אחותי הגדולה בת 31 , לא נשואה(עדיין. בע"ה!)
אשמח לשמוע מניסיונכם,
עד כמה להיות רגישים?
מה זה אומר בפועל?
כי להיות רגישים במחשבה ולהיות רגישים במעשה זה דבר שונה. כשמחליטים איפה להיות שבת/חגים-להכניס אותה לשיקולים?
עד כמה היא צריכה להיות שיקול לעומת מה שטוב לנו ונכון לנו אם היא לא הייתה במשוואה?..
רק כדי להסביר, היא אחת שכל שבת מחפשת איפה להיות, רוצה כמה שפחות להיות אצל ההורים שלי אבל לרוב זה לא הולך...
חוץ ממנו יש עוד אח נשוי ועוד אח קטן בישיבה.
אשמח לשמוע כל מחשבה או רעיון בנושא.
תודה רבה!

