ההיפך,את מאוד מאורגנת ומסודרת בחשיבה שלך

תקשיבי,קודם כל מבינה תחששות שלך! לגמרי מובנות,אבל בואי שניה ננשום שנינו עמוק נשמת?מעולה!

כי זה ר-ק פגישה שלישית!

הספקת להכיר אותו (קצת!), נהנת לדבר איתו שזה חשוב מאוד, פשוט מאוד לא חווית את "ההידלקות" הראשונית.

שזה בסדר גמור!

כי רגש יכול להיבנות..נפגשתם שלוש פעמים!מעולה! פגישה רביעית עושים משהו קצת שונה,חוויה שתיהיה לכם משותפת ביחד,"אם תעירו ואם תעוררו את אהבה".

הגיע הזמן (נראה לי קצת לצאת מהשגרה..

את לגמרי בסדר.

בגלל שאנחנו נוטים לשמוע על סיפורים של : בשיחת טלפון ידעתי שזאת תיהיה אשתי,סגרנו בפגישה השנייה וורט" וכ'ו,אנחנו מחכים להרגיש תהרגשה שהאנשים עם סיפורי האגדות (כמובן שכיף להם שזכו ככה)להרגיש גם אנחנו.

אבל אנחנו אנשים שונים,וכל קשר הוא שונה,אתם לומדים להכיר,נהדר! הלאה בשמחה לפגישה הבאה,תעשו משהו שיקשר בינכם קצת יותר,שובר שגרה

נ.ב תעני לעצמך-יכול להיות שהסגנון לבוש שלו,או המראה הכללי לא ככה דמיינת את בן זוגך?לפעמים יש לנו תבנית ברורה- יהיה לו ציציות בחוץ,חולצה מכופרת\סוף מסלול,בלנסטון מכנס בז' וכו ואז שפוגשים מישהו שונה,שהכל הולך טוב איתו,זה נתקע בגלל משהו מצחיק כמו זה

לי זה קרה,ועבדתי הרבה שזה יעבור לי,ב"ה לאט לאט מצליח סתם הבאתי דוגמה

נגעת בהרבה נקודות נכונות. אבל הבעיה היא שקרה לי כבר שיצאתי עם בחור וכן הייתה לי התרגשות וכן רציתי לראות אותו. אז אני כאילו יודעת איך זה מרגיש וזה חסר לי קצת כי אם בהתחלה זה לא ככה בהמשך אולי אני גם לא ארגיש את זה? וככל שמתקדמים בפגישות אז נקשרים או משלים את הצד השני ואני מפחדת שזה יקרה.

ובאמת דמיינתי את בן הזוג שלי אחרת לגמרי אז יכול להיות שזה נתקע הרבה בגלל זה (כי משום מה ארגיש כאילו אם אמשיך תמיד יחסר לי מה שציפיתי מבן הזוג ואני אולי מתפשרת או מפספסת משהו אחר..).

ובגלל כל הדברים האלה אני מרגישה שאולי זה לא ילך ואפילו אולי קצת מעדיפה לא להרגיש אליו שום דבר ולא רוצה להיקשר אליו כי אולי אפסיד את מה שבאמת רציתי.. תמיד כשסיימתי קשר הייתי בטוחה בזה אבל עכשיו אני בהתלבטות ממש גדולה..לא יודעת מה לעשות 

כי הוא טוב אליך ונותן לך את מה שאת צריכה ורוצה

דאגה כבר מראה שאיכפת לך ממנו, שחשוב לך

ורק פגישה שלישית- למה את מצפה?

(לפי מחקרים אומרים שרגש מתחיל אחרי פגישה רביעית לבנות. וזה שאין פרפרים וכו יכול להיות דבר חיובי)

ופתאום זה טיפה ממלא אצלי משהו שלא בהכרח קשור לבחור הזה ספציפית.

אני ממשיכה בינתיים אולי זה ישתנה (אבל מצד שני חוששת שזה ישתנה. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כבר..)

זוגיות עונה על צורך בזוגיות

ואם מישהו הוא בדיוק מה שאת רוצה אבל לא טוב לך להיות בקשר איתו, לא נותן לך את הזוגיות שאת רוצה וצריכה

זה רק בך, ובאיך שהולך לכם ביחד

לדעתי תפסיקי לנתח, תלכי ותכירו יותר, בלי לחשוב כל כך הרבה

הדברים יתבהרו לבד עם הזמן

אם יש לך כוונות אמיתיות זה לא נקרא להשלות, לא צריך להחליט מהר כל כך

סיום הקשר קשה יותר בגלל זה אני מעדיפה להבין על ההתחלה אם יכול להתפתח משהו ולהמשיך ואם לא אז כבר לסיים. רק שהפעם אני באמת לא יודעת לאיזה כיוון זה הולך.. אני אנסה עוד כמה פגישות וה' יעזור

אבל בפועל מאוד קשה לעשות את הצעד הזה של סיום הקשר כשעומד מולך בן אדם רגיש ועדין...איך מסבירים לו? בסך הכול נראה שהכול טוב גם מבחינתו..

לא היה לך שום רצון להרשים אותה או כל דבר אחר?

כתבת מצד אחד שאין לך רגש כלפיו - אך כתבת גם שאת דואגת לו כמו לאח - שזה בהחלט רגש.

כתבת שאת לא מעריכה אותו - אך כתבת גם שהוא מדהים עם לב טוב.

האם נכון לך להגיד שיש התחלה של רגש והערכה?

כתבת שאת לא מצפה ל"פרפרים" בבטן, אבל את רוצה לחייך כשאת מקבלת הודעה, הייתי מציעה לבדוק האם יש לך תחושת נינוחות ביחס אליו? נוח לך? לא מלחיץ? אין צורך להרשים? פשוט נוח כמו בנעלי בית נוחות? (ממש תנסי לשחזר את התנהגות ותחושות הגוף)

בהצלחה עם כל מה שתחליטי

אנשים אחרים. כלפי בחור שיוצאים איתו יש גם רגש ייחודי אחר שמבדיל אותו מהשאר.

ולחייך מהודעה זה לא רק פרפרים, זה פשוט לשמוח קצת כשאנחנו מדברים.

כן יש לי תחושת נינוחות כלפיו, נוח לי איתו מאוד אבל שוב יכול להיות שזה מהסיבה שאין לי שום רצון וצורך להרשים וזה כמו שאני אפגש עם חברה טובה ואני לא בטוחה שככה צריך להרגיש..

אחת התכונות החשובות בקשר הנישואין הוא החברות "כי היא חברתך ואשת בריתך.." (מלאכי ב' י"ד).

זה יכול להיות בסיס טוב שעליו יצמחו בהמשך הרגשות, שבהחלט יכולים להיות מתונים ולא סוערים לפני החתונה (אם וכאשר).

רגש ייחודי כלפי בחור שאת נפגשת אתו הוא הרבה פעמים תוצאה של החלטה להרגיש (כמה שזה נשמע מוזר - אבל זה כך), ולפעמים באופן פרדוקסלי את עלולה לחסום את הרגש הזה כדי לא להתאכזב אם תיפרדו - מה שבעצמו עלול לגרום לפרידה... 

שאלה שכדאי שתישאלי את עצמך ותוכל לכוון אותך לגבי המשך הקשר:

האם את מרגישה שאת יכולה לסמוך על הבחור שבמידה שתתחתנו הוא יתאמץ על מנת שתהיו מאושרים יחד? 

ואותה השאלה מהכיוון שלך - האם את מרגישה שאת מוכנה להתאמץ ולהשקיע?

"זה לא אתה, זו אני!", ותוכלי להתכוון לזה ואפילו לומר את האמת!

גם אם תחפשי 1000 שנים, את לא תמצאי בעל לפי הדמיונות שלך.

וזאת מהסיבה הפשוטה, הוא קיים רק בדמיון שלך ולא במציאות.

ואפילו אם תתחתני עם מישהו שיראה לך שהוא לפי הדמיונות שלך,

אני יכול להבטיח לך שמיד אחרי השבע-ברכות, יתברר לך שהוא ממש לא לפי הדמיונות.

שזה בן-אדם עם הרגלים שונים, רצונות שונים, דמיונות שונים ותכונות שלא ראית אותן או לא שמת-לב להן לפני החתונה.

צריך להבדיל בין דמיונות וציפיות מהבן-זוג לבין היסודות שעליהם מתבססת זוגיות טובה

(ערכי-יסוד משותפים, כימיה, הערכה הדדית והרגשה טובה).

תעצרי ותעשי חושבין עם עצמך, האם הבעיה בקשר עם הבחור,

זה בגלל דמיונות וציפיות או שחסר משהו יסודי מאלה שנכתבו בסוגריים לעיל..

(מכיוון שבפוסט שלך דיברת רק על דמיונות, אז אין באפשרותי להמליץ לך כך או אחרת.

 כי מצד אחד לא רצוי "למרוח" את הבחור, ומצד שני לא ברור בכלל שצריך לחתוך, כי לא מומלץ לחתוך בגלל דמיונות.)

ולגבי הרחמים שלך כלפיו, צריך להיזהר מרוב "רחמים" לא לפגוע יותר בבן-אדם.

זה כמו רופא שצריך לעשות בדיקה כואבת למטופל, אם הרופא "ירחם" עליו ולא יעשה לו את הבדיקה,

בסופו של דבר הוא רק פוגע בו.

אז אם החלטת לחתוך, תעשי את זה במהירות ובחדות, ושיהיה לו גם ברור שאת חותכת סופית..

בהצלחה!

גם בעלי היה שונה לגמרי ממה שדמיינתי...

דמיינתי בחור בנ"ע מגולח, "פייטר", חברותי, "קול", אולי אפילו לא מאוד "עמוק בדת".

קיבלתי בעל מזוקן, תלמיד חכם עצום וחברותי.

"עמוק בדת" ועם זאת לא מסתגר, אלא ער לנעשה סביבו בארץ ובעולם.

דברים שונים לחלוטין ממה שדמיינתי כי בעומק של הדברים ובמקום הבסיסי ביותר הוא אדם מדהים, יש לנו תקשורת מעולה, כיף לנו להיות ביחד.

בפגישות איתו לא חששתי משתיקות וכשהוא התעניין מה עבר עליי, הוא באמת הקשיב.

הוא באמת מדהים ועד היום (13 שנה) אני מלאת הערכה כלפיו!

לקראת הפגישות בינינו לא התרגשתי והרגשתי כ"כ בנוח שאמא שלי התפלאה שאני לא מחליפה בגדים לקראת פגישה איתו...

הוא פשוט קיבל אותי כמו שאני, ואני קיבלתי אותו כמו שהוא.

אהבה היא רגש שעולה ויורד.

גם בחיים לא תרגישי מאוהבת עד כלות 24/7.

את כן תרגישי שנוח, ונעים לך, וטוב לך, ואת פתוחה איתו והוא מקשיב, והוא דואג ומעריך בחזרה.

וזה מה שאת באמת צריכה לשים לב אליו בעיניי.

שלפני ה"פרפרים" וההתרגשות שאת מחפשת יש בסיס טוב, תקשורת טובה, פתיחות וכו'.

במקומך הייתי ממשיכה לעוד קצת פגישות.

אם הבסיס הזה הוא טוב, שאר הדברים כבר יגיעו מעצמם.

שלא התחתנתם מאוהבים?

סליחה על החטטנות,וממש בסדר אם לא תענה,

אבל אתה באמת חושב שאם נחמד עם מישהו(יש בחורים שבאמת זה כמו לדבר עם חברה)וטוב ונחמד ונעים,אבל לא מעבר,

לפעמים אני מנסה לחשוב אולי זה רק מה שצריך,ולא יותר מזה..וכשמתחתנים נעצים את האהבה..

"אני מרגישה שאני דואגת לו בתור אח או מישהו קרוב אליי אבל לא בתור בן זוג" - ציטוט

לפעמים יש קשר שהאישה היא הדואגת והמחליטה לבן הזוג

יש זוגות שזה מתאים להם

ויש בנות שמפריע להן

כשהן מרגישות שהן פורסות חסות על בן הזוג

ושהוא לא מספיק גברי מבחינתן

הן מחפשות את התמיכה הגברית

וגם זה בסדר גמור...

תבדקי האם הנקודה הזו קיימת אצליך

במידה וכן - היות וזה יוצר צורה אחרת לגמרי של מערכת זוגית

תבדקי האם זה מתאים לך

או לא?

תשובה מוחלטת שלילית לחתוך מייד (יפה וברגישות)

אם את מתלבטת - תנסי להמשיך מעט ולנסות לדמיין את צורת הקשר

- לא מצליחה להחליט - תחפשי דמות מוערכת עם הבנה בנושא (אולי גם רקע פסיכולגי)

ותנסי להתייעץ איתה

בהצלחה 

העליתם דברים שלא חשבתי עליהם אבל עדיין החלטתי לסיים את הקשר..הגעתי למצב שבפגישה האחרונה לא התעניינתי בשום דבר והכרחתי את עצמי להמשיך את הפגישה כרגיל.

השיחה הייתה לי ממש קשה..הקשר היה לא יותר מדי ארוך אבל די אינטנסיבי..וכואב לי.. כל כך. המחשבה שהכאבתי ליהודי, לבחור טוב ואמיתי, הקול המופתע והפגוע שלו ממש עשה לי רע..רק המחשבה עליו פגוע בגללי מעלה בי דמעות. לא יכולה לחשוב שהכאבתי למישהו. וזה לא שלא סיימתי קשרים בעבר, אבל הפעם משום מה זה אחרת. אולי בגלל שהוא בין הבחורים הכנים והאמיתיים שיצא לי לפגוש. אבל פשוט לא הצלחתי להרגיש ולרצות, וניסיתי. באמת.

ואני מאחלת לו שימצא במהרה ויהיה מאושר. ואפילו שרציתי לסיים זה עדיין כואב והדמעות עולות מעצמן ולא מפסיקות. והכאב מורגש כל כך. ומחכה שיעבור..ואין כבר כוח לעוד פגישה ועוד התחלה..הנפש כבר עייפה..

ולך שפתחת את השרשור- תדעי לך שהוא מאוד עזר לי ובזכותו אני מתכוון להמשיך קשר. אני לומד לצאת מהדמיונות שלי ולתת לריבונו של עולם להוביל אותנו.

אני מאחל לך שתזכי למצוא את החצי השני מהר בלי הרבה סבוכים יחד עם כל רווקי ורווקות ישראל!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.