושיהיה צנוע??

פשוט, כשאני באה לספריה העירונית בעיר שלי אין לי מושג מאיפה להתחיל לחפש ספר טוב.. כי אני לא יכולה לקחת סיכון בלקחת סתם ספר... (והספריה ענקית...)

תודה!

ע"פ רוב אמות המידה הוא צנוע.

זה גם תלוי בגיל, סגנון מועדף ועוד.

אבל אין להתעלם מכך.

והוא גם גס כזכור לי.

למרות שהספרים שאחריו הרבה יותר גסים ממנו.

אבל אני חושבת שהעדינות הכללית מחפה על זה. בסופו של דבר האלימות מוצגת באופן כ"כ שלילי שהיא לא מפריעה לי.

גס? מה הכוונה?

זה לא כ"כ מחפה העובדה שהאליצות מגונה שם, וגם לא כולה מגונה, האלימות של אנדר מוצגת באור לא שלילי במיוחד, מבחינת הסביבה, בספר זה.

ויש בדיחות לא צנועות וכו'.

אבל יותר בספרים הבאים, אבל כדי לדעת את זה לפני שקוראים כי קשה לא לקרוא את ההמשך.

והמשחק של אנדר יותר מדי מרוח( כמו סיפור שנכתב בתור סיפור קצר).

למרות שבלי ספק זה ספר מעניין וגם המשכיו (מה שגרם לי לקרוא את כולם חרף הבקורת שיש לי עליהם).

לדעתי "המשחק של אנדר" הוא ספר מופת, האלימות בהחלט מוצגת באור שלילי, בהתחשב בעובדה שכל הספר אנדר רק מנסה להימנע מלהיות כמו פיטר- רוצח. ברור לי שכל האלימות היא הגנה עצמית וזה הופך אותה הרבה יותר נסבלת.

בדיחות לא צנועות? בודדות. לא שום דבר שלא נדרש להסביר את האווירה והדמויות.

מרוח? ועוד איך לא. הספר הזה היה פעם סיפור קצר- קראתי אותו, הוא מופיע בספר "מפות במראה"- והסיפור הקצר כ"כ חסר מבחינת עומק פסיכולוגי ופילוסופי. זה לא ספר מתח, זה משהו הרבה יותר עמוק מזה, ואם את מחפשת רק עלילה דוהרת ואקשן, אני ממליצה על הרלן קובן.

ואין ספק שזה ספר מצוין, אבל ישנם קרבות מיותרים, רובם לא, אבל בכל זאת.

אני יודעת שהוא היה סיפור קצר, לא כתבתי את זה בטעות. למרות שלא קראתי אותו, אבל אני אקרא.

הקטעים הלא צנועים לא הוכנסו בכח, והם בהחלט חלק מהעלילה ומהסבר הדמויות בעיקר בספרים הבאים, המשחק של אנדר יחסית נקי, אבל זה מאוד מפריע לקרוא את זה בעיקר בספרים הבאים. אני חשבתי שזאת סדרה מעניינת ושזה סופר מעולה, אחרת לא ההייתי טורחת לקרוא 8 ספרים שלו. אני לא מחפשת עלילה דוהרת ואקשן, אני מעדיפה עומק.

אבל זה תלוי בסגנון שאת אוהבת. זה מדע בדיוני. לא ממש הארד-קור, אבל יש אנשים שלא יאהבו את זה. זה עמוק מבחינה רעיונית, זה ספר שצריך לבוא אליו בגישה הנכונה. וההמשכים קצת מנותקים אז באמת לא קריטי לקרוא אותם [בניגוד לספרים כמו אראגון שלא נגמרים ואתה חייב לקרוא את ההמשך כדי לדעת מה קרה בסוף]. אצלי היו איזה שנתיים לפחות בין "המשחק של אנדר" ל"קול למתים".

ושורה תחתונה- זה ספר מדהים מדהים של סופר גאון.

הם בהחלט מעניינים.

הם באמת קצת מנותקים, אבל אני לא הצלחתי להחזיק מעמד שנתיים ומה שיותר מנותק זה שני הראשונים, קסנוסייד וילדי המחשבה מאוד קשורים לקול למתים.                           ההמשכים מהצד של בין הרבה יותר קשורים. אני קראתי את המשחק של אנדר, ההמשכים של בין, ורק אז את שאר ההמשכים מהצד של אנדר.             

ובת אל, זה ספר מאוד מעניין.

את מוזמנת לפתוח שרשור עליו. אני פשוט לא יודעת אם זה לא ינעל

זה יכול להיות מרתק! יש בהחלט הרבה מה לכתוב...

הוא לא דת"ל?  איך פיספסתי את זה? הוא מורמוני? זה מסביר הרבה...

ואני קוראת בעיקר ספרים חרדים כי זה מה שיש:

של שרה קיסנר,לאה פריד ועוד שממש מעניינים ולא תמיד קשורים לחרדים..

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!