שמעתי את אריק תומאס מדבר על הכאב שלנו כאשר יש לנו משבר כלשהו במהלך החיים שלנו בדרך להשגת המטרה,לפי טענתו אנחנו צריכים לתכנת את עצמנו מחדש ולהיות מוכן להתמודד עם משברים כאלו ואחרים בדרכנו ולהמשיך לכיוון המטרה שלך,גם אם חווית משבר ואין לך משהו מיוחד שאתה שואף אליו צריך לשלוט ברגשות שלך...אנחנו אומרים דברים שמעולם לא רצינו לומר,אבל הכעס או הפגיעה הוא מה שהניע אותנו לומר זאת...והשאלות הן:
1.אם אתם לומדים ומשקיעים ממש בחידון ממש ''יומם ולילה'' ואז אתם מגיעים לחידון,ואתם לא מצליחים לנצח...איך אתם מגיבים?האם זה שובר אתכם?או האם שאתם אוזרים כוחות ויום למחרת אתם ממשיכים ללמוד מהנקודה שבה עצרתם ולהמשיך עד השנה הבאה?ונגיד שאתם בכיתה יב' ואתם נופלים אחרי שהשקעתם ממש,איך אתם מגיבים?מה אתם עושים?מתאבלים?ממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום?נותנים לרגשות לשלוט בכם?אומרים דברים שלא צריך לומר...?דברים שגויים?
2.אם אתם חווים משבר כלשהו בדרככם למטרה שלכם...איך אתם מגיבים?אני חוויתי משבר לפני תקופה...או,הרגשתי כאב...ברוך השם יתברך...זה קרה בכיתה י'...למדתי את סוף ספר בראשית,הייתי ממש לקראת הסיום,בפרק שיעקב מת בו ונקבר במערכת המכפלה...עם ההספד בגורן האטד היא אבל מצרים...ואז בום!סבתא שלי מצד אבא נפטרה!הלוויה תתקיים עוד מעט...המשכתי ללמוד.יבש.אחותי הקטנה מזילה דמעות ואני ממשיך ללמוד...בהלוויה,סחבתי את הגופה שלה על האלונקה בדרך לקבורתה...לאחר ההלוויה חזרתי הביתה ולמדתי תנ''ך.
אם אתם חווים משבר,איך אתם מגיבים?האם אתם נשברים ומפסיקים ללמוד?לא יכולים יותר בזמן הקרוב...או שאוזרים כוחות ואומרים ''הנתן ליעף כח'' וממשיכים לעשות את מה שאתם צריכים לעשות?
זה מה שיש לי לומר,שבת שלום.
