אני רווקה בת 28, דוסיתממש.. אני מרגישה לאחרונה כאילו הקב"ה שכח אותי ולא הולך בשידוכים.. מעולם לא נפלתי באנטרנט עד אתמול..
ואני מאוכזבת ונגעלת ומרגישה כאילו 'עבדו' עלינו עם היצר הזה..
זה היה כ"כ מגעיל ודוחה
נגעלת מהמחשבה שזה מה שעושים כולם הנשואים.
לא הרגשתי כמעט כלום מלבד תדהמה וגועל, זה כ"כ חייתי.
באמת זה מה שכולם עושים? איכס!
אני בריאה בנפשי נמשכת למין השני וכנראה דמיינתי בראש משהו עדין ויפה
ועכשיו שאבדה לי התמימות, מי רוצה להתחתן בכלל?
מרוב שהרגשתי שהקב"ה לא שומע לכל התפילות והתחינות שלי. ותחושת השיכחה ממני
לא הרגשתי תחושת אשם נוראית אלא אכזבה שגיליתי את הסוד,ולא הרשתי כלום מלבד זעזוע.
לא רציתי לראות ולדעת כי רציתי לשמור על טהרה ותמימות עד שיהיה רלוונטי לגבי, סמוך לחתונה.
ועכשיו..
לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר,
כנראה רק פורקת..
