ההיפך,את מאוד מאורגנת ומסודרת בחשיבה שלך

תקשיבי,קודם כל מבינה תחששות שלך! לגמרי מובנות,אבל בואי שניה ננשום שנינו עמוק נשמת?מעולה!

כי זה ר-ק פגישה שלישית!

הספקת להכיר אותו (קצת!), נהנת לדבר איתו שזה חשוב מאוד, פשוט מאוד לא חווית את "ההידלקות" הראשונית.

שזה בסדר גמור!

כי רגש יכול להיבנות..נפגשתם שלוש פעמים!מעולה! פגישה רביעית עושים משהו קצת שונה,חוויה שתיהיה לכם משותפת ביחד,"אם תעירו ואם תעוררו את אהבה".

הגיע הזמן (נראה לי קצת לצאת מהשגרה..

את לגמרי בסדר.

בגלל שאנחנו נוטים לשמוע על סיפורים של : בשיחת טלפון ידעתי שזאת תיהיה אשתי,סגרנו בפגישה השנייה וורט" וכ'ו,אנחנו מחכים להרגיש תהרגשה שהאנשים עם סיפורי האגדות (כמובן שכיף להם שזכו ככה)להרגיש גם אנחנו.

אבל אנחנו אנשים שונים,וכל קשר הוא שונה,אתם לומדים להכיר,נהדר! הלאה בשמחה לפגישה הבאה,תעשו משהו שיקשר בינכם קצת יותר,שובר שגרה

נ.ב תעני לעצמך-יכול להיות שהסגנון לבוש שלו,או המראה הכללי לא ככה דמיינת את בן זוגך?לפעמים יש לנו תבנית ברורה- יהיה לו ציציות בחוץ,חולצה מכופרת\סוף מסלול,בלנסטון מכנס בז' וכו ואז שפוגשים מישהו שונה,שהכל הולך טוב איתו,זה נתקע בגלל משהו מצחיק כמו זה

לי זה קרה,ועבדתי הרבה שזה יעבור לי,ב"ה לאט לאט מצליח סתם הבאתי דוגמה

נגעת בהרבה נקודות נכונות. אבל הבעיה היא שקרה לי כבר שיצאתי עם בחור וכן הייתה לי התרגשות וכן רציתי לראות אותו. אז אני כאילו יודעת איך זה מרגיש וזה חסר לי קצת כי אם בהתחלה זה לא ככה בהמשך אולי אני גם לא ארגיש את זה? וככל שמתקדמים בפגישות אז נקשרים או משלים את הצד השני ואני מפחדת שזה יקרה.

ובאמת דמיינתי את בן הזוג שלי אחרת לגמרי אז יכול להיות שזה נתקע הרבה בגלל זה (כי משום מה ארגיש כאילו אם אמשיך תמיד יחסר לי מה שציפיתי מבן הזוג ואני אולי מתפשרת או מפספסת משהו אחר..).

ובגלל כל הדברים האלה אני מרגישה שאולי זה לא ילך ואפילו אולי קצת מעדיפה לא להרגיש אליו שום דבר ולא רוצה להיקשר אליו כי אולי אפסיד את מה שבאמת רציתי.. תמיד כשסיימתי קשר הייתי בטוחה בזה אבל עכשיו אני בהתלבטות ממש גדולה..לא יודעת מה לעשות 

כי הוא טוב אליך ונותן לך את מה שאת צריכה ורוצה

דאגה כבר מראה שאיכפת לך ממנו, שחשוב לך

ורק פגישה שלישית- למה את מצפה?

(לפי מחקרים אומרים שרגש מתחיל אחרי פגישה רביעית לבנות. וזה שאין פרפרים וכו יכול להיות דבר חיובי)

ופתאום זה טיפה ממלא אצלי משהו שלא בהכרח קשור לבחור הזה ספציפית.

אני ממשיכה בינתיים אולי זה ישתנה (אבל מצד שני חוששת שזה ישתנה. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כבר..)

זוגיות עונה על צורך בזוגיות

ואם מישהו הוא בדיוק מה שאת רוצה אבל לא טוב לך להיות בקשר איתו, לא נותן לך את הזוגיות שאת רוצה וצריכה

זה רק בך, ובאיך שהולך לכם ביחד

לדעתי תפסיקי לנתח, תלכי ותכירו יותר, בלי לחשוב כל כך הרבה

הדברים יתבהרו לבד עם הזמן

אם יש לך כוונות אמיתיות זה לא נקרא להשלות, לא צריך להחליט מהר כל כך

סיום הקשר קשה יותר בגלל זה אני מעדיפה להבין על ההתחלה אם יכול להתפתח משהו ולהמשיך ואם לא אז כבר לסיים. רק שהפעם אני באמת לא יודעת לאיזה כיוון זה הולך.. אני אנסה עוד כמה פגישות וה' יעזור

אבל בפועל מאוד קשה לעשות את הצעד הזה של סיום הקשר כשעומד מולך בן אדם רגיש ועדין...איך מסבירים לו? בסך הכול נראה שהכול טוב גם מבחינתו..

לא היה לך שום רצון להרשים אותה או כל דבר אחר?

כתבת מצד אחד שאין לך רגש כלפיו - אך כתבת גם שאת דואגת לו כמו לאח - שזה בהחלט רגש.

כתבת שאת לא מעריכה אותו - אך כתבת גם שהוא מדהים עם לב טוב.

האם נכון לך להגיד שיש התחלה של רגש והערכה?

כתבת שאת לא מצפה ל"פרפרים" בבטן, אבל את רוצה לחייך כשאת מקבלת הודעה, הייתי מציעה לבדוק האם יש לך תחושת נינוחות ביחס אליו? נוח לך? לא מלחיץ? אין צורך להרשים? פשוט נוח כמו בנעלי בית נוחות? (ממש תנסי לשחזר את התנהגות ותחושות הגוף)

בהצלחה עם כל מה שתחליטי

אנשים אחרים. כלפי בחור שיוצאים איתו יש גם רגש ייחודי אחר שמבדיל אותו מהשאר.

ולחייך מהודעה זה לא רק פרפרים, זה פשוט לשמוח קצת כשאנחנו מדברים.

כן יש לי תחושת נינוחות כלפיו, נוח לי איתו מאוד אבל שוב יכול להיות שזה מהסיבה שאין לי שום רצון וצורך להרשים וזה כמו שאני אפגש עם חברה טובה ואני לא בטוחה שככה צריך להרגיש..

אחת התכונות החשובות בקשר הנישואין הוא החברות "כי היא חברתך ואשת בריתך.." (מלאכי ב' י"ד).

זה יכול להיות בסיס טוב שעליו יצמחו בהמשך הרגשות, שבהחלט יכולים להיות מתונים ולא סוערים לפני החתונה (אם וכאשר).

רגש ייחודי כלפי בחור שאת נפגשת אתו הוא הרבה פעמים תוצאה של החלטה להרגיש (כמה שזה נשמע מוזר - אבל זה כך), ולפעמים באופן פרדוקסלי את עלולה לחסום את הרגש הזה כדי לא להתאכזב אם תיפרדו - מה שבעצמו עלול לגרום לפרידה... 

שאלה שכדאי שתישאלי את עצמך ותוכל לכוון אותך לגבי המשך הקשר:

האם את מרגישה שאת יכולה לסמוך על הבחור שבמידה שתתחתנו הוא יתאמץ על מנת שתהיו מאושרים יחד? 

ואותה השאלה מהכיוון שלך - האם את מרגישה שאת מוכנה להתאמץ ולהשקיע?

"זה לא אתה, זו אני!", ותוכלי להתכוון לזה ואפילו לומר את האמת!

גם אם תחפשי 1000 שנים, את לא תמצאי בעל לפי הדמיונות שלך.

וזאת מהסיבה הפשוטה, הוא קיים רק בדמיון שלך ולא במציאות.

ואפילו אם תתחתני עם מישהו שיראה לך שהוא לפי הדמיונות שלך,

אני יכול להבטיח לך שמיד אחרי השבע-ברכות, יתברר לך שהוא ממש לא לפי הדמיונות.

שזה בן-אדם עם הרגלים שונים, רצונות שונים, דמיונות שונים ותכונות שלא ראית אותן או לא שמת-לב להן לפני החתונה.

צריך להבדיל בין דמיונות וציפיות מהבן-זוג לבין היסודות שעליהם מתבססת זוגיות טובה

(ערכי-יסוד משותפים, כימיה, הערכה הדדית והרגשה טובה).

תעצרי ותעשי חושבין עם עצמך, האם הבעיה בקשר עם הבחור,

זה בגלל דמיונות וציפיות או שחסר משהו יסודי מאלה שנכתבו בסוגריים לעיל..

(מכיוון שבפוסט שלך דיברת רק על דמיונות, אז אין באפשרותי להמליץ לך כך או אחרת.

 כי מצד אחד לא רצוי "למרוח" את הבחור, ומצד שני לא ברור בכלל שצריך לחתוך, כי לא מומלץ לחתוך בגלל דמיונות.)

ולגבי הרחמים שלך כלפיו, צריך להיזהר מרוב "רחמים" לא לפגוע יותר בבן-אדם.

זה כמו רופא שצריך לעשות בדיקה כואבת למטופל, אם הרופא "ירחם" עליו ולא יעשה לו את הבדיקה,

בסופו של דבר הוא רק פוגע בו.

אז אם החלטת לחתוך, תעשי את זה במהירות ובחדות, ושיהיה לו גם ברור שאת חותכת סופית..

בהצלחה!

גם בעלי היה שונה לגמרי ממה שדמיינתי...

דמיינתי בחור בנ"ע מגולח, "פייטר", חברותי, "קול", אולי אפילו לא מאוד "עמוק בדת".

קיבלתי בעל מזוקן, תלמיד חכם עצום וחברותי.

"עמוק בדת" ועם זאת לא מסתגר, אלא ער לנעשה סביבו בארץ ובעולם.

דברים שונים לחלוטין ממה שדמיינתי כי בעומק של הדברים ובמקום הבסיסי ביותר הוא אדם מדהים, יש לנו תקשורת מעולה, כיף לנו להיות ביחד.

בפגישות איתו לא חששתי משתיקות וכשהוא התעניין מה עבר עליי, הוא באמת הקשיב.

הוא באמת מדהים ועד היום (13 שנה) אני מלאת הערכה כלפיו!

לקראת הפגישות בינינו לא התרגשתי והרגשתי כ"כ בנוח שאמא שלי התפלאה שאני לא מחליפה בגדים לקראת פגישה איתו...

הוא פשוט קיבל אותי כמו שאני, ואני קיבלתי אותו כמו שהוא.

אהבה היא רגש שעולה ויורד.

גם בחיים לא תרגישי מאוהבת עד כלות 24/7.

את כן תרגישי שנוח, ונעים לך, וטוב לך, ואת פתוחה איתו והוא מקשיב, והוא דואג ומעריך בחזרה.

וזה מה שאת באמת צריכה לשים לב אליו בעיניי.

שלפני ה"פרפרים" וההתרגשות שאת מחפשת יש בסיס טוב, תקשורת טובה, פתיחות וכו'.

במקומך הייתי ממשיכה לעוד קצת פגישות.

אם הבסיס הזה הוא טוב, שאר הדברים כבר יגיעו מעצמם.

שלא התחתנתם מאוהבים?

סליחה על החטטנות,וממש בסדר אם לא תענה,

אבל אתה באמת חושב שאם נחמד עם מישהו(יש בחורים שבאמת זה כמו לדבר עם חברה)וטוב ונחמד ונעים,אבל לא מעבר,

לפעמים אני מנסה לחשוב אולי זה רק מה שצריך,ולא יותר מזה..וכשמתחתנים נעצים את האהבה..

"אני מרגישה שאני דואגת לו בתור אח או מישהו קרוב אליי אבל לא בתור בן זוג" - ציטוט

לפעמים יש קשר שהאישה היא הדואגת והמחליטה לבן הזוג

יש זוגות שזה מתאים להם

ויש בנות שמפריע להן

כשהן מרגישות שהן פורסות חסות על בן הזוג

ושהוא לא מספיק גברי מבחינתן

הן מחפשות את התמיכה הגברית

וגם זה בסדר גמור...

תבדקי האם הנקודה הזו קיימת אצליך

במידה וכן - היות וזה יוצר צורה אחרת לגמרי של מערכת זוגית

תבדקי האם זה מתאים לך

או לא?

תשובה מוחלטת שלילית לחתוך מייד (יפה וברגישות)

אם את מתלבטת - תנסי להמשיך מעט ולנסות לדמיין את צורת הקשר

- לא מצליחה להחליט - תחפשי דמות מוערכת עם הבנה בנושא (אולי גם רקע פסיכולגי)

ותנסי להתייעץ איתה

בהצלחה 

העליתם דברים שלא חשבתי עליהם אבל עדיין החלטתי לסיים את הקשר..הגעתי למצב שבפגישה האחרונה לא התעניינתי בשום דבר והכרחתי את עצמי להמשיך את הפגישה כרגיל.

השיחה הייתה לי ממש קשה..הקשר היה לא יותר מדי ארוך אבל די אינטנסיבי..וכואב לי.. כל כך. המחשבה שהכאבתי ליהודי, לבחור טוב ואמיתי, הקול המופתע והפגוע שלו ממש עשה לי רע..רק המחשבה עליו פגוע בגללי מעלה בי דמעות. לא יכולה לחשוב שהכאבתי למישהו. וזה לא שלא סיימתי קשרים בעבר, אבל הפעם משום מה זה אחרת. אולי בגלל שהוא בין הבחורים הכנים והאמיתיים שיצא לי לפגוש. אבל פשוט לא הצלחתי להרגיש ולרצות, וניסיתי. באמת.

ואני מאחלת לו שימצא במהרה ויהיה מאושר. ואפילו שרציתי לסיים זה עדיין כואב והדמעות עולות מעצמן ולא מפסיקות. והכאב מורגש כל כך. ומחכה שיעבור..ואין כבר כוח לעוד פגישה ועוד התחלה..הנפש כבר עייפה..

ולך שפתחת את השרשור- תדעי לך שהוא מאוד עזר לי ובזכותו אני מתכוון להמשיך קשר. אני לומד לצאת מהדמיונות שלי ולתת לריבונו של עולם להוביל אותנו.

אני מאחל לך שתזכי למצוא את החצי השני מהר בלי הרבה סבוכים יחד עם כל רווקי ורווקות ישראל!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.