כמה ריק, כמה לבד.
..סתרי המדרגה
כמה ריק, כמה לבד.
..אני מקליד...
יוצאים. או שמכניסים עוד מישו/מישי
אי אפשרפיתה פיתה
והבור מכסה אותך וסוגר אותך
וחושך
ולבד לבד לבד
וכולם לידך
ולכל אחד לבד
ואתה לא יכול לקרוע את הגבולות
ולבד לנו
לבד לי
לבד לך
לבד לכולנו
לבד.
אין דבר שימלא את הלבד הזה
אין איך.
תמיד תתעורר באמצע הלילה
לבד
מזדהה מצד מסוייםאני מקליד...
ונכון. יש כלמיני תקופות. החיים הם תקופה כזאת בעצם
תלוי בהבטה
והוא נכנס גם. ה׳
כל מילה בסלע.סתרי המדרגה
לאסתרי המדרגה
ולבד זה קצת טוב לפעמים.
אני לא מסוגלת לדמיין ריקנות ביחד.
גם אם אני אכניס עוד מישהו לבור (ולמה שאעשה את זה? אני עד כדי כך רעה?) אז כל אחד יחווה את הבור לבד. ולכל אחד יהיה ריק משלו.
דיבורים זה הפגת מועקה זמנית ומדומית.
אח"כ זה שוב לבד ושוב ריק.
יש בי המון כעס על עצמי.
נראה לי שבגלל זה אני לא יוצאת מהבור.
וחוצמזה - כאילו שיש מה לחפש בחוץ.
גם שם לבד, וגם שם ריק, אולי זה פשוט פחות בולט לעין.
מיואשת שכמוני.
..אני מקליד...
בעצם הוא שם כבר.
א-ל מסתתר בשפריר חביון
...סתרי המדרגהאחרונה
אה ושכחתיאני מקליד...
אם אי אפשר, אז מכניסים אותו..
שלוםזית שמן ודבש
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

